חסידים מספרים כי לאחר פטירתו של ר' אלימלך הסכימו ביניהם רבים מתלמידיו לנסוע אל ר' מנחם מנדל מרימנוב, שבאותם ימים עדיין לא ישב ברימנוב אלא בעיירה פריסטיק. כשבאו אל ביתו, בערב שבת אחר-הצהרים, היו מונחות על השולחן שתי כיכרות לחם של שבת עשויות קמח שיפון, ושני נרות קטנים תחובים ברגבי עפר. שאלו עליו הבאים, ונודע להם מפי אשתו שעדיין הוא במקווה. ר' נפתלי, שנודע לימים בכינויו ר' נפתלי מרופשיץ, הלך מיד העירה וקנה את כל הדרוש: מפה לבנה, חלות של שבת, גדולות וקטנות, ונרות גדולים הנתונים במנורות נאות. השולחן נערך כהלכה, וכולם ישבו סביב לו.
כשנכנס רבי מנדל, עמדו כולם ממושבם לאות שהם מקבלים אותו עליהם לרבי. נסתכל ר' מנחם מנדל זמן רב בפני כל אחד ואחד, ולבסוף אמר: אלו המביאים באמתחתם דברים הגונים שיש בהם לסעוד את הלב, יכולים לבוא אפילו אלי, שאין לי מה לשים בפני הבאים".