ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- הרהורים מתוך משבר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
אנו עדיין בלב הסערה, הרגשות חזקים יותר מהמחשבות ו"שמעתא בעיא צילותא" 1 , אולם כבר עתה צריכים להתוות כיוונים ראשוניים.
בדברים הנוגעים אל הציבור, כל חלל מנהיגותי וערכי מסכן את היכולת להשתקם ולבנות כיוון חיובי. התקופה הקרובה היא תקופה שבה עלינו להקשיב לרגשותינו ולקבל את עצמנו. אנו עדיין באבלנו, ואין לנו יכולת לעכל את מה שהתרחש; אולם, לא נִתֶּן לרגשות להשתלט עלינו ולנתב את מעשינו.
זהו הזמן להציף על פני השטח חוויות שונות שעברנו. ניתן לעשות זאת בכתיבה - יש ערך בכתיבת זיכרונות. כדאי מאד לשבת במסגרת המשפחתית ולשמוע אחד את השני, כך נקבל כוח אחד מהשני.
הרהורים מתוך משבר (9)
הרב ש. יוסף וייצן
1 - חבלי משיח
2 - אמירת 'היה לא תהיה'
3 - סדר ההנהגה האלוקית בתקופת הגאולה
טען עוד
אנו במציאות של חילול ה' נוראי של מכות שאנו כעם, שאנו כתנועה, קיבלנו.
כשתנועה מקבלת מכה היא נכנסת לצומת, ויש צורך דחוף לקבלת החלטה. אנו עלולים לתת לעצמנו את המכה השנייה, שהיא הרסנית יותר מהמכה הראשונה. המכה הראשונה ניתנת על ידי כוחות הבאים מהחוץ, ואילו המכה השנייה היא המכה שאדם נותן לעצמו, על ידי שהוא מפיל את עצמו ליאוש, מרגיש שהדברים יצאו מידי שליטה ובחירה חופשית. מכה זו היא מסוכנת יותר, וגורמת לחוסר מעשה. אולם, יש גם דרך אחרת. ישנה אפשרות לא רק שלא לתת לעצמנו מכה שנייה, אלא לנצל את המכה שקיבלנו כמנוף לצמיחה, כמנוף להתגדל. זהו עניין של החלטה ושל תהליך ארוך, עד שנוכל לעמוד אל מול המציאות ולומר "אודך ה' כי אנפת בי, תשוב אפך ותנחמני" 2 .
ציבורית, אנו מחליטים ללכת בדרך השנייה. באופן אישי, אנו מכבדים את התגובה של כל אחד ואחד. טוב לבכות, טוב אפילו לרגעים מוגדרים גם להישבר, אולם, כציבור נשתדל להתגדל ממה שעבר עלינו. בזמן הגאולה יש סיעתא דשמיא להיבנות דווקא מתוך צרות וקשיים. עת צרה ליעקב וממנה יוושע.
יש מקום לעשיית דין וחשבון, אך אין מקום להאשמה עצמית. תחילה ראוי להתחזק להתגדל, ורק לאחר זמן - מתוך ישוב הדעת ומתוך מבט עם אופק ארוך יותר - ניתן לעשות חשבון נפש. עיקר החשבון לא נועד לשפוט את העבר, אלא לבנות את העתיד.
כי לא מחשבותי מחשבותיכם
אנו בזמן מיוחד, שבו אור וחושך משמשים בערבוביה. קשה לעשות סדר באירועים. יש דברים צפויים, אולם למרות זאת, כשהם באים - אנו תמיד מופתעים מחדש. מבחינת המציאות, החרבת ערי ישראל אינה הפתעה גמורה. אולם, כל כך לא רצינו בכך, הדבר כל כך סותר את החלום שלנו, הוא כל כך נוראי ובמיוחד בדרך שהוא בא, כך שאנו מוצאים את עצמנו מופתעים.
אנו בזמן גאולה, אולם, למרות שאנו כבר בתוכה עדיין אין לנו את היכולת לשרטט בצורה מדויקת כיצד המהלך יתרחש. עדיין מחכות לנו הפתעות רבות.
הירושלמי דימה את הגאולה לאיילת השחר, שלפעמים נגלית לפעמים נכסית. מראש הודיעו לנו חז"ל שיהיו לנו הפתעות. לא הכול יהיה גלוי, יהיו רגעים של כיסוי ואי הבנה. אולם, גם כשאיילת השחר נכסית - היא ממשיכה בתנועתה והתקדמותה.
כך הוא סדר התפילה שנקבעה על תחנות הגאולה: תחילה ברכת הארץ, אחר כך ברכות קיבוץ גלויות, השבת הצדק וכוחות הטוב, והנה לא ממשיכים מיד אחריהן לבנין ירושלים. באמצע יש תחנה גדולה של בירור בין הצדיקים לרשעים, בין הבוטחים בה' לבין אלו שאין להם יכולת להחזיק מעמד אל מול המלחמה שתהיה בין כוחות הטוב וכוחות הרוע. מראש אמרו לנו חכמים שבדור שלנו נצטרך לגייס כוחות מיוחדים של אמונה ובטחון.
מדוע הגאולה לא יכולה לבוא בדרך אחרת - ב'אוטוסטרדה'?
מבחינת הקב"ה, הגאולה יכולה לבוא היום. אולם, בפועל הדבר תלוי בנו, "היום - אם בקולו תשמעו" 3 . אם נהיה בחינת "זכו" - אזי יהיו ניסים ונפלאות. אולם, אם אנו לא ברמה העליונה של "זכו", הגאולה באה תוך כדי המשך תביעה מאיתנו להתרומם ולהתקדם רוחנית.
חלק מרכזי בעבודת ה' שלנו בזמן הגאולה נוגע לעניין הביטחון בגאולה. הזמנים של הכיסוי נועדו לרומם אותנו למדרגות של ביטחון בה', ביטחון שמשמעותו שהקב"ה הוא המנהל את תוכנית הגאולה, והוא עומד אחר כותלנו. חלק מן האמונה כולל את היכולת לקבל את גזירת ה' בתמימות, את היכולת להפנים שהגאולה אינה באה על ידינו אלא היא מהלך של הקב"ה. האמונה היא המסירה את המסך מעל פני המסכה, ומבררת לנו - ומכוחנו לשאר האומה - שמהלך הגאולה אינו מהלך אנושי, אלא אלוקי. "הנה זה עומד אחר כותלנו".
מאחורי כל שאלה המתעוררת לנו על הקב"ה לא צריך להציב סימן שאלה, אלא סימן קריאה. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה', כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" 4 . כפי שהזכרנו, הפתעות לא נעימות בעקבתא דמשיחא כבר נצפו על ידי גדולי חכמינו. אלו הם חבלי משיח שעליהם אמרו האמוראים "יתי ולא אחמיניה" 5 (יבוא המשיח ולא אראה אותו). לנו אין ברירה, לא שאלו אותנו. כולנו צריכים להיות כמו רב יוסף האומר "יתי ואזכי ואיתב בכופיתא דחמרי" (שיבוא ושאזכה לשבת בגללי חמורו). אנו מניחים שלאחר מחשבה שנייה, רבים מגדולי ישראל היו מוכנים להתחלף איתנו, ובמקום להיות במחשכי הגלות היו בוחרים להיות בייסורי הלידה.
ודאות ואי וודאות בזמן הגאולה
למרות שעוד צפויות לנו הפתעות רבות. הפתעות נעימות וכנראה שגם הפתעות פחות נעימות, הקב"ה מרחם עלינו, ומגלה לנו פה ושם על סדר הגאולה. הגילויים נכתבו על ידי הנביאים ועל ידי חכמי ישראל. לפעמים, ניתן מראש לדעת על פי דברי חכמים מה עומד להיות. לפעמים, רק לאחר שדברים קורים אנו רואים עד כמה הם לפי סדר ותוכנית קבועה מראש.
ככל שמדובר על דברים כלליים, יש לנו יותר ידיעות. ככל שמדובר על מאורעות מקומיים, יש לנו פחות יכולת לדעת בוודאות מתוך תורה וידיעה ודאית מה יהיה. עד שלא תחזור הנבואה, לא נדע בפרטי פרטים בדיוק מה עומד להיות.
למשל, על כך שגאולתנו תהיה מלווה בקשיים רוחניים אנו יודעים בצורה ודאית. גם על כך שהגויים ינסו לעכב את גאולתנו אנו יודעים בצורה ודאית, וגם על כך שלאחר שתתחיל הגאולה לא תהיה נסיגה מהתוכנית הכוללת ולא תהיה גלות שלישית. אולם, על משך הזמן שבו יתרחש תהליך קיבוץ הגלויות, על כמות ואופי הייסורים - אין לנו מידע מדויק. כאן צריך הרבה אמונה, ביטחון ויכולת לחיות באי וודאות.
דור הגאולה מאופיין ביכולת השינוי והנעת תהליכים בקצב מהיר. יש קושי נפשי להתרגל למצבים חדשים. זהו אחד מן המבחנים שלנו, בדור שחלק מרכזי שבו זה אי הוודאות, בשונה מדורות הגלות והגאולה השלמה. בגלות היתה ידיעה בסיסית שיש צרות צרורות, וצרה רודפת צרה. בגאולה השלמה יהיה מצב של טוב גלוי וקבוע באיכות ובכמות. אולם, אנו בדור שאנו יכולים לנוע כמטולטלת בין חלומות על הטוב שהולך ומתממש, לבין זמנים שהחלומות מתנפצים. לפעמים יהיו מצבים שנחשוב שחלום מסוים כבר התממש, והנה אנו רואים שהחלום עוד לא הצליח להפוך למציאות נצחית וקבועה.
המקור שבו מרוכזות בתמציתיות התופעות הקשות שיהיו בעקבתא דמשיחא הוא המשנה בסוף מסכת סוטה. הדברים הכתובים שם מתאימים להפליא אל מול מה שעינינו רואות, וזהו אחד מן המקורות שמוכיחים בעליל את רוח הקודש שהיה לתנאים. זהו אחד מהמקורות שמעודדים אותנו ומחזקים את רוחנו. כל השאלות ששואלים אותנו על אמירתנו שאנו בזמן גאולה - והרי אנו רואים כל מיני דברים במציאות שנראים להיפך, נהפכות להיות מסימן שאלה לסימן קריאה!
התופעה ראשונה שאומרת המשנה שם היא "חוצפא יסגי", ועליה כתב מרן הרב קוק במקומות רבים. חוצפא זו היא השורש לכל התופעות שמוזכרות בהמשך המשנה. העזות והחוצפה הם אלו שעומדות בבסיס הכפירה בקב"ה ועזיבת הקודש. הרב קוק באר שהגאולה היא תהליך של התחדשות. תהליך זה יכול להתרחש רק על ידי כוח מרידה במסורת. היכולת לבנות אמונה מתוך בחירה חופשית ללא הכבלים והלבוש של היהדות בגלות חייבה תהליך של כפירה.
בהמשך המשנה יש עוד תופעות:
א. "הגפן תתן פריה והיין ביוקר" - תאור דור שיש בו שפע חומרי, אולם,השפע החומרי לא עונה על הנהנתנות שהולכת וגואה, משום כך במקום שהמחירים ירדו הם מאמירים והיין (=בירות) ביוקר.
ב. "המלכות תהפך למינות" - המעצמה השולטת בעולם לא תאמין בערכים מוחלטים. זהו הגרעין הרעיוני הפנימי של התרבות המערבית.
ג. "אין תוכחה"- אין יכולת לקבוע קוד מוסרי מקובל, כי כל אחד אומר "חייה ותן לחיות.
ד. "בית ועד לזנות" - מערכות החוק והשלטון יפעלו לפי אינטרסים אישיים, ולא בצורה עניינית.
ה. "הגליל יחרב והגבלן ישמם" - מכיון שאין קוד מוסרי מחייב, יהיה מצב שיהיה חורבן של ערי הספר. ידאגו רק למרכז הארץ.
ו. "אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" - האנשים שעמדו בגבורה בגבולות לא יהיו מוערכים ולכן לא ירחמו עליהם.
אם כן, הדברים כתובים פחות או יותר. אנו לא יודעים את פרטי הפרטים, אבל הכיוון ברור. חסד עשה איתנו רבנו הקדוש, שגילה טפח כיסה טפחיים. הטפח הנגלה נותן לנו יכולת להאמין ולבטוח גם בטפחיים המכוסים.
^ 1 ביטוי שמקורו בעירובין סה ע"א, ועניינו – ליבון הסוגיא צריך צלילות הדעת.
^ 2 ישעיה יב, א.
^ 3 סנהדרין צח ע"א.
^ 4 ישעיה נה, ח-ט.
^ 5 סנהדרין צח ע"ב.
^ 2 ישעיה יב, א.
^ 3 סנהדרין צח ע"א.
^ 4 ישעיה נה, ח-ט.
^ 5 סנהדרין צח ע"ב.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
