ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יש לנו אבא בשמים ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי חינוך ילדים ותלמידים שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"א

יש לנו אבא בשמים

התמודדות עם פחדים אצל ילדים לאחר אירוע ללא נפגעים



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

פתיחה - תאור הפגישה
א. הפחד חבר שלנו
ב. הבעיה - הפחד נהפך לחרדה ולחץ
ג. דרכים להשתלטות על החרדה והלחץ
1. התמודדות בצורה ישירה
2. התמודדות בצורה עקיפה
ד. פגישה עם הילדים
1. מידע
2. רעש מאיים - שקט מאיים
3. לשמור על פרופורציות
4. חזרנו לבית שלנו
5. ה' שומר עלינו
6. לקחת אחריות
7. כשתהיו גדולים...
8. אות כבוד

פתיחה - תאור הפגישה
א. לאחר סֶבב ראשון, בו תיארו הילדים את מה שאירע, סייענו לילדים לסדר את המידע שמסרו לנו.
ב. הוספנו להם מידע שקיבלנו מהגורמים הצבאיים שהיו מעורבים באירוע.
ג. נעשה סֶבב נוסף, בו שבו וסיפרו הילדים מה שהרגישו בעת האירוע.
ד. הושמעה תגובת המבוגרים, שהתייחסה בסימפטיה ובהבנה לתחושות הילדים.
ה. את הרגשות, אותם אנו רוצים לשַמר אצל הילדים, ניסניו לחזק ולהרחיב.
ו. את הרגשות שיש בהם צד של איבוד שליטה, ניסינו לסייע ביד הילדים להשתלט עליהם.
ז. המבוגרים שיתפו את הילדים בחוויות אישיות שחוו הם עצמם, בין בהיותם ילדים ובין כמבוגרים, וכיצד הגיבו הם על אותם אירועים קשים.
ח. סֶבב נוסף, בו יחשבו הילדים בקול, מה ביכולתם ללמוד מהאירוע המיוחד אותו חוו, והאם בעתיד יתנהגו בצורה אחרת באירוע דומה.
ט. הילדים נשאלו לתחושותיהם כלפי העתיד. האם לאחר האירוע הם פוחדים לשוב לשגרה? המבוגרים סייעו ביד הילדים למצוא את הדברים היכולים לשמש להם עֵזר בהתמודדותם.
י. לבסוף, כל אחד מן המשתתפים העניק לכל החבורה מחשבה חיובית שיכולה ללוות אותנו להמשך חיי השגרה.
י"א. הוסבר לילדים, כי יש להם דלת פתוחה אצל כל המבוגרים שהשתתפו בפגישה.

א. הפחד חבר שלנו
איך נראה הפחד? לפחד פרצופים רבים. לפעמים אנו לוקחים אותו מסרט שראינו, לפעמים מהסיפור שקראנו אתמול. רק לעתים נדירות הוא מושאל ממאורעות שבאמת קרו לנו. קשה לנו לגרשו.
אולי באמת לא כדאי לגרש אותו? אולי נהפוך להיות חברים שלנו?

בעצם, הפחד גורם גם לנו דברים טובים. כנראה שאם הקב"ה נטע את הפחד בליבנו, יש בו גם דברים טובים. ניקח לדוגמא תינוק, מכיון שאין בו דעת, הוא לא מפחד, לכן הוא עלול להכנס לסכנה. כאשר יראה אש, ישלח את ידו לתוכה בלא שידע להיזהר. אם כן, הפחד הוא טוב וחיובי כשהוא מביא לנו תועלת מעשית, ומדריך אותנו כיצד להתנהג.

אף אחד אינו אוהב לפחד. נעים לנו יותר כשאנו מרגישים בטוחים ומשוחררים לעשות ככל העולה על רוחנו. אך זה איננו הדבר היחיד שלא נעים לנו! למשל בבוקר, כשאנו נֵעורים משנתנו ואימא אומרת לנו לקום וללכת לבית ספר, לא תמיד נעים לנו. ועם זה, אף שלא נעימה לנו עצם הקימה בבוקר, אנו יכולים לעשות זאת בשמחה. אנו יודעים שאנו חיים בשביל להיות ערניים ולא כדי לישון. כן גם הפחד, הוא איננו בן-לוויה נעים, אבל כל עוד הוא עוזר לנו לחיות חיים בריאים ושלמים, אנו שמחים בו.

ב. הבעיה - הפחד נהפך לחרדה ולחץ

אמנם, יש משהו בפחד שאיננו טוב לנו כלל ועיקר. לא רק מפני שאינו נעים לנו, שהרי לא על פי זה אנו מודדים אותו. הוא אינו טוב לנו, משום שהוא גורם לנו להתנהג באופן שאיננו חפצים להתנהג בו! לפעמים הפחד גורם לנו להיות מוטרדים. אנו מנסים להתרכז בדבר מה, והנה בא הפחד בלי שהוזמן, ובלי שאנו רוצים להתעסק איתו כלל. אנו יושבים בשיעור ובמקום להקשיב לשיעור אנו מוצאים את עצמנו מתעסקים בפחדים שלנו. אנו הולכים לישון ומוצאים עצמנו מתהפכים מצד לצד בלא שנצליח להרדם. הבעיה שלנו עם הפחד היא, שהוא משתלט עלינו ללא גבול, הוא מעייף ומתיש אותנו, הוא עושה אותנו לאנשים חסרי נחת רוח ולא סבלנים. אנו מוצאים עצמנו בגללו כועסים בלי הרף על חברינו. לפעמים אנו נמנעים מלעשות דברים שאנו חושבים דוקא שכדאי שנעשם. למשל, אנו נמנעים מעתה מלנסוע למקומות שהיינו רגילים לנסוע אליהם בזמנים כתיקונם.

לסיכום, הפחד כשלעצמו אינו דבר רע. הוא הופך לדבר שלילי, כשהוא נהפך ממצב של פחד למצב של חרדה. החרדה גורמת ללחץ נפשי, ובמצב כזה, אדם מאבד את יכולת התפקוד שלו.

ג. דרכים להשתלטות על החרדה והלחץ
יש דרכים רבות להשתלט על החרדה, וכל אחד צריך ללמוד את הדרך הטובה עבורו.
העקרון המשותף לכל הדרכים הוא, לא להשאר תקוע בדמיונות כפייתים, שעל כורחנו אנו נגררים אליהם שלא ברצוננו.

ניתן להתמודד עם החרדה בצורה ישירה, וניתן להתמודד עימה בדרכים עוקפות. בדרך כלל, ההתמודדות בדרך עוקפת היא קלה ונעימה יותר, אולם היא אינה עוקרת את הבעיה מן השורש. נמנה בקצרה את הדרכים שניתן להציען כאפשרויות להתמודדות עם החרדה:
1. התמודדות בצורה ישירה
א. התמודדות בעזרת השכל - נבדוק את העובדות לאשורן. נראה את הדברים בפרופורציה הנכונה. נבדוק עד כמה אירוע מסוים היא שכיח ועד כמה צריך לחשוש מפניו.

ב. התמודדות בעזרת השכל - חיים כאלה, שעל כל צעד ושעל נזהרים ונמנעים מלעשות את הנחוץ - שמא יקרה לנו משהו חלילה - הינם חיים לא איכותיים. השכל מורה לנו, כי כדאי ומותר לקחת סיכונים מסויימים, ובלבד שנוסיף לנהל אורח חיים איכותי.

ג. התמודדות בעזרת האמונה - החיים ניתנו לנו מאת ה' והוא המשגיח עלינו, והוא הגוזר כמה נחיה ומה תהיה איכות חיינו. אדם יכול לעשות מאמצים גדולים בשמירת הנפש, ולפתע יפגע בדרך לא צפויה. כמובן, ישנה חובת זהירות והשתדלות שאנו חייבים בה, לצד הביטחון בה'. אמנם, לאחר שאדם קבע לעצמו מה היא רמת ההשתדלות שהוא מחוייב בה מן הדין, ואותה הוא מקיים - מעבר לכך עליו להסיר דאגה מליבו, ולבטוח בה'. אנו אחראים על מה שבידנו ובשליטתנו, ואיננו נתבעים על מה שאינו בתחום אחריותנו (אדם המתקשה להחליט מהו תחום אחריותו, ישאל אדם גדול ממנו בשנים ובחכמה, ויעשה על פיו)

ד. התמודדות בעזרת תפילה ותורה - אנו מאמינים שהפחד נועד כדי שנתעורר לתפילה ונרבה במעשים טובים. תפילה ומעשים טובים הם חומת המגן מפני כל הפגעים.

2. התמודדות בצורה עקיפה
א. התמודדות מתוך תחושת שליחות ותודעת משמעות החיים - החיים אינם הערך החשוב לנו ביותר. הערכים שעבורם אנו חיים, חשובים יותר מהחיים עצמם! אדם נכון להסתכן עבור אמונתו וערכיו. החיים אינם שווים ואיכותיים אם אין דבר שלמענו אנו מוכנים למות.

ב. התמודדות על ידי קבלת אחריות - החרדה נובעת מהתחושה שדברים יוצאים מתחום שליטתנו. צריך להשיב לעצמנו את תחושת השליטה. על ידי עשיה חיובית, הקשורה במאורעות המפחידים, ממעיטים את תחושת הפחד. נסיעה עם מכשיר קשר עוזרת להתמודדות, משום שיש בה עשיה חיובית התורמת לבטחונו. קריאת תהילים בשעת הסכנה, מסייעת להתגבר על הפחד, משום שאדם עושה דבר חיובי לישועתו. לפעמים גם נסיעה עם שכפ"ץ יכולה לגרום לתחושת בטחון, מפני שאדם עושה משהו לישועתו.

ג. התמודדות על ידי הסחת הדעת - ישנן דרכים רבות להשתלט על החרדה על ידי הסחת הדעת. ככל שאנו עסוקים בדברים אלטרנטיביים, כך ייקל עלינו להסיח דעתנו מחרדותינו.

נקבע לעצמנו מנגנון פנימי, על ידו בכל פעם שהחרדה משתלטת עלינו, אנו ממהרים לעשות משהו אחר. ניתן לקבוע, למשל, לעשות פעילות גופנית. ניתן לקבוע לנגן, וכך כל דבר אחר שאדם אוהב לעשותו.

ד. התמודדות על ידי חיזוק תכנים חיוביים אחרים - לכל אדם יכולת התמודדות עם החרדה. אולם זאת רק כאשר תחום ההתמודדות תופס נפח מסויים מחייו. ככל שנגביר ונפתח תכנים אלטרנטיביים פנימיים בחיינו, כך ייקל עלינו להסתדר עם הפחד. ניתן להוסיף פעילויות חברתיות, חוגים, עבודה וסוגי בילוי המוסיפים שמחת חיים.

ה. התמודדות בקבלת עזרה ותמיכה מהסביבה - דאגה בלב איש ישיחנה. ננצל את פחדינו לדבר עם הקרובים לנו. נדאג שדווקא בשעות קשות המשפחה והחברים הקרובים יהיו מלוכדים ויתמכו איש ברעהו.

ו. התמודדות על ידי ציניות וצחוק - גם זה לגיטימי במצבים של חרדה. הקב"ה נתן לנו כוח להפוך כל דבר רציני למשחק וקלות ראש. אנו נצחק על החרדה, נתבדח על חשבונה ונתיחס אליה כהרפתקאה חביבה ותו לא.

ד. פגישה עם הילדים
ילדים שעברו חוויה שלא ציפו לה, ואינם עוברים עיבוד נכון של האירוע, עלולים לפתח חרדות שיקַבעו בתור לחץ נפשי מתמיד, העלול להקשות עליהם בהמשך חייהם לשוב לתפקוד רגיל.

עלינו לסייע לילדינו להתמודד עם חרדותיהם. באפן כללי כל הדרכים שהוזכרו בסעיף הקודם הם דרכים שנכונות גם לגבי ילדים. אולם יש להלביש אותם בתחפושת, כך שהילדים יוכלו להבינם ולהפנים דרכים אלו.

בפגישה שהיתה לנו עם הילדים, העלינו מספר נקודות, שנתנו ביד הילדים אפשרות להפוך את אירוע הירי לכזה שאין בו עוד כדי לאיים עליהם.

1. מידע
הילדים קיבלו מידע מדויק על מה שאירע. הוסבר לילדים שנסיעה באוטובוס ממוגן ירי היא מאד בטוחה. האופן היחיד, בו עלולים כדורים לחדור, הוא דרך התקרה. הילדים בדקו ומצאו, שלאורך הדרך אין מקום שבו ניתן לעמוד ולירות באופן כזה שכדורים יחדרו לאוטובוס פנימה. גם במקרים אחרים שיש בהם סכנה גדולה יותר, כדאי להגדיר בצורה יותר מדויקת, היכן מקום הסכנה. כך הילד יודע, שמתוך נסיעה של חצי שעה, רק שתי דקות הן בחזקת סכנה.

2. רעש מאיים - שקט מאיים
רעש היריות מאד מפחיד. לעומת זאת יתכן אירוע מאד מסוכן גם ללא רעש. אני מניח שפעם רבתם ביניכם. יש ילדים, שכשהם רבים הם מתחילים לאיים. לא תמיד זה המאיים, אמנם יכול לממש את איומיו למעשה. פעמים רבות הוא פשוט "עושה רוח" על מנת להפחיד את יריבו. גם היריות ששמעתם, ברובם המכריע של המקרים אינן פוגעות, אלא הן עושות "הרבה רוח", ובזה כוחן.

(חייבים לסייע ביד הרגש לעשות את האבחנה בין הרעש כשלעצמו, לבין הסכנה הממשית. חלקו של רעש זה, המביא אותנו לחשוש - הוא "רעש התקשורת" והדיבורים השוטפים את מוחנו סביב מאורעות שכמעט קרו. עלינו להרגיל עצמנו למעט להאזין לאותם רעשים רעים).

לפעמים דווקא השקט, הוא מאיים יותר מאשר הרעש הגדול. לכן כדאי בנסיעות הבאות לדבר, להפעיל את המַקלט וכדומה.

3. לשמור על פרופורציות
זו לא פעם ראשונה שאתם נוסעים בהסעה. כבר מאות פעמים נסעתם וברוך השם, לא אירע דבר. כשאתם חושבים על הנסיעה בהסעה, השתדלו לא לזכור דוקא את הנסיעה הבודדת הזו, שהיתה מלווה ביריות. כדאי שתיזכרו בכל הנסיעות האחרות, הנעימות. בודאי היו גם דברים רבים אחרים מיוחדים בהסעה. פעם ההסעה ברחה למורה, ופעם זרקנו מים אחד על השני. נסו להיזכר בהסעות האחרות, בהן היה כיף לנסוע.

בטוחני, כי כל ילד ראה בחייו מחזות לא נעימים שאירעו לאו דוקא מפיגועים. לבטח ראיתם תאונת דרכים. ובודאי יודעים אתם, כי בתאונות דרכים נהרגים אנשים רבים לאין שיעור, ל"ע, מאשר בפיגועי טירור, ובודאי שממחלות אנשים סובלים יותר מאשר מפיגועים. ואף על פי כן, אינכם חושבים כל הזמן על בית חולים ועל סבלם של אנשים ממחלות. אינכם ילדים יוצאי דופן, כל הילדים בעולם עלולים לפגוש בחייהם דברים בלתי נעימים.

4. חזרנו לבית שלנו
לבטח תתמהו, מדוע ניסו הערבים לפגוע בכם? כנראה, משום שאתם מאד חשובים בעיניהם. נכון, הערבים מוטרדים מזה שאתם נוסעים בכבישים יום יום. אנו חזרנו לכאן, כי זהו ביתנו! אלפיים שנים התגעגענו לחזור לפסגות, והנה עתה ה' ריחם עלינו והחזירנו לכאן. אנו צריכים להרגיש שכיף לנו לחיות כאן. את זה מנסים הערבים לסכל - שאנו נחוש בבית שלנו. הם רוצים שנתמלא פחד, שנחדל לנסוע לבית ספר, לקניות, לבקר חברים. אז בואו, "נעשה להם דווקא", מפני שאינם צודקים! אנו לא עשינו להם כל רע, והם מצרים לנו סתם, מפני קנאתם בנו.

5. ה' שומר עלינו
כשאני יוצא מביתי כל בוקר, אני מרגיש כאילו יש עלי שכפ"ץ. אבל השכפ"ץ ההוא אינו עשוי מקרמיקה או מחומר אחר. השכפ"ץ שלי זהו אבא שלי בשמים . באתי לכאן, כי חשוב מאד לאבא שבשמים, שאני איישב את ארץ ישראל, שאפתח את ביתו. על כן הוא שומר עלי משמים ודואג לי. מובטחני, שכל מה שיארע עימי, הכל בא ממנו. הערבים אינם אחראים עלי, רק אבא שבשמים אחראי עלי. יש סוגים שונים של שכפ"צים. בודאי יש ביניהם שכפ"ץ מסוג מיוחד העשוי בשבילי.

אני מסתכל על כל שקורה בישוב ואני מרגיש, שלא רק לי לבדי הוא עוזר, אלא לכל מי שנמצא בישוב! אם מישהו נפגע בפיגוע, אין זה דוקא מפני שאנו גרים פה. אם היה גר במרכז הארץ, היה יכול להיפגע בתאונת דרכים או במחלה קשה. ההבדל הוא, שכאן הוא סובל, אבל הוא סובל כמו גיבור. הוא סובל עבור משהו חשוב. לכן כדאי לנו לגור פה, ולא סתם במרכז הארץ.

6. לקחת אחריות
באו נחשוב ביחד, מה כדאי לעשות כשאנו נוסעים בפעם הבאה בהסעה. יש מי שמציע להגיד תפילת הדרך בכונה, ומאירוע זה ואילך, להוסיף עוד פרק תהילים. זו הצעה מצוינת. ויש המציע, שכשעוברים ליד ההר שמשם נורו היריות, כדאי לשבת ולא לעמוד. גם זו הצעה טובה. אם תהיינה לכם הצעות נוספות, מה אפשר עוד לעשות, בבקשה שתפו את כולם, שכן כל הצעותיכם ילדים, ממש טובות.

7. כשתהיו גדולים...
אני אספר לכם היכן הייתי אני כאשר הייתי בגילכם. אני גרתי בירושלים בעת מלחמת ששת הימים. לפני המלחמה היו מספר שבועות של המתנה מתוחה. אנחנו מלאנו שקי חול על מנת למגן את הכניסה למקלט. ביום שפרצה מלחמת ששת הימים, נסעתי לבית הספר. לפתע, נשמעה צפירה מאד מפחידה. באותה שעה הייתי הרחק מהבית וזמן רב לקח עד שהביאוני חזרה הביתה. שכונת מגורינו היתה מול "נֶבי סמואל", ובמהלך המלחמה נחתו בקרבתנו פגזים מספר. הייתי גאה מאד שזכיתי להיולד ולחיות בעת המלחמה שבה שוחררה ירושלים.

מדוע אני מספר לכם סיפור זה היום? בטוחני כי בעוד עשרים שנה, אתם תספרו לילדיכם על המלחמה שאתם הייתם בה. אתם תהיו בודאי גאים מאד על כך שכילדים, המשכתם לנסוע בכבישים למרות שבהתחלה קצת פחדתם. אתם בודאי תספרו להם שפעם - ממש ירו עליכם...

8. אות כבוד
אתם יודעים שאנו מסתכלים עליכם ומרגישים שאתם ילדים מאד מיוחדים. אתם מצליחים לבטא את מה שאתם חשים, אפילו טוב יותר מאתנו, המבוגרים. ממש נהננו לדבר איתכם. יש מבוגרים המתנהגים כילדים, ואתם הינכם ילדים המתנהגים כמבוגרים, ולא עוד, אתם מוכנים לשתף אותנו בסודותיכם. לא כל אחד מוכן לעשות כן. אתם ילדים כאלה, שיורים עליכם, ובכל אופן אתם מבטיחים שתתגברו על הפחדים ומחר או מחרתיים תמשיכו לנסוע בהסעה. בכל עת שתיזכרו בדבר מה הקשור לאותה נסיעה, מאד אנו רוצים שתבואו ותספרו לנו, המבוגרים. זה ממש מענין אותנו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il