ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אל אמונה ואין עוול ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ה

אל אמונה ואין עוול


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

חסידים מספרים כי לפני פטירתו היה ר' הירש מרימנוב אומר פעם בפעם לנפשו את הפסוק: "אל אמונה ואין עוול". אחר-כך אמר כי זהו עיקר התורה הקדושה, לדעת שהוא אל אמונה ואין עוול. שמא תאמרו: אם כן, למה לנו כל התורה כולה? הלא די היה אילו אמר הקדוש ברוך הוא בהר סיני את הפסוק הזה בלבד? אתרץ לכם כי אין האדם יכול להשיג את עומקו של הדיבור "אל אמונה ואין עוול" כל זמן שלא למד ולא קיים את כל התורה כולה.

במקורות חז"ל יש התייחסויות רבות לסיפורים, אמרות ומעשים שנעשו זמן קצר קודם פטירתם של גדולי עולם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לומר שלקראת סוף חייו של אדם הולכים כוחות הרוח שבו ומתחזקים, ולכן האמיתות שהוא אומר באותה העת הן האמיתות העמוקות של חייו.

בסיפור החסידי קיימת קבוצת סיפורים לא קטנה המספרת את סיפורם של גדולי החסידות בערוב ימיהם, טרם פטירתם. סיפורים אלו מביאים בדרך כלל התבטאות מסוימת שאמרו או מעשה שעשו. הסיפור שלפנינו שייך אף הוא לסוג זה של סיפורים. אנו מתוודעים לפסוק שאמר ר' הירש מרימנוב פעמים רבות בתקופה שקדמה לפטירתו מן העולם. משמע, רצה ר' הירש להעביר לנו אמת מסוימת שהוא מאמין בה בכל מאודו, המשקפת פן מסוים מהשקפת עולמו.

רבות נכתב ונאמר בפרקי המחשבה היהודית על סוגיית העיקרים ביהדות. יסודה של האפשרות לנסח עיקרים ליהדות מצויה כבר בגמרא (מכות כג:):
"דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא מיכה והעמידן על שלש... חזר ישעיהו והעמידן על שתים... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה".

נראה שכל אחת מהדמויות הנזכרות בגמרא זו רצתה לנסח את הציר המרכזי שעליו סובבת האמונה. רבים מן הראשונים, ובראשם הרמב"ם, ניסחו עיקרים או יסודות שלדעתם הם עיקרה של היהדות. לדידו של ר' הירש, די היה לו אם היה בורא העולם נותן לנו רק את הפסוק הזה: "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

מעניין שגם חבקוק הנביא וגם ר' הירש מדברים על אמונה כעל יסוד התורה שניתנה לנו, אלא שחבקוק הנביא מדבר על אמונתו של הצדיק, בעוד ר' הירש מדבר על אמונתו של בורא העולם, שהוא אל אמונה ואין עוול.

ננסה שוב להעמיד את הפסוק בשלמותו נגד עינינו: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". הפסוק מדבר על תמימות המפעל, על משפט, על אמונה במובן של נאמנות, על ריחוק מכל עוול, על צדקות ועל יושר.

הערכים הללו הם ערכים חברתיים ביסודם. כל חברה מתוקנת שואפת להשתית עליהם את חייה. ר' הירש, שהעולם שממנו הוא עצמו צמח היה עולם פשוט וטבעי, מנסח את תמצית השקפת העולם היהודי במושגים של עולם מתוקן כפי שכל בר דעת מבין, מתוך הנטייה הטבעית, המוטבעת באדם באשר הוא ובעולם באשר הוא. אם יהיה האדם ישר וטבעי, הרי שמתוך עצמו יגיע לשלמות המוסרית הנתבעת ממנו. שלמות טבעית זו מקפלת לדעתו של ר' הירש את כל התורה כולה.

למרות הטבעיות של הנטיות המוסריות, ר' הירש אינו רואה בהן אידיאל חברתי. הסיבה לכך שעל האדם לדבוק בשלמות המוסרית היא משום שבורא העולם הוא מוסרי. החסידות ראתה בערכים המוסריים ערכים חשובים משום שעל-ידם יכול האדם להגיע אל האידאל הגבוה של הדבקות, שכן הפרשנות שנתנו חז"ל לציווי התורה "ולדבקה בו" היתה: "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". לדידו של ר' הירש הכל אחד. האדם יוצא מתוך הטבעיות הפשוטה ומגיע אל המוסר הטבעי, שהוא גם המוסר האלוקי, ומתוך כך מגיע לקרבה ולדבקות בבורא עולם.

גישה טבעית זו עלולה לשים בצד את המחויבות של האדם למצוות התורה, כפי שניתנו לנו בסיני. אם הכל נובע מהטבעיות המוסרית והעקרונות הגדולים של צדק ומשפט, אל אמונה ואין עוול, לשם מה יש צורך במצוות פרטיות? ינהג כל אחד על-פי העקרונות הכלליים, ודי לנו בכך.

כאן מדגיש ר' הירש יסוד חשוב נוסף, והוא שהאדם אינו מסוגל להגדיר לעצמו את יסודות הצדק והיושר עד שאינו עוסק בתורה על כל מרכיביה הפרטיים. המצוות וההלכות לפרטי פרטיהן הן המסייעות בידינו להגדיר לעצמנו את המוסר האלוקי. רק לאחר שניתנה תורה זכינו לראות את כולה מקופלת בפסוק אחד: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il