ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים מרן הראי"ה

נתינת הצדקה המפוקפקת

הרב דניאל קירשר"ח אלול תשע"ח
30
לחץ להקדשת שיעור זה
לכבוד יום פטירתו של מרן הרב קוק זצ"ל ב ג' אלול השאלות ותשובות השבוע הם מתוך ספרו אורח משפט
נתינת הצדקה המפוקפקת (מתוך אורח משפט, עמ' רלד)
יוסף הוא מורה לפיזיקה מוכר מאד בעירו. השמועה אומרת שאין תלמיד, נער או מבוגר שעובר תחת ידו ואינו מבין את החומר. ואכן, רבים מגיעים אליו לשיעורים פרטיים, תלמידי תיכון וסטודנטים כאחד.
ערב אחד, צלצל הטלפון של יוסף ועל הקו היה גוי בשם סם: "שלום שמי סם. בני זקוק לשיעורים פרטיים בפיזיקה. האם תוכל לעשות זאת?"
"בהחלט" ענה יוסף "המחיר שלי הוא 50$ לשיעור. בנוסף, אם בנך יפסיד שיעור או שניים, אתה מתחייב כעת לשלם גם על השיעורים שיפסיד. האם אתה מוכן לכך?"
סם, ששמע רבות על יוסף הסכים מיידית "אין שום בעיה, אני מוכן לשלם על שיעורים גם אם בני לא יגיע".
כך הסתיימה שיחתם של השניים והללו קבעו יום ושעה לשיעורים.
כעבור 4 שבועות הגיע מועד התשלום על השיעורים שהתקיימו עד כה. יוסף פתח את המעטפה וכעס מאד כאשר ראה המחאה בסך 100$ בלבד! סם היה חייב לו 200$ ולא 100$! מיד הרים טלפון לסם: "סליחה, אדוני" אמר יוסף, "מדוע רשמת לי סכום של 100$ בלבד?"
"תראה" ענה סם "בני הפסיד 2 שיעורים ולכן נתתי לך תשלום רק על השיעורים שלימדת".
יוסף ניסה להזכיר לו את תנאי העסקה, אולם סם עשה עצמו כלא זוכר כלל. יוסף החליט שלא להתווכח איתו בעניין.
לאחר כמה חודשים שוב צלצל הטלפון של יוסף ועל הקו היה סם: "היי, יוסף, האם אתה זוכר אותי?" "בוודאי שכן" ענה יוסף, ובליבו עלתה תחושת מרמור קלה. סם המשיך בדיבורו: "כבר כמה שבועות שעולה בי הרעיון לעזור לאנשים נזקקים בעיר. איני מכיר אנשים כאלו ואיני יודע איך ניתן להגיע אליהם. אולם אני יודע שאצלכם היהודים תמיד מקפידים על צדקה וחסד ובטח אתם יודעים איך ניתן לאתר נזקקים. איני מכיר יהודי מלבדך, אך אני בטוח שאתה תדע לחלק כסף זה לנזקקים יהודים. האם תוכל לעשות זאת, ולחלק להם סכום של 500$?"
יוסף נענה לבקשה, אולם בראשו החלה לעבור המחשבה שמא ייקח קודם את ה-100$ שסם חייב לו ויעביר את 400$ הנותרים לנזקקים? הרי כסף זה בהחלט מגיע לו.
תשובה:
מרן הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל:
מכיוון שיוסף יודע שהאמת איתו ושסם אכן חייב לו את הכסף, ונזדמן ליוסף כספים שסם חייב לו, מותר לו לקחת את הכסף הזה לעצמו, אף על פי שסם התכוון לתת את הכסף לצדקה. וראוי שיוסף יאמר מפורש לסם שהוא אינו נותן את הכסף כולו לצדקה, אלא לוקח חלק מהכסף בעד החוב שסם חייב לו. זאת כדי שלא יווצר מצב שסם יבדוק אם הכסף הגיע לצדקה ויתברר לו שלא שהכסף לא הגיע לצדקה, ויטען שיוסף הוא גנב. (דוגמא לזה מצאנו במסכת בבא קמא (דף כז) שאם חבירך לקח חפץ שלך והשאיר את זה בחצירו אל תכנס שלא ברשות ותיקח שמא תיראה לו כגנב, אלא עדיף לומר לו בגלוי ובאופן מפורש שאתה נוטל את שלך).
אמנם העיר הרב קוק שאם יוסף הרוויח מהזמן שהתפנה לו, בזמן של השיעורים שהתבטלו, למשל אם מצא תלמידים אחרים, אז יש מקום לומר שהתנאי שלו עם סם שיצטרך לשלם גם על שיעורים שהתבטלו היה באופן שיגרם לו מכך הפסד, אבל אם יוסף לא הפסיד מזה אז סם לא חייב לשלם לו, ואז כמובן שיוסף חייב לתת את הכסף כולו לצדקה.
עוד העיר הרב קוק בדרך אגב לגבי כל העניין של לקיחת צדקה מגוי לצורך ישראל, שלהלכה נפסק בשולחן ערוך שאסור לקחת צדקה מעכו"ם, מכיון שאם מקבלים מהם כסף לצדקה זה מרבה להם זכויות ואנו מעדיפים שיגמרו זכויותיהם מהר על מנת שישברו ("ביבש קצירה תשברנה"). ורק משום שלום מלכות יש מתירים לקחת מהמושל צדקה עבור עניי ישראל אם המושל ביקש זאת.
לסיכום:מותר ליוסף לקחת את הכסף מכיוון שזה מגיע לו, אבל נכון שיהיה גלוי בעניין ויאמר לסם שלוקח את הכסף מכיוון שסכום זה מגיע לו.
******
תשלום עבור שלום בית (מתוך אורח משפט, עמוד רטז')
בסימן טוב ובמזל טוב יוסי וחנה התארסו. כולם התרגשו יחד איתם בשמחתם והימים החלו להיספר לקראת האירוע הגדול, יום החתונה!
אולם, ככל שעברו הימים והשבועות, החלו להתגלע מריבות וויכוחים רבים בין השניים. פעם התווכחו על צבע המפיות ופעם התווכחו על ריהוט הבית. נראה היה לשניים וגם לסובבים אותם ששידוך זה הולך בכיוון רע מאד.
לאט לאט החלו לדבר ברצינות על ביטול האירוסין.
חיים, מחבריו של יוסי, החליט להתערב בעניין. ערב אחד הזמין את השניים לביתו והחל לדבר איתם בענייני שלום בית.
"מטרתי היא רק לשם ידידות. ליבי כואב לראות את המריבות הבלתי פוסקות שלכם וברצוני רק לעזור לכם. נניח שאכן תחליטו לבטל כעת את החתונה ובעז"ה כל אחד מכם יתארס ויתחתן עם מישהו אחר. האם אתם חושבים שאז תהיו מאושרים יותר? צר לי לאכזב אתכם, התשובה היא שלא. אם לא תלמדו להקשיב אחד לשני ולוותר הדבר יקרה שוב גם עם אנשים אחרים. אני מציע לכם לשקול היטב את העניין ולבדוק איך ניתן לעבוד ביחד ובשיתוף פעולה למען הזוגיות שלכם" סיים חיים את דבריו ונפרד מהם בלבביות.
חנה ויוסי חזרו לבתיהם ובמהלך השבועות הקרובים נראה מהפך ביחס ובאווירה שביניהם. אכן המריבות והוויכוחים פחתו וכמעט שנעלמו, והחתונה שכמעט התבטלה הלכה והתקרבה בהתרגשות גדולה ומחודשת.
כשבועיים לפני המועד המיוחל פנה חיים ליוסי "נו... מתי אקבל את דמי השידוכין המגיעים לי 1 ?" יוסי, המבולבל קמעא ענה לו "אבל הרי טענת שאינך משכין שלום בשביל כסף אלא כמחווה של ידידות...?!"
השיב חיים: ידעתי שאם אומר לכם שאני כן מעוניין בכסף, אז לא הייתם מסכימים להקשיב לי. הייתי מוכרח לומר שאיני מעוניין בכסף אף שכן הייתי מעוניין, שהרי ההתעסקות עם השידוך שלכם ועם שידוכים נוספים דורשות ממני זמן רב.
האם חייבים יוסי וחנה לשלם לחיים דמי שידוכין?
תשובה :
מרן הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל:
אין חיוב לשלם ליוסי השדכן. הרי יוסי בפירוש אמר שהוא עושה זאת רק כחבר ובמטרה לעזור ולא בשביל כסף. ואפילו אם הוא היה משדך שידוך חדש היינו אומרים כן, ובודאי שכך הדין כאשר השידוך כבר קיים ועוד לא נתבטל לגמרי, ויכול להיות שגם ללא פעולתו לא היה ניתק הקשר, כי לא טוב לבטל שידוך, שהרי יש חרם של קהילות ישראל וקנס למי שמבטל שידוך, ויתכן שגם בלעדיו הם היו פותרים את מריבותיהם 2 .
אולם אם ירצו שני הצדדים לפייסו באיזה דרך מרצונם הטוב לפנים משורת הדין מסתבר שיש לזה מקום, מכיון שהם נהנו מפעולתו שלא נצרכו ללכת לדון בבית דין ונצלו מקטטות. ומידה נכונה היא לא ליהנות משל אחר בחינם כאשר הנותן לא התכוון להיטיב לאחר בחינם. והרי השדכן עשה זאת על דעת לקבל כסף, אלא שידע שאם הם ידעו זאת הם לא ירצו להקשיב לו ולשוחח עמו 3 .
לסיכום: אין חיוב לשלם לשדכן הואיל ואמר בפירוש שעושה זאת בחינם. אבל אם רוצים לפנים משורת הדין לתת לו שכר מסויים, מסתבר שזה כדאי וטוב.

שבת שלום!
נערך ע"י דניאל קירש




^ 1.המקור לחיוב שידוכין מבואר ברמ"א חושן משפט סימן פז, סעיף לט, ועיין שם בביאור הגר"א שמסביר את המקור לחיוב תשלום וז"ל - "דין השדכנות כ' מהר"ם שהוא מדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות שאם היתה שדה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה כמ"ש בב"מ ק"א א'".
^ 2.ליתר פירוט מרן הרב קוק הרחיב יותר: באופן כללי תשלום שכר על שדכנות כאשר השדכן לא הוציא על זה כסף הוא לא מן הדין ממש אלא מדין מנהג. שהרי מבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שס"ג, ס"י בהגה), שמי שאומר לחבירו "בא ותדור עמי בחצירי" , ולאחר מכן תובע שכר דירה, הדין הוא שאין צריך ליתן לו שכר, שמן הסתם בעל הבית התכוון לאפשר לו לגור שם במתנה. הוא הדין בשדכנות מי שמשדך את חבירו ללא שדרש על זה כסף מראש, הדין היה אמור להיות שאינו יכול לתבוע על זה שכר. אלא שיש מנהג שהתפשט ששדכן מן הסתם התכוון לקבל שכר ועל דעת זה הוא התעסק עם השידוך, ולכן חייבים לשלם לו. אבל כאשר יש סיבה כלשהו לחשוב שהוא עשה זאת כטובה כפי שזה בדרך כלל בטובות, אכן נניח כך. כאן שהוא אמר בפירוש שהוא עושה זאת לידידות בלבד ולא לשם כסף, בודאי שאין מקום לתבוע על זה שכר, ויש להניח שהוא עשה זאת כטובה.

^ 3. מרן הרב קוק זצ"ל הביא כעין זה מהגמרא במסכת שבת (קכ.) ששם מבואר שכאשר יש שריפה בשבת ובעל הבית הפקיר את האוכל שלו על מנת שאחרים יבואו להציל (כי חז"ל התירו להציל רק שלש סעודות), ומבואר שם בגמרא שירא שמים יחזיר לבעלים את מה שהציל, מכיוון שבעל הבית לא באמת רצה להפקיר, אלא שהפקיר בעל כרחו. גם בענייננו השדכן התנה שיעשה בחינם שלא ברצונו.
עוד בנושא מרן הראי"ה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il