ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא קידושין

קידושין דף סה ע"ב

עדי קיום

35
לחץ להקדשת שיעור זה
מובא בסוגייתנו בשם רב שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין אפילו אם גם המקדשת וגם המתקדשת מודים בכך. רב פפא חולק וסובר שחוששים אך גם לדעתו צריך לפחות עד אחד ובלאו הכי הקידושין לא חלים, וזאת בניגוד לקנייני ממון, כמבואר בהמשך הסוגיא, ששם "לא איברו סהדי אלא לשקרי". הגמרא שואלת מה המקור לכך שזקוקים לעדים ומשיבה שנלמד בגזירה שווה "דבר דבר" מדיני ממונות, ושבה ומקשה אם כך גם כאן תועיל הודאת בעל דין כמאה עדים, ועונה שדווקא בממונות מועילה הואיל ואינם חבים לאחרים, אך בקידושין הם חבים לאחרים ולכן לא מועילה הודאת בעל דין.
האחרונים מקשים, כיצד לומדת הגמרא מדיני ממונות, הרי שם מטרת העדים הינה רק לצורך בירור והוכחה, ואם כן כיצד ניתן ללמוד שבקידושין צריך עדים לצורך עצם קיום החלות.
הקצות (אה"ע רמא ס"ק א) מתרץ ומחדש שעיקר הצורך בעדים הוא כדי שיוודע לעולם, ואם כן בממונות הואיל ובעל הדין נאמן בהודאתו כמאה עדים המעשה חל ומתקיים על פיו. נראה לבאר כוונתו, שהתורה לא רצתה לתקן אופן של החלת חלות שלא תהיה לה כמעט שום משמעות (וכפי שכותב הפני יהושע בסוגייתנו שעיקר מטרת הקידושין היא לאסור אותה על העולם כהקדש, אך אם אין עדים לא תהא אסורה עליהם). לכן בממונות, למרות שבחלק מהמקרים הבעל דין לא יודה בעתיד, מכל מקום הואיל ויש אפשרות סבירה שיודה, אין זו "חלות לבטלה" ולכן התורה נתנה מקום להחיל באופן זה. סיוע לכך מביא הקצות מדברי הר"ן בגיטין (פו ע"ב), שאפילו לדעת רבי אליעזר שעדי מסירה כרתי, אם נתן לה בינו לבינה גט חתום בעדים מועיל, משום שאנן סהדי שנתן לה את הגט. מוכח מכך שלא צריך דווקא עדים אלא העיקר שיהיה דבר המודיע לעולם, ולכן מועיל אנן סהדי שבא הגט לידה, ומאותה סיבה מועיל גם מציאותו של בעל הדין בשעת הקניין.
הקהלות יעקב (סי' מז ס"ק א) מקשה על הקצות, שלפי זה כאשר אדם אומר לחברו "לך חזק וקנה" והקונה עושה את מעשה הקניין שלא בפני המוכר יצטרך הקונה לעשות זאת בפני עדי קיום, וכן כאשר שלח שליח לתת מתנה לחברו יצטרכו לעשות את הקניין בפני עדים, וזה לא שמענו מעולם.
המנחת אשר (סי' נו) כותב שהקהלות יעקב התקשה הואיל והבין בדעת הקצות שהימצאות בעל הדין במקום ובשעת המעשה נחשבת כהודאה הנחשבת כעדים. אך המנחת אשר עצמו מסביר בדעת הקצות שעצם העובדה שניתן להתברר מספיקה ולא צריך שהמברר יהיה נוכח בשעת הקניין. לכאורה נראה שכוונתו שבגלל שבענייני ממונות יש ייתכנות להגיע לבירור, ייתכנות זו מורידה את עצם הצורך בעדי קיום, אך לפי זה תחזור קושיית הקצות, כיצד לומדים מעדי ראיה בממון לעדי קיום בקידושין, ולא יובן כיצד דברי הקצות מיישבים את הקושיא. לכן נראה שכוונת המנחת אשר שגם בענייני ממונות צריך קיום אלא שגם כשבעל הדין מרוחק נחשב כמקיים הדבר.

הפני יהושע (ד"ה גמרא אמר) מיישב את קושיית האחרונים, שאכן הגזירה שווה רק מלמדת אותנו שכאשר חב לאחריני צריך שני עדים בשביל הבירור וללא שני עדים אינם נאמנים, ועל גבי זה מסברא אנו מבינים שבגיטין וקידושין צריך עדי קיום, כי עיקר עניין הקידושין הוא לאסור אותה על כל העולם כהקדש ואם לא יהיו עדים לא יהיה בירור כלפי העולם שהיא אשת איש ולא תיאסר עליהם, ומכיוון שכך מסתבר שקבעה התורה שהקידושין לא יחולו כלל כדי שלא יהיו קידושין לחצאין, כלומר, שבפועל מבחינה מציאותית ההשלכה של הקידושין תהיה רק בינה לבין בעלה ולא כלפי העולם.
אם כן, לפי הקצות גם בממונות צריך קיום, והחילוק בין ממונות לקידושין הוא שבממונות הקיום נעשה על ידי בעלי הדין בגלל שיכול להתברר על ידי הודאתם ואילו בקידושין הואיל וחב לאחריני לא מועילה הודאת בעל דין ולכן זקוקים עבור הקיום דווקא לעדים. ואילו לפני יהושע בממונות כלל לא צריך קיום. הוא לא מסביר במפורש מהי סיבת החילוק, אך נראה מדבריו שהסיבה היא שבממונות עיקר העניין הוא כלפי שני הצדדים ולא כלפי העולם, וכך נימק גם החזון איש (אה"ע ק ס"ק מ) וכתב שבממונות עיקר הדבר הוא בין שניהם (ורק בעקיפין כלפי אחרים) אך בגיטין וקידושין עיקר הדבר הוא כלפי העולם (וזה הכוונה חב לאחריני). נראה שלא רצה להסביר כקצות שהחילוק הוא שבממונות יכול להודות, שהרי יכול גם לכחש.

עדי גירושין וחליצה
גירושין
הנתיבות (לו ס"ק י) הולך בדרכו של הקצות בכך שנקודת החילוק בין ממונות לקידושין וגירושין היא שבממונות יכול להתברר על ידי הודאה (אך לא מזכיר כמותו את חידושו הגדול שבממונות הבעל דין נחשב כמקיים), ומקשה שגם בגירושין יכול להתברר כמו בממונות כי הואיל ובידו לגרשה נאמן לומר שגירשה.
בעקבות קושייתו הוא מחדש שאכן רק בקידושין צריך עדי קיום ובגירושין לא, אלא שבגירושין יש סיבה אחרת שתמיד צריך עדים והיא שגירושין צריכים להיעשות על ידי שטר גט, וכמבואר ב תוס' בגיטין (י ע"ב ד"ה חספא) שטר בלא עדים הוא חספא בעלמא ואין לו שם שטר. בכך מתרץ גם שאלה ששאל הרשב"א – מדוע גט בכתב ידו כשר וקידושי שטר לא? התשובה היא שבגט אין צורך בעדי קיום ולכן גם הודאה בכתב יד מועילה, שהרי כתב ידו גם נחשב לשטר, אך בקידושין לא מספיק שטר אלא צריך גם עדי קיום.
לדרכו של החזון איש לא קשה קושיית הנתיבות מכך שבעל נאמן לומר שגירש, כי יכול גם לכחש, ולכן אין זו סיבה לוותר על הצורך בעדי קיום. החילוק בין ממונות לגיטין וקידושין הוא עקרוני, שבממונות עיקר ההשלכות הן כלפי שני הצדדים ואילו בגיטי וקידושין ההשלכות הן כלפי העולם, ולכן הצריכה התורה עדי קיום.
גם מדברי הקצות שכן הלך בדרכו של הנתיבות משמע שצריך עדי קיום אף בגירושין, ולכאורה קשה קושיית הנתיבות, אך באמת אין זו קושיא כל כך קשה, כמבואר במנחת אשר, כי אמנם בעל נאמן לומר שגירש אך נאמנות זו היא רק מכאן ולהבא, ואם כן אי אפשר להחשיב זאת כאילו יש עדי קיום בשעת המעשה שהרי לעולם אין לנו בירור על שעת המעשה עצמו, אלא יכולת הבירור תהיה רק כשיוכל להגיע ולהודות לפני בית הדין.

חליצה
הנתיבות ממשיך לפי דרכו וכותב שלאור דבריו צריך להיות שבחליצה כלל לא יהיה צורך בעדים, שהרי מצד אחד נאמן לומר שחלץ לה הואיל ובידו לחלוץ ואם כן לא צריך עדי קיום, ומצד שני אין צורך בשטר, ולכן בשונה מגיטין גם אין צורך בעדים כדי לשוות למה שנותן לאשתו שם שטר.
ומביא ש הרמב"ם (יבום וחליצה ד, טז) והשולחן ערוך (אה"ע קסט, ב) פוסקים שחליצה בינו לבינה ללא עדים פוסלת, והיא מצד אחד אסורה עדיין לכל העולם ומצד שני נאסרת גם על האחים ואסור להם לייבם אותה. נמצא שמחמירים לשני הצדדים, גם לצד שהחליצה חלה וגם לצד שלא. והרשב"א אכן שאל מדוע פוסלת ותירץ שגם הנאמנות של הבעל באומר גירשתי אינה גמורה אלא רק חוששים לה ולפיכך גם לגבי הצורך בעדי קיום מחמירים לשני הכיוונים (יש לעיין אם כוונתו שחוששים מהתורה או שזו רק חומרא מדרבנן).
הערתנו לגבי עדי גירושין, שלדרכו של החזון איש צריך עדי קיום גם בגירושין, נכונה גם לגבי חליצה.
לגבי דברי הרמב"ם, האחרונים נחלקו בהבנתו, וכן הסתפק בכך הגר"ח מבריסק (יבום וחליצה ד, טז). בהסברו הראשון מבארו שמהתורה צריך עדי קיום גם בחליצה וללא עדים אין משמעות לחליצה אלא שחכמים החמירו לחוש גם לצד שהחליצה מועילה.
אך יותר נראה לו לתרץ, שאדרבה מהתורה לא צריך עדי קיום בחליצה והיא מועילה אלא שחכמים החמירו לחוש גם לצד שאינה מועילה. הוא מנמק את דין התורה שיש לדמות חליצה לזנות, שכמבואר בכתובות ט ע"א אשה שזינתה נאסרת גם ללא עדי קיום, והטעם הוא שדווקא בקידושין וגירושין שדעת הבעלים עושה אותם צריך עדי קיום אך בזנות ממילא נעשה הדין, ומחדש הגר"ח שהוא הדין בחליצה צריך כוונת בעלים אך לא דעת בעלים ואז התוצאה הדינית נעשית ממילא.

לסיכום:
לדעת הקצות אכן גם בממונות צריך גורם שיגרום לקיום אלא שתפקיד עדי הקיום הוא שתהיה יכולת בירור ובממונות שהודאת בעל דין מועילה החלות מתקיימת כבר על ידי בעל הדין ולא צריך דווקא עדים, אך בקידושין וגירושין שלא מועילה הודאה כי חב לאחרים צריך דווקא עדים. הקהלות יעקב הבין בדבריו שבעל הדין צריך להיות נוכח בעת המעשה ואילו המנחת אשר הבין שמתקיים על ידו גם כשאינו נמצא, כי סוף סוף גם כשאינו נוכח, על ידו יש יכולת שיתברר בעתיד.
לדעת הנתיבות נראה שכשיש יכולת לברר ללא עדים, היכולת מייתרת את הצורך בעדי קיום, ולכן בממונות כלל אין צורך בעדי קיום. בגירושין לדעתו נחשב כיש יכולת לברר הואיל ונאמן לומר שגירשה, ולכן אין צורך בעדי קיום, וכל הצורך בעדים הוא רק כדי לתת לשטר שם שטר.
לדעת החזון איש בממונות אין צורך בעדי קיום בגלל שעיקרם בין הצדדים ולא כלפי העולם, בשונה מקידושין וגירושין שעיקרם לאסור את האשה על העולם.

עדות מיוחדת
הרשב"א (גיטין פא ע"ב ד"ה אלא) כותב שלא מועילה עדות מיוחדת בקידושין, כלומר, אם ביום ראשום ראובן קידש את לאה בפני עד אחד וביום שני קידש אותה בפני עד אחר, העדים לא מצטרפים והקידושין לא חלים. הרשב"א מנמק שלא מועיל כי אין עדי קיום, אך הר"ן (על הרי"ף שם) מנמק מטעם אחר, שהואיל והשאלה אם היא מקודשת נוגעת ומשפיעה על דיני נפשות, יש לדמות זאת לדיני נפשות שבהם עדות מיוחדת אינה מועילה.
בשו"ת רבי עקיבא איגר (סי' רכב אות יח, במאמר המוסגר) מקשה על הר"ן מדוע נזקק לטעם זה הרי גם בלאו הכי לא אמור להועיל בקידושין כפי שנימק הרשב"א הואיל ובקידושין צריך עדי קיום. המנחת אשר (ס"ק ו) מתרץ שלפי הר"ן הצורך בעדי קיום הוא כדי שיהיה יכולת בירור, ולכן אילו עדות מיוחדת הייתה מצטרפת ונחשבת לראיה והוכחה כמו בדיני ממונות הרי שצריך להועיל גם לעניין קיום, ואילו לפי הרשב"א זו גזירת כתוב שצריך עדים בקידושין. אפשר לומר שגם לדעת הרשב"א הסיבה שבגללה הצריכה התורה עדי קיום היא כדי שתהיה יכולת לברר, אלא שלדעתו לאחר שכבר נזקקה התורה להצריך עדים היא הורתה שתמיד קידושין ייעשו בפני שני עדים, ושוב אין שום משמעות לקידושין בפני עד אחד, גם אם ייעשה באופן שתהיה אפשרות בירור (כגון שיקדשה פעמיים וכל פעם בפני עד אחר).
עוד בנושא קידושין

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il