בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורי אמונה נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי את הפסקה "שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות" מתוך 'אנא בכח', פירש ר' אורי מסטרליסק כך: האמת היא שאיננו יודעים כלל להתפלל. אנו משוועים לעזרה מתוך דוחק השעה. הנשמה מתכוונת לצרכים הרוחניים, אלא שאין בנו כוח להביע את כוונת הנשמה. לכן אנו מתפללים שאמנם ישמע ה' את שוועתנו, אבל ישמע גם את הצעקה האילמת של הנשמה, יודע התעלומות.

אמירה זו של ר' אורי מסטרליסק, יסוד גדול מתורת החסידות גנוז בה. המציאות כולה, על כל מרכיביה, איננה אלא בבואה של מציאות עליונה ממנה. את הגישה הזו ביססו אבות החסידות על הפסוק בקהלת "כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם". המציאות כולה מסודרת כרבדים אינספור, המונחים זה על גבי זה בהתאמה. כל מציאות ברובד הנמוך מכוונת כנגד מציאות גבוהה ממנה, ומציאות גבוהה זו מכוונת כנגד מציאות גבוהה ממנה, וכך למעלה ולמעלה בקודש.

אמת רוחנית זו תקפה לא רק ביחס למציאויות גשמיות שאנו פוגשים בימי חיינו, אלא גם לתופעות שונות ומגוונות. בספרי חסידות נכתב כי כשאדם רוצה לעבור עברה נופל עליו פחד שמא יתפסו אותו בקלקלתו. כדי למנוע את הדבר הוא מסתגר בתוך ביתו, מגיף את התריסים ואת הווילונות ועושה את מעשה העברה. אליבא דתורת החסידות, התחבאות זו מקורה בפחד אחר לגמרי, לא פחד מפני בשר ודם אלא פחד טבעי של האדם מפני מוראו של מי שאמר והיה העולם. הבעיה היא שהאדם איננו רגיש דיו כדי לחוש את הרגש הטבעי והנכון הזה של יראת שמים המפעם בקרבו כשהוא עומד לעבור עברה. הפחד מפני כבוד שמים מקבל אצלו המרה לפחד מפני בשר ודם, והוא פוטר את עצמו בהגפת התריסים והווילונות.

באמרתו של ר' אורי מסטרליסק יש התייחסות גם לשאלת הצרכים שהאדם מתפלל עליהם אל רבונו של עולם. האמת צריכה להיאמר, כי תופעה זו שאדם מבקש דבר מסוים אך בעצם כוונתו לדבר אחר, עמוק ממנו, מוכרת לנו מתחומי הפסיכולוגיה.

פעמים רבות זקוק האדם לסיפוק. הצורך בסיפוק ובמיצוי אישי הנו צורך עמוק מאוד. הבעיה היא שלא תמיד יודע האדם לזהות ולאפיין את התביעה הפנימית בצורך זה. משום כך קורה רבות שהצורך הפנימי הזה בסיפוק מקבל המרה לסיפוקים זולים ופשוטים. כך קורה שאדם הזקוק לסיפוק יפטור את עצמו בחטיף מתוק, או באיזו חוויה זולה, ודי לו בכך. הצורך הוא עמוק, אולם לא תמיד יודע האדם לאבחן אותו.

בצורה חסידית נאמר הרעיון הזה על-ידי ר' אורי מסטרליסק. כשהאדם מבקש מבוראו את צרכיו הגשמיים, בעצם הנשמה מבקשת משהו אחר: מבקשת היא את עצמה, את אלוקיה. הבעיה היא שהאדם אינו חש את עומק הבקשה של הנשמה. בקשת הנשמה מקבלת אצלו יישום אחר, הכמיהה הפנימית מקבלת המרה לרובד פשוט יותר, והוא עומד לפני בוראו ומבקש את צרכיו הגשמיים.
בתורת החסידות הסמיכו את הרעיון הזה על הפסוק מתהלים "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף". פשוטו של מקרא מתייחס לרעב ולצמא כאל צורך גשמי, שהנפש מתעטפת בגללו. בתורת החסידות דרשו את הפסוק הזה באופן אחר לגמרי: רעבים גם צמאים, מדוע? מהו מקור התחושה הזו של הרעב והצמא? משום ש"נפשם בהם תתעטף".

כשהנפש מרגישה את החסרון, כשהנפש מתגעגעת למילוי ולסיפוק עצמי, לעתים מתעורר באדם הצמא הפיזי והרעב הפיזי. האדם איננו יודע להבחין מה מקור התשוקה הזו. כאן בא הפסוק ואומר שאם הם רעבים וצמאים, הסיבה לכך היא משום שנפשם בהם תתעטף - משום שהנפש מחפשת את מילויה וסיפוקה.

"שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות" - יש שוועה ויש צעקה. השוועה מתייחסת אל החסר הפיזי, אל הבקשה והתחינה להקל מעלינו את נטל החיים הפיזיים, את בעיות הפרנסה, את הקשיים, את המניעות הטכניות של חיינו. הצעקה באה ממקום עמוק יותר. הצעקה מאפיינת את התביעה הרוחנית המסתתרת מאחורי כל תחושת החסר הזו, המלווה את האדם בתפילתו על צרכי עצמו.

על שום כך אמרו ביחס לשוועה: "שוועתנו קבל", ואילו ביחס לצעקה: "ושמע צעקתנו". השוועה היא ברורה. כל אחד יכול לשמוע אותה. היא מדברת בשפת עם, בלשון מובנת. היא עוסקת בחסר שכל אחד ואחד מכיר. כל הבקשה היא רק שהשוועה תתקבל. אולם הצעקה איננה תמיד נשמעת בכלל. יש שהצעקה היא כה מסותרת עד שאין היא נשמעת כלל.

כאן באה הבקשה "ושמע צעקתנו", לאמור שמבין השיטין של שוועתנו תשמע גם צעקתנו. משום כך מסיימת הפסקה במילים: "ושמע צעקתנו יודע תעלומות". הצעקה איננה גלויה לעולם. לעתים היא איננה גלויה אף למתפלל עצמו, והוא זקוק ליודע תעלומות שידע ויבין את עומק הצעקה ואת מקורה, ומתוך כך ימציא גם לנפש את התרופה לחסרונותיה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il