ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך שופטים

שופטים התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
דרכי מלחמת היצר "וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם"
במלחמת רשות קוראים לשלום. במלחמת מצוה לא פותחים בשלום. וכתבו חכמי הרמז במלחמת המצוה עם היצר הרע, כשהוא תאב ומתאווה ללכוד את האדם ברשתו אין להשלים עמו אף לא לקבל עצותיו.
ולפעמים היצר מראה לאדם שלעת עתה לא כדאי לו לעשות מצוה מסויימת וזו דרכו להתחזק ולבסוף "הוא ימשול בך" (בראשית ג, טז) לכן במלחמת המצוה נגד היצר הרע אין לפתוח בשלום אלא להלחם בו ולהכניעו.

סימני שלום "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם"
"במלחמת הרשות הכתוב מדבר" (רש"י). אם נענו לשלום – מה טוב "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה – וצרת עליה" (רש"י על פס' י"ב וראה ברש"י מהם פרטי המצור).
אך יש פעמים מצב ביניים לא שלום ולא מלחמה, וזהו מצב מסוכן ביותר. אם היום אין שלום, מחר הם יתחזקו ויקומו עליכם. וזהו שכתב רש"י: "ואם לא תשלים עמך ועשתה מלחמה, הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך".
שלום – זו לא הגדרה סתמית בפה, "והיה אם שלום – והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך". המס המוטל עליהם מוכיח שהם מקבלים עליהם את שעבודך ומרותך וזהו הסימן שפניהם לשלום.

דרך הרחקת הגאוה "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה"
אמרו חז"ל (אבות ו', א') מי שלומד תורה הרי היא "מלבשתו ענווה", כי אם הוא מתנשא ורם לבבו הרי הוא סר מן המצוה ימין ושמאל, ועל זה כבר נאמר: "לא תסור". ומה יעשה אדם שמרגיש כי רם לבבו? תקנתו כדברי בעל 'אור החיים הקדוש' "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" – לימוד התורה מביא אותו לביטול הגאווה ואדרבה יקדים האדם תרופה למכה, כיון שיעסוק בתורה יומם ולילה לא יבוא לידי גאווה, ואם חלילה בא למידת גאווה – ילמד תורה לשמה וישוב לענווה.

דיינים כשרים – מביאים לירושת הארץ
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
"למען תחיה וירשת - כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן" (רש"י)
מבואר ברש"י כי ישנו קשר בין הצבת ומינוי שופטים ושוטרים לירושת הארץ. כלומר, דיין כשר שיודע את ההלכות וחוקי התורה ולא של אומות העולם, יכול להביא לידי "וירשת את הארץ".
עוד לומדים ממה שכתוב: "צדק צדק תרדוף", אם רודף אחרי חברו לתובעו, יעשה זאת רק על פי הצדק המוחלט, ולא יסטה מזה אף כמלוא נימה, גם אם רק מתרעם על חברו, לא יעשה מאומה שלא על פי ההלכה הצרופה. ואם כך נתנהג, נזכה לשכר עצום וכמו שרש"י מבטיח שהצבת דיינים כשרים מביאה לידי ירושת הארץ. ומכאן עלינו לדעת שאם רואים שגזרות קשות באות עלינו כדוגמת ההתנתקות, אין זה אלא בגלל ששלטון חוקי העמים גורם, ומעכב מאתנו לזכות בירושת הארץ ולביטחון מושלם.

צדקה על מנת לקבל פרס "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
סגולה גדולה טמונה במצות הצדקה, המסוגלת להציל ממוות וממחלות קשות, וגם מסוגלת לקדש את האדם ולהביאו לתשובה. הגמרא בפסחים (דף ח' ע"א) מביאה ברייתא המלמדת עד כמה מעשי האדם ולו הקטנים ביותר יכולים להביאו לחיי העולם הבא, וז"ל: "תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא - הרי זה צדיק גמור".
הגאון מוילנא תמה על כך ואמר וכי אדם יכול להגיע למדרגה של בן העולם הבא בעבור כמה פרוטות - ומשום כך לדעתו הנוסח המקורי בש"ס היה כתוב בראשי תבות "הרי זה צ"ג", והמדפיס טעה והבין שהכוונה לצ'דיק ג'מור, ולדעתו הכוונה לצ'דקה ג'מורה. ומיהו, התוספות קיימו את גירסת הגמרא שלפנינו ולדעתם אכן אדם יכול לזכות לחיי העולם הבא בעבור מספר פרוטות שנותן לצדקה, ובלבד שיתן זאת בלי תנאים, וז"ל התוספות "והדתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס (קשה לתוספות איך אדם יכול להתנות את קיום המצוה שהוא עושה בתמורה לכך שיהיה בן העוה"ב, והרי הוזהרנו במסכת אבות שצריך לעשות מצווות שלא על מנת לקבל פרס). ותירצו דהיינו בכהאי גוונא שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהה ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהה ומתחרט ה"ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר"ה ד. ובפ"ק דב"ב (י ע"א)", עכ"ל. כלומר, המשנה באבות עוסקת באדם הלהוט אחרי הפרס, ואם לא יקבל פרס לא יקיים את המצוה, אז הוא חייב לשבור את מדתו ולקבל על עצמו לקיים את המצוות משום שכך ציוה ה', גם ללא שום תמורה. ואילו הגמרא מדברת באדם הנותן צדקה ואינו קושר זאת בתמורה לעולם הבא דוקא, אלא שכך מבקש, והוא מקיים את המצוה לשם שמים בגלל שכך ציוה ה'. הרי לנו שגם צדקה קלה, מסוגלת להעלות את האדם לדרגה עצומה של "בן העולם הבא" (ועיין במסכת ב"ב דף ט' ע"ב שאדם הנותן צדקה יכול להגיע לדרגה של שבע עשרה ברכות).

התנערות מהחטאים "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם" (ישעיה נב, ב) (מן ההפטרה)
גאון עוזנו ותפארתנו מרן בעל ה'בן איש חי' זיע"א כותב בפירושו לשיר השירים שכאשר תרנגולת מתעפרת בעפר ומתלכלכת היא קמה ומנפחת נוצותיה וכך מתנקה כלשון שיר השירים רבה (ד, טז): "כהדא תרנגולתא שמתנערת מעפרה". כך האדם הרוצה לעשות תשובה, לא די באמירה אלא עליו לקיים בעצמו ולהתנער מעפר חטאיו. ונכון שעליו לקבל דרך תשובה מחכמים ומספרים וללמוד כיצד מתקנים את החטאים, תיקון מסוים על מצוות עשה שביטל, ותיקון אחר על לא תעשה שעבר וכו'. אבל עצם התשובה – חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד – אתה עצמך תעשה בחינת אין הדבר תלוי אלא בי!

הנהגות חודש אלול
לג. ימי רצון - ארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים מסוגלים לתשובה יותר מכל ימות השנה כי הם ימי רחמים וימי רצון. ואף על פי שבכל השנה הקב"ה מקבל את בניו בתשובה, מכל מקום ימים אלו מובחרים ביותר, כי בראש חודש אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות, וקבלת הלוחות היא אות והוכחה לכך כי ה' קיבל את תשובת ישראל ומחל להם על חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונות. ונשתהה משה בהר ארבעים יום שבהם התפלל לה' שיסלח לעם ישראל. וביום הכיפורים אמר לו ה': "סלחתי כדברך" ונתן לו את הלוחות השניות, ומאז נקבעו ימים אלו כימי רצון, ונקבע יום י' בתשרי כיום סליחה ומחילה לישראל.
לד. האר"י ז"ל כתב על הפסוק "ואשר לא צדה והאלהים א נה ל ידו ו שמתי ל ך", ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה, ורמז יש בפסוק שגם על השגגות צריך האדם לחזור בתשובה בחודש זה, כיוון שאדם נכשל בחטא בשוגג בגלל חטאים אחרים שעשה במזיד. \עיין לקשו"ע סי' קכ"ח\.
לה. דורשי רשומות אמרו: "ומל ה' אלהיך א ת ל בבך ו את ל בב זרעך" ר"ת אלול. \תשובה\ , וכן "א ני ל דודי ו דודי ל י", ר"ת אלול. \תפילה\, וכן "א יש ל רעהו ו מתנות ל אביונים", ר"ת אלול. \צדקה\. רמז ל"תשובה תפילה וצדקה" שצריכין להרבות בהם בחודש זה.
לו. "וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" מסביר ר' אלעזר בזוה"ק, אם "ידעת היום" דהינו שתלמד תורה ותדע את הקב"ה, אז "והשבות אל לבבך" תוכל לשוב בתשובה באמת.
לז. סליחות ושופר - נהגו הספרדים להתחיל בסליחות מב' אלול עד יום הכיפורים. ואשכנזים מתחילים לפני אלול ועיין לקמן הלכות סליחות. \עיין רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ו, ז\.
לח. בשעת אמירת הסליחות יש מהספרדים שנוהגים לתקוע תשר"ת בעת אמירת י"ג מידות. ויש נוהגים לתקוע בקדיש לפני "תענו ותעתרו" ויש שאין תוקעים כלל.
לט. האשכנזים נהגו לתקוע בשופר מר"ח אלול עד יום הכיפורים. ותוקעים אחרי תפילת שחרית. יש תוקעים מיום א' דר"ח ויש מיום ב'. אם לא שמעו תקיעה בשחרית ישמעו בערבית. \עיין טור תקפ"א. משנ"ב ס"ק ג\. ולכל הדעות אין תוקעים בערב ראש השנה כלל. \כה"ח שם
מ. תוקעים בשופר באלול כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא טבע השופר לעורר ולהחריד, כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" . ותוקעים גם כדי לערבב השטן. טעם נוסף לתקיעות הוא שבר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה לאמר: "משה עלה להר". כל זה כדי שבני ישראל לא יטעו שוב במספר הימים כמו שטעו בתחילה ועשו עגל. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא': "עלה אלקים בתרועה"
מא. לדוד ה' - האשכנזים נוהגים החל מר"ח אלול לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי". \ראה מד"ר ויקרא כ"א, ועיין מ"ב תקפ"א ס"ק ב' ה\. יש אומרים בשחרית בלבד ויש אומרים גם במנחה ויש אומרים אותו גם בערבית. הנוהגים כגאון \במעשה רב נג\ לא אומרים כן. אלה שאינם אומרים מזמור זה כדאי שיאמרו פרקי תהילים אחרים. הספרדים אומרים מזמור זה אחרי התפילה במשך כל השנה. \מורה באצבע אות ל"ז\.
מב. צדקה - "צדקה תציל ממות" - ובודאי מצילה מהרבה דברים רעים אחרים על כן טוב ליתן צדקה בכל עת ובמיוחד בחודש אלול.
מג. הנותן צדקה בכל השנה כולה לא יתן יותר מחומש מנכסיו. אך הנותן צדקה על מנת לכפר על חטאיו יכול לתת יותר מחומש.
מד. תהילים - יש נוהגין לומר תהלים בצבור או ביחיד בימים אלו, כיוון שיש בכוחם של מזמורי תהלים להכניס בלב האדם אהבת ה' ויראת שמים. ונוהגים לומר עשרה מזמורים בכל יום, כדי שיוכלו לגמור את כל ספר תהלים פעמיים עד ראש השנה, שיש בהם מזמורים כמנין "כפר"
מה. תיקונים - נהגו חכמי ירושלים ללמוד "ספר תיקוני זוהר" כל יום כפי יכולתם. העיקר בזה להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים. יש נוהגין לסיים את הספר לפי החלוקה בספרים המודפסים לפי ימי החודש אך אין חלוקה זו מחייבת. \כה"ח
מו. יש נוהגים לכתוב מכתבי ברכה בחודש אלול שבהם מברכים איש את רעהו להכתב ולהחתם בספר חיים טובים. ויש המוסיפים ברכה זו בכל מכתב שכותבים בימים אלו. ותכלית עניין זה לקבוע בליבנו את התפילה על חברינו ולא רק על עצמנו, ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות.
מז. תפילין ומזוזות - אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון. \מט"א י\.
מח. חשבון נפש - טוב וישר בכל לילה ולילה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לפני השינה שיפשפש אדם בדרכיו ובמעשיו לראות אם טובים הם אם לאו. ואם מעשיו טובים - יחשב במה אפשר לשפר אותם. ואם לאו - "יעזוב רשע דרכו", יאמר "וידוי" וישוב אל ה'. ובאמת שצריך האדם לעשות כן בכל לילה ולילה מלילות השנה כמעשה הצדיקים שנקראו "מארי דחושבנא", ולפחות ישתדל לעשות כן בארבעים יום

תפילין בכשרות שמים – אביהם של ישראל ז'
מספר הרב יעקב שמעון: לפני שנים הגיעה אלי אישה ממעלה אדומים, וביקשה עזרה. היא סיפרה שהיא גרושה, הבן שלה אמור לחגוג בר-מצווה בקרוב, ואין לה כסף לקנות תפילין. מהמראה של אותה אישה הבנתי שלא בטוח שהיא שומרת מצוות, ולכן שאלתי אם מדובר בילד דתי. האישה השיבה שלא, ואמרתי שאשתדל לעזור. אבל ציינתי בפניה, שאם הילד לא יניח תפילין, לא אשיג תפילין מהודרות.
כעבור כמה ימים חזרה אלי אותה אישה, נסערת, ואמרה שהיא חייבת תפילין מהודרות. שאלתי אותה על מה ולמה, והיא השיבה: הלילה התגלה אלי בחלום סבי עליו השלום, שהיה שמש של הבן איש חי, ואמר שלנכד שלו חייבים להשיג תפילין מהודרות. הוא ממש צעק עלי, אני עדיין בהלם מהחלום הזה. השבתי לה שאם הסבא היה שמש של הבן איש חי והוא התגלה אליה בחלום, אני מבקש לחשוב על העניין.
לא עברה רבע שעה מאז שאותה אישה יצאה מחדרי, והנה נכנס אלי בחור בשם יעקב סופר, שלימים גדל והיה לרב בישיבת ההסדר באילת, ונתן לי תפילין מהודרות כדי שאתן אותן למי שארצה. נדהמתי מסמיכות המקרים, וכשהרב יעקב סופר ראה את התדהמה שלי, הוא המשיך ואמר: פעם הייתי רחוק מקיום תורה ומצוות, אבל ברוך ה' זכיתי לחזור בתשובה. הסבא שלי, חכם יוסף ציון סופר, היה תלמיד של הבן איש חי, והוא נשלח על ידו לחזק את הקהילה היהודית בבצרה. החלטתי להקדיש לכבודו תפילין מהודרות למישהו שיעשה בהן שימוש.
הפעם תדהמתי הייתה שלמה. מדובר פה בשני צאצאים של תלמידי הבן איש חי. גם הנותן וגם המקבל. התקשרתי מיד לאותה אישה וביקשתי שתגיע עם הבן לקחת את התפילין שחיכו לה. ראיתי לפניי ילד עם קוקו ארוך, לא נראה שהנושא מעניין אותו במיוחד. הסברתי לילד על משמעות התפילין ועל העובדה שהן מהודרות, וביקשתי ממנו שיניח אותן לפחות פעם בשבוע. הילד השיב לי בתמימות: אולי בשבת אניח. הסברתי לו שבשבת לא מניחים תפילין, אבל שיניח אותן ביום אחר, לפחות פעם בשבוע. הוא הבטיח לי שיעשה כך.
כאשר רציתי ללמד את הילד כיצד להניח את התפילין, ראיתי משהו שבגללו נכנסתי לספק האם הן באמת מהודרות. שלחתי תלמיד שלי לרב אליהו זצ"ל וביקשתי שישאל האם התפילין אכן מהודרות. הרב אליהו זצוק"ל בדק את התפילין, צחק ואמר דבר שהדהים אותנו פעם שלישית באותו היום: מהשמים הסכימו שהתפילין מהודרות. שני שמשי הבן איש חי יושבים כעת בשמים, זה יש לו נכד שחזר בתשובה, זה יש לו נכד שעדיין לא חזר, והם עושים כל מיני השתדלויות להביא תפילין מהודרות לנכד שעוד לא חזר בתשובה, הכול בכדי לקרב אותו לאבינו שבשמים.

אֲרוֹמִמְךָ לִכְבוֹד שִׁמְךָ
ר' שמואל בן עטר הקים את תחנת הרדיו "קול האמת", ששידרה הרבה שיעורי תורה וגם שיעורים של מרן הרב אליהו זצוק"ל. סיפר רבי שמואל בן עטר על רוח הקודש של מרן הרב אליהו זצוק"ל: לילה אחד חלמתי את הבן איש חי זיע"א שר את השיר "לעיר ציון עיר קודשך שם נשמח ונעלה". שיר שכולו מדבר על הגאולה ועל כיסופים לימות המשיח. כמובן שההתרגשות שלי מהחלום הייתה גדולה, לא כל יום זוכים לראות את הבן איש חי בחלום. אבל עדיין לא ידעתי מה מצפה לי בעקבות החלום הזה. בבוקר הגעתי אל הרב זצ"ל, ועוד לפני שהספקתי לספר לו על החלום הוא פנה אלי ואמר: את השיר "אֲרוֹמִמְךָ לִכְבוֹד שִׁמְךָ" חיבר הבן איש חי. הפעם לא רק התרגשתי, גם נפעמתי מרוח הקודש של הרב זצ"ל.
עוד בנושא שופטים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il