"ויצטרך ללמד ולדעת או להתייעץ עם הגדולים הסמוכים (מצד הידע שלהם), אבל זה אינו מצד עצם הסמכות שגם מומחה לבית דין כל שטעה בדבר משנה חוזר וכל דיין חייב לדון רק על פי דין תורה, אבל לשם "אלקים" אינו צריך שיהא סמוך שעצם מינויו כמלך מקנה לו תואר זה" (עמוד הימיני סימן ג סעיף ו).

"אלקים לא תקלל - הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת דיין".

"כל המקלל דיין מדייני ישראל עובר בלא תעשה שנאמר אלקים לא תקלל, וכן אם קלל הנשיא אחד ראש סנהדרי גדולה או המלך הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ונשיא בעמך לא תאור, ... ואם קלל נשיא לוקה שלש (גם משום "אלקים לא תקלל")" (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כו הל' א-ב).

"שלא לקלל הנשיא... מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חייב עליו אלא המקללו בשם או בכינוי, ושהמקללו לוקה שלש מלקיות, משום אלקים לא תקלל. ומשום ונשיא בעמך לא תאור, ומשום לא תקלל חרש [ויקרא י"ט, י"ד], שהוא לאו כולל כל ישראל, ויתר פרטיה, מבוארין בסנהדרין [דף ס"ו ע"א]" (ספר החינוך מצוה עא).

"ומה שכתב הרב המחבר דקי"ל נשיא חייב שלש מלקויות, משום אלקים ומשום נשיא ומשום לא תקלל חרש, וכן כתב הר"מ (רמב"ם) שם ה"ב, נראה פשוט דווקא בראש הסנהדרין דהוא סמוך לדיין, אם כן עובר על אלקים וגו' כי קללת דיין אינו חייב אלא אם כן הוא סמוך (כמו שכתבנו לעיל מצוה סט אות ה) אבל מלך אם הוא אינו סמוך בסמיכה...אם כן לא נקרא אלקים, ואין עובר מקללו רק בשני לאוין הדיוט ונשיא, כן נראה פשוט וברור, והר"מ והרב המחבר סתמו ביותר" (שם אות ב).

"אלא כל מלך דין "אלקים" יש עליו שמכח זה יושב ודן את העם ומכח זה הוא גם ממנה דיינים" (עמוד הימיני סימן ג סע' ו).