ביכורים | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
כי תבוא

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
ביכורים ומצוות נוספות

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

6 דק' קריאה

אין שמחה אלא בישיבת הארץ
פרשתנו פותחת בפסוק (דברים כו, א) "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". אומרים חז"ל, אין "והיה" אלא לשון שמחה. ואומר בעל אור החיים הקדוש, התורה מלמדת אותנו שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, וכל מי ששוהה בחוץ לארץ אינו שרוי בשמחה שלמה, והוא מביא את הפסוק בתהלים (קכו, ב) "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה", ומבאר שכל זמן שעם ישראל היו במדבר הם לא ידעו עמל ויגיעה, כי כל מלאכתם נעשתה מאליה, הם אכלו לחם אבירים, ובגדיהם התכבסו בעודם עליהם וכל כיוצא בזה, וכשעמדו להכנס לארץ חששו שמעתה תהיה ישיבתם כרוכה בעמל ועבודת כפיים כדרך כל בני היישוב, לכן אמרה התורה "והיה כי תבוא אל הארץ", ללמד שאין לחשוש מההתייגעות שהיא מנת חלקם של בני היישוב, כי עצם הישיבה בארץ ישראל מביאה על האדם שמחה ומנוחת הנפש. והנה, ישנם אנשים עשירים שכל תענוגות תבל למרגלותיהם, אבל אין הם שמחים שמחה שלמה כיון שהם גרים בחוץ לארץ, וחסר להם בנפשם את חלקם בישיבת ארץ ישראל.

מראשית כל פרי האדמה - ז' המינים
עוד כתוב בפרשה (שם, ב) "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". וקשה, מזה שכתוב "כל פרי האדמה" משמע שלוקח מכל פרי האדמה, ואילו חז"ל דורשים מהמלה "מראשית" שאינו לוקח אלא מקצת מפרי האדמה, היינו משבעת המינים? אלא ללמדך שאמנם כל הפירות שגדלים בארץ ישראל חשובים וטובים, אבל המעולים שבכולם הם שבעת המינים דוקא. ובאמת, בדורות קודמים לא הבינו מה החשיבות הרבה שהתורה ייחסה לפירות של שבעת המינים, אבל בימינו שדרך המחקר התפתחה, חקרו וגילו שביסוד שבעה מינים אלו טמונים מרכיבים בריאותיים ראשונים במעלה, וחז"ל גם גילו לנו שטמונים בהם כוחות רוחניים, וזו המעלה שבפירות אלו שבהם נשתבחה ארץ ישראל. והאור החיים הקדוש מבאר בעניין זה פירוש נפלא שצריך לבכר את הפירות של מינים אלו למרות שיש לו עצים מהרבה מינים אחרים. וגם לפי ההלכה בשו"ע (סי' רי"א סעי' א') יש להקדים בברכה פירות שבעת המינים על פירות אחרים, אפילו אם פירות אחרים חביבים לו יותר, ומשמע שהוא פוסק כן לאפוקי הרמב"ם (ועיין לבא"ח פרשת מטות אות א' ואות ב' ששבעת המינים קודמים).

הביכורים - קדושת בית המקדש
את הביכורים צריכים להביא לכהן בבית המקדש, וכך התורה כותבת (שם, ג) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ויש לשאול, כיצד מצווה התורה להביא לכהן שיהיה בימים ההם דוקא, ואולי עד שיגיע לבית המקדש הכהן עוד לא נולד או שכבר נפטר? אלא שמעלת הביכורים אינה בנתינה לכהן דוקא, אלא המעלה היא שייכנס לבית המקדש ויתבשם מריח הקדושה השורה שם תמיד,ואת הביכורים מניח על יד המזבח ודיו, והכהנים של אותו משמר מטפלים בו.

בתר עניא אזלא עניותא
המשנה במסכת ביכורים (פ"ג משנה ח') מתארת את הבאת הביכורים לבית המקדש, וז"ל:

"העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה והסלים והבכורים ניתנין לכהנים".

הקלתות של זהב שהביאו העשירים לא נשארו בבית המקדש, אלא הוחזרו לבעליהם; אבל סלי הנסרים הפשוטים של העניים נשארו בבית המקדש.

ואומרת הגמרא (ב"ק צ"ב ע"א):

"אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא, אמר ליה דתנן עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה הסלים והבכורים נותנים לכהנים".

הרי שגם הסל של העני ניתן לכהנים, משא"כ אצל העשירים רק הפירות נתנו לכהנים, ואת הסלים היקרים החזירו להם. אבל כשהעניים היו רואים את העשירים שמביאים את הביכורים בקלתות יקרות של זהב היה לבם נצבט בקרבם על רוע מזלם כי הם הביאו בסלסילות פשוטות של נסרים. ואם לא די בכך, כשהיו מגיעים לנתינת הביכורים לכהן היה הכהן מחזיר את קלתות הזהב לעשירים, כך שלכאורה לא היו יוצאים נפסדים, אבל את סלסלת הנסרים של העניים היו הכהנים לוקחים ולא מחזירים, והיה לבם נחמץ בקרבם ביותר.

אבל המשנה באה ללמד אותנו אדרבה, את הקלתות של זהב היו מחזירים לעשירים כי יש בהם ריח של גאוה ולא רצו לשמור אותם, אבל את הקלתות של העניים, הקב"ה רוצה ואוהב כיון שיש בהם חביבות לקיום המצוה בכל האמצעים שברשותם, ולכן ציוה לשמור את הסלים שלהם בבית המקדש, וזה ניתן לכהנים.

ולא עוד, אלא שעל ידי זה מתברך העני בכל מעשי ידיו, והוא זוכה להצלחה מרובה בפרנסתו, והוא יוצא מעניותו. ולפי זה משתנה הפתגם הנ"ל לטובה, ומעתה ביאורו הוא ש'בתר עניא אזלא עניותא', כלומר אחרי שהביא העני את הביכורים במסירות נפש, סרה מעליו עניותו ומעתה הוא יכול להתברך בשפע וברכה מאת ה'.

פעם הלכתי עם דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף' לביתו של יהודי עשיר, והיה לו בית מפואר הפלא ופלא, וראינו שבחנייה של ביתו ישנם כמה מכוניות. וכשנכנסנו למשרדו ראינו אותו עומד ומסתכל בחלון ועל פניו עצב גדול. שאלתי אותו על מה ולמה הוא עצוב, והוא אמר לי שחסר לו דבר מה. אמרתי לו מה חסר לך? והרי יש לך כמה מכוניות, אחת לו ואחת לאשתו, ואחת לבנו ואחת לבתו, והוא אמר לי, אבל ראיתי שיש לשכני מכונית חדשה מסוג "קדילאק". יש אדם שיכול להחזיק בכל העושר שבעולם אבל לא יפסח על דברי חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים". אמרתי לו כתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך", התורה מלמדת אותנו שיכול להיות לאדם כל טוב שבעולם, אבל הוא גם צריך להודות להקב"ה על הטוב שנתן לו ולהרגיש בזה שמחה אמיתית, אחרת תמיד כשיראה איזה דבר אצל שכנו יתחמץ לבבו וירע לו ולא ישמח במה שיש לו. והאדם צריך להיות בבחינת "איזהו עשיר השמח בחלקו".

הגדתי היום לה' אלקיך
כשמביאים את הביכורים אומרים "הגדתי היום לה' אלקיך". ויש לשאול, וכי ה' הוא רק אלוקיו של הכהן בלבד? אלא שכשהיו נכנסים לבית המקדש היתה הרגשה של קדושה מיוחדת והיו חשים את השכינה ממש, היו רואים את עבודת הכהנים, את הקרבת הקרבנות והקטרת הקטורת, היו רואים את עמוד הענן ואת הניסים שהיו נעשים בגשם וכדו', והיה האדם מתפעל ואומר לכהן "אשריך שאתה נמצא במקום כזה" לכן אומר "הגדתי היום לה' אלקיך".

הקדושה של בית המקדש
כשהיו העשירים נכנסים לבית המקדש עם ביכוריהם, הם היו מניחים את הפירות ליד המזבח וחשבו שכבר ילכו לעסקיהם, ועל זה אומרת התורה מי שבא לבית המקדש צריך להתבשם מהקדושה שבמקום, ולכן לא יכלו לצאת מיד בחזרה לעסקיהם, אלא היו צריכים לישון בירושלים דוקא. זאת ועוד, כשהיו העשירים רואים את הכהנים הולכים יחפים בבית המקדש, הם לא הבינו מדוע הם נוהגים כן, והם היו מתנדבים לקנות לכולם זוג נעליים חדש, ואז היו מסבירים להם שהכהנים הולכים יחפים כדי להיות מחוברים לקדושה. התורה דאגה לכך שכל באי בית המקדש יתבשמו מהקדושה המיוחדת של המקום הקדוש ביותר של עם ישראל, ועם מטען רוחני שכזה יכלו לצאת בחזרה לביתם.

קיום המצוות על פי התורה
האור החיים הקדוש דרש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך":

"כמו שצריך כל הפעולות הטובות, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה".

כלומר, לא יאמר אדם שהוא עושה את הפעולות ואת המצוות של התורה על פי שכלו בלבד, כי אין בשכלו של האדם בלבד כדי לקיים את המצוות, ובפרט כששכלו אינו ישר, אלא יש לקיים את המצוות רק על פי התורה, ואפילו אם יאמרו לו על שמאל שהוא ימין או ימין שהוא שמאל והוא אינו מבין את הדברים כמו שהם, צריך לקיים את המצוות רק משום שכך התורה ציוותה.

טנ"א - ששים מסכתות הש"ס
ועוד אומר בעל אוה"ח הקדוש על הפסוק "ולקח הכהן הטנא מידך", טנ"א - בגימטריא ששים, ללמדנו שצריך כל אדם לשאוף לדעת את כל ששים המסכתות שבש"ס עד שיהיו "מידך", היינו בידו - ברשותו, וכך יוכל לגדול בתורה וביראת שמים.

"ובאת אל הכהן" - לשערי גן עדן
ועוד אומר הרב על הפסוק "ובאת אל הכהן" - שהכוונה למלאך מיכאל. בשעה שאדם נפטר מן העולם הזה והולך לעולם הבא, ישנם כמה סוגי הנהגות. יש מי שממתין כמה ימים עד שמגיע תורו לעמוד בפני בית דין של מעלה. ויש מי שעולה למעלה ואומרים לו שיכניסו אותו לבית דין מאוחר יותר. ויש שכשהוא נפטר מיד מכניסים אותו לדין ללא המתנה, כל אחד לפי מדרגתו. והנה חז"ל לימדונו (וגם בכתבי חב"ד הובא הדבר) שיש שער של גן עדן העליון, ויש שער של גן עדן התחתון. והנה בכל עת שראיתי זאת בכתבי חב"ד או שהיו אומרים את זה בשם האדמו"ר מחב"ד, לא ידעתי מה המקור לדבריהם, עד שראיתי שהדברים כתובים במפורש בדברי אור החיים הקדוש.
ולא כל אחד זוכה להכנס לשערי גן עדן כולם, גם לעליון וגם לתחתון, אלא רק לאנשים מיוחדים.

תועלת האב בחינוך הבנים
בזוהר הקדוש מפליג בעניין חינוך הבנים ואומר שיש עילוי גדול לכל אב בשעה שבנו עוסק בתורה או בקיום המצוות. הנה חז"ל אומרים שנפשו של דוד המלך עליו השלום התעלתה ביותר משעה ששלמה בנו בנה את בית המקדש, ואז נכנס לגן עדן עליון. ועל זה דרשו את הפסוק "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", והקשו והרי לא דוד חנך את הבית אלא שלמה בנו? אלא שנקרא על שמו כיון שבנו שלמה עשה את זה, ואז התעלה דוד ביום חנוכת בית המקדש שבנה שלמה בנו.

ארמי אובד אבי - יצר הרע
בוידוי של הביכורים אומרים (שם, כו, ה) "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" וכו'.
ובזוהר הקדוש כתב שלא מדובר בסיפור היסטוריה בלבד, אלא במלחמה כנגד היצר הרע שהוא נוהג עם האדם במנהג רמאות כדי להכשילו ולמונעו מלקיים את המצוות. ולכן מזכירים "ארמי אובד אבי" שהתחיל לרמות כבר מאדם הראשון וחוה, ועל ידי זיכרון הדברים הללו ישיב האדם אל לבו שלא ייכשל בפיתויי היצר כלל.

ביכורים ומצוות נוספות

כי תבוא