ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- כנס התחזקות והתחדשות
- משפחה חברה ומדינה
- חינוך ילדים ותלמידים
- מוסדות חינוך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
הגירוש חייב לעורר בנו שאלות ותהיות ויש לעודד את עבודת הבירור של התלמידים ושלנו. זו המשמעות של "נחפשה דרכינו ונחקורה" ומתוך כך נדע איך "ונשובה אליך".
אם לא נאפשר בירור אמיתי ונפטור את תלמידינו בתשובות בנאליות כדאשתקד, מלבד מה שנחטא בכך לאמת ונגדל אנשים שטחיים מצטטי סיסמאות, אנו עלולים להיהפך ללא רלוונטים לתלמידים, שכן דרכו של נוער לשאול ולברר ולא להיות מקובע בקונספציות ישנות.
העניין המרכזי לדעתי שמעורר שאלות רבות הוא "תסמונת האישה המוכה". תסמונת זו סובבת סביב שלוש נקודות עיקריות:
א. הדחקת והשכחת הבעיות, התעלמות מהאלימות ומההשפלה .
ב. תסביך נחיתות, המוליד האשמה עצמית מחד ויאוש מיכולת שינוי והתמודדות מאידך.
ג. נאמנות כפולה עד כדי שכחת הזהות העצמית וויתור על החזון והמטרות.
להלן נפרט את מאפייני התסמונת:
הדחקת ושכחת הבעיות
החינוך הדתי בחר להתעלם משך כל השנים מפרשיות כאובות. רצח ארלוזרוב מוכר וידוע, אך רצח דה האן, כמו גם רצח ג'רופי, במעברת עין שמר, על רקע של כפיה חילונית, לא נלמד. גירוש תושבי נחלים, מאזור שאר ישוב של היום, כמו גם נישול הגרעין הדתי מאזור בית אורן שבכרמל, לא מופיע בשום ספר היסטוריה של החינוך הממלכתי-דתי. גזיזת הפאות של ילדי תימן וחטיפת הילדים כמו גם כפיית החינוך החילוני על עולי המזרח לא נמצאות בחומר הלימודים. הסזון הוא נושא שממעטים לעסוק בו אם בכלל. ברבים מבתי-הספר הדתיים מציינים את יום הזיכרון לרבין, אך אין יום זיכרון לנטבחי אלטלנה, שהיה גם הוא רצח פוליטי. אין יום זיכרון לחורבן ימית ובנותיה.
מהם השיקולים המנחים בבחירת חומר הלימודים? מן הסתם הרצון להוסיף אהבה ואחדות באומה, רצון אמיתי ומטרות חשובות, אך לא זו הדרך. ישנן נשים מוכות החושבות שאהבה ושלום בית פירושן הדחקת הבעיות. זו טעות איומה.
צריך לזכור את הבעיות ולהפיק את הלקחים. אישה שמוחלת על כבודה, על הפגיעה הנמשכת בה ועל השפלתה לא תזכה לעולם באהבה אותה היא מחפשת. אהבה אינה יכולה להיבנות מהדחקה. אהבה יכולה להיבנות רק מתוך התמודדות אמיצה עם העובדות.
כך גם בעניינינו, כדברי הרב זצ"ל, "אהבתנו את אומתנו לא תסמא את עינינו". המטרה היא כן אהבת חינם, אך לא התרפסות המולידה זלזול כפי שאנו רואים. כך לא מגיעים לאהבה! לא בחיי הפרט ולא בחיי הכלל. עלינו לחנך את תלמידינו לאהבת עם ישראל, אך עלינו גם ללמדם איך בונים אהבה. רק אישה שתבהיר לבעלה כי היא זוכרת ולא סולחת עד שבעלה המכה ישנה את התנהגותו, יש לה סיכוי לזכות לחיי אהבה. רק אם נבהיר היטב, גם באופן מעשי, שלא נשכח ולא נסלח עד שהנוגעים בדבר ישנו את יחסם והתנהגותם וינסו להשיב את אשר גזלו , רק אז ורק כך יש סיכוי להגיע לאהבה ואחדות אמיתית באומה.
ברור שישנם עוד גורמים רבים, חשובים ביותר, כמו הקשבה, סבלנות, התחשבות וכו', אך נדמה לי שאותם אנו מכירים היטב. עיקר בעייתנו היא באי הכרת הגורם השלילי של הכניעה וההתרפסות.
תסביך נחיתות
נפוצה במקומותינו האשמה עצמית: לא עשינו מספיק, לא אהבנו מספיק, לא ויתרנו מספיק, התנשאנו, וכו' וכו'. איני בא לטעון שאין מקום לברר מה עוד יכולנו לעשות שלא עשינו, אך צריך לזכור היטב מיהו הצד שנהג באלימות, גירש והשפיל. יש להבין ולהפנים שרוב הבעיה נמצאת אצלו ולא אצלנו.
פן אחר של תסביך הנחיתות הוא התחושה שאין סיכוי לשינוי כי אין לנו את היכולת והכוח לשנות. זו טעות נפוצה, שהצבא והתקשורת מנסים כל הזמן לחזקה. האמת היא שהצבא פחד מהתמודדות עם סירובי הפקודה ולכן עשה כל מאמץ לברוח מהתמודדות, החל מויתור גורף ליחידות רבות מלהשתתף בגירוש, דרך ויתור למאות חיילים בודדים בסדיר. היו למעלה מאלף חיילי מילואים שסירבו בכלל להתייצב למילואים והצבא פטר אותם ללא שום התמודדות. וכלה בהעלמת הנתונים הללו מעיני הציבור והפחתה מגמתית של מספרי הסרבנים.
אין ספק שלו כל הרבנים היו מורים באופן חד וברור לסרב פקודה, כפי שהורה הגר"א שפירא שליט"א, מספר המסרבים היה גדל באופן משמעותי והאוירה בצבא היתה שונה. בפועל, היו אלפי חיילים חילוניים שרצו לסרב אך לא היה להם האומץ לעשות זאת. אם היתה האוירה שונה, אף הם היו מצטרפים לסירוב, ומסתבר שהגירוש היה נמנע וכל השיח הציבורי במדינה היה משתנה.
זה היה נכון לפני הגירוש וזה נכון גם עתה.
עלינו להפסיק לפקפק ביכולתנו להתמודד עם השחיתות והרשע שפשו בשלטון ובמוקדי הכח במדינה. ישנן נשים מוכות שכבר לא מאמינות ביכולתן להתמודד ולשנות, הן מצפות לנס ורק כשהוא בושש מלהגיע, הן מגיעות לרגע האמת, בו הן מתחילות להבין שעליהן לא לבנות על ניסים, אלא להתמודד בעצמן, להתפלל ולקוות לסייעתא דשמיא במעשיהן.
עלינו לחנך להאמין ביכולתנו, בעזרת ה', להתמודד ולשנות, וזאת בין השאר בהצגת העובדות והחששות של הצבא מפני סירובי הפקודה.
נאמנות כפולה ושכחת הזהות העצמית
כל הקשר שלנו למדינה וכל אהבתנו אותה הוא מתוך ההבנה שהיא חלק מהגאולה, שהיא קידוש ה' בעולם, שהיא יסוד לכסא ה' בעולם. לכן נאמנותנו אליה היא אך ורק מתוך נאמנות לה' ולתורתו. כבר פסק הרמב"ם ש"מלך שהורה לבטל דבר מן התורה אין שומעים לו, שהרי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?!". וכן הורה הלכה למעשה, בעניין הגירוש, הגר"א שפירא שליט"א. כפי שכבר הורו עימו, בזמנם, הגר"ש גורן והגר"ש ישראלי זצ"ל, ביחס לגירוש יהודי חברון, וכפי שהורה ולימד הרב צבי יהודה זצ"ל ש"על כל איש ישראל, על כל שר בממשלה, על כל איש צבא למנוע ולעכב" מסירת שטחי ארץ ישראל וגירוש יהודים.
בשנים האחרונות ראינו נסיגה מתמדת בזהות העצמית שלנו ואימוץ הנאמנות למדינה ולצבא גם כשזה סותר את זהותנו ועצמיותנו, גם כשזה סותר את נאמנותנו למלכו של עולם ולתורתו. ראינו זאת בכרסום שחל בשמירת השבת בצבא ובפגיעה החמורה בצניעות בהכנסת חיילות ליחידות הלוחמות, תוך כדי שתיקה או לכל היותר מחאה חלושה שלנו. ישנן נשים מוכות שמוותרות על כל אישיותן ועל זהותן העצמית מתוך מחשבה ששמירה עליהן מבטאת בגידה וחוסר נאמנות לבעל. הן חוטאות בכך לעצמן והורסות לעצמן את חייהן.
עלינו לחנך את תלמידינו לא לוותר על זהותנו ולא לשכוח אותה. אנו עבדים רק של הקב"ה! כל היחס שלנו למדינה ולצבא, לחוקים ולפקודות, נמדד אך ורק לאור הנאמנות שלנו לזהותנו זו של עבדי ה'. מתוך כך עלינו לזכור ולהזכיר את החזון של המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם. יש לחדד את המטרה ואת היעדים, לחשוב ולתכנן, לא רק איך לשרוד, אלא גם איך להנהיג ולהוביל את העם לקראת אותם יעדים ומטרות.
יש לחנך לתחושת שליחות! בכל תפקיד שהבוגר הדתי ממלא, עליו לחפש כיצד לקדם ולהוביל לקראת הגשמת החזון. לא מספר הכיפות בטייס או בתקשורת הוא החשוב, אלא מספר ואיכות השליחים שמבצעים שם את שליחותם.
בשולי הדברים, חייבים להוסיף, שבמציאות הקשה הגדולה והמורכבת, בה אנו חיים, ישנן דעות שונות בתוך המחנה. עלינו להפריד בין המחלוקות בדעות, שבזה אין לטשטש ואין לעשות הנחות, לבין ההתייחסות לגופם של אנשים ובפרט של הרבנים.
עלינו לנהוג כהדרכת חז"ל "את והב בסופה", שלא היו זזים משם עד שנעשו אוהבים זה לזה.
גם בהקשר הפוליטי, יש לאחד את כל מי שחפץ במדינה יהודית, ולראות כיצד הולכים יחדיו על מטרה זו, למרות חילוקי הדעות הקשים בדרכי השגתה.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
