ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
זאת אף על פי שהווידויים בעת אמירתם יוצאים מן הסתם מלבבות שבורים באמת ומתאפיינים בכנות הכוונה לפחות אצל חלק ניכר מהשבים. לפעמים אנשים אכן משתנים, אבל לאו דווקא לטובה. מה לעשות, גם כשנראה שהאדם אומנם נולד מחדש, מדובר לא אחת במטמורפוזה קפקאית של התהפכות יצור נורמטיבי למשהו מוזר וקיצוני. תוצאה זו רחוקה מהדמות הנעלה והאהובה על המקום ועל הבריות המתוארת בהרחבה בפרק ז' מהלכות תשובה לרמב"ם. האם קיימת נוסחה מעשית שתשפר את תוצאות הווידויים ובקשות הסליחה המרובים? אין על כך כמדומה דבר בטור ובשולחן ערוך, ומעט מאוד חומר ברור ומעשי נמצא אצל שאר פוסקים בנושא הצלחה מתמשכת של "דרכי התשובה" (כמה עצות ניתן למצוא אצל הרמב"ם ומפרשיו).
מכיוון שתשובת הפרט היא בעצם מהפיכה דרמטית, דומה שראוי להשוות את מנגנוניה לאלו שהפעילו את המהפיכות הגדולות שהתרחשו בהיסטוריה. ניתוח של תוצאות אירועי הכלל יסייע להעניק גם כלים להבנת הנעשה בנפשו של הפרט. אלו שהניבו פירות לעומת אלו שנכשלו ישרטטו לנו מודל חיובי, או לחילופין שלילי, של בעל התשובה האינדיבידואלי.
בין המהפיכה הצרפתית לאביב העמים
המהר"צ חיות (גליציה 1805 1855, היה גאון בתורה בעל השכלה אך נחשב ל"כשר למהדרין", על פי "תעודת הכשר" שמיוחסת לחתם סופר) העלה תהייה לא טיפוסית לרב בישראל (ש. פיינר, 'המהפיכה הצרפתית ורישומה', מרכז שז"ר, ירושלים, תשנ"א): הא כיצד המהפיכה הצרפתית גרמה לשפיכות דמים נוראה ואילו אירועי אביב העמים שהתרחשו בשנת 1848 התנהלו בהצלחה וברוגע יחסיים?
ההבדל נבע לדעתו מהרקע והתנאים של שתי המהפיכות. זו, הצרפתית של 1789, באה לעקור את הדת והסמכות הדתית. לכן הייתה מלווה בזעזועים קשים מנשוא. אבל האירועים של 1848 ברחבי אירופה לא באו למוטט את האמונה במוסכמות. נראה שהמהר"צ חיות לא התכוון לעונש משמיים שהוטל על המחציפים פנים באמונה ובדת. מדובר כאמור במהפיכות שהתחוללו במדינות נוצריות. אולי לדידם עדיפה סמכות הדמוקרטיה האנושית על הדת הנוצרית, שנחשבה לעבודה זרה בעיני פוסקים רבים. מתברר שאותו גדול הבחין בין מהפיכות שבאות לזעזע את אמות הסיפים של מוסכמות תודעתיות עמוקות, שגרה שהתקבעה דורות רבים במסורת החיים המקומית, לעומת מהפיכות קטיפה התואמות את רוח העם והזמן ולא מתיימרות לברוא עולם חדש על חורבות הישן.
המהפיכה הצרפתית דגלה בבשורה רדיקלית: שוויון, שחרור ואחווה – כתחליף מתקדם לממסדים סמכותיים מקובלים ששקעו בהוללות ובשחיתות. ואכן כלפי חוץ היא באה לעשות צדק: לבטל את פריבילגיות היתר של המלך, האצולה והכמורה על חשבון המעמד הפשוט. אבל למעשה אנשי האינטליגנציה שעמדו בראשה והושפעו מהרעיונות הכפרניים של וולטר, רוסו וחבריהם, הפיצו רעיונות של חופש חילוני אתאיסטי ואנרכיסטי. אלו נועדו למוטט את שלטון המלך והכנסייה וליצור לראשונה בעת החדשה משטר דמוקרטי נאור באמת שגם יציל את כלכלת המדינה. בעצם היה כאן ניסוי והימור חסרי תקדים בקנה מידה לאומי ואף אוניברסלי. שפיכות הדמים והטרור שמנהיגי המהפיכה, רובספייר והיעקובינים, המיטו על אלפים, ביטאו את הצד האפל של הצהרות הקדמה. הקנאות הנוראה כלפי המתנגדים והפוסחים הן באליטות והן בקרב ההמון על שני הסעיפים, והדיקטטורה הרצחנית, התבקשו מאליהן כשתפיסות כה מחודשות נכפו על רבים שכשלו בהבנתן ובהזדהות איתן. המעמד הנמוך הוכה בתדהמה נוכח הוצאת המלך ומשפחתו להורג וקריאה מעשית להחרבה טוטאלית של הכנסייה. העם המשיך להאמין בסמכות המונרכיה והדת, ולא רצה אלא למתן את השחיתות שפשתה בקרב נציגיהן ופגעה בו ובפרנסתו. הם היו מעדיפים מהפיכות עדינות, שלא מחקו את מעמד הדת והמשיכו בסגנון שלטוני מוכר ומובן, דוגמת אלו שנחלו הצלחה מרשימה באנגליה ולימים בארצות הברית.
גם המגלומניה שבכיבושי נפוליון, בן טיפוחיו של רובספייר לפני שהכתיר עצמו לקיסר, נבעה מרדיקליות המהפיכה. מלחמותיו המיותרות של המצביא המבריק גבו קורבנות רבים הן מהאויבים והן מהעם הצרפתי ואף הביאו את מפלתו האישית.
מאפיינים דומים, שהמהרצ"ח כבר לא יכול היה להכיר, התקיימו במהפכה הבולשביקית של 1917. היא זרעה הרס והחריבה עולם ישן תוך הקמת משטרים מהעריצים ביותר בתולדות העמים. אך מעניין שהכול התפורר כמעט ללא אלימות בקול ענות חלושה עם נפילת חומת ברלין כעבור כשמונה עשורים. המהפיכות הקומוניסטיות ברחבי העולם גבו יותר ממאה מיליון קרבנות, בעיקר מאזרחי המדינות שבהן פרצו. הן שאפו לייסד עולם חדש ומתוקן – אוטופיה של "גן עדן מרקסיסטי". אידיאולוגיה זו עמדה בסתירה מוחלטת לכל המוכר ולנהוג בחברה הרוסית, בחברה הסינית וכיו"ב. ההתפרצות, שתקפה את זרם התודעה המקובל והמורגל, שטפה במבול פראי וגועש רחבי תבל ואף זכתה לתמיכת האינטלקטואלים במערב. ואילו מהפיכת הדעיכה בתום שלושה דורות תאמה את מאוויי האוכלוסיות המאוכזבות מכל השכבות. לכן היא הזכירה את יציאת נוח מהתיבה בהרמוניה ובשלום.
תשובה מתונה ורציונלית
כאמור גם חזרה בתשובה, הסוגיה שבה אנו עוסקים, היא מהפיכה. לפעמים היא רדיקלית מאוד. או אז תוצאותיה עלולות להיות קיצוניות עד כדי תסמינים של חוסר שפיות. רק כאשר בעל התשובה ממשיך להתנהל כאדם נורמטיבי, כשהוא חושב ומתנהל בהיגיון, משמר את משפחתו, אורחותיו וחוש ההומור שלו ומשדר חדוות חיים, התשובה מהווה גאולה וברכה גדולה לאדם ולסביבתו. על התשובה להיות תפורה למידותיו ולנתוניו של כל אחד ואחת. היא תצליח רק אם תהיה רציונלית ובעל התשובה יישאר נורמלי ויתפקד במתינות יחסית כאזרח מהשורה.
הרב שך נהג לייעץ לבעלי התשובה להחזיק בעבודות ובמשרות שפרנסו אותם בכבוד בחייהם הקודמים כחילונים, זאת בניגוד ליצר המצוי לזרוק הכול ולהפוך לאברך ישיבה נתמך. אורי זוהר, בעל התשובה המפורסם ביותר בסצנה הישראלית בשעתו, סיפר שראש הישיבה סבר שעליו להמשיך בקריירה תקשורתית וקולנועית בהופעות, צנועות כמובן, בסרטים ובטלוויזיה. כך ישפיע הרבה יותר לתיקון עולמות התוהו שמאס בהם.
נראה שלהגדרות אלו התכוון גם הרב קוק באורות התשובה, כשתיאר (בעמ' מב מג) את "המתאמצים להיות מדובקים ברוחניות עליונה... (או אז) הגוף נעזב מן הנשמה ועל ידי זה המידות הרעות שולטות בו. אחר כך כשכוח החיים חוזר לרגילות... מוצאת הנשמה את הגוף שבו בקלקולי תכונותיו ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאוד". אפילו הרב, שנחשב בעצמו למהפכן רדיקלי ולא היסס לשחות נגד הזרם, הטיף בתחום זה לנורמליות ולמעשיות. הוא המליץ להדגיש את הבין אדם לחברו, ללמוד חושן משפט (שם, פרק י"ג) ו"לשוב בהדרגה" (בעמ' מ"ו).
הרב קוק, ענק חזון הגאולה, פירש באורות התשובה אף את תשובת הפרט כתהליך משיחי. הוא אימץ מן הסתם את דברי הרמב"ם (שם) ש"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה". מדובר בגאולת הכלל והפרט. מכיוון שאף לעתיד לבוא עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם בסוף הלכות מלכים), מדובר בתהליך של אבולוציה - בדרך האמצע (ר' סוף פרק א' בהלכות דעות) ולא ברעידת אדמה. הקיצוניות (שהרמב"ם מצדיק לפי שעה, שם) מומלצת רק בעת סטייה חריפה, אך בתנאי שבהמשך תתאזן לפי הערכים שהנחיל אברהם אבינו לבניו. זו "דרך ה'" והיא המציאות שמביאה "טובה וברכה" לכלל ולפרט.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
