ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להיסתר בצילו של ה' ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים חודש אלול Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (21 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (21 ד')

כ"ח אלול התשס"ד

להיסתר בצילו של ה'


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת
יעקב בן לאה

כיצד אפשר להתחבא מחרדת הדין?
הקדמונים אמרו שאלול הוא ראשי תיבות של "אני לדודי ודודי לי". והדבר מפליא כל רואה: ימי חודש אלול הם ימי חרדה ופחד', 'ימים נוראים', כיצד פסוק של אהבה מתאים לימי חרדת הדין?
אומר הנביא ישעיהו "לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרץ הָאָרֶץ" 1 ובספר תהלים 2 אומר המשורר:
פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ, אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?
הנביא שואל – להיכן ניתן לברוח מחרדת הדין? תשובה לכך עונה הנביא צפניה 3 :
בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה':
הענווה היא המסתור הטוב ביותר. מבולשת של מטה אדם מסתתר בעליית הגג או במרתף, ומבולשת של מעלה אדם מסתתר בדרך של ענווה, על ידה הוא מסתיר את עצמו. אולם יש להבין, כיצד הצדק הוא מסתור מפני חרון אף ה'?

כיצד מסתתרים בתוך העם?
בספר הזוהר 4 נאמר "עצה טובה לבר נש, לעייל רישיה בגו עמיה שנאמר בתוך עמי אנוכי יושבת" (עצה טובה לאדם שיכניס ראשו בתוך עמו, שנאמר בתוך עמי אנוכי יושבת). על פי דברים אלו מובא בספרים הקדושים שבחודש אלול יש להסתתר, וכבר היו אנשים צדיקים שלא רצו לעלות לתורה וביקשו שלא יזכירו את שמם, הם ניסו להתחבא בתוך העם ולא להתבלט. אולם, טעות גמורה היא לחשוב שכך מתחבאים, ויש אף מקום לטעון שזו עבירה גדולה. בפרשת ניצבים 5 נאמר:
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שׁרֶשׁ פּרֶה ראשׁ וְלַעֲנָה: וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:

הפסוק מתאר אדם שחוטא ואומר לעצמו שאין מה לדאוג: "שלום יהיה לי, למען ספות הרוה את הצמאה". מהו הפשט המילולי של הפסוק? כשאדם משקה את שדותיו, הוא רוצה להשקות רק את השדה הצמאה למים; אבל אי אפשר להפריד בין השדות, ולכן הוא משקה את כולם, גם את אלו שאינן צריכות השקייה. וכך אומר האדם הרשע – כשהקב"ה משפיע טוב לכל העם כולו, השפע יגיע גם אלי. אולם, זו מחשבת שוא "שורש פרה ראש ולענה"! כיצד אם כן ניתן לעשות מאותו קו מחשבה של התחבאות בתוך העם עצה טובה להיסתר מחרדת הדין?

התשובה לכך היא שההתחבאות שהזוהר מציע אינה התכווצות, אין התחבאות מהקב"ה! התחבאות זו היא כולה יצירה ועשיה, ונסביר את דברינו.

ישנו מאמר נוסף בזוהר שרבים טועים בהבנתו. הזוהר מגנה את אלה המבקשים את צרכיהם בראש השנה וביום הכיפורים "הני דצווחי ככלבי ואמרי הב הב – הב מזוני, הב חיי, הב בני". משום כך כתבו בספרי היראים לא לבקש בקשות פרטיות, ולכוון בכל הבקשות על תיקון השכינה. אולם יש כאן טעות גדולה – ראשית מפני שלא שייך ואי אפשר לחייב אדם לבקש דבר אותו הוא לא מבין, ושנית – לפי דבריהם, מדוע חכמים לא תיקנו מלכתחילה 'אבינו מלכנו תקן השכינה'? מדוע בכלל תיקנו חכמים להתפלל על הפרנסה?

ודאי שהתפילות שתיקנו לנו חכמים הם על צרכים פשוטים, ומה שאומר הזוהר שיש לכוון על תיקון השכינה אינו סותר זאת. מהי השכינה? מבואר בדברי הגר"א ובעוד ספרים כי השכינה היא כלל ישראל, "איוה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים". כלל ישראל אינו רק עם נבחר בין העמים, אלא יש בו עניין פנימי, וכל אחד מכלל ישראל הוא חלק מ"גדפי דשכינתא" (כנפי השכינה). וכך אומרת המשנה 6 "בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי", כל צער מישראל הוא צער השכינה, ותיקון הצער הוא כשטוב לישראל 7 . וכן כתוב בספר יחזקאל 8 , שכאשר טוב לישראל הרי זה קידוש ה', וכשרע לישראל הרי זה חילול ה'. וזוהי כוונת דברי הזוהר שאדם יכניס עצמו בתוך הציבור, וכפי שאומרת הגמרא 9 "לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא" (לעולם ישתף האדם את עצמו עם הציבור), לומר את התפילות לשון רבים, מפני שהרבים הם כלל ישראל. כשאדם מבקש צרכים, אם הוא מבקש בעד עצמו הרי זה כמו כלב, אבל אם הוא מבקש "שלח רפואה שלמה לכל לחולי עמך" – לכלל ישראל, הרי זה תיקון השכינה. וכל התפילות מתפרשות כפשוטן, על צרכי עם ישראל.

האם כדי שאדם ישתף עצמו עם הציבור די בכך שהוא יחליף את לשון היחיד בלשון רבים? ודאי שלא. צריך לחוש את השותפות עם כלל ישראל, להיות צר בצרתם, דואג בדאגתם ושמח בשמחתם. אם אדם פורש מן הציבור ורק בתפילה הוא יזכיר לשון רבים, אין לכך כל ערך. אדם צריך לשתף את עצמו בפועל, "ליעייל נפשיה בגו עמיה" – במעשים, לא בלשון בלבד. וכך אומר האור שמח 10 , שנהגו ישראל קדושים להרבות בצדקה בימים אלו, כדי להיכלל בתוך כלל ישראל. וזוהי כוונתו של הנביא צפניה "בקשו צדק אולי תסתרו", עשיית הצדק היא היא המחבוא.

אברח ממך אליך

מלבד הצדק והענווה, יש עוד מחבוא שנראה יותר טוב. מחבוא זה מוזכר בשיר "כתר מלכות" של רבי שלמה בן גבירול:
אברח ממך אליך, אסתר מחמתך בצילך.
אני רוצה לברוח ממך, ולהיכן בורחים? אליך. אסתתר מחמתך – בצילך. "מִגְדַּל עז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" 11 . כשהתינוק כועס על אמא שלו הוא בורח אליה, והיא צוחקת - וכי יש לו לאן לברוח? כשאדם בורח מפני ה' הוא בורח לצילו של ה'. זוהי הגברת מידת האהבה בימים הנוראים, אדם בורח מפני חרדת דינו של הקב"ה על ידי הידבקות בקב"ה.

זהו גם הסוד של אלול, של "אני לדודי ודודי לי". במה מתבטאת ההעמקה של מידת האהבה בין ישראל לאביהם שבשמים בחודש אלול? אומר הטור "בראש חודש אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות, וביום הכיפורים הוריד את הלוחות האחרונות". וכבר הוכיח ה'ביאור הלכה', והדברים ידועים מהמדרש והירושלמי, שהלוחות הראשונות היו מתוכננות להיות בכתב, ורק בלוחות האחרונות התחדש עניין תורה שבעל פה, וזהו תיקון לחטא העגל.

מאה קולות כנגד מאה פעיות של אם סיסרא
בירושלמי 12 נאמר שבראש השנה תוקעים מאה קולות, על שם מאה הקולות שפעתה אמו של סיסרא, שנאמר "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא" 13 . הדברים נראים תמוהים, האם אין לנו מה לעשות בראש השנה, שאנו סופרים את היבבות שיבבה אמו של סיסרא? על דרך צחות ניתן לומר כך: לפני חטא העגל נאמר "וירא העם כי בושש משה לבוא" ודרשו חז"ל 'בושש – בא שש', ישראל ראו שעברו שש שעות מהיום ומשה לא בא 14. והנה, המילה 'בושש' מופיעה גם אצל סיסרא - "מדוע בושש רכבו לבוא" 15 . חז"ל אמרו שבכל הדורות בא חטא העגל לקטרג על ישראל, ועתה ניתן לומר שבראש השנה אנו מלמדים סנגוריא על ישראל: כאשר סיסרא לא בא בזמן, ו"חכמות צרותיה תעננה" גם היא ידעה את התשובה "אף היא תשיב אמריה לה, הלא ימצאו יחלקו שלל" וכו' ואף על פי כן לא נחה דעתה, והיא יבבה מאה פעיות. היא יודעת שבושש רכבו לבוא משום שיש שמחה גדולה, ולמרות זאת היא איננה מתאפקת ובוכה מאה קולות. ומכאן ניתן להבין גם את ישראל, שאיבדו את סבלנותם כשמשה לא בא.

מדוע סנגוריא זו אינה מתקבלת? כי האוהב אינו מאבד אף פעם את הסבלנות, הוא ממתין ומצפה לאהובו ולא מתייאש. "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" 16 . אם ישראל איבדו את הסבלנות, משמע שיש פגם וחסר במידת האהבה, ולכן התיקון לחטא העגל הוא הגברת והעמקת מידת האהבה בישראל.

תורה שבעל פה – האהבה ההדדית בין הקב"ה לכנסת ישראל
אהבת ישראל כלפי הקב"ה באה בביטוי הנשגב ביותר בעמל התורה שבעל פה, כדברי המדרש תנחומא 17 שאת התורה שבכתב קיבלו ישראל באהבה וברצון "שהיא קלה ונוחה וערבה ואין בה לא טורח ולא צער" ועל כך הם אמרו "נעשה ונשמע", אבל על התורה שבעל פה היה צורך לכפות הר כגיגית "לפי שהיא קשה ממוות ועמוקה משאול ויש בה טורח וצער ויגיעה ונידוד שנה ואין לך מי שעמל בתורה שבעל פה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו" 18. הביטוי הנשגב ביותר בין ישראל לאביהם שהשמים הוא העסק והעמל בתורה שבעל פה שדורשת את האדם כולו וממילא זה הביטוי לאהבה, וזהו עניין חודש אלול.

בגמרא נאמר שמתאריך ט"ו באב צריך להרחיב את לימוד הלילה, והגמרא מקללת את מי שלא יעשה כן 19 . מהו לימוד הלילה? בכל המדרשים מבואר, שמשה רבינו למד תורה שבכתב ביום, ותורה שבעל פה בלילה. אם כן, לימוד הלילה פירושו לימוד תורה שבעל פה, מט"ו באב - כהכנה לחודש אלול - חייבים להוסיף בתורה שבעל פה, ולימוד תורה שבעל פה הוא התיקון לחטא העגל.

"אני לדודי ודודי לי", מתוארת כאן הדדיות – האהבה של ישראל באה לידי ביטוי בעמל בתורה שבעל פה, וגם אהבתו של הקב"ה באה לידי ביטוי במתן התורה שבעל פה, כמו שמבאר בעל 'קצות החושן' 20 שכל המחדש חידושי תורה בתורה שבעל פה (אבל בתורה שבכתב לא שייך לחדש, ו"מה לילוד אשה בינינו") - נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, שנאמר "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה 21 , אל תקרא עמי אלא עימי - בשותפתא דילי". כל תלמיד חכם המחדש בתורה נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית.

מדוע נשים חוגגות את ראש חודש?
בגמרא 22 נאמר שנשים חוגגות את ראש חודש, לפי שלא חטאו בחוטא העגל. מה ענין חטא העגל לחגיגת ראש חודש? על הפסוק 'החודש הזה לכם' אמרו חז"ל 'מסור בידכם' , הקב"ה מסר את הכוח לסנהדרין בבית דין של מטה. הקב"ה אומר לפמליא של מעלה לעשות את כל ההכנות הנדרשות לקדש את החודש, אבל אם נמלכו בית דין של מטה לעבר את החודש אומר הקב"ה למלאכים שהתוכנית התבטלה, לפי שנמלכו בית הדין של מטה לעבר את החודש, והקב"ה מציית להחלטה. נמצא שבראש חודש יש עניין מיוחד שהקב"ה השליט את חכמי ישראל על התורה, אבל זאת דוקא לפני חטא העגל. אחרי חטא העגל התורה כולה הפכה להיות כך, שהרי כל התורה שבעל פה מסורה בידי חכמי ישראל, וכל המעלה של ראש חודש בטלה, הוא ירד מכבודו. ממילא אין מה לחוג ראש חודש, ורק אצל הנשים שלא חטאו בחטא העגל נשאר ראש החודש כיום מיוחס.


^ 1 ישעיהו ב, כא.
^ 2 קלט, ה- ו.
^ 3 ב, ג.
^ 4 שמות, דף קמ ע"ב.
^ 5 דברים כט, יז-כ.
^ 6 סנהדרין ו, ה.
^ 7 במאמר מוסגר – יש לדעת שדברי הגמרא בקידושין לט ע"ב שאין שכר מצוות בעולם הזה שייכים רק ביחס לאנשים פרטיים, אצלם שייכת מציאות של 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו', אבל ביחס לכלל ישראל הדברים כפשוטם. כשישראל חוטאים הם נענשים בעולם הזה, וכשהם כחוזרים בתשובה טוב להם. כך אנו אומרים פעמיים כל יום בקריאת שמע "והיה אם שמע תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו... השמרו לכם פן יפתה לבבכם... ולא יהיה מטר". ספרי נביאים ראשונים מלאים כולם בכך שבזמן שישראל חטאו ה' הסגירם ביד אויב, וכשהם עשו תשובה – הושיעם.
^ 8 פרק ל"ו.
^ 9 ברכות כט ע"ב.
^ 10 פרשת צו.
^ 11 משלי יח, י.
^ 12 מובא בתוספות במסכת ראש השנה.
^ 13 שופטים ה, כח.
^ 14 שבת פט ע"א.
^ 15 שופטים, סוף פרק ה'.
^ 16 תהלים כז, יד.
^ 17 לפרשת נח סימן ג, מובא בהקדמת השב שמעתא.
^ 18 ועיין בתוספות שבת פח ע"א ד"ה 'כפה', ובמהר"ל בהקדמה לספרו "אור חדש".
^ 19 בבא בתרא קכא ע"ב.
^ 20 בהקדמתו לספרו 'שב שמעתא'.
^ 21 ישעיה נא, טז.
^ 22 מגילה כ"ג

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il