ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה"- "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים וילך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ו

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה"- "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

ספר דברים מורכב מכמה וכמה נאומים של משה רבנו ע"ה, שנאמרו מראש חדש שבט ועד לז' באדר של השנה האחרונה במדבר (סדר עולם רבה פרק י). בתחילת הפרשה הקודמת, פרשת נצבים, התורה מדגישה:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ט ט).

גם בסוף הפרשה שלנו מודגש:
"הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (דברים ל"א כח-ל).

משמע שהנאומים נאמרו כשכל עם ישראל התייצב בפני משה. לעומת זאת מאוד בולטת הפתיחה לפרשתנו " וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (שם, שם א). הביטוי חוזר על עצמו גם בהמשך (שם, שם יד).

השאלה מיד מתבקשת להיכן הלך ולמה הלך?
הספורנו מסביר וילך במשמעות של התעוררות לעשות, כמו "וילך ויעבוד" וכאן משה התעורר לנחם את ישראל. "אבן עזרא" מסביר שמשה הלך אל השבטים כדי לברך אותם בברכות המופיעות בהמשך בפרשת וזאת הברכה. לעומתם הרמב"ן מסביר שאכן הפעם משה הלך אל השבטים כדי לכבדם ואולי כדי ללמד אותנו עוד פרק בהלכות "דרך ארץ" של שלטון שצריך לרדת אל העם. בעל החזקוני מציע את ההסבר שמשה הלך אל השבטים כדי להיפרד מהם בצורה מסודרת, כדי שחס וחלילה, הסתלקותו לא תגרום לאנדרלמוסיה, והמעבר להנהגת יהושע יהיה מסודר וחלק. פירושו של החזקוני מקבל חיזוק מהפסוקים הבאים העוסקים בנושא זה.
"יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': חִזְקוּ וְאִמְצוּ ... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם".

ראינו כי גם ראשונים וגם אחרונים לומדים "הליכות" "מידות" ו"דרך ארץ" ממשה רבנו גם במעשיו טרם פרישתו. המדרש הבא מלמד אותנו כי ניקיון כפיים ומידות תרומיות היו הבסיס למנהיגותו מתחילתה ועד סופה. וז"ל המדרש:
"וילך משה וישב אל יתר חותנו, הה"ד (תהלים כ"ד ג-ד) "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה", מי יוכל לעלות בהר ד' מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה, נקי כפים, זה משה..." (שמות רבה פרשה ד ד"ה א וילך משה ).

מדרש זה בנוי כנראה על "גזרה שוה".

עם תחילת שליחותו של משה כתוב:
" וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם" (שמות ד' יח).

לפני שמשה יוצא לבצע את השליחות הלאומית החשובה הוא נוהג כ"בן אדם" ומסדר את יחסיו עם חותנו מושיעו. גם בהמשך, עם תחילת הביצוע, אנו מוצאים " וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, שם כט). כמעט מילה במילה חוזר על פסוק זה הפסוק הראשון של פרשתנו העוסק בסיום השליחות: " וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל".

נוכל לסכם ולומר שגם על כגון אפשר לומר " הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" אל תקרי הלכות אלא הליכות , כל שילך בדרכיו של משה מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

הבה נכלול בתפילותינו בראש השנה הבא עלינו לטובה כי נזכה להיות ראויים למנהיגים שכאלה ורק למנהיגים שכאלה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il