ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

מצות כיבוד אב ואם

לחץ להקדשת שיעור זה
לכבד האב והאם, שנאמר (שמות כ', י''ב) כבד את אביך ואת אמך וגו'. ובא הפרוש (קדושין ל''א:) אי זהו כבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.
חכמת החינוך
הרב אלחנן פופקו
1 - אגרת מחבר ספר החינוך
2 - מצות פריה ורביה
3 - מצוות ברית מילה
טען עוד
משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא.
דיני המצוה, כגון כבוד זה מנכסי מי חיב לעשותו אם משל אב או משל עצמו, והלכה (שם ל''ב.) משל אב אם יש לו נכסים לאב ואם לאו יחזר הבן אפילו על הפתחים (עי' ירושלמי קידושין א', ז') ויאכיל אביו, וכבוד אב ואם אי זה קודם ועד היכן כבוד אב, ואם מחל על כבודו אם יהיה מחול. ואם יראנו עובר על דברי תורה באיזה לשון ימנעהו, ואם יצוהו אביו לעבר על דברי תורה שלא יאמינהו בזה, וכי חיב לכבדו בחיו ובמותו, וכיצד הוא הכבוד במותו, ויתר פרטיה, מבוארים בקדושין וקצת מהן במקומות אחרים מהגמרא (יו''ד סימן ר''ס).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות (קידושין ל''א.) כל זמן שאפשר להן, כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן. והעובר עליה, בטל עשה וענשו גדול מאד שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים, ואם יש כח בבית דין כופין אותו כמו שכתבנו למעלה (במצוה ו') שבבטול עשה כופין בית דין.

מצווה ל''ג–מצוות כיבוד אב ואם
המצווה הל''ג היא לכבד אב ואם שנאמר (שמות כ''ב, י''ב) ''כבד את אביך ואת אמך" וגו', ואמרו בברייתא (קידושין ל''א:) ''איזהו כיבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא''.
והנה אף שמשמעות הענין של כיבוד אינו דבר גופני, קיבלו חז''ל דחיוב הכיבוד שנאמר לגבי אב ואם הוא מאכיל ומשקה מכניס ומוציא, ועל כל פנים מכל מקום עדיין לא נעקר בזה פשטיה דקרא והוא החיוב לנהוג בהם כבוד, ודו''ק.
והנה יש לחקור במצווה זו האם עיקרה הוא המעשה או התוצאה, דהיינו האם העיקר הוא שלא יחסר לאב ולאם כל צרכיהם ויהיו לבושים ולא יחסר להם דברי מאכל וכו', או שהעיקר הוא שהבן יראה במעשיו כבוד לאב ולאם 1 והאופן לעשות זאת הוא על ידי הלבשתם השקייתם וכדו', ונפקא מינה אם מקיים המצוה בעושה כן על ידי שליח שלא חסר להם כלום אך לא הראה במעשיו שהוא מכבדם.
ובדומה לזה יש לחקור עוד מה היא סיבת החיוב של כיבוד אב ואם, האם הוא נובע מהחסרון המסוים שיש לאו''א, או שהוא נובע מהציווי שציווהו אביו ואמו לעשות עבורם דבר.
והנה נחלקו הראשונים אם מצוה זו היא מצווה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום, דדעת הרמב''ם (בפירוש המשניות פאה פ''א מ''א), והחינוך (כאן), שמצווה זו היא מצווה שבין אדם לחבירו 2 , אבל הרמב''ן (עה''ת שמות כ' י''ב-י''ג) ועוד 3 למדו שעיקר מצווה זו היא חיוב שבין אדם למקום וכדי שלא יבוא אדם לכפור בטובתו של מקום 4 , ועי' מנחת חינוך (ל''ג, ג') שגם הוא חקר האם היא מצווה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וכתב דנפקא מינה אם בא לעשות תשובה אם צריך לבקש מחילה מאביו וכדאמרינן (יומא פה:) ד''עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו'', או שמספיק תשובה למקום ואין צריך שירצה את אביו.
והקשו האחרונים 5 לדעת הראשונים שסוברים שמצוות כיבוד אב ואם היא מצווה שבין אדם למקום מהא דאמרינן (קדושין לב.) ש''האב שמחל על כבודו כבודו מחול'', ואם איתא דחיוב זה הוא חיוב לשמים איך מועילה מחילתו של האב על חיוב כלפי שמיא, והיא קושיא אלימתא.
ונראה לומר, דאף שקיבלו חז''ל דכיבוד זהו מאכיל ומשקה מלביש ומכסה, אין זה חיוב נפרד מהחיוב דפשטיה דקרא והוא שיכבד את אביו ואת אמו, ואין זה כמצוות צדקה שעניינה נתינה לעני כדי להשלים את מחסורו, אלא צריך שיאכיל וישקה אותם כדי שהם יהיו מכובדים ולא בתנאי שהם יהיו מכובדים. וכשמאכיל ומשקה אותם יכול להיות שתי סיבות לזה שיהיה בזה קיום של כיבוד או''א, האחד, משום שחסר להם וכשחסר להם הפשטות היא שרצונם שהוא ימלא חסרון זה, או שלא חסר להם אבל רצונם הוא שבנם יכבד אותם, ובזה חייב לכבדם אם רצונם בכך אבל אין מקום לכיבוד בלי רצונם, והיינו שעיקר מצוות כיבוד הוא קיום רצונם (בדבר ששייך אליהם ואכ''מ 6 ) והסיבה לחיוב הוא זה שיש להם רצון בדבר זה, ומעתה במאכיל ומשקה מלביש ומכסה י''ל דתמיד רצונם בזה ולכן פשוט שמקיים מצווה זו תמיד, אבל בשאר דברים מלבד אכילה ושתיה צריך שיהיה רצונם לכך בפירוש, דבלא זה לא ידוע שרצונם הוא בכך 7 .
ובזה יתיישב מדוע מועילה מחילה אף לסוברים שכיבוד אב ואם הוא חיוב שבין אדם למקום, שכן אף אם הוא חיוב שבין אדם למקום מכל מקום בלא רצונם אין סיבה לחיוב, והרי זה כמי שאין לו אב ואם דלא שייך שם קיום מצוות כיבוד אם ואם אף אם הוא רוצה לקיים המצוה 8 .




^ 1. ואין להביא ראיה ממה שאמרו בגמ' בקידושין (לא:) ''יש מאכילו לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו לאביו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא'' שמבואר מזה לכאורה שהכל תלוי איך הוא מביא את הדבר לאביו והעיקר הוא המעשה ולא התוצאה, שהרי איכא למימר שאף שהעיקר הוא התוצאה מ''מ אין זה מעשה כיבוד כלל אם עושה זאת בפנים זעופות וכמו שמצינו בהלכות צדקה (רמב"ם מתנות עניים פ"י ה"ד ומקורו מסוגיא בבא בתרא ט:) שאם נותן לעני בסבר פנים רעות מוטב לו שלא נתן, הרי שמעשה גרוע שכזה לא נחשב כמעשה וה''נ כאן.
^ 2. וכן למד החת''ס (שו''ת או''ח נ''ד) בדעת הרשב''א (שו''ת ח''א סימן י''ח).
^ 3. עי' ברכת שמואל, יבמות סימן ג.
^ 4. ובין שמצווה זו היא מצווה שבין אדם למקום ובין שמצווה זו היא מצווה שבין אדם לחבירו, יש לעיין בה האם היא מצווה ממונית שיש לפורעה בממון כמו צדקה שהעיקר הוא שהממון יגיע ממנו לעני, ואין נפק"מ באיזו דרך, א''ד עיקר מצווה זו הוא מה שהוא פועל עבור אביו והיא חובת גברא, וצריך ביאור.
^ 5. עי' שיעורי ר' דוד ב''מ פ''ב אות תנ'א ומשמרת חיים ח''א עניני כיבוד אב אות א.
^ 6. דהנה ידוע מה דנחלקו האחרונים (הגרע''א ? הגר''א ? ועוד) אם אביו ואמו מצווים אותו בדבר שאינו נוגע אליהם אי חייב לעשות כדבריהם, ואף שהדברים שכתבנו יכולים להתקיים לפי ב' השיטות, מ''מ נראה דדוקא אם הוא דבר שנוגע אליהם, דאם הוא לא נוגע אליהם אין בכך קיום, ואכ''מ.
^ 7. ואין זה סותר למה שכ' הגרא''ו (קובץ הערות יבמות י''ג ב') שבמעשה הכיבוד יש שלש מדרגות א. הבאת מאכל ממקום אחר כשיכול היה לכבדו בדברים המצויים כאן דלא הוי אלא הכשר מצווה. ב. שחיטת הבהמה ובישולה באופן שא''א בלעדיהם הוא מעשה המצווה. ג. כשהאב נהנה כגון שאוכל מהמאכל הוא קיום המצווה. דהנדון בדבריו שם הוא לגבי מעשה המצווה אבל לא בסיבת המצווה.
^ 8.וכך כתב לי הגרח''י פוס להעיר על זה וז''ל:" , ויעויין גם במה שכתבנו בס"ד בספר אמרי יצחק על הספר חפץ חיים (בחלק אמרי שיח, הל' לשה"ר כלל ז' סע"ח, הערה א'). ומה שכתבתם שמהחינוך כאן נראה שזו מצוה שבין אדם לחבירו, יעויין בדברינו שם שכתבנו לומר עפ"י דברי המשך חכמה בפרשת ואתחנן (יעויי"ש), דיתכן שמצוה זו ענינה גם משום בין אדם לחבירו וגם משום בין אדם למקום. וכתבנו שאמנם בחינוך (במצוה זו) נראה דתרווייהו איתנייהו ביה, דכתב בשרשי המצוה שצריך הבן לגמול חסד עם אביו ואמו שהם הביאוהו לעולם וטרחו בגידולו, והוסיף שמתוך זה יבוא להכיר טובה להקב"ה וכו' (וא"כ יש בזה גם משום בין אדם למקום). אלו תוכן דברינו שם בקצרה. [ובלימוד הישיבה בישיבת "אבן ישראל" כתבנו בס"ד, דלשיטת הרשב"א ביבמות (סוף דף ו.) דיוצא מדבריו דאיכא מצוה לשמוע בקול אביו אף כשמצווהו דבר שאין לאב שום תועלת והנאה בו (כך הוכיח מהרשב"א – הגר"א ביו"ד סי' ר"מ סוף סקל"ו, והביאוהו הברכת שמואל יבמות סי' ג' סק"ב והחזון איש אה"ע סי' קמ"ח על דף לב. בתוד"ה רב יהודה), וכן נלע"ד מסתימת לשון הרמב"ם (פי"א מגזילה הי"ט, אמנם המ"מ שם לא פירש כן, ואכמ"ל), אולי י"ל דגדר המצוה מתחלק לפי זה, דהיכא דמצווהו להנאתו הוי מצוה שבין אדם לחבירו, אך היכא שמצווהו בדבר שאין לו בו הנאה כל חיובו בזה הוא רק כמצוה שבין אדם למקום (משום שאינו להנאת גופו, וגם אין השכל מחייב לקיים רצונו בכה"ג)]. ע"כ דברינו שם. [ומסתמא לדברי הגר"א הללו נתכוונת בדבריך בהערה הנ''ל].עכ''ד.
עוד בנושא חכמת החינוך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il