^ 1. ואין להביא ראיה ממה שאמרו בגמ' בקידושין (לא:) ''יש מאכילו לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו לאביו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא'' שמבואר מזה לכאורה שהכל תלוי איך הוא מביא את הדבר לאביו והעיקר הוא המעשה ולא התוצאה, שהרי איכא למימר שאף שהעיקר הוא התוצאה מ''מ אין זה מעשה כיבוד כלל אם עושה זאת בפנים זעופות וכמו שמצינו בהלכות צדקה (רמב"ם מתנות עניים פ"י ה"ד ומקורו מסוגיא בבא בתרא ט:) שאם נותן לעני בסבר פנים רעות מוטב לו שלא נתן, הרי שמעשה גרוע שכזה לא נחשב כמעשה וה''נ כאן.
^ 2. וכן למד החת''ס (שו''ת או''ח נ''ד) בדעת הרשב''א (שו''ת ח''א סימן י''ח).
^ 3. עי' ברכת שמואל, יבמות סימן ג.
^ 4. ובין שמצווה זו היא מצווה שבין אדם למקום ובין שמצווה זו היא מצווה שבין אדם לחבירו, יש לעיין בה האם היא מצווה ממונית שיש לפורעה בממון כמו צדקה שהעיקר הוא שהממון יגיע ממנו לעני, ואין נפק"מ באיזו דרך, א''ד עיקר מצווה זו הוא מה שהוא פועל עבור אביו והיא חובת גברא, וצריך ביאור.
^ 5. עי' שיעורי ר' דוד ב''מ פ''ב אות תנ'א ומשמרת חיים ח''א עניני כיבוד אב אות א.
^ 6. דהנה ידוע מה דנחלקו האחרונים (הגרע''א ? הגר''א ? ועוד) אם אביו ואמו מצווים אותו בדבר שאינו נוגע אליהם אי חייב לעשות כדבריהם, ואף שהדברים שכתבנו יכולים להתקיים לפי ב' השיטות, מ''מ נראה דדוקא אם הוא דבר שנוגע אליהם, דאם הוא לא נוגע אליהם אין בכך קיום, ואכ''מ.
^ 7. ואין זה סותר למה שכ' הגרא''ו (קובץ הערות יבמות י''ג ב') שבמעשה הכיבוד יש שלש מדרגות א. הבאת מאכל ממקום אחר כשיכול היה לכבדו בדברים המצויים כאן דלא הוי אלא הכשר מצווה. ב. שחיטת הבהמה ובישולה באופן שא''א בלעדיהם הוא מעשה המצווה. ג. כשהאב נהנה כגון שאוכל מהמאכל הוא קיום המצווה. דהנדון בדבריו שם הוא לגבי מעשה המצווה אבל לא בסיבת המצווה.
^ 8.וכך כתב לי הגרח''י פוס להעיר על זה וז''ל:" , ויעויין גם במה שכתבנו בס"ד בספר אמרי יצחק על הספר חפץ חיים (בחלק אמרי שיח, הל' לשה"ר כלל ז' סע"ח, הערה א'). ומה שכתבתם שמהחינוך כאן נראה שזו מצוה שבין אדם לחבירו, יעויין בדברינו שם שכתבנו לומר עפ"י דברי המשך חכמה בפרשת ואתחנן (יעויי"ש), דיתכן שמצוה זו ענינה גם משום בין אדם לחבירו וגם משום בין אדם למקום. וכתבנו שאמנם בחינוך (במצוה זו) נראה דתרווייהו איתנייהו ביה, דכתב בשרשי המצוה שצריך הבן לגמול חסד עם אביו ואמו שהם הביאוהו לעולם וטרחו בגידולו, והוסיף שמתוך זה יבוא להכיר טובה להקב"ה וכו' (וא"כ יש בזה גם משום בין אדם למקום). אלו תוכן דברינו שם בקצרה. [ובלימוד הישיבה בישיבת "אבן ישראל" כתבנו בס"ד, דלשיטת הרשב"א ביבמות (סוף דף ו.) דיוצא מדבריו דאיכא מצוה לשמוע בקול אביו אף כשמצווהו דבר שאין לאב שום תועלת והנאה בו (כך הוכיח מהרשב"א – הגר"א ביו"ד סי' ר"מ סוף סקל"ו, והביאוהו הברכת שמואל יבמות סי' ג' סק"ב והחזון איש אה"ע סי' קמ"ח על דף לב. בתוד"ה רב יהודה), וכן נלע"ד מסתימת לשון הרמב"ם (פי"א מגזילה הי"ט, אמנם המ"מ שם לא פירש כן, ואכמ"ל), אולי י"ל דגדר המצוה מתחלק לפי זה, דהיכא דמצווהו להנאתו הוי מצוה שבין אדם לחבירו, אך היכא שמצווהו בדבר שאין לו בו הנאה כל חיובו בזה הוא רק כמצוה שבין אדם למקום (משום שאינו להנאת גופו, וגם אין השכל מחייב לקיים רצונו בכה"ג)]. ע"כ דברינו שם. [ומסתמא לדברי הגר"א הללו נתכוונת בדבריך בהערה הנ''ל].עכ''ד.