ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש ספריה חכמת החינוך

שלא לגרע שאר כסות ועונה

הרב אלחנן פופקוחשוון תשע"ט
88
לחץ להקדשת שיעור זה
שכל קונה אמה העבריה ויעדה שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה ופרוש (כתובות מ''ז.) שאר מזון, וכסות כמשמעו, ועונה דרך ארץ. ובכלל לאו זה כל בנות ישראל (גם כן) שלא לגרע להן דבר מאלה. קל וחמר הדברים, אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין. וזה שכתוב (שמות כ''א, ט') כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא (שם) שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה.
מדיני המצוה, מה שאמרו רבותינו ז''ל (כתובות נ''ו.) המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו, ומה שאמרו (שם ס''א.) שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת. ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו, וענין חלוק העונות שהוא לפי כבד אמנות האיש, עד שאמרו ז''ל (שם ס''ב:) שעונת הספן פעמים בשנה, והגמל פעם בחדש, ותלמיד חכם פעם אחת בשבוע וראוי לו (שם) שתהיה ליל שבת. ויתר פרטיה מבארים בסדר נשים בפזור.
ונוהגת מצוה זו לענין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים, והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלש אלה מרצונו על צד שיכון להכאיבה עבר על לאו (רמב''ם סהמ''צ ל''ת רס''ב), והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.

מצווה מ''ו - שלא לגרוע שאר כסות ועונה
הנה המצוה המ''ו היא שלא לגרוע שאר כסות ועונה וילפינן לה מקרא 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע' (שמות כ''א, י').
יש לחקור במצווה עונה אם הוא מצווה או לא וכן אם הוא חיוב שחייב לאשתו או שהוא חיוב דרמיא אגברא להנהיג עצמו באופן מסויים.

והנה בענין אם שאר כסות ועונה היא מצווה או לא, עי' בחינוך שכתב דהמצווה היא שמי שקונה אמה העבריה וייעדנה לבנו שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה (שמות כ''א,י') ופירוש שאר מזון, וכסות כמשמעו, ועונה דרך ארץ. ומוסיף החינוך שבכלל מצווה זו כל בנות ישראל ג''כ שלא לגרוע מהן דבר מאלה ''וק''ו הדברים, אם לזו לא יגרע ק''ו לאחרות בנות חורין וזה שכתוב כמשפט הבנות יעשה לה אמרו במכילתא שהוא בא ללמד ונמצא למד שהבנות למדות ממנה", ע''כ.

ודעת החינוך היא כדעת הרמב''ם שמצוות עונה אינה מצווה אלא הוא לאו וחיוב שלא לפחות ממה שהוא דרך העולם ודעת הרמב''ם ברורה שאין זו מצווה אלא הוא איסור לאו שלא לגרוע שכן הר''מ כ' בספר המצוות (ל''ת רס''ב).

"שכל קונה אמה העבריה ויעדה שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה ..ובכלל לאו זה כל בנות ישראל גם כן) שלא לגרע להן דבר מאלה. קל וחמר הדברים, אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין וזה שכתוב (שמות כ''א, ט') כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא (שם)שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה…והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלש אלה מרצונו על צד שיכון להכאיבה עבר על לאו והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ''

וברור מדבריו שענין פסוק זה הוא איסור על הגריעה ממה שהוא דרך העולם ולא שיש כאן מצוות עשה ולפי זה נמצא שמצווה זו של עונה אין לה אח וריע בכה''ת כולה שהרי אף שעיקר מצווה זו הוא לאו, נלמד ממנה ג''כ עשה אבל עשה זה הוא אפילו לא עשה הבא מכלל לאו שכן זה לא גילוי חדש על חיוב שהוא חייב לעשות, אלא שיש גילוי בלאו של לא יגרע שזהו דרך כל הארץ והלאו הוא שלא יגרע ממה שהוא דרך כל הארץ ואם כן כשמקיים מצוות עונה נראה שהוא לא ממש עושה קיום מצווה ובאמת כך כתב הנצי''ב שלא כדעת הרמב''ם (שאילתא ס, סוף אות א'), "מיהו עונה לא צריכה קרא, ולא מקל וחומר דירושלמי דיליף מכסות, אלא אפילו לא כתיב כסות כלל הסברא נותנת שעל זה נשתעבד, והכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה. וגם כי נאסרה על ידי בעלה להשיג הנאה זו ממקום אחר, ואם כן הוא גוזל הנאתה ממנה… שאין היא כשבויה אצלו למנוע ממנה תענוגיה, ועל כרחך נשתעבד לה לדרך ארץ".

אמנם מאידך נראה ברור שאין לומר שאין מצווה בחיוב עונה שהרי כ' הרמב''ם (פרק י''ב ה''ז): 'התנה עם האישה שאין לה עליו עונה, תנאו בטיל וחייב בעונתה--שהרי התנה על מה שכתוב בתורה, ואינו תנאי ממון.' ואם כן ברור שהוא חיוב גמור על האיש ואין הנדר חל על זה ואם כן צריך עיון בגדר מצווה זו.

עוד צריך עיון דהנה אם חיוב עונה הוא דבר קבוע ומוחלט עד כדי כך שאינו יכול להתנות ע''ז קודם הנישואין מדוע היא יכולה למחול לו אחרי החתונה וכמה שכתב הרמב''ם ריש פט''ו מאישות "האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה--הרי זה מותר".
ועוד צריך עיון כמה גדר מצווה זו ועד כמה יש לאשה בעלות על זכות זו שהרי מחד גיסא כ' הרמב''ם (פי''ד ה''ג מאישות) שהאיש אינו יכול למנוע עונה מאשתו בלי רשותה ואינו יכול אפילו ללכת מאומנות שעונתה קרובה לאומנות שעונתה רחוקה אבל מאידך משמע מד' הרמב''ם בה''ד שנושא אדם כמה נשים על אשתו ואין צריך רשות מאשתו ואף שעונתה נגרעת עי''ז שאם הייתה עונתה פעם בשבוע ונשא עוד אשה הרי עכשיו עונתה פעם בשבועיים ואם השעבוד שלו אליה הוא פעם בשבוע מדוע אחרי שנושא עוד אשה זה נהייה פעם בשבועיים ואמאי לא נימא דעונת שניהם היא פעם בשבוע?

וע''ק מה שכתב הרמב''ם שאיסור גריעת עונה הוא רק אם הוא עושה כן כדי לצערה הא אם הוא חיוב דרמיא עליה מה החילוק אם מתכוין לצערה או לא? היכן מצינו עוד חוב כזה שהוא חוב על האדם והיכולת להימנע מחוב זה תלוי בכוונתו? וביותר, אם אין אסור אלא כשכוונתו לצערה מדוע אסור לחמר ליעשות גמל הא אין כוונתו לצערה?

ונראה לומר בגדר חיוב זה שמצוות עונה היא חיוב על הבעל שיחיה חיי אישות כמו שדרכו לעשות ולהמשיך להתנהל באותו אופן שהוא מבלי לשנות ממה שטבעו ודרכו והיינו שהתורה ידעה מה דרך כל הארץ בהנהגת חיי האישות שלהם והזהירה שלא ישנה מזה, אמנם יסוד מוסד בלאו ובחיוב זה הוא שהוא נתקן לטובת האשה ואם היא אינה רוצה בזה אין חיוב כלל וכיון שאזהרה זו היא לטובת האשה הרי היא יכולה למחול את זה ואם כן עתה מובן מדוע אם היה חמר ורצה להיות גמל וכדו' מעכבת אשתו עליו שהרי הוא משנה ומחליף את הדרך של חיי האישות שהוא היה חי בהם עד עכשיו אבל מה שאין כן כשנושא אשה על אשתו הרי הוא אינו משנה את דרך האישות שלו ולכן אף שנפחת העונה שלה בחצי, מכל מקום הוא ממשיך לחיות את חיי האישות שלו כדרכו וכמו בזמן שהוא נשא אותה ולכן אין בזה איסור .

וכיון שזהו גדר החיוב גם מובן למה היא יכולה להרשות לו לבטל מצווה זו וכמה שכתב הר''מ בריש פט''ו ואף שאינו יכול לקדשה ע''מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה דהא כיוון שחיוב זה הוא לטובתה אם כן היא יכולה למחול כשהם נשואים כבר אבל לא לפני הנישואין מכיון שצריך שיהיה תמיד אף בשעת הנישואין מצב שהוא חי איתה חיי אישות מלאים ואינו גורע מדרך העולם ואם היא מחליטה שהיא כבר לא מוחלת אז שוב הדר שיעבודא עליה והוא ממשיך לחיות איתה חיי אישות רגילים.

ובזה יובן מה שכתב הרמב''ם דעובר דווקא בכוונתו לצערה שהרי אם אין כוונתו לצערה אלא הוא רק מבטל מסיבה אחרת נמצא זה ביטול בכמות המצווה ולא באיכות המצווה שכן כך דרך כל הארץ פעמים שמזדמן להם מעסקיהם וכדו' וצריכים לבטל מחיי האישות לא בגלל שכוונתו לצערה אלא הוא רק דרך כל הארץ אמנם בחמר שרוצה להיות גמל הרי זה נמצא משנה את יחסי האישות שלהם לגמרי ולכן יכולה היא לעכב עליו.

ובזה יובן מה שכתב בנשמת אדם (קמ''ז) במי שחל ליל טבילה של אשתו באחד מלילי סוכות אם מותר לו לישון מחוץ לסוכה שאם הוא אינו מצטער יכול לישן בסוכה ושלא לקיים מצוות עונה ול''א שהוא עובר על לאו דעונה דכיון שהוא לא גורע מחיי האישות שלה שכן כך הוא דרך העולם שפעמים נוסעים מביתה לפעמים, נמצא שאינו משנה את חיי האישות שלו ושרי .
הרב אלחנן פופקו
חבר הכולל להוראה בישיבת רבינו יצחק אלחנן (ישיבה יוניברסיטי) חבר בהסתדרות הרבנים של אמריקה ומחנך בישיבת פארק איסט, ניו יורק.
עוד בנושא חכמת החינוך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il