ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית בת צביה
רש"י: דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים.
הגיעו אורחים בזמן שיש ללכת לבית הכנסת – מה לעשות?
מדוע לא מקפידים בקיום מצצות לוית האורח בימינו?
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
71 - סעודת ברית מילה
72 - הכנסת אורחים
73 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית-ברכת ארוסין
טען עוד
גודל המצוה:גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, שנאמר: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (שבת קכז א; רמב"ם אבל פ"ד ה"ב). והניח אברהם אבינו את הקב"ה והלך לקבל האורחים (רש"י שבת שם). הכנסת אורחים היא אחד הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (שבת שם).
לדעת רבי יוחנן, גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אומר: יותר מהשכמת בית המדרש (שבת קכז א). ולמד מזה החפץ חיים בספר אהבת חסד (ח"ג פ"א), שאם השכים אדם ללכת לבית המדרש ונזדמנו לו אורחים - ידחה הליכתו לביהמ"ד מפני מצות הכנסת אורחים. ודוקא אם אין בביתו מי שיקבלם כהוגן; שאם לא כן הרי זו מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, שאין תלמוד תורה נדחה מפניה. אבל העיון יעקב (בעין יעקב שבת שם) כתב שלדברי הכל מצות תלמוד תורה גדולה מהכנסת אורחים, שהרי שנינו (פאה פ"א מ"א) תלמוד תורה כנגד כולם; והשכמת בית המדרש האמורה כאן לא התכוונו בה לעצם הלימוד אלא להבדל שבין לימוד ביחיד ללימוד באסיפת חכמים בבית המדרש. ורבי יעקב עמדין (בהגה' הריעב"ץ שם) פירש שהשכמת בית המדרש היינו איסוף התלמידים לבוא לביהמ"ד.
לעולם ישתדל אדם בהכנסת אורחים, שאין לך מצוה גדולה מזו (מאירי שבת שם) והמשובח שבצדקה הוא הכנסת אורחים, ושכרה גדולה עד מאד (מנורת המאור לר"י אלנקוה ח"א עמ' 39). ואמרו: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו (מנחות צז א), והיינו בהכנסת אורחים (פי' רבנו גרשום מאור הגולה שם).
ההארחה:אפילו אם יש לו אלף עבדים, יטרח הוא בעצמו בהכנסת אורחים ויעמוד עליהם. ומי לנו גדול מאברהם, ששימש למלאכים, אף על פי שהיו לו כמה עבדים ושפחות, ואף על פי שנראו לו כערביים (עי' קדושין לב ב). ובכל מה שעשה בעצמו שילם הקב"ה לישראל במדבר בכבודו ובעצמו – שנתן להם מן, ושלו וכו' (עי' בבא מציעא פו ב).
כתב החפץ חיים (אהבת חסד שם פ"ב) שמאברהם אבינו, שהתורה האריכה לספר פרטי הכנסת אורחים שנהג, יש לנו ללמוד כיצד להתנהג במצוה זו - יש לתור אחריהם, ולרוץ לקבלם, כמו שנאמר: וַיָּרָץ לִקְרָאתָם (בראשית יח ב); ולהשתדל לספק להם כל צרכיהם עד כדי נתינת מים לרחיצתם מאבק הדרך, כמו שנאמר: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם (שם ד); ולהזמינם לנוח מטורח הדרך במקום נוח להם, כמו שנאמר: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (שם); ויעשה עצמו כאילו אינו טורח הרבה בשבילם, ויאמר מעט ויעשה הרבה, כמו שנאמר: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם (שם ה), ולבסוף נתן בן בקר רך וטוב; ויחנך את בני ביתו בקיום מצוה זו כמו שנאמר: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה (שם ו), ונאמר: וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר (שם ז), כדי לחנכו במצות (רש"י שם).
הלויה:כתב הרמב"ם (אבל פי"ד ה"ב) גדולה מצות ליווי האורחים יותר מהכנסתם. והביא המגדל עוז (שם בשם מדרש פ' וירא ואינו במדרשות שלפנינו) שבהכנסת אורחים הוצרך אברהם לומר: אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, ואילו בלויה כתוב: וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגו' (בראשית יח טז-יז), וחיכתה לו השכינה עד בואו. וכל שאינו מלווה, כאילו שופך דמים (סוטה מו ב; רמב"ם שם), שאלמלא ליוו אנשי יריחו את אלישע, לא גירה דובים בתינוקות (סוטה שם).
כמה שיעור לויה שאדם חייב בה? הרב לתלמיד - עד עיבורה של עיר (שבעים אמה), חבר לחבר - עד תחום שבת (אלפיים אמה), תלמיד לרבו שאינו מובהק - עד פרסה, ולרבו מובהק - עד שלש פרסאות (סוטה שם; רמב"ם שם ה"ג; סמ"ג הל' אבל וסמ"ק סי' מו). והארחות חיים (ח"ב סי' מז) והדעת זקנים מבעלי התוס' (סוף פרשת שופטים) הביאו סמך לשיעור מיל (שהוא תחום שבת) בלויה מהכתוב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהילים צא יא), כי ראשי תיבות מ לאכיו י צוה ל ך הם מיל, ואז יהא נשמר בכל דרכיו.
בטור ובשולחן ערוך לא הובאו דיני לויה כלל. והדרכי משה כתב (סוף חושן משפט) בשם ילקוט מהרר"ש, שבימינו אין נוהגים ללוות תלמיד לרב עד פרסה, מפני שבזמן הזה מוחלים על כבודם; אבל יש ללכת עמו או עם חברו עד לפני שער העיר, או לכל הפחות ארבע אמות. והעיון יעקב (סוטה שם) כתב שכיון שעיקר מטרת הלויה היא להראות את הדרך ילך בה - כדי שלא יטעה בדרך, וינצל מחיות ולסטים (אהבת חסד ח"ג פ"ב) - לכן עכשיו שכל הדרכים מיושבות ומציינים בהן כיוון הדרך, די בלויה בעיר ארבע אמות. והבאר שבע (שם) כתב להיפך, שמפני שבזמן הזה הדרכים בחזקת סכנה יותר מבזמן התלמוד, ואין אדם חייב להסתכן בשביל לויה, שהרי אמרו חכמים חייך קודמים, לכן השמיטו הטור ושאר מחברים דינים אלה. ומכל מקום העלה החפץ חיים (באהבת חסד שם) שאין בכל זה אלא כדי ללמד זכות על העולם שאינם נזהרים ללוות עד פרסה, או עד כדי תחום שבת; אבל חלילה לפטור עצמו ממצות לויה לגמרי, כי משמע בגמרא שהוא דבר סגולי למתלווה שלא יארע לו אסון בדרך (ועי' זוהר וירא קד ב ונתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב גמילות חסדים פ"ה מזה) וגם על ידי הלויה נגמרת המצוה בשלמות, כי "ויטע אשל " שנאמר על אברהם הוא רשאי תיבות: א כילה, ש תיה, ל ויה (עי' מדרש תהילים פל"ז ופסיקתא זוטרתא בראשית כא לג ורש"י כתובות ח ב וסוטה י א, ובאהבת חסד הביא שי"א: אכילה, שתיה, לינה) ובפרט אם הלויה היא לתועלת להורות הדרך.
בספר עמק ברכה (ירושלים תש"ח) כתב ששמע מפי החזוא"ש, שחיוב לויה אינו אלא למי שהולך בדרך יחידי; אבל כהיום שנוסעים הרבה אנשים יחד, כל אחד נעשה לויה לחברו.
הלכות שטיפת כלים בשבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הקשר אל ה' – תפילה
בדיקת פירות ט''ו בשבט
תהיו חמים!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
