סעודת ליל ראש השנה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

בשמחה
סעודת ליל ר"ה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה, ויהי לו לסימן טוב לשנה החדשה (עיין ע"ז דף ה' ע"ב תוס' ד"ה ערב יו"ט).

ויזהר מאוד שלא להקפיד בביתו כלל בכל השנה, ובפרט בראש השנה, וגם אם בא לביתו בליל ר"ה והשולחן אינו ערוך כדבעי וכדו', לא יקפיד כלל אלא יאמר במאור פנים שנה טובה, ויתגבר על עצמו במאוד, וכך ינהגו עמו בשמים במידה כנגד מידה ויוסר מעליו כל כעס וקטרוג (בא"ח שם אות ו').

אמירת "פתח אליהו"
כשנכנס לביתו, יאמר מייד "פתח אליהו הנביא זכור לטוב" עד "קם רבי שמעון", ובאמירה זו יש סגולה נפלאה שמכניס את אליהו הנביא לביתו, וגם יש בזה דברי תורה (עיין בא"ח שם אות ז').

פסוקי ברכה כשנכנס לביתו
טוב לומר כמה פסוקי ברכה המובאים במחזור 'קול יעקב' (בעמודים רכג - רכז), וכשאומר "ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום", יכוון בכוונה גדולה, כי זה בא ללמד את האדם שאם הוא בשלום עם עצמו ואינו כועס, ממילא גם בביתו ישרור שלום (עיין שם כנ"ל).

גוף ונשמה
צריך כל אדם לדעת שיש מלחמה תמידית בין הגוף לנשמה. הגוף, דורש חומריות, ובלעדיה אין לו חיים. ואילו הנשמה, דורשת רוחניות. הגוף אינו מרגיש בהנאה של הרוחניות והיא אינה מחיה אותו, ואילו הנשמה מואסת בכל החומריות ואין לה מזה חיות כלל. זהו שאומרים "ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" - שיהא שלום בין הגוף לנשמה.

והעצה היא לומר לפני כל אכילה "לשם יחוד קודשא בריך הוא" וכו' שכל מה שהוא אוכל זה לדוגמא: לכבוד ראש השנה או לכבוד המצוה של אכילה בערב כיפור וכדו', ובכל השנה יאמר שזה בכדי שיהיה לו כח ללמוד תורה, ואז הנשמה נהנית מהרוחניות שהוכנסה לגשמיות וזה דבר חשוב ומועיל לגוף ולנשמה, ושורר שלום מהמחלוקת התמידית שבין הגוף לנשמה, וזהו שכתוב "וכל אשר לך שלום".

"סימנים" - מאכלים מיוחדים
בליל ר"ה אוכלים מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה. המקור למנהג זה מובא בגמרא בשני מקומות עם שינוי קל ביניהם.

הגמ' בהוריות אומרת (דף יב.):

"אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי".

מגמרא זו רואים שהעיקר בסימנים של ראש השנה הוא להביט בהם ותו לא. ואילו הגמרא בכריתות אומרת (דף ו.):

"אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי".

כלומר העיקר הוא לאכול את הסימנים ולא די להביט בהם. ובאמת יש אופן בו מסתפקים בראייה, והוא במידה ויש המנצלים את החג להפקיע את המחיר של אותם הסימנים, שאז אין חובה לקנות מהם כמות של אכילה לכל המשפחה, אלא מספיק לקנות מאותו סימן כמות קטנה מאוד רק כדי להביט בו, ויאמר על הראייה את ה"יהי רצון" שלו ודי בכך.

ויש לדעת שאין באכילת דברים הללו סימנים בלבד, אלא סגולה להמשיך שפע וברכה בכל השנה כולה, וכמו שאומר הבא"ח שיש לאכול בשר שמן בראש השנה. אמנם בזמננו הבשר השמן לא מומלץ כל כך, אבל הכוונה לכך שיאכל כל אדם את המאכל הטעים והערב עליו כדי להתחיל את השנה בדבר ערב וזה יהיה סגולה לכל השנה כולה. גם בקידוש יש עניין מיוחד לקדש על היין האהוב עליו. ואין הכונה שבכל יום ר"ה יעסוק באכילת מטעמים הערבים לו, אלא די ב"טועמיה חיים זכו" ויכוון לבקש להמשיך שפע וברכה לכל השנה כולה. ומעל הכל יש להקפיד שכל מאכל שהוא אוכל ביום זה יהיה בהכשר מהודר וללא שום ספקות.

בראש השנה אומרים "הרחב פיך ואמלאהו", ללמדנו שכל מה שמבקשים הקב"ה פתוח ומוכן לתת, אלא שצריכים לעמוד לפני מלך מלכי המלכים באופן הראוי ואז הקב"ה במידה כנגד מידה ימלא את כל רצוננו.

זמן אכילתם
יש האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה, ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה, ויש לאחר ברכת המזון. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול כזית חלה, ואחר כך לאכול את המאכלים של סימן טוב.

המוציא
בליל ר"ה כשמברך "המוציא לחם מן הארץ" יטבול חתיכה מהלחם במלח ג' פעמים לקיים מה שנאמר: "ולא תשבית מלח ברית" (ויקרא ב, יג), ואחר כך יטביל בסוכר לסימן של שנה טובה ומתוקה (בא"ח וילך ד), ויטביל מעט במלח והרוב בסוכר.

פעם כתבתי בלוח שנה שנוהגים לטבול הלחם במלח ובסוכר, והיה רב אחד שטען נגד מנהג זה וכתב שלא יטבל בסוכר אלא רק במלח. וגם כשכתבנו שבליל ט' באב יניח אבן קטנה תחת הכר כשישן, טען אותו רב כנגד זה ומחק את הדברים וטען שזה חידוש. אבל אנו עושים זאת זכר למה שנאמר: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (בראשית כח, יא), והסבירו חז"ל שראה את החורבן ואמר מה נורא המקום הזה וכו' (ספרי דברים שנב). אמרתי לעורך של הלוח, כיון שזו הזכות שלי בהוצאת לוח זה, על כן אבקש שלא ידפיסו אותו כלל או שימחקו מה שאחרים מוסיפים נגד הדברים שכתבנו, ולבסוף הדבר תוקן.

הסימנים
תפוח בדבש - יש המקדימים לברך על התפוח בדבש, כי הוא חביב בלילה זה. אך ראוי לברך תחילה על התמר ויכון לפטור כל פרי העץ שיאכל, וכן אנו נוהגים.

סגולתו של התמר - לתמר ישנם כמה מעלות שבגללם ממליצים לברך עליו בתחילה, והם: הוא משבעת המינים, הוא מתוק, וכמו"כ עץ התמר הוא גבוה - לסימנא טבא, והמעלה האחרונה היא - "צדיק כתמר יפרח". ובשונה מכל העצים יש לו לב אחד למעלה לאבינו שבשמים, ומשום כך מברכים עליו בתחילה. לאחר שבירך "העץ" על התמר, טוב לקחת בננה או בוטנים שטעונים ברכה גם בסעודה ויברך עליהם "בורא פרי האדמה" ויכוון לפטור את כל מיני האדמה שיאכל אחר כך בסימנים, ובזה מוציא את עצמו מכל הספקות.

סלק - בזמנם היו לוקחים סלק ירוק, אך כולו היה נגוע בתולעים.
פעם בר"ה הביאו סלק ירוק לאימו של הרה"ג רבי יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף' (שהיתה בת בית אצל ג"ע בעל הבא"ח והיתה בקיאה בהלכות) , אך היא לא אכלה ממנו ורק אמרה את הנוסח "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", וזרקה את הסלק לבחוץ.
כיום יש עדיין סלק כשר של גוש קטיף.
יש שלוקחים סלק אדום, ויש שנמנעים מלקחתו משום צבעו.

קרא - הוא קישוא לבן, ויש שנוהגים לקחת דלעת אדומה במקום קישוא לבן, וכל אחד יעשה כמנהגו.

סומסום - יש שנוהגים לאכול סומסום לסימן טוב.

ענבים - יש שנוהגים לאכול ענבים, ויש הנמנעים מלאוכלם משום שנאמר (דברים לב, לב) "ענבימו ענבי רוש".

רימון - יש שאומרים על הרימון "נרבה זכויות כרימון" (רמ"א תקפג, א). והספרדים נוהגים לומר "שנהיה מלאים מצוות כרימון", וכל אחד יאמר כמנהגו.

שנהיה לראש ולא לזנב
יש להדר ליקח ראש כבש או איל כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום".

אם אין לו ראש כבש, יקח ראש עוף או דג, אבל לא ראש עז (ואם לוקח ראש של תרנגולת, יקפיד לנקב את המוח לפני המליחה, כיון שיש עצם בראש התרנגולת והמוח בפנים, ואם ימלח על העצם לא תועיל המליחה מאומה כי הדם לא יתנקז מבפנים).

יש שאינם אוכלים דגים בר"ה, כי דג מלשון דאגה, וכן נוהגים. ויש המקפידים לאכול דוקא דגים, וכל אחד יעשה כמנהגו (עיין לכה"ח סי' תקפג ס"ק ט, כב, ולכה"ח בסי' תקצז ס"ק י'. ועיין למש"ב סי' תקפ"ג ס"ק ה' שיש נוהגים לאכול דגים).
ואם אין לו ראש כלל, אעפ"כ יאמר "שנהיה לראש ולא לזנב".

יש שואלים הרי יש כאן כפילות, כי אם אנחנו נהיה לראש ממילא אנו גם "ולא לזנב"? ויש מפרשים בדרך רמז, רא"ש - ראשי תבות " ל 'עשות ר 'צון א 'בינו ש 'בשמים". אבל הפשט הוא כמאמר חז"ל "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", וזהו "לראש ולא לזנב", כי שאיפתנו היא להגיע לדרגות הגבוהות ביותר.

יסתלקו אויבינו - יתמו אויבינו
לאחר שבירך על התמר ואכל ממנו מעט, אומר: "יהי רצון מלפניך וכו' שיתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואח"כ כשלוקח את הסלק אומר: "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ולכאורה אם כבר בקשו שיתמו אויבינו מדוע חוזרים ואומרים שיסתלקו? אלא, יש אויבים למטה, ויש מקטרגים וכוחות הדין שנבראו מהעוונות של האדם והם משטינים מלמעלה, לכן אומרים "שיתמו" - אלו שלמטה, "ויסתלקו" - אלו שלמעלה (עיין בא"ח שם אות ד').

כפלח הרימון רקתך
שלמה המלך ע"ה אמר בשיר השירים (ד, ג) "כפלח הרימון רקתך", ודרשו חז"ל (ברכות נז, סנהדרין לז) "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". ואם על הריקנים כך, על אחת כמה וכמה אנחנו שמוכנים לקיים את כל מצוות התורה במסירות נפש.

בכל פרי יש חלל בקרבו, לדוגמא בתאנה יש חלל באמצע, לשזיפים יש גלעין באמצע וכו', אבל הפרי היחידי שהוא מלא וצפוף ואין לו שום חלל באמצעו, הוא הרימון.
ויש אומרים שמַנו פעם את גרגרי הרימון ומצאו שמספרם לפחות תרי"ג - רמז תרי"ג מצוות.

אנו רוצים להיות כרימון - צפופים ומלאים מצוות כגרגרי רימון כל היום כולו מתחילתו ועד סופו - אדם ניעור משנתו בבקר וכבר אומר "מודה אני", והוא יודע שאינו יכול לזוז ממיטתו ארבע אמות ללא נטילת ידיים, וכל היום שלו בתורה ומצוות עד שחוזר לישון על יצועו.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות
המשנה אומרת: "רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". ויש שואלים, אדרבה, היה די שיתן לנו הקב"ה מצוה אחת וזה לבטח יזכה את ישראל לקיימה כראוי, שהרי קשה לקיים את כל התרי"ג מצוות בצורה הראויה? אלא הביאור הוא כך, אדם הראשון לא נצטוה בתחילת בריאתו אלא על מצוה אחת - שלא לאכול מעץ הדעת, ובכל זאת לא עמד בזה - אנחנו שנצטווינו בתרי"ג מצוות על אחת כמה וכמה שמעלתנו גדולה ועצומה, וזה סניגוריא שאנחנו אומרים על עצמנו (ועיין לפירוש הרמב"ם על המשניות מסכת סנהדרין פרק י"א מה שפירש בזה).

ואומר בעל הבא"ח בשם המגיד מדובנא, משל לבן של עשיר אחד שרצה ללכת למדינת הים לצורכי מסחר. ארץ היעד היתה צרפת שם היה המקום החשוב ביותר למסחר. אך דא עקא, שלצד האפשרויות הרבות לענייני מסחר, היתה סכנה רוחנית גדולה מחמת חוסר הצניעות המופלג שהיה שם. מה עשה האב? הוא נתן לבנו לצאת לצרפת, וכתב לכל חבריו שהיו שם שיקבלו אותו מייד עם הגיעו לשם, ויוליכוהו למקומות המסחר הטובים והמשתלמים ביותר, והוא הנחה אותם לאיזה סחורות להוביל את בנו, וביקש מהם לקנות סחורה בלי שידע ולמכור אותה בזול, וכך יהיה עסוק ויסיח דעתו מהמכשולים הרבים הטמונים באותה ארץ, וכן היה. כשחזר הבן שאל אותו האב האם הספקת לטייל מעט? אמר לו הבן: לא, כיון שהייתי טרוד במסחר מבוקר עד ערב.

והנמשל, אמר רבי חנניא בן עקשיא, הרי הקב"ה פחד שמא נסתנוור מכל מנעמי העולם הזה ונשכח את תורתו, ותהיה סכנה מוחשית לקיום העולם, מה עשה הקב"ה? הרבה לעם ישראל תורה ומצוות במשך כל היום בצורה צפופה וללא חלל, כך שלא נותר פנאי לחשוב על מנעמי ותענוגות העולם כלל ועיקר.

רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק
הגמרא אומרת (חגיגה ט"ו ע"ב):

"אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל: מאי קא עביד הקב"ה? א"ל: קאמר שמעתא (אומר חידושי תורה) מפומייהו דכולהו רבנן (משם החכמים), ומפומיה דר"מ לא קאמר. א"ל (רבה לאליהו) אמאי? (ענה לו אליהו) משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר (שר"מ למד את תורתו מאלישע בן אבויה שנקרא אחר) א"ל (רבה לאליהו): אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק (כלומר, ר"מ ידע מה ללמוד מאלישע ומה לא ללמוד)? א"ל(אליהו): השתא קאמר מאיר בני אומר (עתה אומר הקב"ה גם משמו של ר"מ).

אומר בעל הבא"ח: כל עוד לא פסקו למטה שר"מ אמר 'רימון מצא' וכו', בשמים לא אמרו דבר משמו, ורק לאחר שפסקו למטה ויצא הדבר מפי רבה בר שילא בפני אליהו הנביא, מייד הונהגה בשמים הנהגה שתאמה לפסיקתו זו של רבה בר שילא והזכירו בשמו את דברי תורתו של ר' מאיר.

לימוד מסכת ראש השנה
בשני הלילות של ראש השנה טוב ללמוד משנה מסכת ראש השנה כולה. במסכת זו יש ארבעה פרקים - ואם קשה לו ללמוד את כולה בליל א', ילמד בכל סעודה פרק אחד ואז יסיים את כל המסכת בשתי הסעודות של שני ימי ראש השנה. ויש רומזים שארבעת הפרקים הם כנגד ארבע אותיות שם אדנו"ת.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

מצורע
פרשת מצורע שבת הגדול- מדברי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
6 דק'
ירושלים
גבורת ישראל וירושלים
ויקהל
מצוות שמירת השבת
מתוך 'קול צופייך' גיליון 396
אדר תשס"ז
עשרת ימי תשובה
תפילות עשרת ימי תשובה
תשס"ג

הלכות ראש השנה

59 דק'
הלכות ראש השנה
הלכות סימני ראש השנה (חלק ב')
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הלכות ראש השנה
"סימני ראש השנה" – "וצורת אמירת הפיוטים"
הרב יהודה לב | תשרי תשפ"ג
44 דק'
מלחמת "חרבות הברזל"
מעלת הכרתת הרשעה כשלעצמה
הרב ש. יוסף וייצן | כ"א אלול תשפ"ה
26 דק'
הלכות ראש השנה
מנהגי הסימנים הטובים לראש השנה
הרב אליעזר מלמד | כ"ה אלול תשפ

הלכות ראש השנה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב שמואל אליהו
הרב חגי לונדין
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב נחשון רבינשטיין
הרב הלל גפן
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב דוב בערל ויין זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו