בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תשובה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי כשחגר הרב הקדוש, ר' נפתלי מרופשיץ, את האבנט על בנו קודם חופתו, אמר לו: דע בני וראה, כי יש ג' פעמים שמדליקים נרות עבור האדם: האחת בעת שנכנס לברית מילה, השנייה בעת שהולך לחופה, והשלישית בעת שבא זמנו להיפרד מן העולם. והנה, בפעם הראשונה אי אפשר לעשות תשובה, כי עדיין אינו בר דעת. בפעם השלישית גם כן אי אפשר, שכבר מאוחר מדי. אבל כעת, כשמדליקים עבורך הנרות בפעם השנייה, יש לך עוד ברירה לעשות תשובה, ואם לא עכשיו אימתי...

הסיפור שלנו סובב סביב הדלקת הנרות בחתונה, וההתעוררות הבאה בעקבותיה לתשובה. הזיקה בין שתי פעולות אלו אומרת דרשני: מה טיבה של התעוררות הבאה בעת הדלקת הנרות?

נר ה' נשמת אדם. חיי האדם נמשלו במקורות רבים לנר. רגילים אנו להצמיד לשמו של אדם את הברכה 'נרו יאיר'. להבדיל בין חיים לחיים, בשעת פטירתו של אדם מופיע פעמים רבות הביטוי הסמלי 'כבה נר המערבי', ועוד דוגמאות רבות.

השימוש בנר כמשל לחיי האדם טעון הסבר. שלושה חלקים יש בנר: שמן, פתילה ולהבה. שלושת החלקים הללו מסמלים את המרכיבים השונים של חיות האדם. השמן מסמל את הצד החומרי, את הכוח הפיזי המחיה והמזין את תהליך החיים, את הבערה. הלהבה מסמלת את הצד הרוחני של החיים, את האש הגדולה, את הנשמה, את החיות. הפתילה מסמלת את הקישור העדין בין המרכיב הפיזי למרכיב הרוחני.

קישור זה הוא קישור מהותי. ללא להבה אין משמעות לשמן, אולם ללא שמן אין אפשרות לקיומה של להבה. אם האדם משקע את הפתילה בתוך השמן, אם הוא משקע את עצמו בתוך עולם החומר, תכבה הלהבה, יחשך עליו עולמו הרוחני והוא ישקע בעולם של גשמיות. מצד שני, אם ינתק האדם את הפתיל מן השמן מתוך מאיסה בעולם החומרי, תדעך הלהבה, בהעדר מזון. רק שילוב וחיבור מאוזן בין הלהבה לבין השמן יביא בסופו של דבר שתהא השלהבת עולה ומאירה.

מכאן לזיקה שבין הדלקת הנרות לתשובה. חלק גדול מהכישלונות של חיינו נעוץ בעימות המתמיד בין השלהבת לבין השמן, בין עולם הרוח לבין עולם החומר. שליחותו של האדם לעולם באה על מנת להשלים ולבנות את חייו הרוחניים, כשהוא עושה שימוש מושכל בעולם החומר על כוחותיו ואפשרויותיו.

החטא הוא תולדה של איבוד האיזון בין העולמות, של הימשכות אחר עולם החומר, של שיקוע הפתילה בתוך השמן. זמן הדלקת נרות הוא זמן המסוגל לתשובה ולביסוס הגישה הנכונה שלנו ליחס שבין חיי הרוח וחיי החומר.

שלוש פעמים במהלך חייו מדליקים עבור נרות: בעת לידתו, בחתונתו ובעת פטירתו מן העולם. שלושה צמתים יש בחיי האדם שבהם מופיעה במלוא העוצמה מערכת היחסים המורכבת והמיוחדת בין חיי הרוח וחיי החומר שלו:
בראשית חייו, כשהנשמה יורדת מן העולמות העליונים ובאה לשכון בתוך גופו. ממציאות נפרדת של גוף ונשמה הופך האדם למציאות מורכבת, ואז מדליקים הסובבים נרות.

באחרית חייו, כשהנשמה נפרדת מן הגוף, חוזרים ומדליקים נרות. שוב מתגלה בפנינו במלוא העוצמה החיבור המיוחד בין הנשמה לבין הגוף, חיבור הקרוי בפי העולם חיים.

שתי הנקודות הללו הן מסוגלות לתשובה, אלא שהאדם איננו מסוגל להגיע בהן לתשובה. בראשית חייו עדיין איננו בר דעת, הנשמה עדיין איננה מיושבת בתוך הגוף. אין הרמוניה בין החלקים, ומשום כך אין אפשרות לתשובה. גם באחרית חייו האדם איננו מסוגל להגיע לידי תשובה, משום שאז כבר הנשמה עוזבת את הגוף, ושוב היא איננה מיושבת בתוכו.

כאן מגיעים אנו אל מרכז החיים, אל מעמד הנישואין. קולות קמאיים של ארבעים יום קודם היצירה מתערבים בקולות מציאותיים של "הרי את מקודשת לי". חיבור רוחני של נשמות נוגע בחיבור גשמי של נשמות. עוצמת היחס בין חיי הגוף וחיי הרוח מופיעה. מעשים גשמיים מקבלים משמעות רוחנית עליונה, והלהבה אחוזה היטב בפתילה הניזונה מן השמן. זהו הזמן לתשובה. זהו הזמן לבניין מסודר, נכון ומאוזן, של חיים המבוססים על מעמד חומרי ומזינים התעוררות רוחנית עליונה. אם לא עכשיו אימתי!

נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא העובדה שהדברים נאמרים על-ידי ר' נפתלי מרופשיץ לבנו, כשהוא חוגר אותו באבנט. שני חלקים יש באדם: החלק העליון, זה של הלב ושל המח, מסמל את עולם הרוח של האדם; החלק התחתון מסמל את עולם החומר שלו; והאבנט באמצע. האבנט מסמל את הפתילה. השעה של חגירת האבנט בטרם ההליכה לחופה היא שעה של קישור וחיבור בין העולמות, שעה של תשובה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il