המקרה בקצרה: התובע עבד בקידום קשרי חוץ של גרעין תורני - הנתבע. העובד תובע שכר עבור שעות עבודה שסוכם כי הוא יקבל עליהם תשלום, מאידך המעסיק טוען שהעובד לא עבד בהתאם למה שסוכם ולכן עליו להחזיר תשלומים שקיבל, סכום זה יש לקזז מחוב של הנתבע לתובע.

פסק הדין:על הנתבע לשלם 4,821 ₪ לתובע.

נימוקים:
א. נאמנות עובד לטעון שעבד כראוי

הלכה פסוקה (259)

רבנים שונים

add_alert

183 - האם יש חיוב להשיב דמי רצינות

184 - שכר שעות יעוץ לגרעין תורני

185 - תקפוּת התחייבות של עובד שלא להתחרות במעסיקו

טען עוד

במחלוקת בין עובד (התובע) למעסיק (הנתבע) האם העובד ביצע את שעות העבודה שסוכמו, ידו של העובד על העליונה, משום שנפסק (בבא מציעא קיא ע"א, רמב"ם שכירות יא, ו, ושו"ע חו"מ פט, ב) ששכיר נשבע ונוטל את שכרו. אלא שדעת ערוך השולחן (חו"מ פט, ה) היא שאין נאמנות לעובד כשיש מחלוקת על איכות העבודה. אולם במקרה בו המעסיק הסכים לסמוך על דברי העובד בנוגע לדיווחי השעות ללא שבועה, העובד נאמן גם על איכות העבודה. כיוון שעל הסכם זה חלים דברי הרשב"א (שו"ת המיוחסות, עז) שמי שסומך על נאמנות אחרים קיבל על עצמו להתחייב בכל מה שיאמרו. כך גם נפסק בביה"ד ירושלים (ח, עמ' קצח) לעניין דיווח שעות של עובד.

ב. תוקף הסכם לא חתום
במקרה זה, בהסכם שבין הצדדים נכתב שהעובד יהיה נאמן על דיווחי השעות שישלח, אולם הסכם זה לא נחתם. לטענת העובד עצם ההתנהלות לפי ההסכם וקבלת שכר בפברואר מעלה שהמעסיק הסכים לתוכן ההסכם. לעומת זאת, לטענת המעסיק הוא לא קרא את החוזה ולא ידע על קיום סעיף שקובע שהעובד נאמן לדווח על שעות עבודתו. בית הדין קבע כי אמנם בדרך כלל הדין הוא שאדם מתחייב בכל הכתוב בחוזה למרות שלא ידע את תוכנו (שו"ע מה, ג). אולם, כלל זה נכון רק בחוזה חתום ולא במקרה שלפנינו. לכן אין ראייה שהמעסיק הסכים לחוזה העבודה שכלל נאמנות של העובד על דיווחי השעות. ממילא, העובד גם אינו נאמן לטעון שעבד כראוי.

ג. תביעה להחזר שכר ששולם
המעסיק טוען שעל העובד להחזיר כספים שקיבל עבור העבודה בחודש פברואר, משום שלא הוכח שהוא עבד כראוי. המעסיק מתנה את התשלום בכך שהעובד יוכיח שהוא ניצל את השעות, וכי הוא פעל בשעות אלו רק עבור המעסיק. כאמור, בית הדין קבע שהעובד אינו נאמן באופן גורף על איכות העבודה שלו, ובכל זאת, דחה בית הדין טענה זו של המעסיק. כיון שהמעסיק כבר שילם הוא לא נאמן לומר טעיתי ושילמתי יותר מדי, זאת, משום שהוא אמור לבדוק היטב לפני שהוא משלם (שו"ע חו"מ קכו, יג).

ד. תשלום כפול משני גופים עבור עבודה אחת
המעסיק טען שהעובד דיווח על שעות עבודה בהן עבד גם עבור גוף אחר ולכן אינו זכאי לשכר על שעות אלה. בעניין זה הרמ"א (חו"מ שלג, ה) פסק שאסור לאדם לעשות מלאכתו יחד עם לימוד לתלמידים. הגר"א (שם, כט) הביא מקור מתוספתא שבה נאמר שפועל שנשכר לעבוד עבורו חבירו בחנות, אינו רשאי לעסוק באומנות אחרת באותו זמן משום שהוא לא מסתכל על הנעשה החנות. מהסבר זה משמע שהאיסור הוא רק במקרה שהעבודה האחרת פוגעת בעבודתו של הפועל אצל המעסיק, אבל אם אין ניגוד בין העבודות, אין מניעה שעובד יקבל שכר משני אנשים עבור אותה מלאכה. כך גם קבעו האחרונים (דובב מישרים ב, טו, ו) שקבל תשלום משני אנשים עבור אמירת קדיש. אמנם בשו"ת מנחת יצחק (ג, קמד) פסק שיש להודיע לכל אחד ממבקשי הקדיש, אבל אם לא הודיע אינו חייב להחזיר את שכרו. אשר על כן, העובד זכאי לשכר על שעות בהן עבד עבור המעסיק ועבור גורמים נוספים במקביל.

ה. בדיקות פרטניות עבור כל עבודה שנעשתה
בנוגע לטענות נוספות של הצדדים קבע בית הדין כי על העובד לתקן את הליקויים בעבודתו ורק אז יקבל את שכרו. זאת, כדברי הרמ"א (חו"מ שו, ח) שפסק יש לתקן את העבודה שיש בה פגמים. כמו כן אין לחייב את המעסיק לשלם לעובד על עבודות שהעובד לא התבקש לעשות. לגבי עבודה שהובטח על העובד שתהיה בחינם, ולמעשה נעשתה עבודה טובה יותר, יש לשלם תשלום מופחת (ע"פ שו"ע (חו"מ שמא, ד).

דיין יחיד:הרב שלמה אישון