ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ישראל = שיר אל ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים האזינו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ו

ישראל = שיר אל


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

בסוף פרשת וילך אנו מוצאים כמה פעמים את הביטוי " הַשִּׁירָה הַזֹּאת ".
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא , יט ). "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (שם, שם ל).

מיד אחרי שירת האזינו אנו מוצאים שוב את אותו הביטוי:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן " (דברים לב, מד ).

הביטוי "השירה הזאת" נתפרש ע"י רש"י ורמב"ן - "והיא האזינו" אבל חז"ל במסכת נדרים (דף לח ע"א ) פירשו אותו על כל התורה.

חכמי האמת קבעו "שיר דא איהו ישראל" (זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים דף ה עמוד ב). כוונתם לכך כי האותיות "ישראל" מכילות את שני הביטויים "שיר" ו"א-ל".

בעל ה"פני יהושע" מביא "מצאנו בספרים קדמונים ואחרונים שמספר כל האותיות שבתורה הם ששים ריבוא, ועל זה רומז ישראל שנוטריקון שלו י ש ש שים ר יבוא א ותיות ל תורה" (מסכת קידושין דף ל ע"א, לא נתייחס לשאלה הטכנית של ספירת האותיות).

שירת האזינו עוסקת בעיקר בתחום אחד והוא קורותיו של עם ישראל. כדברי הרמב"ן המסביר כי שירה הנפלאה זו כוללת את כל ההיסטוריה של העם, וז"ל:
"והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד בביאור כל המוצאות אותנו. הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן".

סיפור תולדות העם מורכב מסך כל מעשיהם של הפרטים כשהם שזורים במעשיה של האומה כאומה. כך גם התורה, מצד אחד היא מורכבת מכל הפרטים והמצוות שבה ומצד שני יש משמעות לתורה כמכלול ולא רק כסך הכל של כל הפרטים. לכל מילה בשיר יש משמעות, אבל יש משמעות כוללת ההופכת את המכלול לשיר. יתכן ונקודה זו מודגשת בפסוקי הסיום:
" וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אלוקים שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים (כפרטים וכאומה) עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (שם, שם מה-מז).

ישראל יוכלו לגלות ולהביא לידי ביטוי את סגולתם המיוחדת כ " שיר אל " כאשר כל אחד באופן פרטי יקיים את דברי התורה וכאשר כולם ככלל יביאו לידי ביטוי כי "י ש ש שים ר יבוא א ותיות ל תורה ". שירת חייה של האומה היא ביטוי למעשים בשני תחומים אלה.

משה רבנו מסיים את דבריו בהדגשת נקודה נוספת "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם". הריקנות ח"ו או המילוי בתוכן הוא בידיכם "מִכֶּם", הכל נתון בידיכם כל אחד כפרט והעם כולו ככלל. בין אם מדובר על החיים הלאומיים "ששים ריבוא" ובין בחיי הפרט בכל אות ואות.

שום דבר איננו קבוע מראש לא "יראת השמים" של הפרט ולא ההיסטוריה של הכלל, הכל נתון לבחירה חופשית וזה הנושא המרכזי בפרשה הבאה - פרשת התשובה.

הבה נתפלל כי נזכה להיות ראויים לאחריות הכבדה שהוטלה על שכמנו הן כפרטים והן כאומה ונזכה לשיר את שיר ציון על אדמת ישראל ולגלות כשישים ריבוא את כל אותיותיה של התורה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il