ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

'ופרצת', בשמחה! ;">

בית מדרש חגים וזמנים חגי תשרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ו

'ופרצת', בשמחה!


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל

מחיר היראה
התשובה רוכשת לנפש רכוש רב, זכּות, נקיות ותחושת לידה מחדש. יכולת האדם הקשוב להלכה לעמוד מול המראה מתוך וידוי וחרטה, ובכנות, בישרות ובנקיות דעת לומר: חטאתי, מרימה על נס את כל נוף חיי המאמין. זאת בייחוד מפני שיש בתשובה מימד של רפואה, שמפני כן יוצא מבנהו הרוחני של האדם נשכר מפעולה מבריאה זו.

אכן, כפי שהאריך להסביר מרן הרב קוק זצ"ל, רצונה של התורה הוא באדם גיבור, אמיץ, פעלתן, יוזם, כזה המסוגל לתקן עולם במלכות ש-ד-י, וחלקי הנפש הפועלים צדדים אלו בחיים שוטפים בפעלתנות בעשייתם, ויש ונגררים אחרי כל אלו משוגות וטעויות - שלתקנם באה התשובה. אמנם, כבכל רפואה, גם התשובה מכהה קצת מעוזו של הרצון, מגבורתה של הנפש, והאדם חש איך מידת היראה מכבידה את שטף החיים.

ולמרות זאת, טוב שכך.
אי אפשר להגיע לתיקון שלם בלא עצירה שלמה, גם אם זמנית, של כוחות הנפש מהתפרצותם, אלא שמיד כשעברו ימי היראה, ימי הדין והמשפט, עתה כשאנו כבר מנוקים ומטוהרים, וכוחות הנפש הפעלתניים כבר זוככו כך שפעולתם תשוב על מכונה ביתר עוז - עתה הזמן לשמחה.

כעת, מגיע שלב השיקום, בניינם של כוחות החיים מחדש על מכונם. השמחה הפורצת, בכוחה להשיב לאדם את מרוצת האישיות הפועלת, הבונה, וכשחזרה האישיות מהיטהרותה בצל א-ל תזרום אל נכון במציאות המורכבת - עד הצורך הבא בתשובה. לכך באים ימי השמחה של סוכות, 'זמן שמחתנו', להשיב לאישיות את כל כוחה, וכך מתקבלת המערכת הרוחנית רפואית של התורה כמשכללת, מתקנת ולוקחת כח, אך משקמת ומעניקה, כוחות חיות ושמחה רעננים ומטוהרים. (ור' באורות התשובה סוף פרק ט')

הבית כמעצור
והנה ככלל, חג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו', ומימדים רבים לחג, מהם הקשורים למקדש, מהם לארץ, אך מימד מיוחד של שמחה טמון בחג קדוש זה, והוא המימד של ההתפשטות וההתרחבות, הפיזית והנפשית. חג הסוכות פועל בנו, בגופנו כולו, את הבחינה של 'ופרצת ימה וקדמה...', במקום 'מעצר הבית' בו אנו נמצאים, מכונסים וממוקדים עד הימים הנוראים.

רמז לבחינה חיובית זו של 'ופרצת' נמצא באחת מתוכחות התורה של פרשת בחוקותי בה נאמרה הקללה שתבוא עלינו על עזיבת חוקת התורה, קללה במתאר של התכנסות והצטמצמות - 'ונאספתם אל עריכם', לא ההרים והמרחבים אלא היאספות. תוכחה זו יכולה שתלמד על בריאות החיים בארץ, בריאות של התיישבות שאינה מכונסת מאחורי גדרות, של ארץ ישראל שחשה מדרך כף רגל יהודים בכל הר וגיא, בכל מישור וגבעה - 'ומגבעות אשורנו', ואם נחטא, זה יפסק מאיתנו, ונאלץ להיאסף אל הערים.

תיאור מיוחד של העמידה על קו המתח שבין העיר למרחבי-ה של הארץ נמצא אצל אחד קדוש ומיוחד מתלמידי מרן הרב זצ"ל. בביטוי נדיר מתאר מו"ר הרב הנזיר זצ"ל את תחושותיו, תחושות מבקש האלוקים, כלפי המתח שבין העיר הסגורה למרחבי א-ל, למגד גבעות עולם. באחד מטיוליו במדבר, מסעות בהם ביקש את ההקשבה לדבר ה' במקום הפנוי מהבלי העולם כתב קטעי יומן, ובאחד הקטעים התבטא:
"אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'.
הולכים ממש, תמימי דרך ממש.
בשעת ההליכה וההתבודדות לשפוך לב ונפש
המבקש רוח הקודש וגילוי דבר ה', דברו ממש.
להתבודד בסביבות ירושלים, בצור הרים ונקיקי סלע.

סוף סוף הארי שבי מבקש לנתק מוסרותיו שהושם בו בכבלי חבלי הבית
והוא מתפרץ לנוס, לברוח, לשוטט ולהתבודד לצפות לישע ה'

בודד ומתבודד בהרים וגבעות, בעמקים ונחלים
פה בשדות המדבר, בגבעות ובהרים, קרוב קרוב ה', קרובים לו.

הה, מה רוב הבוז והגועל בבתי העיר ועסקיהם עסקות הנמלים.
נפשי צמאה למרחב, כאילו יצאה ממאסריה, חפשי חפשי, דרור קודש ה' ".

(במקור ב'נזיר אחיו', מובא גם בספר 'בשמן רענן', עמוד ס"א ואילך)

כשזוכרים שמדובר בכותב מבוגר, תלמיד חכם עצום שממוצאי שבת קודש עד כניסתה נמצא בין כסא לסטנדר בבית מדרשו של מרן הרב קוק, הדברים מקבלים משקל מיוחד. לא כל אחד נמצא באותה דרגת בקשת ה' ותביעת מרחבים כשל הרב הנזיר זצ"ל, אבל נראה שהתורה חשה במימד העוצר, בצמצום הסוגר שיש בין כתלי הבית - ומשהו מתיקון התחושות הללו נמצא ביציאה מן הבית אל הסוכה, מחוץ לכתלים המוגנים והסוגרים אל החוץ, אל הפתיחות והמרחב.

רבים מגדולי הדורות עסקו בהקרנה הנפשית שיש לדירת הקבע על האדם במישור של 'ביתי הוא מבצרי' שבכך יש בכדי להרחיק את האדם ממצב נפש המתרפק בשלוה ובבטחה על ה':
"שבאה מצות סוכה ללמדינו שלא ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחזוקו ותקונו הטוב, ואף כי יהיה מלא מכל טוב, ואל יבטח בסיוע שום אדם, אף על פי שיהא אדון הארץ ומושל בה, אבל ישים בטחונו במי שאמר והיה העולם, כי לו לבדו היכולת והאמונה, ולו לבדו המחסה והמסתור, ולהעיר לאדם על זה, בא מצות סוכה בזמן הזה אחר אסיפת גורן ויקב בארץ ישראל, לפי שבזמן הזה שהאוצרות מלאים כל טוב, והאדם כבר נאסף לעיר ומחזיק בדק ביתו להשמר בו מזרם וממטר ומרוח ושאר פגעים, לפיכך צוה לצאת מביתו החזק וישב בסוכות כדי שיתעורר וישים מבטחו בשם יתברך". [מובא בשל"ה הקדוש - מסכת סוכה - פרק דרך חיים תוכחת מוסר (א)]

מכל זאת ניתן להבין איך דוקא חג הסוכות נקרא בסתם, 'זמן שמחתנו', שמחה של טהרה, של אסיף תולדות הההשקעות ושל שמחת פריסת כנפי הנפש מחוץ למסגר הכתלים.

השמחה - עבודה רצינית

בית אב לכל תחושות הנוראות של הימים המקודשים הינו כמובן נוסח תפילות הימים הנוראים: 'תן פחדך, ואימתך, וייראוך, עוז בידיך, גבורה בימינך ושמך נורא'.

אכן, ליד לשונות אלו משולבות לא מעט לשונות מרוממות: 'תן שמחה לארצך, וששון לעירך, ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלזו. וחסידים ברנה יגילו'.

לכאורה החידוש הוא שלא רק יראה יש כאן אלא אף צדדי אהבה רבים והתרחבות הלב מופיעים כאן, אך רבינו הרמח"ל רואה בשילוב שתי הלשונות צד של אחריות, של עבודה רצינית:
"והנה צריך שתדע שאע"פ שישראל מצד עצמם כבר הם נבחרים ומקודשים, הנה עד שהעולם כלו בכל חלקיו אינו נתקן גם ישראל אינם מגיעים לתכלית מעלתם, אמנם כשכבר יתגלה מלכותו ית' בעולמו ויכפה הרע כראוי אז יירשו ישראל את מעלתם בשלימות. והנה לשתתחזק הקדושה כראוי צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי הם עם הנבחר והיא הארץ הנבחרת ובישראל ימלוך מלך מבית דוד שהוא המלך הנבחר ובו נקשרים כל ישראל ליקשר בקדושה ואם אחד מהתנאים האלה חסר, אין הקדושה מתחזקת כראוי, ואמנם על פי הסדר הזה מתפללים, והיינו אחר שהתפללנו על עיטור כללם של ישראל מתפללים על הארץ והיינו שמחה לארצך וכו' ואחר כך על מלכות בית דוד והיינו צמיחות וכו':
ואולם מדריגות רבות יש בישראל כלן טובות מקבילות להארות העליונות, פירוש יש צדיקים יש חסידים יש ישרים, ואמנם המבוקש הוא שכלם יהיו בשמחה ברוב הארה והשפעה וכנגד זה מדריגות הרשעה יכנעו ויתבטלו, וזהו 'ובכן צדיקים וכו' ועולתה תקפוץ פיה'! (רמח"ל, מאמר החכמה )

כך מקבלת השמחה מימד רחב הרבה יותר מאשר מידת חסידות בעבודת ה' הפרטית, אלא היא מגעת עד כדי תחושת אחריות, כזו שמחייבת אף אם לא כל כך קל להיות בה מפני המאורעות, כזו היודעת ש'כמים הפנים לפנים' כן העולם הרוחני לעומת האדם, וככל שנרבה בתלמוד תורה ושמירת מצוות מתוך אמונה והשכלות קדושות של דרכי הנהגת ה' את עולמו כך תרבה השמחה של בני ישראל ולעומת בנין זה של השלמות כן ינוסו הצללים ונס יגון ואנחה, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא בהר הקודש בירושלים.

כך משתלבת השמחה שבתפילות הימים הנוראים עם השמחה של חג הסוכות והמימד הבינלאומי שלו הבא לידי ביטוי הן במספר הקרבנות במקדש והן בהפטרת זכריה אותה אנו קוראים החג:
"וְהָיָה כָּל הַנּותָר מִכָּל הַגּויִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָים וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲות לְמֶלֶךְ ה' צְבָאות וְלָחג אֶת חַג הַסֻּכּות: וְהָיָה אֲשֶׁר לא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחות הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲות לְמֶלֶךְ ה' צְבָאות וְלא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם: וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לא תַעֲלֶה וְלא בָאָה וְלא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגּף ה' אֶת הַגּויִם אֲשֶׁר לא יַעֲלוּ לָחג אֶת חַג הַסֻּכּות: זאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּויִם אֲשֶׁר לא יַעֲלוּ לָחג אֶת חַג הַסֻּכּות: בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּות הַסּוּס קדֶשׁ לַה' וְהָיָה הַסִּירות בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (זכריה פרק יד)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il