ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

י - הלכות גרים ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה גרים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה

י - הלכות גרים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

א - על יהדות וגזענות
הלכות גרים הן, ללא ספק, מההלכות המופלאות שבתורה. לעומת כל מה שטוענים כנגדנו, שאנו כביכול גזענים במובן השלילי של המילה, באה התורה ומלמדת אותנו, שכל גוי אשר רוצה באמת ובתמים להצטרף לעם ישראל, יכול לעשות כן.

הגרמנים הנאצים, ימח שמם, לא נתנו אפשרות לשום אדם מלאום אחר, להצטרף אל הגזע השפל שלהם. גם יהודים שהתבוללו והוטבלו לנצרות, נחשבו אצל הגזענים הנאצים ליהודים. אולם דרכו של עם ישראל לא כך - כל גוי אשר ירצה להצטרף אלינו, יוכל לעשות כן על פי ההלכה.

אמנם, נכון שאנו גזענים, אבל במובן החיובי, אנו מרגישים אחריות לתיקון העולם, וכשם שאמר רבי מנשה מאיליה, כל זמן שישנה איזו תולעת אחת בנקיק סלע, שכואב לה ולוחץ לה, משמע שעוד לא הגיעה הגאולה. הרצון הטבעי ביותר שלנו הוא שיהיה טוב לכולם, ותמיד תמיד אנו פועלים למען תיקון העולם. אך הגזענים הנאצים ימח שמם, שחשבו כי הם "עם הסגולה", הבינו את הסגולה במובן הטמא וההפוך, הם חשבו כי להם מגיע הכל, וכי כולם צריכים לשרתם ולעובדם. ואילו אנחנו היהודים, רחמנים בני רחמנים, אפילו על האויבים שלנו אנו מרחמים.

ולכן אם יבוא גרמני או ערבי, אפילו אם יהיה זה בנו של שונא ישראל מובהק, וירצה בכל ליבו להצטרף אלינו - נקבלו, ונאהב אותו כאחד מאחינו, ואף יותר מכך, כפי שנצטוונו לאהוב במיוחד את הגר, שנאמר (דברים י, יט): "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ב - היחס לגר
הגר הרי הוא כיהודי לכל דבר, לבד מכך שצריכים להיזהר בכבודו עוד יותר מאשר בכבודו של יהודי מלידה, וזאת מפני הקשיים העצומים שהגר עומד בפניהם. הנה הוא עוזב את עמו ואת ארצו, ומצטרף לעם של חכמים ונבונים, עם תרבות ומסורת עתיקה, שלא קל לקלוט אותה אפילו במשך לימודים של שנים מרובות. המעבר הקיצוני הזה דורש מאמצים נפשיים עצומים, וכל עלבון ואפילו קל שבקלים, מערער את הביטחון, וגורם לעצבות גדולה.

ולכן החמירה מאוד התורה, וקבעה שכל המצער את הגר עובר על שלושה לאווים (ב"מ נט, ב). ראשית הרי הוא כיהודי רגיל, וכל המצערו עובר על איסור "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז). ועוד שני לאווים הוסיפה התורה למי שמצער את הגר, שנאמר בפרשת משפטים (שמות כב, כ): וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". והלאו השני נאמר בפרשת קדושים (ויקרא יט, לג-לד): "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם".

גם מן הצד החיובי, נצטווינו בשתי מצוות לאהוב את הגר (רמב"ם הל' דעות ו, ד). ראשית ככל יהודי, שנאמר (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ועוד מצווה מיוחדת ניתנה לגבי הגר, שנאמר (דברים י, יט): "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ואכן ראוי וצודק להרבות באהבה כלפיו, לאחר שמרצונו החופשי עזב את עמו ומולדתו ובחר להתקרב ולהצטרף לעם ישראל, ועל כך הוא ראוי לאהבה כפולה.

ואף הקב"ה אוהב את הגרים, שנאמר (דברים י, יח): "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". ויהי רצון שנזכה כולנו לאהוב ולקרב את הגרים, לאמצם אלינו בחום, ולגלות בכך את סגולתו המופלאה של עם ישראל.

ג - גיור כיצד

היחס של ההלכה אל הגיור נראה לכאורה, כיחס כפול ולא מובן. מצד אחד ישנה הערכה ואהבה גדולה אל הגר, שעזב את עמו ואת מולדתו ובא להצטרף אלינו, ומצד שני מנסים לדחותו ולא לקבלו.

אך האמת היא, שיחס ההלכה לגרים הוא יחס חיובי בלבד, וכל מה שמנסים לדחות את הגר ולמנוע ממנו להצטרף אלינו, הוא כדי לברר היטב, האם באמת חשקה נפשו להצטרף לעם ישראל, או שמא זהו רק רצון רגעי שלאחר כמה שנים יעלם ויחלוף.

ולכן, נפסק בשולחן ערוך (יו"ד רסח, ב): שכשבא הגוי לפני הרב ומבקש להתגייר, צריך הרב לומר לו: למה לך להתגייר, וכי אינך יודע את סבלו הגדול של עם ישראל בעולם הזה? וכי אינך יודע כמה הגויים מנסים לרודפנו ולהשמידנו? רק לפני כמה עשרות שנים נתחוללה השואה הנוראה, ולפני כן פוגרומים לאין ספור. ואף עתה ישנה אנטישמיות במקומות רבים בעולם ומוסלמים רבים חפצים להכחידנו, וכל זה מפני שאנו יהודים. אם כן מדוע רצונך להצטרף לאומה הדוויה והסחופה שלנו? ואם חפץ אתה להתעלות במעלות הצדיקות והמוסר, דע לך שגם גוי יכול להיות צדיק וחסיד מחסידי אומות העולם, ואף לרוח הקודש יכול גוי צדיק לזכות. אם הגוי משתכנע וחוזר בו מרצונו להתגייר, הרי שאין צורך להמשיך בתהליך הגיור.

אולם אם הוא אומר: אע"פ כן רצוני איתן להצטרף אליכם, ורק ירא אני שמא אינני ראוי לכך - מיד מקבלים אותו ומתחילים בשלב השני, ומלמדים אותו את יסודות האמונה, ואיסור עבודה זרה, ועוד כמה הלכות. וחוזרים ואומרים לו: דע לך, שכל זמן שאתה גוי, מותר לך לחלל שבת ולאכול חזיר ושאר חיות טמאות, וכשתתגייר כל אלו יהיו אסורים עליך, ואם אתה עובר על התורה הרי אתה נענש. ואם הסכים וקיבל - מגיירים אותו.

ד - כמה צריך הגר ללמוד לקראת הגיור
שאלה מרכזית היא, כמה הלכות צריך ללמד אותו לפני שמציגים לפניו את השאלה הגורלית: "האם אתה מוכן לקבל עליך את מצוות התורה"? וכן עד כמה צריך לפרט בפניו את העונשים שכתובים בתורה למי שעובר על המצוות?

ברור לכולם, שאין צורך ללמד אותו את כל התורה כולה, אלא רק כמה מן היסודות, ואם קיבלם כבר אפשר לגיירו. וכלשון השולחן ערוך (יו"ד רסח, ב): "ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצוות", אבל "אין מרבין עליו ואין מדקדקים עליו". וכן כתב בעל ה'שפתי-כהן', מחשובי הפירושים על שולחן ערוך (רסח, ד):
"כלומר, אף באותם מקצת עונשים אין להודיעו כל דקדוקי עונשים, אלא מודיעים אותו דרך כלל, קודם שבאת למדה זו, אכלת חֵלֶב - אין אתה ענוש כרת, חיללת שבת - אין אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חֵלֶב וכו'. ואין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חֵלֶב ואיסור שבת",
וזאת משום שאפילו אם כוונתו לשם שמים, אם יעמיסו עליו בבת אחת את כל החומרות והדקדוקים יירתע לאחוריו ולא יתגייר.

ה - יסוד הגיור
יסוד הגיור הוא, קבלת עול התורה והמצוות לפני בית-הדין. אולם כפי שלמדנו, אין צורך ללמד את הגר לפני הגיור את כל פרטי התורה והמצוות, אלא מלמדים אותו את עיקרי הדברים, ואם רואים שבדעתו לקבל על עצמו עול תורה, מיד מגיירים אותו, ולאחר מכן ימשיך ללמוד ולהתקדם כיהודי.

המקור לזה הוא במעשים המובאים בתלמוד (שבת לא, א). מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי הזקן ואמר לו: ברצוני להתגייר אבל בתנאי שתלמד אותי את כל התורה על רגל אחת, דחפו שמאי מלפניו, משום שאיך יתכן ללמד את כל התורה על רגל אחת. בא אותו הגוי לפני הלל הזקן, גיירו, ואמר לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר, מה ששנוא עליך על תעשה לחברך, זהו הרעיון המרכזי בתורה, וכל השאר פירוש לזה, וכדי להבינו המשך ללמוד.

ועוד מעשה היה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו אותו נוכרי לשמאי: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו שמאי והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גיירו. והתחיל ללמדו ושכנע אותו להאמין בתורה שבעל פה.

ושוב מעשה היה בגוי אחד ששמע על בגדי הכהן הגדול, והתפעל מיופיים והדרם, ונתמלא חשק גדול להיות יהודי. בא לפני שמאי הזקן ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאלבש את בגדיו של הכהן הגדול. מיד דחאו שמאי הזקן, שהרי ידוע שאין הגר יכול להיות כהן גדול, וממילא אסור לו ללבוש את בגדיו. בא אותו הגוי לפני הלל ואמר לו: רצוני שתגיירני על מנת שאלבש את בגדי הכהן הגדול. קבלו הלל הזקן, וגיירו.

ולכאורה יש לשאול, הרי הלכה פסוקה היא, שאם הגר אינו מוכן לקבל על עצמו את עול המצוות כולן, אסור לגיירו. ואיך גייר הלל את זה שהסכים לקיים רק את התורה שבכתב. ואיך גייר הלל את זה שבא להתגייר על מנת ללבוש את בגדי הכהן הגדול, והלא אסור לכל ישראל ובכלל זה לגרים ללבוש את בגדי הכהן הגדול, וכיצד גיירו על מנת לעבור על איסור?

הפירוש הוא, שהלל הבחין בחכמתו שכוונתם של אותם הגויים טובה ואמיתית, ורק לא ידעו כיצד לבטא את עצמם בצורה נאותה, והיה בטוח שבסופו של דבר ימשיכו ללמוד תורה ויקיימו את כל המצוות (תוספות יבמות קט, ב ד"ה 'רעה'). ומכאן אנו לומדים, שאין צורך ללמד לפני הגיור את כל ההלכות שבתורה, אלא מספיק שבית הדין יגיע למסקנה שהגר מעוניין באמת ובתמים להצטרף לעם ישראל, ולקבל על עצמו את עול התורה (ב"י סוף סימן רס"ח).

ואמרו חכמים (שבת לא, א), לימים נזדווגו שלושת הגרים הללו למקום אחד, אמרו: "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".

אלא שההחלטה הזו של בית הדין קשה מאוד. מצד אחד אם אכן כוונתו של הבא להתגייר לשם שמים, וסופו שיקיים את כל המצוות, ובית הדין אינו מבחין בכך, וחושד בו שלא יקיים את מצוות התורה, ולא מקבלו - הרי שבית הדין גרם נזק גדול לעם ישראל ולאותו הגוי, וייענש על כך. כשם שאבותינו נענשו על זה שלא קיבלו את תמנע, שבסופו של דבר התרחקה מאוד, ונישאה לאליפז והולידה את עמלק שציער את ישראל. ומצד שני אם יקבלו את מי שאינו מתכונן לקיים את המצוות - יזיקו לעם ישראל, ועל זה אמרו חז"ל (יבמות קט, ב): "רעה תבוא למקבלי גרים", ו"קשים גרים לישראל כספחת" (תוספות שם).

ו - הגיור למעשה
שני בירורים צריך בית-הדין לברר לפני שהוא מקבל את הגר: האחד - האם באמת רצונו של הגר להצטרף לעם ישראל, או שמא מפני סיבות צדדיות החליט לבוא ולהתגייר; והשני - האם הגר מוכן לקבל על עצמו את עול התורה והמצוות. ולאחר שמתברר לבית הדין שהתשובה לשני הבירורים היא חיובית, נסתיים למעשה התהליך העיקרי של הגיור, ומיד בית הדין ניגש לביצוע הגיור הלכה למעשה. וכשם שעם ישראל נכנס לברית עם ה' על ידי שלושה דברים: מילה, טבילה וקרבן - כך גם הגר שבא להצטרף אלינו צריך להיכנס לברית ישראל על ידי מילה, טבילה והקרבת קרבן.

היום, כשבית המקדש חרב, ואין באפשרותנו להקריב קרבן, נפסקה ההלכה שאפשר לגייר ללא קרבן. אולם על המילה והטבילה אי אפשר לוותר, וכל זמן שהגר לא טבל או לא מל עדיין איננו גר.
נשאל בעל ה'שרידי-אש', מה הדין כאשר הגוי בא להתגייר, אבל מפאת בעיה רפואית אי אפשר למול אותו, מאחר שהמילה עלולה לסכן את חייו. האם אפשר לקבלו כגר או לא? וענה שהואיל ואיננו יכול למול, אין אפשרות לקבלו כגר. והוסיף וציין שם, שאף הרב קוק הסכים לדעתו בפסק הלכה זה.

וכל זה כמובן לגבי איש, אבל אשה שנתברר בבית הדין שהיא רוצה לקבל על עצמה את התורה והמצוות, אין גיורה מצריך אלא טבילה.

ז - גרים לשם כבוד או ממון
כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה יג, יד), שכך הוא סדר הגיור: כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיקבל אם יהיה יהודי, או שמא בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. שאם בא מפני סיבות צדדיות אלו, אין לקבלו, מאחר שרצונו הוא לזכות בכסף או בכבוד, ולא להיות יהודי.

ולכן, ממשיך הרמב"ם ומבאר, שבית הדין שהיה בזמן דוד המלך ושלמה בנו, לא קיבל גרים, שמא לא לשם שמים באו, אלא לשם כבוד או ממון. שכן באותו הזמן היו ישראל בשיא גדולתם, וכל עמי-הארץ רצו להסתפח אליהם.

אלא שבנקודה זו יש לשאול, מה יהיה הדין, אם בכל זאת בית-הדין יקבל גר שבא להתגייר מפני הכבוד או הממון שירוויח בהצטרפותו לעם ישראל, האם הגיור תקף או לא? התשובה לשאלה זו מתבררת מהמשך דברי הרמב"ם שבאר, כי אע"פ שבית הדין הגדול לא רצה לקבל גרים בימי דוד ושלמה, מכל מקום, היו בתי-דין של הדיוטות, שקיבלו מאה וחמישים אלף גרים. וגיורם גיור. כלומר, לכתחילה על בית-הדין מוטל לברר אם כוונת הגר לשם שמים, אך אם לא ברר, וקיבל את הגר, אפילו אם נתברר אח"כ שכוונת הגר היתה לשם כבוד או ממון - מכל מקום הגיור תפס, והרי הגר כיהודי לכל דבר.

ח - האם מגיירים גוי שחי חיי אישות עם בן זוג יהודי
אמרו חכמינו ז"ל (יבמות כד, ב), שלכתחילה אין לקבל גר הבא להתגייר כדי להינשא ליהודיה, וכן אין לקבל גיורת הבאה להתגייר כדי להינשא ליהודי. אך כל זה לכתחילה, ובדיעבד הדין הוא, שאם בכל זאת בית-הדין קיבל גר שכזה, גיורו תקף, והוא נחשב ליהודי.

בדורות האחרונים, בעקבות הצרות והחולשה הרוחנית, רבים מבני עמנו מתחתנים עם גויים, והתעוררה שאלה קשה, מה לעשות במקרה שזוג מעורב, אחד מהם יהודי והאחר גוי, בא לפני בית הדין - והגוי רוצה להתגייר. האם בית-הדין יכול לקבלו לגיור או לא? מצד אחד, נפסקה הלכה שאין לקבל גוי הבא להתגייר לשם אישות, וכאן קרוב לודאי, שאילולי הגוי התחתן עם יהודיה, או הגויה עם יהודי, לא היו חושבים כלל על גיור. אולם מצד שני, ההלכה היא שאם בית הדין יקבלם, בדיעבד הגיור יתפוס, ועל ידי כך נחסוך מהיהודי את האיסור החמור שבחייו המשותפים עם בן זוגו הגוי.

נחלקו הדעות בשאלה זו, אך למעשה לדעת הרבה פוסקים, בארץ ישראל יש להקל ולגייר גוי שהתחתן בנישואים אזרחיים עם יהודי. מאחר שעצם נישואי התערובת הוא מצב של דיעבד, ולאחר שהם כבר חיים ביחד, יותר טוב שאותה יהודיה או אותו יהודי יחיו עם בן זוג יהודי, מאשר עם גוי. ולכן אע"פ שלכתחילה אין לקבל גר הבא לשם אישות, כאן שהם כבר ביחד, עדיף לגייר את בן הזוג הגוי. וכל זה כמובן בתנאי שיקבל על עצמו ברצינות את עול התורה והמצוות.

אמנם בחוץ לארץ, ישנם רבנים רבים שנוהגים לא לקבל כלל גר שכזה, וזאת כדי להרתיע את צעירי ישראל שלא יתחתנו עם גויים, שכן אם ידעו שאין לבן זוגם הגוי סיכוי להתגייר, ימנעו מלפתח את הקשר עימו. מכל מקום כאן בארץ, נוהגים להקל ולקבל את בן הזוג לגיור.

ולהפך, חוששים שאם יכנסו לארץ יהודים רבים הנשואים לגויות, יתערבו בינינו גויים רבים ולא נדע על כך, ולכן עדיף לקבלם לגיור ולא לדחותם. ועוד, שאחת מן הסיבות שלא מקבלים גר הבא על מנת להינשא היא, שנראה שאין כוונתו לשם שמים, אלא רק כדי שיוכל להתחתן עם היהודי. כי פעם ללא רשות ההורים לא היו מתחתנים, והורים יהודים, כמובן שלא היו מסכימים שילדם יינשא לגוי, ובמקרה שגוי רצה להתחתן עם יהודי היה מוכרח להתגייר לשם כך. אך היום, עובדה היא שהזוג המעורב כבר חי ביחד, ואף אחד לא מונע זאת מהם. ואף מבחינת החוק הם זכאים לסיוע מהמדינה גם ללא הגיור. ולכן ישנה סברה לומר, שאם הגוי בא להתגייר, סימן הוא שבאמת רצונו להיות יהודי, ולא מפני טובת הנאה שיפיק מכך, ולפיכך יש לקבלו, ולברר עימו ברצינות האם הוא מוכן לקבל על עצמו את מצוות התורה (הרב אונטרמן תושבע"פ ל"ב).

ט - קבלת המצוות ודין גר שהפסיק לקיים מצוות
לשום עם בעולם אין מושג הדומה למושג הגיור. יכול להיות שמדינה מסוימת תקנה זכויות של אזרח למהגר הבא ממדינה אחרת ומלאום אחר. זה יהיה דומה למושג גר-תושב הקיים אצלנו בהלכה, שעל פיו אנו מרשים לבני אומות העולם לגור בארצנו, ובתנאי שהם מקיימים שבע מצוות בני נח, ומוכנים להכיר בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, על כל הזכויות השלטוניות המתחייבות מכך. אולם תופעת הגיור לא קיימת בשום עם, איטלקי הבא לאמריקה - נשאר איטלקי. אך לא כן הוא הגיור, הגר נחשב כיהודי לכל דבר, לא רק מצד הזכויות האזרחיות, אלא גם מצד השייכות הלאומית המוחלטת.

לכן התנאי העיקרי שבגיור הוא, שהגר יקבל על עצמו את תורת-ישראל. אפשר לומר, כי תורת ישראל היא בעצם ביטויו של האופי הלאומי של עם ישראל. רוח התורה ורוח העם מאוחדות הן. ולכן לא יתכן שגר יתגייר ללא קבלת התורה. כשם שעם ישראל הפך להיות עם לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה, כן הגר מתגייר על ידי קבלת התורה הפרטית שלו, לפני בית-הדין.

ולכן מבחינה הלכתית, עיקר הבירור העומד לפני בית-הדין הוא, האם הגר באמת מוכן לקבל על עצמו תורה ומצוות. וכל זמן שבית-הדין לא השתכנע בכנות כוונתו זו של הגר, אין לו יכולת לגיירו. ואמנם אם בית-הדין השתכנע בכוונתו השלימה של הגר, וגיירו, ולאחר מכן החל הגר לזנוח את קיום המצוות, נחשב הגר כיהודי. וכשם שיהודי שאינו שומר על כל המצוות עדיין נחשב יהודי, כן הדין לגבי אותו הגר.

י - הגדרת קבלת המצוות
כבר למדנו (בהלכה ד), שאין אפשרות לקבל שום גר, כל זמן שאינו רוצה לקבל על עצמו עול תורה ומצוות. ואמנם, אין צורך ללמדו את כל פרטי הדינים. מפני שגם גר-צדק אשר כוונתו טהורה, אם ישמע בבת אחת את כל פרטי התורה ודיניה, עלול להירתע ולבטל את רצונו להתגייר. אלא מלמדים את הגר את עיקרי הדברים: מתחילים במצוות האמונה, ולעומתה איסור עבודה-זרה. לאחר מכן ממשיכים במצוות שבין אדם לחבירו, ומלמדים אותו את היסודות הכלליים של הלכות שבת, טהרת המשפחה וכשרות.

ואם הגר מוכן, באופן עקרוני, לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, אלא שהוא סבור שלפעמים יאלץ לעבור על כמה מצוות, למרות שמצד הדין ברור שאין היתר לחלל לפעמים שבת, וכן גם בשעת הדחק אסור לאכול מאכלים אסורים, מכל מקום פסק הרב הגאון חיים עוזר גרודזנסקי בעל ה'אחיעזר', שאפשר לגיירו. והסיבה לכך היא, שאנו מתייחסים לקבלת המצוות מבחינה עקרונית, ומבחינה עקרונית הגר הסכים לקבל על עצמו את שמירת המצוות, ורק באופן מקרי חושב לעבור עליהם לפעמים. ואמנם ישנם פוסקים חשובים שחלקו על דעתו. אולם למעשה רבים נוהגים כבעל ה'אחיעזר', ואם ברור לבית-הדין, שבאופן עקרוני הגר מקבל על עצמו את המצוות, אפשר לגיירו.

אבל "גיור" על ידי רפורמי או קונסרווטיבי אינו נחשב כלום, מפני שמבחינה עקרונית הגר אינו מקבל על עצמו לקיים את כל המצוות.

יא - גיור קטנים
על פי ההלכה ניתן לגייר גם ילדים קטנים, על ידי מילה וטבילה. אלא שיש בזה לכאורה בעיה, הרי ברור שאין לקטן דעה בוגרת כדי להחליט להיות יהודי ולשמור תורה ומצוות, ואפילו אם יצהיר בפני בית הדין שרצונו להתגייר, מאחר שהוא קטן אין להצהרתו תוקף. ואם כן על סמך מה ניתן לגיירו? התשובה לכך, מאחר שאנו יודעים שזכות היא להיות יהודי, בית-הדין יכול לגיירו (שו"ע יו"ד רסח, ז).

כלומר, בנים מתחת לגיל שלוש עשרה, ובנות מתחת לגיל שתים עשרה, שמבחינה הלכתית אין להם דעת, גיורם נעשה על דעת בית-הדין, הקובע שמבחינה עקרונית טוב להיות יהודי, ולכן מזכים את הקטן ומחליטים למענו, ומגיירים אותו.

כמובן, שאין בית-הדין הולך לחפש ילדים גויים כדי לזכותם בגיור, אלא להיפך, רק אם יש מצד הגר רצון חזק להתגייר, מגיירים אותו. וכן גם לגבי קטן, רק אם ישנו גילוי של רצון מצידו או מצד משפחתו להתגייר, רק אז בית-הדין מגיירו. הבעת הרצון יכולה להיות מצד הוריו של הקטן שבאים להתגייר, וחפצים שגם בנם יתגייר עימם. ולא רק הורים יכולים לרצות לגייר את ילדם, אלא גם זוג שאימץ ילד גוי יכול לבוא לבית- הדין, ולגייר את ילדם המאומץ, שהואיל והם האפוטרופסים שלו ודאי שהילד מעוניין לעשות כרצונם. ואף הקטן עצמו יכול לפנות לבית-הדין ולהביע את רצונו להתגייר, ובית-הדין אם ירצה יוכל לזכות אותו ולהחליט לגיירו. אולם זה מקרה נדיר שילד קטן יגלה רצון עז להיות יהודי, ובית הדין ישתכנע מכך לגיירו לפני גיל בר-מצווה.

אולם חשוב לציין: גיורו של הקטן, כל זמן שלא הגיע לגיל בגרות, עדיין אינו מוחלט. שאם הקטן, כשיהיה בן שלוש עשרה, ימחה ויאמר: אינני רוצה להיות יהודי, תפקע ממנו הגירות. אבל אם בהיותו בן שלוש עשרה יקיים מצווה אחת כיהודי, למשל יניח תפילין, הרי הוא כבר יהודי לכל דבר, ושוב לא יוכל לחזור בו לעולם (שו"ע יו"ד רסח, ז).

ואשה שנתגיירה בהיותה בהריון, הילד שתלד הרי הוא יהודי לכל דבר, ואין צריך להטבילו לשם גירות, וגם אחר שיגיע לגיל בר מצווה לא יוכל לבחור להיות גוי, מפני שכבר מלידתו הוא יהודי.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il