ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה הקשר בין זקיפות קומה לאחדות? ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ציבור וחברה צבא ומלחמה במהלך השירות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ו

מה הקשר בין זקיפות קומה לאחדות?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

המצווה להתגייס לצבא
שתי מצוות גדולות כלולות בשירות בצבא ההגנה לישראל: הראשונה - הצלת ישראל מיד אויביהם. וכידוע פיקוח נפש דוחה את כל המצוות, וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. על אחת כמה וכמה שמי שמשרת בצבא ומשתתף בהצלת כלל ישראל, שהוא מציל עולם מלא. ובעצם הגיוס מתקיימת המצווה, מפני שכל חייל שותף להרתעת אויבי ישראל. ומובן שהמשרתים ביחידות קרביות מקיימים מצווה גדולה מהמשרתים ביחידות שאינן קרביות.

המצווה השנייה היא מצוות יישוב הארץ, שרק על ידי קיומו של צה"ל ניתן לקיימה. וגם עליה אמרו חז"ל (ספרי ראה נ"ג) שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

בכל שנה, מתגייסים לצה"ל רבבות בחורי ישראל, ובתוכם גם תלמידינו חיילי ישיבות ההסדר. הננו תפילה לפני אבינו שבשמיים, שיברך את כולם, ויכרית את שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ועטרת ניצחון, ויחזרו כולם לביתם ולתלמוד תורתם לשלום, ויזכו להקים בתים טובים, ויראו בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.

שאלה: אני בחור בישיבת הסדר, בן 19 לקראת גיוס. בעקבות ההפגנות כנגד הנסיגה והגירוש נעצרתי, ונפתח נגדי תיק פלילי. בהמשך נקראתי ללשכת הגיוס, ולאחר שתי שיחות נאמר לי כי בעקבות התיק שנפתח לי לא אוכל לשרת בחיל קרבי אלא רק בעורפי, למרות שיש לי פרופיל קרבי. האם עלי לפעול כדי לשנות את ההחלטה ולהתגייס לשירות קרבי?

בגדים צואים
עם כל החשיבות העצומה של המצווה לשרת בצבא, אם יבוא מפקד וייתן פקודה המנוגדת למצוות התורה, יש לסרב לקיימה (רמב"ם הל' מלכים ג, ט). צריך ללכת לשירות בצבא מתוך רצון לקיים את מצוות הבורא. לשם כך באנו לעולם הזה, כדי לגלות בו את דבר ה' הנצחי, ואם נכופף את ערכי הנצח מפני פקודות בשר ודם המנוגדות למצוות ה', נמצאנו מפירים את שליחותינו.

בחודשים האחרונים השתתף הצבא במעשה נורא - החרבת יישובים, גירוש תושביהם והשלכתם לרחוב. אי אפשר להתעלם מזה. כעת בגדי צה"ל מגואלים בחטא. וכמו שאמר הנביא זכריה על יהושע הכהן הגדול כי בעקבות חטאי בניו, שנשאו נשים פסולות לכהונה - "בגדיו צואים" (זכריה ג, ג; סנהדרין צג, א).

כך גם היה בתקופות מאוחרות יותר בימי הבית השני, כאשר אנשים רשעים מונו לשרת בתפקיד הכהן הגדול. ואף שלא היה בית מקדש אחר ולא כהן גדול אחר, ולכן רק בבית המקדש שבירושלים הקריבו את התמידים, ורק הכהן הגדול קיים את עבודת יום הכיפורים - מכל מקום כתם החטא טינף את בגדי הכהן הגדול, והטומאה התפשטה בבית המקדש.

בדומה לכך, גם המצווה להתגייס לצה"ל נשארה שרירה וקיימת, שכן עיקר ייעודו של צה"ל להגן על העם והארץ, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבגדי צה"ל טונפו בחטא. לכן יחד עם הגיוס לצבא, יש למחות ולפעול למען טיהורו של צה"ל. כפי שהנביא קרא ליהושע הכהן הגדול להסיר את בגדיו הצואים, היינו להתנער מהחטא וללכת בדרכי ה', ואז הבטיח לו בשם ה' כי יזכה למעלה גדולה ויקרב את הגאולה.

יהא אדם חייל ולא עבד חייל

אמרו חז"ל: "לעולם יהא אדם ירא שמים", ופירשו גדולי המוסר שקודם צריך להיות אדם, ורק אחר כך ירא שמים. אבל מי שאינו יודע לנהוג ולהרגיש כאדם, אם יבוא להיות ירא שמים - יראתו תהיה עקומה. כיוצא בזה אפשר לומר: "לעולם יהא אדם חייל". קודם צריך להיות אדם, ורק אחר כך חייל. אבל אם האדם נדרש לוותר על עמדותיו היסודיות כדי לשרת בצבא, כבר אינו אדם וכבר אינו יכול לשרת.

במלים אחרות, השירות בצבא צריך להיות מתוך עמדה מכובדת. כאדם בן חורין שבא לשרת את עמו ומולדתו, ולא כעבד המשועבד לשלטון.

תשובה לשאלה: לאחר כל זאת אחזור להשיב לשואל: אף כי עיקר המצווה לשרת ביחידה קרבית, אין מקום להתחנן על כך, כי אם תתחנן תידרש לוותר על עמדתך הצודקת שמכוחה יצאת להפגין ולמחות. מפקדי הצבא הם שצריכים לטהר את עצמם מהחטא ולא אתה.

לפיכך, בעצם זה שהבעת את רצונך לשרת ביחידה קרבית כבר קיימת את מצוותך, וכפי שאמרו חז"ל (ברכות ו, א): "חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

ישיבות ההסדר
בזמנו נפוצה שמועה מדאיגה כי חל פיחות במעמדן של ישיבות ההסדר, ופחות תלמידים מעוניינים לבוא בשעריהן. אכן, לפני כשש שנים היתה שנה אחת שמחזור הנרשמים לישיבות ההסדר הצטמצם. אולם ברוך ה', ככלל, מספר הנרשמים גדל. בחמש שנים האחרונות כל שנתון גדול מקודמו בכשבעים תלמידים, לומדי תורה. מחזור המתגייסים לצבא דרך ישיבות ההסדר בשנת תשס"ה מנה כאלף ושלוש מאות תלמידים, כן ירבו.

אחוז הקרביים מדהים - 85%. גם בחורים שבחברות אחרות נחשבים 'חנונים', בעלי כושר גופני בינוני, מרכיבי משקפיים, והולכים ליחידות עורפיות, במסגרת ההסדר מתגייסים ליחידות הקרביות.

ולמרות נתוני הפתיחה הפחות טובים, לכאורה, מחלקות ההסדר הן בדרך כלל המצטיינות בגדודים, וברוב התחרויות הן זוכות במקום הראשון, הן בכושר הגופני והן במקצועיות. מתוך האמונה ולימוד התורה הם באים לשירות הצבאי עם מוטיבציה גבוהה ואחווה, והתוצאות בהתאם.

ברך ה' גם הישיבות הגבוהות גדלות, וגם המכינות הקדם צבאיות. יהי רצון שנזכה כולנו ביחד להכגדיל תורה ולהאדירה, ולהשתתף בבניין התורה והארץ.

ונראה כי מי שמתאים לו גם ישיבת הסדר וגם מכינה ואחר כך שירות רגיל, עדיף שיבחר במסלול ההסדר. ובמיוחד כיום שנוכחנו לדעת כי השירות בצבא לבדו אינו מספיק וצריך לחזק את הרמה הרוחנית כדי להועיל לעם ישראל.

גודל הכיפה
פעם שאלני בחור שעמד להתגייס שאלה מעניינת. אולי עדיף שיחבוש בצבא כיפה קטנה, כדי שלא להבליט יותר מדי את דתיותו. שכן דתיות בולטת עלולה ליצור מחיצה בינו החילונים שבצבא, לעומת זאת אם יקטין את הכיפה יגרום לאחדות.

עניתי לו, להפך, אם אתה רוצה להרבות באחדות, אדרבה תגדיל את הכיפה, כך תבליט יותר את האחדות, על ידי כך תראה שגם 'הדתיים הכבדים' משרתים בצבא. מה החכמה להראות ש'הדתיים הקלים' משרתים. זה ידוע. אין בכך חידוש. אבל אם תראה בכיפתך הגדולה שגם ה'הכבדים' משרתים, תתרבה האחדות.

ולעצם העניין, ראוי שהיוצא לצבא יחבוש לראשו כיפה גדולה. בכך יצהיר שהוא שומר מצוות ברצינות. הצהרה זו תוכל לסייע לו לעמוד בניסיונות. ואותם החילונים שאינם מוכנים להתחבר עם בעלי כיפה גדולה, אינם ראויים שישתדלו למצוא חן בעיניהם. חנופה והתקפלות אינה אחדות.

איננו רוצים לקבל מחמאות ריקות על איכותו של הציבור הדתי לאומי. לא התגייסנו לצבא כדי לשמוע כמה אנחנו נחמדים. אל תאמרו לי יותר שאם כל הדתיים היו טובים כמוני הכל היה יותר טוב. כולם כמוני. יתירה מכך, אני יותר קיצוני וגרוע מכולם וכל שאר הדתיים טובים וחכמים ממני.

בצבא צריכים להחמיר ולהתקדש יותר
הדרכת התורה לחיילים שיזהרו יותר בצאתם לצבא מכל שמץ דבר רע, ויהיה מחנם קדוש. וכפי שנאמר (דברים כג, י): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע". כפי הנראה החיילים שנמצאים בלחץ נפשי של אימונים קשים וסכנות, רוצים להשתחרר מהלחץ, והדרך הקלה לכך, על ידי קלות ראש, ניבול פה ועיסוק בענייני עריות. על כן באה התורה לומר לנו כי מחנה ישראל צריך להיות קדוש, ודווקא בזכות קדושתו ננצח במלחמות. גם בענייני כשרות, ראוי לאדם להחמיר על עצמו בצבא לא פחות מאשר בחייו האזרחיים.

דתי פתוח או קיצוני
פעם הגיע אדם דתי למילואים ביחידה חדשה, שאלוהו: "אתה מהדתיים הפתוחים או מהקיצוניים?". משאלתם היה משמע שהם חוששים שמא יעשה להם צרות עם החומרות שלו, ובקשו לשמוע כתשובה "לא, אני מהפתוחים, תמשיכו להתנהג כרגיל, תדברו חופשי, תתנהגו במטבח חופשי, זה לא מפריע לי".

ענה להם בחצי חיוך - חצי רצינות: "אני מהסוג הגרוע ביותר. מחמיר בכל דבר, ללא פשרות". "טוב" חייכו במבוכה, "נקווה שנסתדר". הם הבינו שבמחיצתו לא מתאים לנבל את הפה ולספר בדיחות גסות, גם במטבח צריכים להיזהר שלא לערבב בשר וחלב. כך הכל הלך למישרים. בסוף המילואים רבים ציינו ש"דווקא היה כיף עם הדתי, ובכלל הוא לא קיצוני כמו שחשבו בהתחלה".

אבל אם היה מנסה להראות להם שהוא מתון, לבסוף, כשהיו מטריפים את המטבח ומפריעים לו להתפלל, והיה נצרך לעמוד על דעתו, היו מתרעמים כנגדו, ואומרים שרק כדי להרגיזם הוא מתחיל להחמיר.

כיוצא בזה אמרו חכמים: הסטרא אחרא מתחילה באחדות וגומרת בפירוד, ואילו הצדיקים מתחילים בפירוד ומסיימים באחדות. וזהו השלום האמיתי (ע' זוהר ח"ב צה, א; אורות הקודש ח"א עמ' יא, וח"ב עמ' תמ).

ויהי רצון שמהרה יחזרו מפקדי צה"ל בתשובה שלמה, וקרנו של דוד מלך ישראל, הלוחם הגדול, עבד ה', תצמח לישועת ישראל.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il