ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרבנים ומקומם במאבק ציבורי ;">

דף הבית ספריה ארץ ישראל ומדינת ישראל ואנחנו קמנו ונתעודד Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ה

הרבנים ומקומם במאבק ציבורי


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חובת פוסקי הלכות להורות הלכה בעניינים ציבוריים
בעקבות המאורעות האחרונים, שהציבו בפני הציבור סתירה בין העמדה התורנית לבין חוקי המדינה, מתחזק הצורך לברר מהו מקומן של דעות הרבנים בענייני המדינה, והאם עליהם לפסוק הלכה בעניינים אלו. בגילוי דעת שפרסם בעבר, מבאר הרב שלא רק שזו זכותו של רב שהוסמך להורות הוראה, אלא אף חובתו. גילוי-הדעת פורסם בעקבות הכוונה לתבוע למשפט את הרב שלמה גורן זצ"ל על פסקו בעניין סירוב פקודה.

גילוי דעת 1
לאור הידיעות שיש כוונה לתבוע את הרב שלמה גורן (שליט"א) [זצ"ל] למשפט על חוות דעת הלכתית שנתן בעניין פינוי חלק מארץ ישראל, הנני להביע בזה מחאה בשמי ובשם ציבור הרבנים למען כבוד התורה.

לאור ההלכה אמונת אומן של כל יהודי נאמן וכשר היא שהתורה היא מעל כל דבר הקיים בעולם וכל בעיה נבחנת לאורה של ההלכה בתורת ישראל. מי שאינו מאמין בזה אין לו אמונה יהודית, כי הם חיינו ואורך ימינו.

זכותו ואף חובתו של רב בישראל המוסמך להורות הוראה בישראל, לפסוק למעשה לכל שואליו מה היא דעת ההלכה בכל נושא שהוא נשאל עליו, ואף לחוות דעת ההלכה על כל חוק ותקנה איזה שהיא אם היא תואמת גם לדעת ההלכה. חובתו של כל יהודי שומר תורה להימנע מכל פעולה שהיא אסורה לפי ההלכה גם כשהפעולה נדרשת מכח חוק או צו ממשלתי. וכשם שיש מושג של פקודה שהיא בעליל בניגוד למוסר, כך ולא פחות מזה, יש מושג של פקודה שהיא בעליל בניגוד לדין תורה.

לפי ההלכה חיובו של אדם בישראל לקיים את מצוות התורה, הוא מעל לכל חובותיו כלפי גופים אזרחיים כל שהם, ואפילו כלפי השעבוד האזרחי הרגיל לציווי הממשלה. וכך נאמר ברמב"ם הלכות מלכים "אם גזר המלך לבטל מצווה אין שומעין לו".

מבואר בחז"ל שחכמים אמרו לנבוכדנצר: "אם למיסים וארנונות מלך אתה וצריך לקיים רצונך, אבל אם לתורה ומצוות הרי אתה והכלב שווים". ח"ו אין מדמים שלטון יהודי לשלטון נכרי, וכש"כ לקרוא להם כלב או פודל, כלפי שלטון יהודי, יש להתבטא רק בדרך כבוד וחשיבות, אבל דברי חז"ל אלו יסודם הוא שאין להישמע לשום הוראה ממשלתית שהיא בעליל בניגוד לתורה. כל זה חלק מאיסורי האמונה היהודית ואיסור זה שגור ומשורש בעם היהודי, והוא שהחזיק את קיום האומה היהודית במשך אלפי שנות הגלות הקשה והחשוכה. נסיון להעמיד רב במשפט על שהורה דעתו בתורה, היא פגיעה נוראה בתורה, ועלולה להצית אש ומחלוקת קשה, שכולנו מבקשים להימנע מזה. מעולם לא הסכימו רבנים בגלל לחצים להימנע מלומר ולגלות דעת תורה שלהם ומלתת הוראות של תורה לכל בעיה הלכתית שהיא, ולא יפחידו אותם באיומים כל שהם וכ"ש לשנות את דעתם. וכבר כתב ה"ים של שלמה" (ב"ק פ"ד אות ט'): "...דאסור לשנות דברי תורה אף כי הסכנה, וחייב למסור עצמו עליה... אלא ש"מ שמחוייבים אנו למסור על קידוש השם. ואם ח"ו ישנה את הדין, הוה ככופר בתורת משה". גם הרה"ר לישראל מיום הקמתה לא היססה מעולם לפרסם דעתה נגד החלטות השלטון כשזה נגע בדין תורה. גם בעניין א"י החליטה כמה פעמים שעפ"י ההלכה אסור למסור שום חלק מא"י לידי גויים, ופעם הוגשה תביעה בבג"ץ כנגדה, ושוב בוטל ע"י העותר עצמו בהכרה שזה תפקידם של רבנים לפסוק הלכות למעשה לפי דין תורה, והם חיבים לגלות דעתם ברבים.

כל זה כתבתי גם בשם הרבה רבנים בארץ אשר בקשוני כרב ראשי לשעבר למחות ברבים על חילול כבוד התורה באיומים על רבנים שמוסרים חות דעת הלכתית.

מדרגות בפסיקה - מי רשאי לפסוק בענייני כלל ישראל

במספר מקומות יוצא הרב כנגד תופעת ה"רבעלעך" שמתיימרים לפסוק בענייני כלל ישראל. יש דרגות בפסיקה ובשאלות בענייני כלל ישראל רשאים לפסוק רק גדולי תלמידי החכמים שבדור שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה, ופסקיהם מקובלים בישראל.

מתוך המאמר "אל תפגעו בחברון" 2
תחילה התייחס לכך הרב במכתב "אל תפגעו בחברון" כנגד אלו שרצו להתיר הריגת ערבים בטענה שאנו נמצאים בתקופה של מלחמה.

כל ד"ת חשוב, אבל הכרעת הלכה דורשת אחריות ולא כל אחד מסוגל לכך
ונוסיף ונאמר שיש ענין של ד"ת משום דרוש וקבל שכר, והשכר הוא בעוה"ב ועל זה נאמר בירושלמי שכל פטפוטיא בישין חוץ מפטפוטיא דאורייתא. לכל דברי הגיון בד"ת אפילו קלושים יש עיד"ז חיבור לתורה כי גם הו"א של שכל היא בכלל תורה.

שונה הדבר לגבי מסקנא של הוראה ששם ישנה חובת אחריות כבדה. ובחז"ל יש דברים קשים בזה, ויותר מכך ברמב"ם בהלכות ת"ת: כל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי"ז רשע וגס רוח ועליו נאמר "כי רבים חללים הפילה". מקור דבריו הוא במסכת ע"ז כ'ב, ומרש"י שם נראה שהכונה במ"ש הפילה לשון נפל שלא התפתח כל צרכו. ובר"מ שם כתב עוד: אלו תלמידים קטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל לפני עם הארצות ובין אנשי עירם, וקופצין ויושבין בראש לדון להורות בישראל הם המרבים מחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבים נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות ועליהם אמר שלמה "אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים".

בתקופה האחרונה ראינו הופעות פומביות של המלבישים עצמם איצטלא דרבנן ופוסקים בעניינים חמורי עולם וגורמים בכך תקלות חמורות. ועל עניין זה דיברתי כמה פעמים בכינוסי דיינים והגדרתי אנשים אלו כנמושות ונמוכי דעת שאינם מסוגלים לשיקול דעת אמיתי של תורה ומכשילים את הרבים בהוראות מסוכנות, ולפעמים עד פיקוח נפש. כשהיה העולם כתיקונו ידע כל ת"ח ורב את מגבלותיו שפלוני מסוגל לפסוק בענינים של חלק א' מיו"ד, ועל ס"ת ומקוה למשל יהסס ולא יפסוק ללא התיעצות עם גדולי תורה, וכ"ש בכשרות גיטין וקידושין שדורשים דרגה גבוהה יותר של כושר הוראה. ובשאלה של עגונה אפילו רב חשוב נמנע מלפסוק מבלי לשאול את רבותיו גדולי הדור המוסמכים. ובענינים של כלל ישראל רב רגיל, או ראש ישיבה שלא מפורסם ששולט בכל חדרי תורה ומוסמך לפסוק הוראת בכל מקצועות התורה לא היה עולה על דעתו לגלות ברבים את חוות דעתו להלכה ולמעשה. הערבוביה הזאת של הדיוטות המכתירים את עצמם בכתר של תורה הם פרצה נוראה במעמדה של תורה. ומכ"ש חוצפא של ת"ח קטן שלמד כמה שנים בישיבה מעיז בנפשו להתווכח ולחוות דעה בענינים אלו.

ועיי' בנודע ביהודה (מהד"ת חאה"ע סי' ק"נ) שכתב: ובאמת חרה לי עליו וביותר על השואלים כי דבר זה לגדולי הרבנים מגיע להשיב בדבר חמור, ולקצת פוסקים נחשב דבר שבערוה, ומה לצעירי השנים וזה זמן מעט שיצאו מבית רבם, ואם כי הם חריפים גדולים להכניס ראש בזה וטוב להם לבלות זמן בלימוד ש"ס ופוסקים, כי אחר מחילת כבודם, עדיין לא פסלת לך ארבעה טורים וטוב לך ליגע ביגיעה רבה לחזור על מה שלמדת וגם ללמוד אשר לא למדת בש"ס וטורים ואחרונים ועבור זה נמנעתי מלהשיב כלל. ע"כ.

ובמיוחד אנשים שהגיעו לגדולה בעולם הפוליטי חושבים בנפשם שהם גם גדולים ביר"ש, תורה והוראה, ומעיזים לפתוח פה בפומבי ולחוות דעת תורה נגד רבנים גדולים וזקנים, ה' ירחם.

מתוך המכתב "בעניין סירוב פקודה" 3
במכתב הבא מתייחס הרב למדרגות הפסיקה, ביחס לאלו שרצו להתיר לבצע את הפקודה לפנות ישובים על מנת למסרם לגויים, בטענה שבכוחה של פקודת צה"ל להתיר איסורים וכדו'. בהמשך נביא אף את דבריו בעניין זה מתוך פסק הלכה שיצא לאחרונה לפני גרוש היהודים מגוש קטיף.

מדרגות בפסיקה
נוכחתי לתמהוני בעוד דבר מוזר, שייתכן ואנשים שלעצמם לא יכשלו במעשה הזה, אבל חושבים עצמם למורי הוראות ליצור פשרות. שאמנם כך היא האמת, שאסור מצד הדין, אבל בכל זאת יש נסיבות שבהן אפשר להתעלם מהדין. לפעמים זה מזכיר כאילו יש כאן ניצוץ של סילוף דעות, שיש כאילו גם מצווה שבאה בעבירה וצריך לקיימה, ומכניסים גם מושגים לא הלכתיים של רוה"ק, ומנהיג הדור, ועבד המלך, וערכי תורה חשובים יותר וחשובים פחות וכדומה, שיש לדחותם, שהם שלא כהלכה. למעשה הם דברים של אנשים שיש מהם נמוכי דעת בתורה, וחלשים בחשיבה הלכתית שורשית. נכון היה אם היו אומרים שישנו ת"ח גדול שאומר שבתנאים אלו ואלו הדבר מותר משום פקוח נפש, וממילא חייבים לציית. אבל להתפתל ולומר שאמנם זה איסור אלא פקודת צה"ל מתרת איסורים, או מטשטשת חומר איסור של תורה, זה דבר חמור מאוד.

מה שכתבתי מזמן למחות כנגד "רבעלעך" שמ"ימין" שהתיימרו לפסוק בענייני כלל ישראל, בעניין הריגת בני אדם ובקיום מחתרת נגד הממשלה וכד' על סמך דעת תורה שלהם. עתה הגיע הזמן למחות באותה מידה, מאידך גיסא, כנגד "רבעלעך" שבאים להחניף לממשלה ונסמכים על מליצות מלוקטות, על מנת לפסוק בעד ציות לממשלה להתיר איסור גם בניגוד להלכה. גיבוב מליצות וציטוטים מדברי גאונים שיוצרים טשטוש יותר מאשר בהירות, ועל זה כתב המהר"ל בדרוש על התורה: מגדלי בהמה דקה בא"י, שעליהם אמרו חז"ל שבגללם המאורות לוקים 4 , ואין כאן מקום להאריך. ברור שמי שלא יכול לפסוק בשאלות חמורות בכל ד' חלקי השו"ע, ופסקיו מקובלים בישראל, אינו יכול לפסוק פסקים בעניינים של כלל ישראל, שהם קשים ומורכבים הרבה יותר 5 .

מתוך פסק הלכה שפורסם לפני גרוש היהודים מגוש קטיף 6
רק גדולי תלמידי החכמים שבדור שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה , ופסקיהם מקובלים בישראל, ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעים לכלל ישראל. כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להמנע מלפסוק בעניינים אלו, ואם בכל זאת מורה הלכה כבר קרא עליו הרמב"ם (פ"ה מת"ת ה"ד) - "רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים".

הנוקטים למעשה כפי מה שפסקו להם רבנים שלא הגיעו לדרגת הוראה בנושאים אלה (כמבואר בסעיף לעיל), אינם בגדר שוגגים ועתידים גם הם ליתן את הדין (עיי' פתחי תשובה אהע"ז י"ז ס"ק ק"מ ופת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה בשם צמח צדק הקדמון).

פסק הלכה בעניין סירוב פקודה
בהמשך לדברי הרב לגבי המדרגות בפסיקת ההלכה, נביא את התייחסותו לפקודות צבא הסותרות את פסקי התורה וההלכה.

מתוך המכתב "בעניין סירוב פקודה" 7
לכבוד ידידי הנכבד, פרופ' אליאב שוחטמן שליט"א,
עיינתי בקונטרס שלך עד כמה שזמני מסור בידי לעיין בימים אלה, ומצאתי חובה לעצמי לומר לך יישר כח על דבריך. ואעיר מספר הערות:

א. הסמכות העליונה - חוקי התורה
עצם הדבר שייתכן כיום שאנשים שומרי תורה ומצוות יחשבו וגם יכתבו דברי פקפוק, אם באמת מחייבים פסקי תורה והלכה את אנשי הצבא כשהם סותרים פקודות הצבא, הדבר הוא בשבילי הפתעה עצומה, וכמעט שלא האמנתי לדברים שקראתי. האם יתכן שאדם שומר תורה ומצוות יחשוב שמותר לעבור על דברי תורה משום שישנה הוראה צבאית נגדה, ועדיין יחשוב את עצמו לאדם דתי, הרי זה דבר והיפוכו! זה היה, מאז ומעולם, מהדברים הפשוטים ביותר לכל יהודי מקטנותו, שהדבר העליון לכל יהודי הוא קיום ציווי דבר ד', כפי שנפסק בהלכה. נכון שישנם נסיונות וקשיים לעמוד בהם, אבל בהכרה ידעו הכל שציווי של בשר ודם בטל ומבוטל לגבי ציווי התורה. יסוד מוסד מאז קבלת התורה, שחיובים או איסורים של התורה הם החיובים העליונים המחייבים כל יהודי, מעל כל חיובים אחרים, ואם כי לפי הדין יש תוקף עצום ומכריע לשלטון ולצבא, אבל במקרה ודעתם מנוגדת להלכה אין לזה כל תוקף. וראה בגמ' בסנהדרין (מ"ט ע"א), ונפסק כן ברמב"ם (הל' סנהדרין פ"ג ה"ט), שחייבים לשמוע ולקיים ציווי של השלטון והמלך, אבל אם זה פוגע בדין תורה, אין שומעין לו. ובחז"ל מצינו 8 בויכוח של חכמי ישראל עם נבוכדנצר מלך בבל שאמרו לו: אם למיסים - מלך אתה, ואנו חייבים לקיים כל החלטותיך, אבל אם לתורה ולמצוות - אתה והכלב שווים. זהו ביטוי חריף, ובוודאי שלגבי שלטון יהודי אין להשתמש בביטוים כאלו, לא כלב ולא פודל, אבל המסקנא אחת היא: החלטת שלטון חילוני אינה יכולה לחייב יהודי כשהיא בניגוד לדין. אין שום רב שיכול לעשות פשרות בפסקי הלכה כאילו יתכן לפעול גם נגד הדין. כך החזקנו מעמד באומתנו הישראלית בהיותנו בין הגוים בזמן הגלות, שהחזקנו בהלכה היהודית ללא ויתורים.

מצוות יישוב א"י היא לפי המקובל אצל הפוסקים מצוות עשה מן התורה כמו שכתב הרמב"ן 9 , שכוללת עלייה לא"י, להתיישב בה, לכבוש אותה ולהחזיק בה, וזאת בכל שטחי א"י כולל יש"ע והגולן, ועל כן כל יהודי חייב במצווה זו. כל העליות לא"י היו על סמך מצוות עשה זו, וגם עצם ייסוד המדינה מבוסס על סמך מצווה זו. ואם כופים יהודי לפנות יישוב ולמוסרו לידי גוים, זו כפייה לעבור על מצוות עשה מהתורה ואסור לעשות כן, ועל כן פסקו הרבנים מה שפסקו. בנוסף לכך יש גם לאו מהתורה של "לא תחנם" - לא לתת חניה בקרקע לגוים. כנראה שהחינוך כיום אינו מספיק לחנך את כל הנוער ביסודות האמונה. ויש ללמד זכות על בעלי דעה כזו, כדין לימוד זכות על כל אובדי עצות בזמננו כתינוקות שלא קבלו חינוך שלם לאמונה בילדותם. אך ברור שאנשים בעלי דעה כזו אינם יכולים לתפוס מקום בדרג של הנהגת ציבור דתי כשהם מפקפקים במה לבחור, אם בדין התורה, או אם לציית לבשר ודם שהוא מפקד בצבא, בניגוד לדין תורה.

פסק הלכה שפורסם לפני גרוש היהודים מגוש קטיף 10 - תשובה לחייל ולשוטר
בתשובה לשאלותיך בעניין גירוש היהודים מגוש קטיף על מנת למסור חבל ארץ זה לנכרים. יש להאריך רבות בכל סעיף וסעיף כדרכה של תורה ובפרט בעניינים חשובים אלה, אך לעת עתה אשיבך בקצרה, הלכה פסוקה למעשה , למען ידעו בית ישראל דרך התורה והמצווה בה ילכו.

לפי דין תורה חל איסור גמור למסור קרקע של ישראל לנכרי , משום לאו ד"לא תחנם" ומשום ביטול מצוות ישוב ארץ ישראל המחייבת כל יחיד ויחיד מישראל. איסור זה חל על כל יהודי אזרח וחייל כאחד. פקודה להשתתף בפינוי יהודים מביתם ע"מ למסור את הקרקע לנכרים הינה פקודה הנוגדת את דת תורתינו הקדושה ואסור לקיימה. כל פקודה הנוגדת את ההלכה והכופה לעבור על דברי תורה, אין לה כל תוקף, אסור להשמע לה ואין לאף אדם סמכות להורותה. על כגון זה כתב הרמב"ם - "אין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה אין שומעין לו" (פ"ג מהלכות מלכים ה"ט). כל שיעבור על איסור זה לא יינקה, לא בעולם-הזה ולא בעולם-הבא.

בכלל איסור מסירת קרקע לנכרים חל איסור לסייע לעוסקים בעבירה . משום כך אין לחסום את הדרך לגוש קטיף או לסייע בכל דרך אחרת לגירוש היהודים מביתם. כמו כן, על חייל הנקרא למילואים להמנע מהתייצבות באם שירותו נועד לאפשר לחיילים אחרים לעסוק בעבירה.

חייל או שוטר הפוגע בקדשי ישראל וח"ו משחית חפצי שמים ותשמישי קדושה כגון ספרי תורה תפילין ומזוזות בין אם נעשה תוך כדי עסק עבירת הפינוי ובין אם לאו הריהו מבזה את קדשי ישראל ועובר בלאו ד"לא תעשון כן לה' אלוקיכם".

הנותץ דבר מבית-הכנסת הריהו כנותץ אבן מן ההיכל (מרדכי פרק בני העיר ובמג"א קנ"ב סק"ו). חל איסור מוחלט על כל חייל או שוטר להשתתף בהריסת בית הכנסת ובית המדרש . ובכלל זה השחתת כלי בית-הכנסת שהם כביהכנ"ס (ביאור הלכה סי' קנ"ב). אוי לו ואוי לנפשו של חייל או שוטר המשתתף בעוון זה.

חייל או שוטר המזיק לרכוש המתיישבים גוזל הוא . אין כאן דינא דמלכותא כי אם חמסנות של מלכות העוברת על דין תורה (ש"ך חו"מ ע"ג סקל"ט). זכותו של כל אדם להגן על רכושו מפני פגיעה או נזק הנעשים שלא כהלכה.

על כל יהודי לעשות כל אשר ביכולתו למניעת העבירה. כמו כן חלה חובת מחאה על כל יהודי ויהודי. כמובן שאין שאין לנקוט באמצעים אלימים נגד חיילי צה"ל או שוטרי משטרת ישראל.

רק גדולי תלמידי החכמים שבדור שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה , ופסקיהם מקובלים בישראל, ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעים לכלל ישראל. כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להמנע מלפסוק בעניינים אלו, ואם בכל זאת מורה הלכה כבר קרא עליו הרמב"ם (פ"ה מת"ת ה"ד) - "רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים".

הנוקטים למעשה כפי מה שפסקו להם רבנים שלא הגיעו לדרגת הוראה בנושאים אלה (כמבואר בסעיף לעיל), אינם בגדר שוגגים ועתידים גם הם ליתן את הדין (עיי' פתחי תשובה אהע"ז י"ז ס"ק ק"מ ופת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה בשם צמח צדק הקדמון).

מן המצר בימי בין המצרים, יאזין ה' לקול עמו ויעננו ברחבה ומתוך צרה ויגון ימציאנו פדות ורווחה וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר.


^ 1 מורשה עמ' קכג, פורסם לראשונה בתחומין
^ 2 קובץ "ארץ חמדה"
^ 3 מכתב לפרופ' אליאב שוחטמן, מתוך "ויעמידה ליעקב לחק". מורשה עמ' קכו, תשס"ה
^ 4 דרשות המהר"ל - דרוש על התורה עמ' מ': "'ומגדלי בהמה דקה', ר"ל המגדלים תלמידים הקטנים והשפלים שאינם כדאי ולא הגיעו להוראה, להושיבם בראש או לתת להם שאר שררה על הציבור ומכל שכן לסמוך אותם בשם חכם ורב. ודווקא בארץ ישראל ביותר, באשר נמצאים שמה רבנים חשובים וגדולים, והוא מגדל בהמה דקה בוודאי בדבר זה המאורות לוקין. כי באמת הם שפלים הן בתורה הן במעשים, ונותן להם שררה אשר לא נאה לכסיל כבוד וידברו בני אדם על כל החכמים סרה"
^ 5 עי' פת"ש אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"מ, ופת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה בשם שו"ת צמח צדק (הקדמון) סי' מ' שכתב וז"ל: "ומצד המעשה שעשו ע"פ הוראה נמי לא מקרי שוגג דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם, שכדאי המה לסמוך על הוראתם וכו', אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר אבל לא נהירין ליה שבילי דהוראה אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעין שאין דינים כאלו מסורין לכל כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונטל"פ". ועי' עוד בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג', וכלל מ"ה סי' י"ז, ובנובי"ת אה"ע סי' ק"נ כתב וז"ל: "ובאמת חרה לי עליו וביותר על השואלים כי דבר זה לגדולי הרבנים מגיע להשיב בדבר חמור ולקצת פוסקים נחשב דבר שבערוה ומה לצעירי השנים וזה זמן מועט שיצאו מבית רבם ואם כי הם חריפים גדולים להכניס ראש בזה וטוב להם לבלות זמן בלימוד ש"ס ופוסקים כי אחר מח"כ עדיין לא פסלת לך ארבעה טורים וטוב לך ליגע ביגיעה רבה לחזור על מה שלמדת וגם ללמוד אשר לא למדת בש"ס וטורים ואחרונים ועבור זה נמנעתי מלהשיב כלל עד שבאו דבריך שנית ושלישית... ובראותי הדברים הזרים הללו הוספתי חרון אף יותר ויותר. וראה כמה גבר אצלך הילדות והשחרות וכוספך לקפוץ להורות לההבילך בהבל הבלים כאלו ואין הדברים כדאי להשיב עליהם כלל וראוי אתה לגעור בך בגערה עבור זה, ותאמין לי שבשביל הנאתך וטובתך אני כותב לך דברים קשים כדי להישירך לדרך הנכון".
^ 6 מנחם-אב התשס"ה
^ 7 מכתב לפרופ' אליאב שוחטמן, מתוך "ויעמידה ליעקב לחק". מורשה עמ' קכה, תשס"ה
^ 8 מדרש תנחומא פרשת נח סי' י'
^ 9 השגות הרמב"ן לסה"מ, מצוות עשה נוספות, מצווה ד, ועיין פת"ש אה"ע סי' ע"ה סק"ו
^ 10 ב' מנחם אב, ימי בין המצרים תשס"ה

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il