בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הארץ ופירותיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

פירות עכשיו

חטא עץ הדעת פגע בקשר הזוגי שבין האיש לאשתו אך גם בקשר שבין האדם לאדמתו. הקשר עם האדמה שקולל הפך למערכת יחסים של ניצול וחמדנות. שנים רבות כבשנו את הארץ, דרכנו עליה, נטענו אותה וכיסינוה במרבד של בתים. ט"ו בשבט הוא זמן לעסוק בתיקון הדברים

undefined

שבט תשע"ט
5 דק' קריאה
בדורות האחרונים אנו שבים אל ארצנו הקדושה וזוכים לעבד את אדמתה, ליישבה ולפתחה. אידיאליסטים גיבורים עלו לארץ כדי לתת לה את כל כוחם ואונם, ולעיתים, לצערנו, גם את דמם. ואכן, חפץ ה' בידם צלח והארץ הנשמה נושבה מחדש, הלבישוה שלמת ביטון ומלט, נטעוה ביערות ומטעי פרי, סיקלו את אבניה וזרעו את שדותיה. והיא, אשר הייתה אלפי שנים כאלמנה, שבה והעניקה מפירותיה הטובים לבניה-בוניה.
בימינו רגילים אנו להתייחס לאדמה כמשאב לניצול ותו לא. אולם דומה שבעת הבריאה טבע הבורא דרך אחרת לקשר שבין האדם ואדמתו, קשר הדדי הדומה לקשר זוגי. על האדם הוטל "לעובדה ולשומרה" - לחרוש, לנטוע, לזרוע, לשדד ולהשקות, "ומלאו את הארץ וכבשוה". והאדמה, לעומתו, השיבה לו בעבותות של אהבה והעניקה לו מפריה, מכוחה ומטובה - "ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל".
כה עמוק היה הקשר, עד ששמו-מהותו של האדם נגזר משמה של האדמה, אדם – אדמה, שהרי "עפר מן האדמה" לוקח האדם. על עומקו של קשר זוגי זה עמד רבי אלעזר באומרו: "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם" (יבמות סג, א). ואף רבי אלעזר אמר זאת דווקא על מי שחיבורו לאדמה אינטימי ואישי, שהרי בהמשך מובא מאמר נוסף בשמו, "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע", וסותרים הדברים. ענו בעלי התוספות במקום: אומנות פחותה נאמר אצל מי ש"עיקר אומנותו בקרקע", קשר מסחרי ומשאב לניצול, ואילו המאמר המדגיש שרק מי שיש לו קרקע הוא אדם מדבר במי שיש לו "קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו", קשר זוגי וקרוב.
אולם עדיין לא שלמה מלאכת בריאת האדם, והזוגיות העיקרית והפנימית הייתה דרושה לו לעצם קיומו, וכך התחלק האדם עצמו לשניים, זכר ונקבה. כה מהותית הייתה הזוגיות החדשה עד ששני חלקי האדם זכו בשמות חדשים, איש ואישה, "לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" (כאן התורה מזכירה לראשונה את הכינוי איש). אף על זוגיות זו העיד רבי אלעזר: "כל אדם שאין לו אישה, אינו אדם".
במציאות השלמה היו שני הקשרים הזוגיים משלימים זה את זה. איש ואישה הם הקשר הזוגי הפנימי בין שני חלקי האדם, וקשר אדם-אדמה הוא קשר זוגי חיצוני בין האדם לאדמתו. אולם בחטא עץ הדעת סתר הקשר הזוגי הפנימי את הקשר הזוגי החיצוני. שלחה האישה את ידה ואכלה מפרי עץ הדעת, ובעקבותיה חטא האדם ואכל מפריה האסור של האדמה. הברית ההדדית הופרה, והיחס הזוגי העדין אשר יודע את גבולות האסור והמותר הפך ליחס של חמדנות וניצול. מרגע זה על שני סוגי הקשרים נגזר לעבור תהליך הבראה, קשר האיש והאישה יהפוך מעתה לקשר צנוע, וקשר האדם והאדמה יקולל ויאותגר בכורח להתאמץ ולהקריב. מעתה ימשיך האדם בעבודתו הקשה, יעמול מבוקר עד ערב בזיעת אפיו על עבודת האדמה, אך היא מנגד לא תשיב לו עוד כגמולו, קוץ ודרדר תצמיח לו ובעיצבון יאכל את פירותיה.
קבלת השפע
עובדים דורות. העולם צועד אט אט אל תיקונו, ועמו הולכים ומיתקנים היחסים בין האדם לאדמה. נח ממציא את המחרשה, ומנחם את האדמה מהקללה אשר אררה ה'. ישראל נכנסים לארצם, נוטעים בה כל עץ מאכל ומקיימים את המצוות התלויות בה. היא נותנת להם בעין יפה את יבולה, והם זוכים לאכול מפריה וטובה.
אבל הברית הופרה שוב. חמדו ישראל שהאדמה תעניק להם יותר מחובתה, ולא השמיטוה בשנת מנוחתה. לפיכך נפרדו הרעים, ובפני ישראל נחסמה הזכות הגדולה ליהנות מפירותיה הקדושים. גלה ישראל, "אז תרצה הארץ את שבתותיה", ושוב אצרה היא בקרבה את פירותיה המתוקים. אף בעת הריחוק התגעגעו הם זה לזו - היא לא נתנה את כוחה לזר ושממו עליה אויביה. ובינתיים ישראל, הנפוצים בארבע כנפות הארץ, מתגעגעים ומייחלים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", יודעים הם במעמקי נפשם ש"קדושת הארץ, הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה... ובאכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה" (ב"ח או"ח רח).
והנה, שבנו לארץ. בכוחנו לשוב וליצור את הקשר הזוגי הנכון בין האדם לאדמתו. בשלב ראשון, כחלק מתהליך התשובה והתיקון, בוודאי עלינו לתקן את חטא החמדנות והניצול. וכך הקריב העם למען אדמתו את היקר לו מכול - עמל, יזע ולצערנו גם דמים. ואף היא נענתה לאהבתנו ונתנה לנו בעין יפה משפע פירות הארץ, סימני הגאולה.
אך לא די בכך. לאחר תקופת הקרבה ותיקון, ראוי שהקשר הזוגי השלם ייהפך לקשר של שמחה ושלווה. כך קמים אנשים התובעים שהקשר יהיה נינוח ושלו לחלוטין. אפשר למשל להרגיש שבעומקה של התביעה ל"שלום עכשיו" גנוזה הכמיהה ל"גאולה עכשיו" - תשוקה עזה וכנה למצב שבו נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. בקשר אל הארץ מתבטאת תשוקה זו בתחושת האכזבה המתלווה להשקעה הרבה בארץ, בעוד היא לא העניקה לנו עדיין בתמורה את השלווה והמנוחה שייחלנו להן.
למרות שתחושה זו בטעות יסודה, מפני שיש כאן קפיצה למדרגה גבוהה בטרם הוכשר הזמן לכך, נראה שבשורשם של דברים יש כאן תשוקה אמיתית, שהרי כולנו בסופו של דבר שואפים ומקווים לגאולה. לפיכך, לשם מימוש החלק האמיתי שברצון זה, עלינו לפתח בקשר עם ארצנו את מימד קבלת השפע והטוב שהיא נותנת לנו.
שנים רבות כבשנו את הארץ, דרכנו עליה, נטענו אותה וכיסינוה במרבד של בתים. אך דומה שהחמצנו משהו - לימדנו אותה אבל לא למדנו אותה, דיברנו אליה אבל לא הקשבנו לה. כיום טוב נעשה אם נוסיף על פעולת הנטיעה בארץ גם את התענוג והשמחה שבאכילת פריה, שהרי בשעה שהאדם אוכל מפירות הארץ העסיסיים הוא יונק מחלבה וטובה והיא נמסכת בדמו. יתר על כן, יודעים אנו שהפרי נוצר מחומרים המצויים באדמה, ונמצא שכאשר האדם ניזון מהפרי הוא ניזון מהאדמה והיא הופכת לחלק ממנו. אם כך, כשהאדם אוכל מפירות חוץ לארץ אדמתה הטמאה הופכת לחלק ממנו חס וחלילה, ולעומת זאת יהודי שאוכל מפירות ארצנו הקדושה זוכה שקדושת האדמה תימסך בדמו.
תיקון החטא
רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שקודם החטא הייתה פרנסתו של אדם הראשון מזומנת לו בלא יגיעה, עצי הגן נתנו פריים והחיטה הייתה גבוהה כאילן, שהרי אילן שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה (ברכות מ, א). האילנות הוציאו לחמניות כמו שתוציא ארץ ישראל בזמן הגאולה, והאדם היה שרוי כל הזמן בשלווה ובנחת.
משחטא האדם הונמכה קומתה של החיטה והיא הפכה לשיבולת, שבכוחה לשאת גרעינים במקום לחמניות. מאותה שעה נגזר על האדם לעמול בעשר מלאכות הפת כדי לזכות בפת המהנה והמשביעה. אולם באכילת הפירות בט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, אנו מתקנים את חטא אכילת אדם הראשון. ואף שלא מפורש הדבר, הנה זכר לו - שכן בארץ ישראל מצטרפת החיטה, שכעת היא פרי האדמה, לרשימת שבעת מיני פירות האילן שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
נתענג ביום זה, ובכל השנה, על מתיקותם ונועמם של פירות ארץ חמדה. נשתה מיין הרקח ומעסיס הרימון, וימתקו בפינו התמר, התאנה והרימון. "הנה ימים באים נאום ה'... והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוקיך".

הרב נתנאל יוסיפון יערוך את התוועדות 'טוב הארץ' יחד עם הרב שמואל אליהו בליל ט"ו בשבט בבנייני האומה בירושלים
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il