ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
מאז ומתמיד, התייחסו יהודי הגולה בכבוד ובקדושה לפירות ארץ ישראל, ואף כאן התאספו כל בני הקהילה כדי לחלק ביניהם את הפרי, ולזכות לאשר נכספים אנו בברכה – 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה'.
באותו מקום לא היו מצויים רימונים. והנה, פתחו בני הקהילה את הרימון, וגילו שהוא מורכב מקליפה וגרעינים רבים. בהרבה פירות, זורקים אנו את הגרעינים, ואוכלים את הפרי. אף בפרי זה, החליטו בני הקהילה לזרוק את הגרעינים, ולאכול את הפרי... הקליפה.
חלקו כולם את הקליפה ביניהם, וסעדו ממנה ביחד בחבורה. איש לא התלונן על טעמה המר של הקליפה, מפני כבוד ארץ הקודש. לימים, עמדה להם הזכות הגדולה של חיבת וכבוד ארץ הקודש שקיימו בגופם, וכל בני הקהילה זכו לעלות לארצנו הקדושה. (סיפר ר' ישראל אריאל, הובא חוברת שבט – תנועת רבי חייא).
סיפור זה צופן בחובו משל לעניינה של ארץ ישראל. בתורת הפנימיות, הפרי מייצג את הרוחניות והתוך הפנימי, ואילו הקליפה מייצגת את החומריות והחלק הגס החיצוני, ואפילו – השלילי. בסיפור זה, הקליפה אכן מרה, אך בני הקהילה המתייחסים אליה בחרדת קודש, הופכים אותה לפרי. וכך בארץ ישראל, הצד הגשמי והחומרי הוא כולו רוחני. בכל העולם הגשמיות זו קליפה, ואילו בארץ ישראל הרי היא פרי.
עניין זה מופיע בפרשת בשלח בסוף פרשיית המן. משה מצווה בדבר ה' לאהרון: "קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם... ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת".
מקרא זה תמוה ביותר, שהרי פרשת המן נאמרה עוד בטרם נבנה המשכן, ובטרם זכינו לקבלת העדות – הלא היא התורה הקדושה, שהיא העדות בין ה' ובינינו (רש"י שמות כה, טז). אם כן, בזמן שניתנה פרשת המן, לא יכול היה אהרון לתת את צנצנת המן לפני העדות בקודש הקודשים.
ואכן, המפרשים בפרשתנו מרגישים בתמיהה זו, ומיישבים אותה בכך ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', "ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אוהל מועד" (רש"י טז, לג).
ובכל זאת, מבין השיטים מבצבצת ועולה התובנה המופלאה, שפרשת המן היא המקום הראשון בו מוזכרים בתורה - המשכן והעדות, שתי הצינורות הרוחניים המחברים את ישראל לאביהם שבשמיים. כקרני השמש המנצנצות עוד בטרם תעלה החמה, ומבשרות את בוא האור, כך מבליח אור המשכן והתורה כבר בפרשת המן. המן הנאכל כאוכל 'חומרי' הופך למבשר רוחניותם של ישראל.
ובעצם, לא רק את המשכן והתורה מביא המן בכנפיו, כי אם גם את יום השבת. מצוות השבת מתגלה לישראל דרך מנת המן הכפולה של יום שישי. כידוע, השבת היא הפסגה הרוחנית של השבוע, וגם הפסגה הרוחנית של ימי העולם – מעין עולם הבא. השבת רומזת גם לגאולה, עת יתגלה ה' לעולם לבדו, שהרי כל אלף שנים משנות העולם היא כנגד יום מימי הבריאה – "ששת אלפים שנה יהיה העולם, ואחד חרב, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ראש השנה לא.).
נשאלת השאלה – מדוע כל העוצמות הרוחניות של ישראל – המשכן והתורה, השבת והגאולה, מופיעות לראשונה בפרשת המן?
התשובה גנוזה בתופעה המוכרת לנו מחיינו. כידוע, האדם מרבה בשחר ימיו בבכי. במבט ראשוני, התינוק בוכה בעיקר, כדי לקרוא לאימו ולרמוז לה שהוא רעב לאוכל. אולם, במבט עמוק יותר התינוק בוכה, כי הוא רעב לאהבה ולתשומת לב. לא לחינם, מקום יניקתו של התינוק הוא כנגד הלב של אימו, מרכז האהבה והרגש.
בתחילת החיים, נראה שהאדם רעב בעיקר לאוכל חומרי, אולם ככל שמתקדמים החיים אנו מגלים יותר ויותר שאנו זקוקים בעיקר לאהבה ורוחניות. כשאנו מעמיקים בכך, אנו מגלים שבתחילת החיים קיבלנו את האהבה בעיקר דרך האוכל, כי עדיין לא היינו בשלים לדרכי תקשורת מרוממות יותר. אך גם בהמשך החיים, כשיש לנו דרכים גבוהות יותר לבטא קשר נפשי, עדיין האוכל מהווה לעיתים דרך נלווית לביטוי אהבה וחום. 'אוכל של אמא' הוא ביטוי לדרך להעביר אהבה, פינוק וחום. (כמובן, חשוב לא להתבלבל ולהפוך זאת לדרך מרכזית, כפי שיש שמתבלבלים ומחפשים אהבה וסיפוק בעיקר דרך האוכל. זוהי הסיבה להשמנה ואכילת יתר, בשעה שאנו חווים קושי נפשי).
כך גם בעת לידתנו כעם. בתחילה קיבלנו את ה'מן'- האוכל המתאים לנו, ואחר כך קיבלנו את הרוחניות – תורה, מקדש וגאולה. אולם, כשם שבתחילת החיים אנו מקבלים אהבה ורגש דרך האוכל, כך עם ישראל החל לקבל את סגולותיו הרוחניות דרך המן. לפיכך, נרמזו המקדש והעדות בפרשת המן, וניתנה לנו השבת המהווה מעין עולם הבא כבר בתוך חיי העולם הזה.
ובהמשך חיינו כעם, כבר הבאנו בעבר בבימה זו את דברי ה'חסד לאברהם', שפירות הארץ הקדושים הם המשך למן, ומבטאים את העובדה שאוכל חומרי יכול להיות כל כולו רוחני. ואכן פירות אלו מלווים את מהלך התקשרותנו הרוחנית לה' במצוות התורה והמקדש. רק בפירות אלו נצטווינו במצוות התלויות בארץ – תרומות ומעשרות, לקט, שכחה, פאה ושביעית (קידושין א, ט). פירות אלו הם גם המבטאים את קדושתה של הארץ, בכך שרק הם כשרים לחלק ממצוות המקדש – "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות (כלים א, ו).
בט"ו בשבט הקרוב נאכל ונתחבר לרוחניותם של פירות הארץ, ובכך נזכה לאור הגאולה שאף הוא בפירות הארץ, כדברי רבי אבא: " (סנהדרין צא. ורש"י) אין לך קץ מגולה מזה, שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" !
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
