ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
מאז ומתמיד, התייחסו יהודי הגולה בכבוד ובקדושה לפירות ארץ ישראל, ואף כאן התאספו כל בני הקהילה כדי לחלק ביניהם את הפרי, ולזכות לאשר נכספים אנו בברכה – 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה'.
באותו מקום לא היו מצויים רימונים. והנה, פתחו בני הקהילה את הרימון, וגילו שהוא מורכב מקליפה וגרעינים רבים. בהרבה פירות, זורקים אנו את הגרעינים, ואוכלים את הפרי. אף בפרי זה, החליטו בני הקהילה לזרוק את הגרעינים, ולאכול את הפרי... הקליפה.
חלקו כולם את הקליפה ביניהם, וסעדו ממנה ביחד בחבורה. איש לא התלונן על טעמה המר של הקליפה, מפני כבוד ארץ הקודש. לימים, עמדה להם הזכות הגדולה של חיבת וכבוד ארץ הקודש שקיימו בגופם, וכל בני הקהילה זכו לעלות לארצנו הקדושה. (סיפר ר' ישראל אריאל, הובא חוברת שבט – תנועת רבי חייא).
סיפור זה צופן בחובו משל לעניינה של ארץ ישראל. בתורת הפנימיות, הפרי מייצג את הרוחניות והתוך הפנימי, ואילו הקליפה מייצגת את החומריות והחלק הגס החיצוני, ואפילו – השלילי. בסיפור זה, הקליפה אכן מרה, אך בני הקהילה המתייחסים אליה בחרדת קודש, הופכים אותה לפרי. וכך בארץ ישראל, הצד הגשמי והחומרי הוא כולו רוחני. בכל העולם הגשמיות זו קליפה, ואילו בארץ ישראל הרי היא פרי.
עניין זה מופיע בפרשת בשלח בסוף פרשיית המן. משה מצווה בדבר ה' לאהרון: "קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם... ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת".
מקרא זה תמוה ביותר, שהרי פרשת המן נאמרה עוד בטרם נבנה המשכן, ובטרם זכינו לקבלת העדות – הלא היא התורה הקדושה, שהיא העדות בין ה' ובינינו (רש"י שמות כה, טז). אם כן, בזמן שניתנה פרשת המן, לא יכול היה אהרון לתת את צנצנת המן לפני העדות בקודש הקודשים.
ואכן, המפרשים בפרשתנו מרגישים בתמיהה זו, ומיישבים אותה בכך ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', "ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אוהל מועד" (רש"י טז, לג).
ובכל זאת, מבין השיטים מבצבצת ועולה התובנה המופלאה, שפרשת המן היא המקום הראשון בו מוזכרים בתורה - המשכן והעדות, שתי הצינורות הרוחניים המחברים את ישראל לאביהם שבשמיים. כקרני השמש המנצנצות עוד בטרם תעלה החמה, ומבשרות את בוא האור, כך מבליח אור המשכן והתורה כבר בפרשת המן. המן הנאכל כאוכל 'חומרי' הופך למבשר רוחניותם של ישראל.
ובעצם, לא רק את המשכן והתורה מביא המן בכנפיו, כי אם גם את יום השבת. מצוות השבת מתגלה לישראל דרך מנת המן הכפולה של יום שישי. כידוע, השבת היא הפסגה הרוחנית של השבוע, וגם הפסגה הרוחנית של ימי העולם – מעין עולם הבא. השבת רומזת גם לגאולה, עת יתגלה ה' לעולם לבדו, שהרי כל אלף שנים משנות העולם היא כנגד יום מימי הבריאה – "ששת אלפים שנה יהיה העולם, ואחד חרב, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ראש השנה לא.).
נשאלת השאלה – מדוע כל העוצמות הרוחניות של ישראל – המשכן והתורה, השבת והגאולה, מופיעות לראשונה בפרשת המן?
התשובה גנוזה בתופעה המוכרת לנו מחיינו. כידוע, האדם מרבה בשחר ימיו בבכי. במבט ראשוני, התינוק בוכה בעיקר, כדי לקרוא לאימו ולרמוז לה שהוא רעב לאוכל. אולם, במבט עמוק יותר התינוק בוכה, כי הוא רעב לאהבה ולתשומת לב. לא לחינם, מקום יניקתו של התינוק הוא כנגד הלב של אימו, מרכז האהבה והרגש.
בתחילת החיים, נראה שהאדם רעב בעיקר לאוכל חומרי, אולם ככל שמתקדמים החיים אנו מגלים יותר ויותר שאנו זקוקים בעיקר לאהבה ורוחניות. כשאנו מעמיקים בכך, אנו מגלים שבתחילת החיים קיבלנו את האהבה בעיקר דרך האוכל, כי עדיין לא היינו בשלים לדרכי תקשורת מרוממות יותר. אך גם בהמשך החיים, כשיש לנו דרכים גבוהות יותר לבטא קשר נפשי, עדיין האוכל מהווה לעיתים דרך נלווית לביטוי אהבה וחום. 'אוכל של אמא' הוא ביטוי לדרך להעביר אהבה, פינוק וחום. (כמובן, חשוב לא להתבלבל ולהפוך זאת לדרך מרכזית, כפי שיש שמתבלבלים ומחפשים אהבה וסיפוק בעיקר דרך האוכל. זוהי הסיבה להשמנה ואכילת יתר, בשעה שאנו חווים קושי נפשי).
כך גם בעת לידתנו כעם. בתחילה קיבלנו את ה'מן'- האוכל המתאים לנו, ואחר כך קיבלנו את הרוחניות – תורה, מקדש וגאולה. אולם, כשם שבתחילת החיים אנו מקבלים אהבה ורגש דרך האוכל, כך עם ישראל החל לקבל את סגולותיו הרוחניות דרך המן. לפיכך, נרמזו המקדש והעדות בפרשת המן, וניתנה לנו השבת המהווה מעין עולם הבא כבר בתוך חיי העולם הזה.
ובהמשך חיינו כעם, כבר הבאנו בעבר בבימה זו את דברי ה'חסד לאברהם', שפירות הארץ הקדושים הם המשך למן, ומבטאים את העובדה שאוכל חומרי יכול להיות כל כולו רוחני. ואכן פירות אלו מלווים את מהלך התקשרותנו הרוחנית לה' במצוות התורה והמקדש. רק בפירות אלו נצטווינו במצוות התלויות בארץ – תרומות ומעשרות, לקט, שכחה, פאה ושביעית (קידושין א, ט). פירות אלו הם גם המבטאים את קדושתה של הארץ, בכך שרק הם כשרים לחלק ממצוות המקדש – "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות (כלים א, ו).
בט"ו בשבט הקרוב נאכל ונתחבר לרוחניותם של פירות הארץ, ובכך נזכה לאור הגאולה שאף הוא בפירות הארץ, כדברי רבי אבא: " (סנהדרין צא. ורש"י) אין לך קץ מגולה מזה, שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" !
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
