ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
כל ההתחלות קשות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל
המקור לכך שיש דרשנים שפותחים את השיחה בבדיחה הוא בגמרא במסכת שבת. הגמרא בדף ל' אומרת שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות וכו', אלא מתוך שמחה של מצוה". רב יהודה מוסיף שהדבר נכון לא רק להשראת שכינה, אלא גם לדבר הלכה, לשיעור. מסביר רש"י שהכוונה היא שיש לפתוח במילתא דבדיחותא בהתחלה. הגמרא בהמשך מספרת גם על רבה שלפני שפתח את השיעור היה מתחיל במשהו מצחיק ואחר כך היה יושב באימה ואומר את השיעור.
הגמרא שם מקשה על כך מדברי רב גידל בשם רב, שאומר בדיוק להיפך. רב גידל אמר בשם רב שכל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר, כלומר מרירות מחמת אימה (רש"י) – תיכווינה. הדבר נלמד מהפסוק בשיר השירים: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר". הגמרא דורשת שיש לקרוא את הפסוק עם המילה "ששונים", כלומר לומדים, במקום שושנים ו"מר עובר" במקום מור עובר, כלומר שפתותיהם של הלומדים צריכות לנטוף מרירות מחמת האימה של הלימוד.
מתרצת הגמרא שני תירוצים. התירוץ הראשון – שכאן ברב וכאן בתלמיד. כלומר, הרב צריך להיות שמח בלימוד, אבל התלמיד צריך לשבת במרירות ומתוך אימה כלפי רבו. בתירוץ השני אומרת הגמרא שבכל מקרה מדובר ברב, אלא שכאן מדובר בתחילת השיעור וכאן בהמשך השיעור. בתחילת השיעור צריך מילתא דבדיחותא, אבל ההמשך צריך להיות רציני ובכובד ראש.
הרב קוק ב"עין אי"ה" (אות ק"א) מבאר את הדברים. האלוקים עשה את האדם ישר. מטבע בריאתנו אנו מתאימים ומותאמים אל לימוד התורה. הטבעיות שלנו היא לרצות אותה ואת מצוותיה. היות ובאופן טבעי נבראנו מתאימים אל התורה, ממילא כל מפגש עם התורה היה צריך להיות משמח ומענג. זה היה צריך להיות דבר שמשתוקקים אליו ורוצים אותו תמיד. אבל המפגש שלנו היום עם התורה, הוא לא מפגש כפי שנבראנו במקור. עוונותינו ועוונות אבותינו קלקלו את השורה. יש בנו טבע גס ועכור, המחפש את הנאות החיים, אנו חומדים לעצמנו דברים חומריים והפוכים אל הקודש והרוחניות שבתורה. כאשר טבע כזה נפגש עם הרוחניות והקדושה של התורה, לא רק שאין שעשוע והנאה במפגש, אלא יש אפילו מועקה וקושי להתמלא מדברי התורה.
אבל כל זאת רק בהתחלה. התחלה יכולה להיות התחלת הדרך בלימוד והיא יכולה להיות גם בכל שלב לאחר התקדמותנו, כאשר נסוגונו מעט לאחור, כאשר עזבנו אותה ליום או יומיים, כאשר הפסקנו את עבודת ה' והתפנינו שוב להנאות החיים שלנו. כאשר נבוא אל עומקה של התורה מתוך עמל ויגיעה, אנו נתקדש יותר בקדושתה של התורה ונתמלא יותר ברוחניות. אז נסלק את הלכלוכים המכסים על נפשנו, ונחזיר אותה כל פעם מעט יותר אל טהרתה וקדושתה המקורית והטבעית. אז ישוב גם הטבע המקורי של ההתענגות על דברי ה'. בהתחלה יש צורך בעמל, יש צורך בלימוד מתוך התמדה וקושי, גם אם הדברים אינם נעימים ומשמחים, גם אם אין כח וחשק. לאט לאט תזדכך הנפש והעונג והחשק בלימוד ובקיום המצוות יבואו.
לכן עושה הגמרא את החלוקה בין הרב לבין התלמיד. הרב שכבר נמצא במדרגה אחרת בלימוד התורה שלו – הוא כבר מתענג בה ונהנה ממנה, אך התלמיד שעדיין במדרגה שהוא יושב לפני רבו ולומד, נמצא בתחילת דרכו ולכן שפתותיו צריכות להיות נוטפות מר. הוא לא צריך לחפש את העונג ואת השמחה שבלימוד, כי באופן זה הוא לא יצליח לקנות את התורה.
רש"י אומר על הפסוק בפרשה "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" (שמות י"ט, ה'): "ועתה – אם עתה תקבלו עליכם יערב עליכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות". כך גם מבאר בעל האור החיים הקדוש את כפילות הלשון "שמוע תשמעו" – "כי אם יתחיל לשמוע התורה, משם ואילך הוא יתאוה לשמוע עוד, והוא אומרו אם שמוע עתה אני מבטיחכם כי תשמעו מעצמכם כשתטעמו טעמה, כאומרו: "טעמו וראו כי טוב ה'"".
הרב קוק מבאר שם שיש החושבים שלתלמידים הצעירים צריך להקנות את התורה בדרך של שעשועים. רק משחקים, חידונים, דפי עבודה צבעוניים וקלים, לקט של סוגיות מושכות ומעניינות וכדו'. אולם דבר זה לא יצליח. אם האדם מחפש ללמוד כאשר המטרה שלו היא להתענג מהלימוד – הוא מתמקד בצד החיצוני של התורה, ובסופו של דבר הוא לא יצליח ללמוד ולקנות שום דבר. נצרך עמל גדול בשביל להתחיל ללמוד וזה לא יתאים לרצון שלו לשמוח. לכן השושנים שבפסוק הפכו ל"ששונים" והמור שהוא בושם הפך למר. אותה מתיקות ויופי שקיימים בתורה, יהפכו לו לרועץ ולדבר לא טוב.
אם כך, האם יש צורך לא לשמוח? לא לעשות סעודות? לא לשמוע מוזיקה? הגמרא בתחילתה דרשה שהשכינה שורה מתוך שמחה מתוך הפסוק במלכים המספר על אלישע שבאו אליו יהושפט מלך יהודה יחד עם יהורם מלך ישראל ועם מלך אדום, כדי לדעת מה יהיה במלחמה מול מואב. אלישע ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו השכינה ויוכל להתנבא. רבנו בחיי מסביר שזה היה גם עניינה של הסעודה של יתרו ומשה המוזכרת בתחילת פרשתנו. הוא כותב שעניינה של הסעודה עם אהרן וכל שבעים הזקנים היה כדי שתחול השמחה בנפש האוכל ותשרה עליו רוח הקודש, לפי שכוחות הנפש נקשרים בכוחות הגוף, וזו גם היתה הסיבה שיצחק ביקש מטעמים מעשיו לפני שיברך אותו.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית

שיעורים בספר יהושע סוד האבנים וחציית הירדן
יהושע פרק ד'
השיעור עוסק בחציית הירדן בספר יהושע ובשילוב שבין הנס להשתדלות האנושית הבא לידי ביטוי בנשיאת ארון הברית בידי הכהנים. דרך ניתוח הקמת שלוש מערכות של 12 אבנים – בירדן, בגלגל ובעבר הירדן – נבחנים היחסים בין אחדות האומה, ייחודיות השבטים וזיקת התורה לאומות העולם.

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
















