^ 1.על מילות הפסוק: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּֽעַמְדוּ מֵֽרָחֹֽק" (שמות כ טו) אמר הרבי מקוצק זי"ע שיום פטירתו חל בשבוע הבא, שגם מי שמתנדנד, בבחינת "וינועו", אך אינו מעוניין בפנימיות הדבר, עלול להישאר מרחוק : וַיָּנֻעוּ – ובכל זאת - וַיַּֽעַמְדוּ מֵֽרָחֹֽק. כך גם מקובל לומר בחצר סלונים, שחסיד שהוא בבחינת "העם" ובעל ציפיות עממיות ושטחיות המחפש את הקולות והברקים בלבד ישאר לעמוד מרחוק, לעומת חסיד שבא לחוות את תכנם הפנימי של הדברים.
^ 2.לפני מספר שנים הציעו למשפחה חסידית שידוך לבתם עם בחור מישיבת מרכז הרב. המשפחה, שחשבה שהצעה זו לא לפי מעלתה-שהרי לא הותרו השבטים לבוא זה בזה..., ולכן התייעצו בשאלה זו עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הרב שאל אותם האם הבחור בן תורה, שקדן וירא שמים, ומשענו לו בחיוב על שאלותיו הוא לא הבין מה הבעיה בשידוך. שאלו אותו פני משפחת הכלה "הרב, אמנם הוא למדן וירא שמים, אך מה עם חלקו החמישי של השולחן ערוך?", ענה הרב אלישיב "בשולחן ערוך שלי יש רק ארבעה חלקים...".
^ 3.רבי אברהם דב מאבריטש זי"ע, מחשובי האדמו"רים בכלל והארץ-ישראלים בפרט, חי בדור הרביעי לחסידות והיה תלמידם של ר' נחום מצ'רנוביל זי"ע ור' לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע. נודע באהבתו הרבה לארץ ישראל ואף עלה אליה בסוף ימיו והשתכן בצפת, שם נטמן בבית הקברות העתיק. ניתן לחוש את אהבתו לארץ ישראל גם בהתעקשותו להדפיס את ספרו 'בת-עין' דווקא בארץ ישראל. יש הרבה מאוד להאריך בדמותו הנשגבה ואכ"מ.
^ 4.סיפר לי גיסי הרב גדי, שלפני מספר שנים היה כינוס של מנהלי מוסדות חינוך שעסק בסוגיות חינוכיות. אחד הדוברים היה מנהל לא דתי שבמהלך דבריו פנה לקהל, שהיה רובו דתי, ושאל אותם מה הדבר שהכי בולט בעשרת הדברות הכתובות על ארון הקודש כמעט בכל בית כנסת? תשובתו היתה שהמילה הכי מודגשת היא'לא' . בבתי הכנסת כותבים שתי מילים מכל דיבר ולכן המילה שמופיעה הכי הרבה היא 'לא'. הוסיף אותו מנהל ואמר שהוא רואה את זה בחיוב מפני שלטענתו הוא לא מסוגל להגיד לתלמידיו 'לא'. הוא סיפר שבנו רצה לקנות אופנוע ולמרות שהוא מאד חושש הוא לא יכול להגיד לבנו לא לקנות מפני שאף פעם הוא לא אמר לו 'לא'.