בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פתחי אמונה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

שיעור מס 3

תורה מן השמים

החידוש הגדול ביותר של התורה הוא הפנייה של הקב"ה אל ברואיו. חידוש מרענן בהסתכלות על דיונים לכאורה קטנוניים על פרטים שונים בהלכה.

undefined

הרב אלישיב קפקה

אדר א' תשע"ט
6 דק' קריאה
השאלה הבסיסית ביותר ביחס אל התורה היא – מה היא מהותה של תורה?
בירור סוגיא זו של מהות של תורה הינו חשוב ביותר כיון שהוא הקובע לנו את היחס הבסיסי הנכון אל התורה. חז"ל החמירו מאד ביחס הראוי אל דברי תורה. בצד החיובי מצאנו שכבוד תורה גדול מלימוד תורה. ואלו הם דברי הגמרא (מגילה ג, ב):
כבוד תורה קאמרת, כבוד תורה דיחיד - חמור, תלמוד תורה דיחיד - קל.
דהיינו שצורת ההתייחסות אל התורה קודמת וחשובה יותר מאשר עצם לימודה. שהרי היחס הוא השורש והלימוד הוא ההתפרטות.
היחס אל כל דבר הוא הקובע את חשיבותו, והפיכת סדרי ערכים גרמה לחורבן כדברי חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא על שהשוו קטן לגדול (שבת קיט, ב).
כיון שאנו עוסקים בלימוד תורה הדברים עמוקים מאד ואנו צריכים לנסות להגדיר לעצמנו כפי השגתנו.

מהי מהותה של התורה?
התפיסה הפשטנית ביחס אל התורה היא דעת האומרים שהתורה מסתכמת בכך שהיא הדרכות מעשיות לחיים טובים. הם אינם רואים במצוות או בסיפורי התורה תוכן עמוק יותר מאשר נראה בקריאה פשוטה. ובאמת, המהר"ל (תפארת ישראל יג) מביא את דברי הזוהר הקדוש שמגנה את האומרים שהתורה היא רק מצוות או סיפורים.
אם ננסה ללכת בעקבות דעה זו נתקל בכמה מקורות בחז"ל אשר משוללים הבנה (בר"ר צה,ג) 1 :
וכתיב באברהם (בראשית כו) וישמור משמרתי, ומהיכן למד אברהם את התורה, רבן שמעון אומר נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין שכן הוא שנאמר (תהלים טז) אף לילות יסרוני וגו', רבי לוי אמר מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, ר' יונתן שר הבירה אמר אפילו עירובי תבשילין היה אברהם יודע, שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם וגו'.
מהו קיום התורה של אברהם אבינו? הרי לא שייך לומר שסיפר ביציאת מצרים או בניסי חנוכה! ובדומה לזה כתוב בזוהר הקדוש על יעקב אבינו שהניח תפילין, ומה היה כתוב בתפילין שלו? זכר ליציאת מצרים?!

התורה – גילוי רצון ה'
ובכן, נראה לומר שמהות התורה, עצמיותה, נשמתה הוא היותה רצון ה'. רבש"ע לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אנו את העצמות האלוקית לא תופשים, ועל כן עשה עמנו חסד, בכדי לברוא עולמו ולתת לנו מטובו הגדול ואפשר לנו לדבוק בו, נתן לנו אחיזה בו ע"י התורה.
וכך כותב הרמח"ל בספר דרך ה' (ח"ד,פ"ב):
כלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית', ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית', והוא הוא מה שמחלק האדון ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית' את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה, והוא התורה.
כלומר התורה היא הקשר החזק ביותר בין הבריאה לבין הקב"ה, בחיזוק קשר זה העולם דבק במקורו וממילא מתעלה ומִתַּקֵן.

לאחר שלמדנו את דברי הרמח"ל נוכל אולי להבין את דברי הגמרא הדורשת (פסחים סח, ב):
אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי!
אם מקודם למדנו שהתורה היא הקשר החזק ביותר לבורא עולם, כאן חז"ל מחדדים את ההבנה ואנו למדים שהקשר הזה, היינו התורה, הינה התנאי לקיום העולם! התורה איננה רק סוג של 'תוספת' או 'מתנה' אלא הכרח. בלעדי הקשר אל התורה העולם לא מתקיים.

היסוד שהתורה היא מקור החיות של העולם כתוב בפסוק (משלי ג, יח):
עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
וכך מבאר המהר"ל (הקדמה ל'דרך חיים' על פרקי אבות) את הביטוי 'עץ חיים':
ונקראת עץ חיים שמורה על נצחית התורה מצד עצמה, ולא שתאמר כי התורה ח"ו לזמן ויש לתורה הפסק מצד התורה עצמה, ולפיכך נקראת התורה עץ חיים שהדבר שנקרא חיים אין לו הפסק, כמו מעיין מים חיים שהוא מקור שאין לו הפסק, לא כמו האדם שנקרא אדם חי שלשון אדם חי ר"ל אדם שיש לו חיות וכדכתיב ויהי האדם לנפש חיה, אם כן האדם מקבל החיות ואפשר שיסולק החיות שקבל, אבל עץ החיים שהעץ הוא החיים עצמו אין לו הפסק. ולכך נקרא השם יתברך אלהים חיים שהוא החיים הנצחיים עצמו, ובמקום שנאמר חי ה' כאלו כתיב חיים שכך מורה הפת"ח. ובאדם שייך לומר חי פרעה בציר"י כמו שאר סמיכות מפני שאין החיות עצמו רק מקבל החיות ואפשר שיסולק. ובאלו שתי מלות שנקראת התורה עץ חיים רמז לך כי אין לתורה בטול הן מצד אחרים הן מצד עצמה של תורה. גם התורה היא עץ חיים שהיא נותנת החיים למי שאוחז בה דהיינו לומדיה, כמו שאמר (משלי ג') עץ חיים הוא למחזיקים בה. ונקראת עץ כי על ידי התורה יש לאדם דביקות ונטיעה בו יתברך, כי נטיעת התורה יוצא מן הש"י ולפיכך היא עץ חיים למחזיקים בה, וזה שדרשו עץ חיים זו התורה.

משל להזרמה רוחנית
אם נתבונן בחשמל נוכל אולי לקבל דוגמא כלשהי, לסבר את האוזן, על הזרמה רוחנית. ישנם הרבה מאד כלים שפועלים מכח החשמל על אף שאיננו רואים אותו. כל מהותם של המנורה או התנור היא הוצאה לפועל מסוימת של החשמל הזורם בהם. ניתוק קל מהזרם החשמלי משאיר את המכשירים ככלי דומם שאין בו כלום.
כך התורה היא מעין 'החשמל' של העולם. כל עוד אנו דבקים בלימוד התורה אנו נותנים כח לבריאה כולה להמשיך ולהתקיים ולהתקדם אל מטרתה.

'והערב נא'
מדי בוקר אנו מברכים 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו', מדוע יש דגש על 'תורתו'? הרי אפשר היה לומר כמו בסוף אותה הברכה 'נותן התורה'!
מסביר הרב (עולת ראיה א, סא):
אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, זאת התורה שהיא שלו, שהיא הארתו האלהית מאור החיים של חפצו הגבוה מכל היקום כולו: "תורתו", "אנא נפשי כתבית יהבית", חמדה גנוזה שמשתעשע בה, החכמה האלהית העצמית, המזהרת את אור כל היש, המאירה באורה העליון על ההויה מראש ועד סוף, אשר רק לאל בורא כל היא גלויה, ומשם מופעת תורה שלמה זו: תורתו.




התורה היא החכמה האלוקית העצמית, בתורה שנתן ה' הוא כביכול כתב את עצמותו. כך דרשו חז"ל שהמילה הראשונה של עשרת הדברות - אנכ"י היא נוטריקון לאנא נפשי כתבית יהבית (אני עצמי כתבתי נתתי).
על כך אנו מודים ומשבחים את ה', שעל אף שהתורה היא 'תורתו' עליונה ונשגבה מאד, הוא נתן אותה לנו. בכך מבאר הרב מדוע אנו מבקשים 'והערב נא'. ערבות היא עניין של התאמה, וכפי שראינו שבאופן פשוט אין שייכות בין תורת ה' העליונה לבין בני אדם, ועל כן אנו מבקשים שיעזור לנו ה' ויתאים ביננו, יקשר ביננו קרוצי חומר לתורה האלוקית.

לימוד התורה – דבקות בה'
כעת, שהבנו שהתורה היא בעצם רצונו של בורא עולם, צריך להסביר מה אם כן עניינם של המצוות והסיפורים הגשמיים?
ההסבר הוא שכל המצוות והסיפורים שבה הם גילוי רצונו. הדינים וההלכות שבתורה הם הצורה בנו אנו צריכים להתנהל בעולם, והסיפורים וההדרכות של התורה הם הרצונות, מחשבות ורגשות שאמורים למלא אותנו. כשאנו עוסקים בדברי התורה בחוקים או בסיפורים שבה אנו בעצם אוחזים את הקב"ה.
וכך דברי בעל התניא (פרק ד', עיי"ש בהרחבה):
ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים, הרי זה כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים, מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבקו בזרועו, גם שהיא מלובשת תוך מלבושיו, כמו שכתוב: "וימינו תחבקני", שהיא התורה שנתנה מימין, שהיא בחינת חסד ומים.

בַמֶה אלוקיותה של התורה?
לסיום נותר ללבן עוד התבוננות אחת. אם אנו, בני אנוש, מסוגלים להבין את התורה, ויותר מכך, אנו מצווים ללמדה, במה אלוקיותה של התורה? הרי בשר ודם יכול להבינה ולפרשה?!
התשובה נמצאת ביסוד שאומר רבי יהודה הלוי אודות שורש האמונה שהוא שורש המרי (כוזרי מאמר א, עז-עט). התורה מגיעה מלמעלה למטה, מהקב"ה אלינו ולא ממנו אל הקב"ה.
הרי כל חכמה היא אלוקית בעצם 2 , אך ההבדל התהומי בין התורה לשאר החכמות היא שחכמה אנושית יכולה להיות ע"י התבוננות בבריאה אך את רצון ה' אי אפשר להשיג אלא ע"י גילויו אלינו. כל נסיון של בשר ודם למצוא מעצמו את הדרך לאותו קשר מופלא עם רבש"ע, לאותו שורש ממנו העולם יונק את חיותו נידון לכשלון. רק על ידי התורה האלוקית שניתנה לנו אנו יכולים לדבוק בה'.
המהר"ל (נתיב התורה פרק א) מגדיר את התורה כ'סדר העולם' וכוונתו היא שהתורה הנקודה הפנימית שנותנת את הערך הנכון לכל דבר בבריאה. אלוקיותה של התורה היא גם ביכולת שלנו לדעת על פי לימוד התורה מה המקום שיש לכל תופעה ועניין בעולם, ואלמלי התורה אין לשום אדם איזה שהוא מדד אמיתי נצחי למדידת ערכים והנהגות.

נקודה מעשית לעבודת ה'
נסיים בדברי מרן הרב זצ"ל (אגרת שא):
...וכל העצלות והרפיון אינו בא כ"א מחוסר אמנה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המדות, אשר עבור זה האיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיות להודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה.
כאשר נפנים את ההבנה שאנו עוסקים ממש ברצון ה', בדבר החשוב ביותר עלי אדמות, ממילא נקבל כוחות ושמחה בלימוד התורה ונעשה ככל שביכולתנו להופיע את דברהּ ואורהּ בעולם.




^ 1.עיין זוהר ויצא קסב א.
^ 2.עיין מאמר 'חכמת התורה וחכמות החול'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il