מה זה בכלל אמונה? | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

מדורים
פתחי אמונה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

4 דק' קריאה

התורה והמצוות כולן בנויות על מושג אחד בסיסי והוא – אמונה. לאמונה יש מספר היבטים – יש את מצוות האמונה כמבואר בספר המצוות לרמב"ם ובתחילת ה'יד החזקה', ממנה נובעים פרטי האמונה כי"ג עיקרים, וביסוד הכל עומדת מהות האמונה. כמובן שהכל קשור זה בזה, אך יש דגשים שונים לכל היבט. מושג האמונה פעמים רבות לוט בערפל של ביטויים והסברות שונות, עיתים נכונות ועיתים מגוחכות. על כן, שומה עלינו לברר את המושג כפי השגת ידינו. ובסיעתא דשמיא נברר את מהותה של האמונה.

אמונה בתורה
בתורה אנו מוצאים כמה פעמים את הביטוי אמונה. נתייחס לשנים מהם בכדי לרדת לשורש הסוגיא בעז"ה. כאשר משה רבינו עליו השלום מגיע אל בני ישראל כתוב (שמות ד, ל-לא):
וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
לאחר קריעת ים סוף, הניסים הגדולים ומותם של המצרים הרודפים אחר בני ישראל אומרת התורה (שמות יד, ל-לא):

פתחי אמונה (39)

הרב אלישיב קפקה

4 - לאן שבים ולמה מתוודים?

5 - מה זה בכלל אמונה?

6 - רמב"ם וכוזרי

טען עוד

וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
ולכאורה, אם כבר האמינו במצרים, מה התחדש על הים? אלא נראה שהדבר מבטא מדרגות אמונה שונות, זו למעלה מזו. אם כך הם פני הדברים, צריך לבאר כיצד בידיעות, או ברגשות יתכנו רמות שונות משמעותיות כל כך עד כדי שהתורה תציין זאת. לשם כך נצטרך להגדיר מה כלול במושג 'אמונה'?

אמונה היא ידיעה
יש גישות המסבירות את האמונה כידיעה וודאית. אם אמונה היא ידיעה מה יש לדעת עוד? לשיטה זו, תמיד יתכנו בירורים שכליים משכנעים יותר, ומאמתים יותר את אמונתנו. כמו כן, בדברי הרמב"ם רואים שעיקר העמל המחשבתי ברמה גבוהה היא יכולת ההפשטה. ככל שאנו מפשיטים יותר את תפיסתנו, ומבינים שהבורא יתברך הוא גבוה מעל גבוה ואין לנו יכולת תפיסה בו, כך אמונתנו זכה ומחזקה יותר.

אמונה כחיים
גישה שניה מבארת שעל אף שנכון הדבר שצריך להגיע לבירורים בהירים, אין זה עיקרה של האמונה. הדגש מופנה להבנת עניינה של האמונה שהיא עצם החיים. הרצי"ה (שיחות הרצי"ה בראשית, עמוד 20) היה מביא שני פסוקים המבטאים את היחס בין ידיעות לחיים. ביחס לחכמה נאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב) ואילו ביחס לאמונה נאמר "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). החכמה נותנת חיים אך היא עצמה אינה החיים. אך האמונה היא החיים בעצמם. ואמירה זו מצריכה בירור נוסף והוא עצם היחס שלנו אל האלוקות.

עצם והתגלות
כל דבר במציאות ניכר מצד עצם מציאותו ומצד ההתגלות שלו אלינו. לדוגמא – מעשה של אדם אחד הוא עובדה קיימת, אך המשמעות שלו לסובביו משתנה בין המקבלים, לאחד הוא חיובי ולשני הוא אסון. כמו כן, בחפצים, עצם המציאות של הדבר הוא דבר המורגש ומובן אך כל יחסנו אליו הוא מצד מה שאנו מסוגלים להכיל בתוכנו.
מאחורי כל הגילויים השונים עומדת נקודת הקיום העצמית של הדבר, שאנו מודעים אליה אך לא מסוגלים להתרכז בה בפני עצמה, היא נעלמת מאיתנו בלתי נתפשת בעין ואף במחשבה קשה להקיפה. נקודת הקיום הבלתי נתפשת היא החיות האלוקית שיש בכל הבריאה.
ישנם דוגמאות לזה בעולם החול. המדע גילה שבעצם החומר שאנו רואים בעין אינו דומה כלל למה שהוא באמת, הקשה אינו קשה כי אם מלא ריק ואלקטרונים הסובבים במהירות. אין אדם שיכול לחיות בתודעה שהוא כלום והוא מתהלך על כלום ובעצם הכל בלתי קיים..
דהיינו, ה' ברא את עולמו באופן שנפנה אליו דרך הגילויים, דרך הבריאה ועם זאת לזכור שהוא בעצמו רם על כל רמים ומעל לכל תפיסה, לפני העולם ואחריו.

האמונה כקשר עם הבורא
כלומר, בכל יצור בבריאה יש נקודת חיות הנקראת אמונה, אמנם, אצל רשעים את אותו קשר של חיות אלוקית מנצלים לרעה ועל כך יענשו, ואילו הצדיקים חיים את הקשר והדבקות האלוקית בכל רגע וכפי מעלם זה.
רעיון זה הסביר הרב זצ"ל בשיעור על הכוזרי (מאמרי ראיה עמ' 487):

נקודת האמונה היא יחס האדם להאין סוף ברוך הוא, וכל העולמים מתרכזים בנקודה אין סופית זו.

כלומר, מהות האמונה היא הקשר הנפשי-טבעי-נשמתי של הנברא אל בוראו. והמציאות כולה היא התגלות וביטוי של שייכות עמוקה זו. ומכאן נחזור לפסוקים המובאים בתחילה. הפסוקים מדברים על שני תהליכי הפנמת אמונה, הם מבטאים רמות שונות של אמונה היינו עומק הבנה ותפיסה והשפעה על החיים כולם. זוהי מצוות האמונה – לדעת את ה', לחיות זאת בכמה שיותר רבדי חיים. וכך ממשיך הרב זצ"ל:
ועל כן כח האמונה הצפון בעולם הוא יסוד קיומו של עולם, וכל התורות והלמודים באים רק להרחיב את האמונה במחשבה ובמעשה "אמונה זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע". מהות הידיעה הוא להכיר את האוצר הצפון בים האמונה.
וכך חשבתי לבאר שה'ב' של באמונתו היא ה'בתוך' – באמונה עצמה חיים, בתוך האמונה, בתוך הקשר עם ה', שם נמצא מרחב החיים שלנו. נראה לי שהנביא מדבר דווקא על 'צדיק' משום שלא כל אחד חי בתודעת קשר אל ה' כל ימיו, לעומת הצדיק הרואה את כל חייו כדבוקים בה', ולכן בתוך הקשר הכללי הזה של הבריאה אל מקורה – שם הוא חי.

מעלתו של עם ישראל
ואמנם, כשם שקיימות מדרגות שונות בתוך עם ישראל, כך הן קיימות בין האומות. אצל האומות אין זכירה לאומית חיה של הבורא ומעורבותו בחיי החברה. ואילו יחודו של עם ישראל ביכולת הרוחנית הגבוהה שלו לחיות באטמוספרה שזוכרת את ה' כל הזמן וזה מתבטא אפילו ברמות לאומיות. וכדברי הרב צבי יהודה זצ"ל (לנתיבות ישראל, מאמר 'התרבות הישראלית'):
ועל אחת כמה וכמה בישראל שהרי בזה הוא עיקר מהותה המיוחדת ומובדלת של תרבות ישראל עם תורת האחדות שלה בזכירת תמיד של התכן הפנימי האחד הכללי האלהי אשר להויה כולה הממלא וכולל את כולה עם כל פרטי החילוקים והמעקשים החליפות והתמורות שבה שכולם מובלעים בכלליותו ומגלים את עומק רוממותו ובשימת דרכי החיים כולם וארחותיהם על פיהו.

פתחי אמונה