ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחרן לארץ ישראל ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית לך לך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

פרשת לך-לך התשס"ו

מחרן לארץ ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
עינבל בת אלון

על אברהם לצאת מארצו וממולדתו ליעד בלתי ידוע. וכך אומרת התורה (בראשית יב, א) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". בנוהג שבעולם, אם אדם נוסע במונית, עליו לומר לנהג מראש מהו יעד נסיעתו, ולא יאמר לנהג תתחיל בנסיעה ואני אומר לך היכן לעצור, ולפחות יאמר לו את כיוון הנסיעה. כמו כן, לא ישכור פועל יהודי לחרוש לו את שדהו ויאמר לו תחרוש עד שאומר לך להפסיק, אלא צריך לומר לו מראש היכן גבול השדה אשר עליו לחרוש. ולפי זה קשה, מדוע אמר הקב"ה לאברהם ללכת ליעד בלתי ידוע, היה צריך לומר לו מראש שהוא לוקח אותו לארץ ישראל ? אלא אומר רש"י, וז"ל: "לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור". ואומרים חז"ל, היה אברהם הולך בדרך, וכשהגיע לדמשק, לא הרגיש בה משהו מיוחד, ולא התאווה אליה. הגיע לסוריא והנה היא חבל ארץ ככל הארצות, ולא חשק בה, וכן לבנון וכן שאר כל הארצות. אבל כשהגיע לארץ ישראל, מייד הרגיש את קדושתה ומעלתה המיוחדת, והתחיל להתאוות בלבו ואמר הלוואי שזו היא הארץ המובטחת שה' הבטיח לתת לי. ואז פנה אליו הקב"ה ואמר לו, את הארץ הזאת המיוחדת רצית, אותה תקבל, וכך קיבל אברהם אבינו טובה כפולה ומכופלת בעבור שהתאווה אליה, וזכה בה (עיין בדברי ר' ירמיה בילקוט שמעוני באות י"ב על פרשת לך לך).

מארצך וממולדתך ומבית אביך
ידוע שהיוצא לדרך, יוצא תחילה מביתו, לאחר מכן יוצא משכונתו, אחר כך מעירו, ולבסוף יוצא מארצו. ויש לשאול, מדוע הקב"ה הפך את סדר יציאתו של אברהם אבינו ממה שמקובל בעולם? ואמרו המפרשים, שהתורה מלמדת אותנו כיצד לצאת מהשפעה של סביבה שלילית. אברהם אבינו גר במקום שהיה תחת שלטונו של נמרוד, ולכן אמר לו הקב"ה קודם תתנתק משלטונו ומהשפעתו של נמרוד ותצא "מארצך". אחר כך תתנתק ותיטהר מכל אווירה שלילית הקרובה אליך בחיי היום יום, וזהו שאמר לו "וממולדתך". ואחר כן אמר לו הקב"ה שעליו להסיר כל סיג וזכר של ההשפעות השליליות שהושפע מהם בבית אביו, וזהו שאמר לו בסוף "ומבית אביך". מכאן אנו לומדים שהדרך לתיקון מידות רעות והשפעותיהן היא בשלבים, בתחילה ינקה את ההשפעות החזקות, ובהדרגה יסיר את ההשפעות הקטנות וההרגלים הדבוקים בו מחמת אותה המידה, ובדרך זו מובטח לו שיסיר מעליו את אותה מידה רעה. ואם אינו יכול, יתחיל להתנתק מהקל אל הכבד.

דרך התשובה - לאט ובטוח

ועוד יש לבאר, אמר הקב"ה לאברהם אבינו, אתה משמש דוגמה ולמופת לכל בני ישראל בכל הדורות כולם, וממך ילמדו מוסר, ולכן רמז לו מהי הדרך בה אדם צריך ללכת כשהוא רוצה לחזור בתשובה שלמה. הנה דרכו של היצר הרע הוא להכשיל את האדם, וכשהוא רואה אדם שרוצה להתעלות ולהתחזק בתורה ובמצוות, הוא בא אליו ומפתה אותו להתעלות מייד למדרגות גבוהות, והוא יודע שהאדם לא יצליח לעמוד בזה, וכך יתייאש ויפול ברוחו ויחזור לסורו. על כן אומר הקב"ה לאברהם אבינו שילמד את זרעו שלא "לקפוץ" גבוה, אלא יעלו מדרגה מדרגה כמו בסולם לאט ובטוח. קודם "לך לך מארצך" - היינו לצאת מהתכונה הארצית והבהמית שלו, ואחרי כן יתנתק ממנהגי עירו ומהשפעת הסביבה, ואז יוכל לעלות ולהתעלות.

כל אדם צריך לתכנן את דרכיו ולדעת כיצד לשוב בתשובה בצורה חכמה ובטוחה. ישנם בעלי תשובה ש"קופצים" לעולם התשובה גבוה ומהר מדי, ותכף עם חזרתם בתשובה עושים עצמם "מקובלים" גדולים וכבר מעירים לסובבים אותם שאין הם נוהגים בדרך נכונה וכדומה. דרך זו מסוכנת, כי מאחר והוא עדיין לא התרגל לחיות חיי תורה, הוא אינו יציב מספיק ועלול ליפול, וכיון שקפץ גבוה מדי, גם הנפילה עלולה להיות חזקה וכואבת. על כן יש לכל אדם ללמוד קודם כל את ההלכות שחייב כל אדם לדעת, יתחיל ללמוד שו"ע או"ח מתחילתו ועד סופו ואח"כ ספרי מוסר ואמונה, וכך יצעד בהדרגה ובבטחה עד שיהיה ירא שמים אמיתי.

ואגדלה שמך
הקב"ה מבטיח לאברהם ואומר לו (שם, ב) "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי, שהכוונה במה שאמר לו הקב"ה "ואגדלה שמך" היא, שיוסיף לו את האות ה"א על שמו וייקרא אברהם במקום אברם. מסופר על יהודי אחד שהיה עושה צרות לאחיו היהודים, והיה שם משפחתו "מן". פעם אחת בירך אותו רב אחד ואמר לו שה' יתן לו את ברכת אברהם. אותו יהודי שמח שמחה גדולה על ה"ברכה" המיוחדת, וסיפר זאת לחבריו. חבריו ששמעו זאת התפלאו עד מאוד, ובאו לאותו רב וקבלו בפניו הכיצד בירכו בברכת אברהם. אמר להם הרב, ברכת אברהם היא שתתווסף לו האות ה"א על שמו, כך גם אני מברך אותו ששמו יתפרסם בעולם כ"המן" שידעו כולם שהוא עושה צרות לישראל כהמן הרשע.

והיה ברכה - מגן אברהם
אחת הברכות שהקב"ה בירך את אברהם אבינו ע"ה היא ברכת "והיה ברכה". רש"י מביא על כך שני פירושים, ובפירוש השני כתב, וז"ל: "דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם". גם לאברהם וגם ליצחק וליעקב היו מלחמות בחייהם, ולמרות הכל ברכת "מגן אברהם" נקראת ע"ש אאע"ה, כיון שנעשה לו נס שהיה לוקח עפר ומשליכו ונעשה לחיצים ובהם היה מנצח במלחמותיו, מה שלא היה אצל יצחק ויעקב.

נחום איש גם זו
הגמרא מספרת שפעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לקיסר ושלחו את נחום איש גמזו שמלומד בניסים, עם תיבה מלאים אבנים טובות ומרגליות. בדרך התארח נחום איש גם זו במלון, והאנשים שם גנבו את האוצרות שבתיבה ומילאוה בעפר. הגיע נחום לקיסר, והלה פתח את התיבה ומשראה את העפר ביקש להרוג את כל היהודים, אמר נחום איש גם זו 'גם זו לטובה'. בא אליהו הנביא ונדמה כאחד השרים ואמר לקיסר שמא עפר זה מזמן אברהם אבינו שכשהיה זורקו לאויר נעשה כחצים. ניסה הקיסר זאת וראה זה פלא נעשה העפר לחיצים, וכך הוא הצליח לגבור על אחת מהמדינות שלא הצליח לכבוש. מילא הקיסר את התיבה באבנים טובות ושלח את נחום איש גם זו בכבוד ויקר. בדרך, שוב שהה נחום איש גם זו באותו מלון וכששאלוהו אנשי המלון לפשר הכבוד שעשו לו, סיפר להם את שאירע. הלכו אנשי המלון וסתרו את ביתם והביאו את כל העפר לקיסר ואמרו לו שעפרו של נחום איש גם זו, הוא משלהם. ניסה הקיסר את עפרם אך שום דבר לא קרה, וגזר הקיסר דינם למיתה (עיין תענית כא ע"א). גם אנחנו בשעה שאנו אומרים "מגן אברהם", בקשתנו היא שהקב"ה ילחם למעננו ויגן בעדנו ונתגבר על האויבים כמו אברהם אבינו.

ארץ ישראל - מתנת עולם
התורה מפרטת את מסלול ההליכה של אברהם אבינו בארץ ישראל (שם, ו) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". ויש להבין לשם מה פירטה התורה זאת ?
ומבאר רש"י, וז"ל: "עד מקום שכם - להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם. אלון מורה - הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה". מכאן רואים עד כמה דאג הקב"ה לקיים את הבטחתו ושהארץ תהיה נתונה לעם ישראל ולא לשום אומה ולשון, ושהמתנה תהיה מתנת עולם, ואם יש צורך להלחם, שיהא בקלות ובהצלחה.

ויקרא בשם ה'
וכתוב "ויקרא שם אברם בשם ה'", ללמדנו שבכל מקום שאברהם אבינו היה הולך היה מפרסם את שמו של הקב"ה ואומר שה' הוא האלוקים והוא יצר את העולם ואת האדם, ושלא יתפתו להאמין לדבריו של נמרוד. וכתב רמב"ם (פ"א מהל' עבודת כוכבים), וז"ל: "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם" וכו' (עי"ש).

הלוך ונסוע הנגבה - הרוצה להחכים ידרים
וכתוב "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב, ט). מה מצא אברהם אבינו בנגב היבש והמדברי? אלא רצה אברהם אבינו ללמד לבניו לדורות שתמיד צריך לשאוף לעלות ולהתעלות ללא הפסקה, וכפי שהוא עצמו עשה, וגם רמז למאמר חז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב): "הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום". המנורה שהיא סמל לחכמה היתה מונחת בדרום, והשולחן שהוא סמל לפרנסה ועושר היה מונח בצפון. אברהם אבינו הדרים - השתוקק לחכמה, ושגם העושר יהיה לו לעזר לחכמת התורה ולכן כתוב "וילך אברם הלוך ונסוע הנגבה".

מעלת הצניעות
כשפרעה לקח את שרה כתוב (בראשית יב, יז) "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם". אומר רש"י: "על פי דיבורה אומרת למלאך הך והוא מכה". פרעה התפלא מהיכן נכנס זה שהיכהו וכיצד הצליח לעקוף את כל שומרי בית המלך. ומכאן רואים כמה גדולה מעלתה של הצניעות שבגלל צניעותה המופלגת של שרה אמנו זכתה להנצל מאותו רשע ומלאך בא משמים להצילה. וכן הקב"ה אמר לאברהם אבינו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא,יב). ופירש רש"י: "בקול רוח הקדש שבה, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות". שרה לא נזרקה לכבשן האש וכו' עכ"ז זכתה לרוה"ק ולנבואה בזכות כח הצניעות שהיה בה. והמלאכים שואלים "איה שרה אשתך", להבליט צניעות שיש בה.

מצוות ומעשים טובים לעוה"ב
הגמרא אומרת שטבע האנשים להתקרב למקום שריחו ערֵב, ולהתרחק ממקום מאוס. וצריך האדם לדעת שהוא מסוגל להיות מקורב לבריות במעשיו הנאים, ומאידך הוא יכול להיות מאוס ולהרחיק את הבריות מעליו במעשיו המושחתים. משל לחמור שהעמיסו עליו דברים מאוסים וכולם היו בורחים ממנו. והנה כשהגיע לאורווה התגאה החמור בפני הסוסים והחיות שכולם פוחדים ממנו ועל כן אינם מקרבים אליו. למחרת העמיסו עליו מיני בשמים ושמן ערֵב והיו כל בני האדם מתקרבים אליו להריח, ואמר החמור לחבריו ראו שכולם אוהבים אותי. אמר לו השועל, חמור נשאר חמור, ואפילו אינך מסוגל להבין שברחו ממך מפני הריח הרע, ואח"כ רצו בקרבתך בגלל הריח הטוב. צריך כל אדם לדעת ולהבין שכל דבר טוב שאדם נושא עמו, יתלווה אליו גם בעולם האמת, כי בעולם האמת אין עושר ואין כבוד, ואין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב אלא מצוות ומעשים טובים בלבד.

אברהם אבינו מקדש שם שמים
וכתוב (בראשית יג, ז) "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט". מכאן אנו למדים שבדרך כלל ריב מתחיל בדברים קלים ופשוטים ואם לא עוצרים אותו מייד יכול להתפתח לריב גדול. מרן הבא"ח שואל מדוע הלך אברם לסדום ומה היה לו לחפש שם, אלא שלוט היה יפה ודמות קומתו כשל אברהם, וכשראה אותו נמרוד חשב שהוא אברהם, והבין שיכולים עוד אנשים לטעות באותה הדרך, ולקח את לוט עמו, והיה מכריז הנה הכנעתי את אברהם והוא בשליטתי. כששמע אברהם שנשבה אחיינו והיה נמרוד מטעה את כולם ואומר שאברהם אבינו נכנע, קינא לה' מאוד וירד לסדום להלחם כדי להציל את קדושת שמו של הקב"ה ולהפסיק את חילול ה' הנורא שנעשה שם.

הארץ אשר אתה רואה
כתוב (בראשית יג, טו) "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". אם למשל שני אנשים הלכו ברחוב וראו שטר של מאתיים שקל, זה אומר השטר שלי, וחברו רץ ותפס את השטר והגביהו - השני זכה בו, כי מהדין אין קנין בראיה בלבד אלא בהגבהה. אבל אם מפקיר אדם שטר כסף ואומר שכל מי שיראה את השטר יזכה בו בראייתו, אזי הרואה הראשון זכה, ויכול להוציאו ממי שהרים את השטר לפניו. כך גם הקב"ה לקח את אברהם אבינו והראה לו את כל הארץ ואמר לו שהוא מקנה לו אותה על ידי ראייה, כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו. והתורה מדגישה ואומרת "לך אתננה" ולא לישמעאל ולא לעשו "כי ביצחק יקרא לך זרע".

הללו את ה' כל גויים
וכתוב "הללו ה' את כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" (תהלים קיז, א-ב). נשאלת השאלה, וכי הגויים יבואו וישבחו את הקב"ה כי גבר עלינו חסדו? אלא אומר רשב"י: לעתיד לבא יבואו אומות העולם ויודו לקב"ה על כל הנסים שהוא עשה עמנו. והגויים יודעים כמה צרות הם רצו לעשות לעם ישראל, והקב"ה הפר עצתם וקלקל מחשבתם והשיב להם גמולם בראשם. וכמה פצצות וקסאמים הם תכננו להפיל עלינו, ויש מהם שנפלו עליהם - "חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה". והם יודעים את הנסים שעושה ה' עמנו, יותר ממה שאנו יודעים. וידוע שעל גוש קטיף זרקו אלפי פצצות מרגמה, וב"ה, ה' פודה ומציל ומושיע.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il