ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש שמות

שמות התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
"ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"
פסוק זה פותח את פרשתנו, ועל שמו אף נקרא כל ספר שמות. השמות של בני-ישראל, אלו שניתנו להם לאחר לידתם, אותם שמות שעמם באו למצרים, הם גם אלו שעזרו להם לצאת משם בבוא הזמן. כך אומרים חז"ל, שבעבור שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, את לשונם ואת מלבושם. זה לא היה פשוט ליהודים לשמור על הזהות היהודית במצרים. היה הרבה יותר קל ליהודים להיראות כמו המצרים, להתלבש כמותם, לדבר בשפתם ולקרוא לילדיהם בשמות של המצרים. אולי הם היו יכולים גם להינצל מעבודת פרך בזכות זה. עם זאת – הם לא רצו לוותר על עצמם. הם אמרו: אנו יהודים, ונישאר יהודים בכל מצב. הדברים הללו צריכים להיות כמו תמרור ליהודי הגולה שנשארו שם ולא עלו ארצה. הם צריכים לשאול את עצמם האם הם קוראים לילדיהם ראובן או רוברט, האם הם מדברים עברית או אנגלית והאם הם לובשים מלבוש יהודי או שהם מתלבשים ומסתפרים ומתראים כמו הגויים שהם שוכנים בתוכם. כי כדי להיגאל, צריך יהודי לאמץ את דרך האבות.

אנטישמיות – סיבה לגאולה
הקב"ה שלח למשה מלאך מתוך סנה בוער, ועל אף שסנה זה עשוי היה קוצים – הוא לא נאכל באש. הסיפור הזה הוא לא סתמי. למה חשב הקב"ה להראות עצמו למשה דווקא מתוך הסנה, שהוא שיח קוצני?
חכמינו אמרו שכך היו היהודים נראים בעיני הגויים, כמו קוצים. על הפסוק "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" דרשו חז"ל (שמות רבה א): "מלמד שהיו ישראל דומין בעיניהם כקוצים". אמר הקב"ה, זה המקום שבו אתגלה לבני וממנו אביא להם גאולה.
לאחר התגלות המלאך למשה בסנה, נגלה הקב"ה אל משה ואומר לו כי החליט לגאול את עם-ישראל, משום שלוחצים אותם, שמיצרים להם. "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו". דווקא מתוך המציאות הזאת של הצער מתגלה המלאך למשה, ואחר כך גם הקב"ה בכבודו ובעצמו.
כך גם בימינו, רואים בעליל שעם-ישראל בארץ ישראל נתון בלחץ ובמיצר, כפי שלא ראה בכל תולדותיו. הן מבית והן מחוץ. עשיו לוחץ, ישמעאל לוחץ, הנמצאים בקצה העם גם הם לוחצים. והקב"ה שראה אז את עם-ישראל שנמצא במצב קשה, כמאמר הכתוב "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם" – נגלה למשה רבנו ועושה אותו שליח לגאול את עם-ישראל, אפילו לפני הזמן. לפני סיומן של ארבע-מאות שנה.
גם בימינו, כשאנחנו נמצאים במצב הקשה ביותר, צריכים אנו "להסב את תשומת הלב" של הקב"ה. עלינו לזעוק, לצעוק ולהתפלל. כל זמן שאנו עושים כן, הקב"ה יגאל אותנו אפילו לא "בעִתה", לא בזמן שנקצב לנו, אלא "אחישנה", במהירות. "עת צרה היא ליעקב – וממנה ייוושע", ואף לפני הזמן. ועל כן נתפלל לה' יתברך, שיסייענו שכל דברי הצרים לנו יהיו להבל וריק וכחרס הנשבר, וישלח לנו גואל צדק במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.

" וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה"
בפסוק זה נרמז חיוב קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. ובא הרמז בראשי תיבות: ו'חייב א'דם ל'קרא ה'פרשה, ש'ניים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, ב'טעמיה נ'יגוניה י'קראנה (וראה בבעל הטורים ר"ת אחרים).
ויש להבין, מדוע נרמזה אמירת שנים מקרא ואחד תרגום דווקא בפסוק זה?ה תשובה היא על פי דברי הגמרא במסכת ברכות (ח.): "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו" (וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' רפה סעי' א–ב).
והקשו התוספות (שם): מדוע נקטה הגמרא פסוק "עטרות ודיבון"? הרי היתה יכולה להביא את הפסוק "ראובן שמעון", שאין עליו תרגום כלל, אף לא תרגום ירושלמי! (וראה שם מה שתירצו). מעתה יובן למה רמזו מצוה זו בפסוק "ואלה שמות": כדי להדגיש את חובת האדם לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו את הפסוק הבא: "ראובן שמעון לוי ויהודה" שאין בו כלל תרגום, חייב לקרוא ולתרגם.

בריאה מיוחדת ושמה מנוחת שבת
בבריאת העולם כתוב שהקב"ה "שבת וינפש", ומאז באה שבת באה מנוחה, כלומר, שבשבת יש קדושה מיוחדת. פעם היתה תנועת הקיבוצים, שהכריזו שכל מי שעובד בשבת יקבל יום אחד בשבוע כבחירתו כנגד עבודתו ביום השבת. יהודי אחד ירא שמים התפלא על כך, ופנה אליהם ואמר להם שלא יתכן הדבר הזה, וכי הוא לא מרגיש מנוחה אלא בשבת עצמה, מה שלא מורגש בשום יום מימות החול. מכאן, שיש בריאה מיוחדת בשבת שנקראת "מנוחה". והקב"ה בעצמו אומר "אני שבתתי". ויש להבין ממה הקב"ה שבת? וכי ברא את העולם בידיו? הרי הכל אמר בדיבור? אלא מכאן שבשבת הדיבור התקדש ואסור לדבר בה אפילו דברי חול, ולא הותר אלא לדבר בה דברי תורה. עד כדי כך שרשב"י שמע את אמו מדברת, ולא דברי חול אלא דברי קדושה בהרחבה. ואמר לה, מי ששומע אותך לא מבין, כי הוא חושב שאת מדברת דברים בטלים, ותדברי פחות. ולא כאותם שמעבירים את זמנם בקריאת עתונים. פעם הייתי הולך לבית הכנסת ביום שישי, והייתי רואה "סבלים" מסכנים שמרימים חבילה של נייר עבות, שאלתי אותם מה זה? אמרו לי זה ערמת של עיתונים, אמרתי להם לא ניתנו שבתות אלא ללימוד תורה.

שכר לימוד תורה בשבת
שכר לימוד התורה בשבת רב ועצום במאוד מאוד, ואדם שיושב ולומד בשבת, יש אומרים ששכרו פי ארבעים מלימוד של יום חול, ויש אומרים פי ארבע מאות יותר מיום חול!!. לרבנים אני אומר שמותר להם לישון שעה בשבת, או שעה וחצי. ולבעלי בתים אני אומר שלא לישון, כי הם כל השבוע עובדים וצריכים לנצל את השבת ללמוד בה תורה, ולא ניתנו אלא ללמוד בה תורה, וזה דבר חשוב.

שו"ת הרב הראשי סימן מב- חיוב בדיקת מזוזות במקום העבודה
אנכי עובד בדואר בעיר ______.המזוזות בבנין הדואר הנן ישנות ולא נבדקו מזה 15 שנה. בקשתי ממנהל הסניף, שירכוש מזוזות חדשות, אך נותרתי ללא מענה. מה עלי לעשות בנידון? א. האם מותר לי לעבוד בבנין שיש חשש שהמזוזות שלו פסולות?
ב. האם איני עובר בכך על איזה איסור?

כיון שאינך האחראי במקום, לכן לא מוטלת עליך האחריות והחיוב לבדוק את המזוזות.
אמנם, הנך יכול לפנות שוב להנהלת הדואר ולבקשה שיבדקו אותן, אך אם היא מתנגדת - אינך יכול להכריחה לבודקן1 2.

סימן מג השגת גבול בקופות צדקה
לפני מספר שנים ייסדנו בעירנו מרכז רוחני על שם הרב הגאון ______, ובה פעילות תורנית עניפה, כגון: לימוד תורה לנשים, נוער ומבוגרים.
בתקופת "בין הזמנים" באים כל בני הישיבות ללמוד אצלנו, לכן ההוצאות הן מרובות מאוד. בכדי לכסות את ההוצאות הפצנו ברחבי העיר קופות צדקה, וכך שכרנו מגיד שיעור בתשלום, והלימוד עלה והצליח.
לפני כחצי שנה נפתחו מספר ישיבות בעיר, כן ירבו, והם החלו להפיץ קופות צדקה משלהן, כך נמצאו קופותינו נפסדות במידה ניכרת. ממילא האברך אשר השתכר מריקון הקופות ברחבי העיר חדל ממלאכתו זו, באשר הטרחה מרובה והרווח זעום. כך קרה, שמגיד השיעור לא קיבל את שכרו והשיעור הופסק לצערנו הרב. פניתי למפיצי הקופות של הישיבות הנ"ל בבקשה כי יספקו לנו מגיד שיעור, אך נעניתי בשלילה.
לכן אני מבקש מכבודו פסק הלכה:
א. האם אין לנו דין של "עניי עירך קודמין"? ואין עני אלא העני ממצוות ולימוד תורה.
ב. האם אין בהנחת הקופות החדשות איסור של "לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים"?

כל אדם שיש לו בביתו קופת צדקה רשאי להוסיף קופה נוספת, והוא יחליט אם לתת וכמה לתת לכל אחת מהקופות. הכל לפי שיקול דעתו1.
אמנם, נכון שאדם הרגיל לתרום למען ישיבה מסוימת יש ספק בהלכה אם יכול לשנות ולתת לישיבה אחרת2.
כמובן שא"א למנוע ממוסד מסוים להתרים עבורו. זכותכם להסביר לציבור הרחב שעניי עירך קודמים3, ומניעתם לתרום למרכז הרוחני של עירכם, גורם להפסקת שיעורי התורה במקומכם.כידוע לא אלמן ישראל ואין צבור עני.יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר.

נתת לו אורך ימים באור פניך
סיפר הרב, שיום שישי אחד לא היה לבן איש חי כסף מזומן לשלם לרבי אליהו כנוש בעבור הבשר שהביא לו לכבוד שבת קודש, ואמר לחכם כנוש שישלם לו ביום ראשון. כשראה רבי יעקב בנו של הבן איש חי את חכם כנוש ופניו לא כתמול שלשום, שאל אותו למה נראה כך, וכשסיפר לו את העניין התפלל רבי יעקב, אמר מה שאמר וציווה לחכם כנוש שיפתח את המגרה וייטול ממנה כמה שירצה! לקח חכם כנוש חופן גדול. ביום ראשון לאחר התפילה, כשבא הבן איש חי לשלם לחכם כנוש, אמר לו שכבר קיבל תשלום מבנו רבי יעקב. קרא הבן איש חי לבנו ואמר לו: מה זה? ללמוד קבלה כדי לשלם כסף? וידוע שהבן איש חי לא היה משתמש ב"שמות". באותה ההזדמנות ביקש חכם כנוש מהבן איש חי ברכה לעושר. ענה לו הבן איש חי: למה לך עושר? אז ביקש ממנו ברכה להיות תלמיד חכם. ענה לו הבן איש חי: תלמד ותהיה תלמיד חכם! וכך דחה אותו, עד שביקש בנים ובנות ואריכות ימים, ולזה הסכים הבן איש חי וברכו באריכות ימים ושלא ימות מבניו בחייו. ואמר הרב, שאכן נתקיימה הברכה, ועד גיל מופלג היה בא חכם כנוש כל בוקר מביתו בשכונת הקטמונים לישיבת "מנחת יהודה" ללמוד וללמד, ולא היה נצרך לרופא, לא הוא ולא בניו בחייו, ותוך כדי השנה שנפטר נפטרו גם בנו ובתו. ואמר הרב, ששאל את חכם כנוש מפני מה זכה שתחול עליו כזאת ברכה, ואמר לרב מפני שהידר כל ימיו לקום מלוא קומתו לפני תלמידי חכמים – אם "מפני שיבה תקום" אז תזכה ל"והדרת פני זקן". וראה גודל הברכה של הבן איש חי.

יסעדנו על ערש דווי
סיפר הרב על ימיו האחרונים של רבי עזרא עטייה ע"ה, שסבל קשות, היה גוסס זמן ממושך וסביבו כל החכמים שנלאו לדעת מה לעשות בשעה זו. עלה אליו הרב ואמר להם שיש סגולה לומר את שמות המסכתות אחת לאחת, וכך החל לומר לפניו את סדר מסכתות הש"ס, ברכות, שבת, ואילך ועל כל מסכת היה רבי עזרא מחכה רגע ומסמן בידו הקדושה להמשיך הלאה, היינו שעבר עליה במהירות במחשבת קודשו. וכשהגיעו למסכתות כתובות, בבא מציעא, קידושין, כל המסכתות הנלמדות בישיבה, סימן בידו להמתין עוד ועוד, כי לחזור עליהן מרוב שהעמיק בהן הרבה, זה יותר זמן, וכשסיים לומר לו את שמות המסכתות של הש"ס, עלתה נשמתו הטהורה השמיימה. כמובן, הרב היה גם מהעוסקים בטהרתו של ראש הישיבה.

ומלבושך שש ומשי
סיפר הרב, שפעם הגיע לעריכת חופה וקידושין, והרבנית לחשה לרב שהכלה לבושה בחוסר צניעות. אמר הרב: אם כן, נלך הביתה! סידרה הרבנית שרשרת ארוכה מהמפיות שעל השולחנות, ועטפה בה את הכלה. למרות מחאתה, שאי-אפשר להצטלם כך, הרבנית הובילה אותה כך לחופה.
הרב היה אומר בצחוק של כאב לב: עניות מרודות הן, אין להן כסף לקנות מספיק בד לכסות את הזרוע! ובזאת ביאר את הפסוק ביציאת מצרים "ושאלה אשה משכנתה... ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם" (שמות ג' כ"ב). שאל הרב: וכי הילדים ישמשו לסבלים? והסביר הרב שבאה התורה ללמד שכאשר תשאל אשה יהודייה בגדים מהשכנה המצרית, לא תלבש היהודייה את אותם בגדים, כי כמות הבד בבגדה של המצרייה הבוגרת הייתה מתאימה כדי לכסות ילדה יהודייה בצניעות, ואין בגד זה מתאים חלילה ליהודייה בוגרת. לכן את הבגד שתשאל משכנתה בת גילה – "ושמתם על בנותיכם"...

למשפחותם לבית אבותם
סיפר הרב, שפעם בא לבית הדין סיפור של משפחה שיש להם עשרה ילדים, והאיש בידו תעודה מרופא שלא היה יכול להוליד מעולם, ולכן הילדים לא ממנו וממילא הם ממזרים. הסיפור הגיע אל בית הדין הגדול, והרב רואה ומתפלא, עשרה ילדים, והאשה נראית צנועה ויראת שמים! איך יכול להיות? שאל הרב את האשה איך קוראים לבן הגדול, והשיבה יצחק. למה? שאל הרב, על שם האבא של הבעל, ענתה האשה. ואיך לבן השני? פלוני, על שם הסבא של הבעל. אמר הרב לבעל, זה ודאי הילדים שלך, הרי קראת להם בשמות אבותיך! והלה מביא לרב תעודות שלא היה יכול להוליד מעולם! ומה יועיל איך קרא לילדים? ישב הרב לעיין ומצא בספר "מראות הצובאות" דבר שאפשר ללמוד ממנו שיכולה להיות אפשרות שעשה אדם ניתוח באופן שיראה עכשיו כאינו יכול להוליד מעולם, על כן אמר הרב שהילדים כשרים, ושהבעל כנראה עשה ניתוח. באותו זמן הגיע לארץ פרופסור מגרמניה שעירבו אותו בפרשה, ואמר שהוא רוצה לפגוש את הרב שפוסק הלכה נגד המציאות, שלא יכול להיות כזה דבר. הרב נפגש עמו ואמר לו שהאיש עשה ניתוח כזה וכזה, והרופא מכחיש שאי-אפשר שלא להבחין בין מי שנולד כך לבין מי שעשה ניתוח. עד שאמר הרופא לרב שאם עשו ניתוח הוא יוכל להבחין, ושלחו הרב לבדוק את הבעל, ולאחר הבדיקה מצא שהדברים כדברי הרב ואמר כמה גדולים חכמי ישראל.
עוד בנושא שמות
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il