ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש תצוה

תצוה התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
חיבור האפוד – חיבור לתורה
אחת המלאכות המורכבות שבכלי המשכן היתה מלאכת עשיית האפוד, והתורה מאריכה בה במיוחד, וממלאכה זו ניתן ללמוד אורחות חיים על פי דרך התורה. התורה כותבת: "וְ עָשּו אֶ ת הָ אֵפֹד זָהָב תְכלֶת וְַארְגָמָן תֹולַעַת שָנִי וְשֵש מָשְזָר מַעֲשֵה חֹשֵב. שְתֵי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה ּלֹו אֶל שְנֵי קְצֹותיו וחֻבָר". הנה התורה דורשת שחלקי האפוד יהיו מחוברים האחד לשני קשר בל ינותק, ומזה צריכים ללמוד שעלינו להיות 'מחוברים' ודבוקים לתורת ישראל ולצדיקים.

שופטים לא יזוזו כלל ממשפטי התורה
גם במלאכת החושן התורה מאריכה וכותבת: וְעָשִיתָ חֹשֶן מִשְפָט מַעֲשֵה חֹשֵב כְמַעֲשֵה אֵפֹד תַעֲשֶוו וכו' . 'וְיִרְכְסּו אֶת הַחֹשֶן מטבעתיו אֶל טַבְעֹת הָאֵפֹד בִ פְתִיל תְכֵלֶת לִהְיֹות עַל חֵשֶב הָאֵפֹוד וְלֹא יִזַח הַחֹשֶן מֵעַל הָאֵפֹוד", מכאן שהחושן והאפוד צריכים להיות צמודים לאהרן הכהן, ולא לזוז ממנו כלל. וצריך להבין, מה כל כך חשוב בחושן שצריך להיות צמוד לבל יזוז כלל מהכהן? אלא, התורה באה ללמדנו דרך המשפט, שיזהרו שופטי ישראל שלא יזוזו ממשפטי התורה כלל, והחושן מרמז על מערכת המשפט כמו שכתוב במלאכה זו:"וְנָשָא ַאהֲרֹן אֶת שְמֹות בְנֵי יִׂשְרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְּפָּט עַל לִבֹו בְבֹאֹו אֶל הַקֹדֶש לְזִכָרֹן לִפְנֵי ה' תָמִיד. וְנָתַתָ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְּפָּ ט אֶת הָאּורִים וְאֶת הַתֻמִים וְהָיּו עַל לֵב ַאהֲרֹן בְבֹאֹו לִ פְנֵי ה' וְ נָשָא ַאהֲרֹן אֶת מִשְפַט בְנֵי יִשְרָאֵל עַל לִבֹו לִפְנֵי ה' תָמיד". שְּמֹות בְּנֵי יִּשְּרָּאֵל בְּחֹשֶׁן הִַּמשְּפט" עוד ניתן ללמוד ממה שהתורה כותבת שנשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט, שאסור לשופט להכיר פנים במשפט, ולא יחשוב על אחד הצדדים שהוא עני או עשיר, מכובד או פשוט, אלא כולם שוים, כי המשפט הוא לפני ה', וצריך לדונו על פי מה שציוה הבורא, ועל כן צריך שלא יזח ממנו כלל.

אחת לששים או לשבעים שנה
בפיטום הקטורת אנו אומרים 'אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה וכו' – וכי לא יכלו לכתוב תאריך מדוייק? אלא שהקטורת היתה מורכבת מ-563 מנים כמניין ימות החמה, וביום הכיפורים היה נכנס הכהן לקה"ק ולוקח דקה מן הדקה ומקטיר. עבודת פיטום הקטורת היתה קשה, כי היה צריך להחזיק בד בבד את המחתה, ואת האש, ולערבבם,ופעמים שהכהן היה מחזיק את המחתה בפיו. היה כהן שיש לו ידיים גדולות, והיה כהן בעל ידיים קטנות. ועל כן אומרים שאחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שיריים, כלומר ממה שהוא השאיר, וזה היה משתנה לפי ידי הכהן. ]וטעות הוא מה שאומרים לחצאין, כי לא היה חצאין אלא שיריים ממה שנשאר מכף ידו של הכהן. ולמרות זאת אומרים את זה, ותקובל ברצון[.

הסכמת ב"ד של מעלה על קביעת מועדים
חגים ומועדים נקבעים על פי קביעת ראשי החודשים, ועל הלבנה נאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ואמנם, כאר בית דין משנים את קביעת הראש חודש כדי שהמועד יחול במועד נוח וטוב לישראל, מסכימים עמם בית דין של מעלה. וע"ז כתוב בירושלמי 'אשירה לה' כי גמל עלי' – מה שפוסקים כאן, עושים ומקיימים למעלה )עיין יפה עיניים על מסכת כתובות דף כ"ג ע"א והגאון שם(.

כי חוק לישראל הוא – התאריך בידי ישראל
על המשפט נאמר )תהלים פ"א( 'כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב', מכאן אומר הזוהר הקדוש שאת זמן המשפט אנחנו קובעים. אפשר לתאר אדם שיש לו משפט פלילי חמור ביותר, והשופט קובע לו תאריך למשפט לעוד מספר חודשים, אבל הנאשם מבקש שיהיה המשפט אחרי יומיים כי אז יחול יום ההולדת שלו, והוא מאמין שיהיה לו מזה סימן טוב – והשופט מסביר לו פנים ומסכים עמו; הנה הקטגור בראותו את פני השופט שמאיר פנים לנאשם, מתייאש ו'יורד' מהתקפתו, כי הוא כבר מבין שלא יצליח בה נגד נאשם זה. כך - הקב"ה עושה עם עמו ישראל חסד עצום שהוא אומר לעם ישראל שתאריך יום הדין הקדוש בידיים שלהם, ואז נסתם פי המקטרג בראותו מראש כזאת מחווה מאת הבורא לעמו. והקב"ה אומר לו לך ואסוף לי נתונים פליליים וקטרוגים מעמים אחרים, אבל בעם ישראל אל תגע.


שות הרב הראשי סימן קצח עיצוב ארונות קודש וציור על קירות בית-כנסת
במפעלנו אנו עוסקים בתכנון וייצור ארונות קודש, בימות תפילה, עמודי דרשה וכן לוחות זיכרון והנצחה לבתי כנסת ולישיבות.
במסגרת עבודתנו אנו נתקלים במגוון הדעות של ציבור הלקוחות הנרחב. התעוררו לנו מספר שאלות הלכתיות הקשורות לתחום עיסוקנו, כגון:
א. האם על לוחות הברית להיות כשני מלבנים, או שניתן לעגל אותם מלמעלה?
ב. האם מותר לקשט ארון קודש בדמויות של שני אריות?
ג. האם מותר לקשט חזית של ארון קודש בסמלי השבטים, בתמונה פיסולית או בחריטה על פח ישר?
ד. האם מותר לצייר על קירות בית הכנסת תמונות, כגון: הכותל המערבי, קבר רחל, או כל מוטיב דתי אחר?
נודה לכבוד הרב אם ייתן לנו חוות דעת מוסמכת בנושאים הנ"ל, על מנת שנוכל לפעול בהתאם להנחיות מוסמכות ובלב שקט.

א. עד היום נהגו לעשות את שני לוחות הברית כשהם מעוגלים בחלקם העליון, אמנם לאחרונה יצאו עוררין על כך, וביקשו לשנותם ולעשותם מרובעים למעלה. הנכם יכולים לעשותם עגולים או מרובעים, הכל כרצונו של המזמין1.
ב. אין לקשט ארון קודש בדמויות של שני אריות וכד'2.
ג. מותר לקשט את חזית ארון קודש בסמלי השבטים וכו', אך יש לעשותם בחריטה על פח ישר ולא בצורה פיסולית3. וכמו כן, יש לקובעם למעלה מגובה עיני אדם בינוני4.
ד. מותר לצייר תמונות של קבר רחל, הכותל וכו' על קירות בהכנ"ס, אך יש לעשותן למעלה מגובה אדם בינוני. וכן, יש להשתדל שלא יהיו ציורים בצד מזרח של ביהכנ"ס5. ויש להקפיד שלא יהיו ציורים של צורת אדם6 7.
יה"ר שתזכו לברכה והצלחה, ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.
סימן ר לבישת ציצית בשיעורי ספורט, בלילה וסביב למותניים
א. האם ניתן להורות לתלמידים, שמי שקשה לו ללבוש ציצית בשעור ספורט, משום שהדבר מקשה על עשיית תרגילי התעמלות או מפאת החום והזיעה, הרשות בידו שלא ללובשה? אציין, שמהסיבות הנ"ל התלמידים לובשים גופיה בלבד בשיעור זה, ובקיץ אף מורידים אותה.
ב. האם ניתן להורות לתלמידים ללבוש בשיעור ספורט גופיית-ציצית? אציין, שקשה למצוא בחנויות בגד כזה, מה עוד שבשעת הכיבוס הציציות עלולות להפסל.
ג. האם ניתן להקל ולא ללבוש ציצית בלילה מפאת החום הכבד והלחות השוררים באזורנו?
ד. האם מותר ללבוש את הציצית בצורה אחרת מפאת החום, כגון: לקושרה סביב המותניים?
א. כפי שעולה משאלתך, התלמידים לובשים גופיה בלבד בשיעור התעמלות, ולפעמים בקיץ אף ללא כל לבוש עליון, כיון שהלבוש העליון מפריע לפעילותם בשיעורים אלו.
לאור הנ"ל, אין כל מצוה בזמן שיעור התעמלות ללבוש ט"ק באופן שיפריע לפעילות הספורטיבית, וגם הדבר אינו לכבוד הט"ק.
אך יש להורות לתלמידים, שמיד לאחר שהם מסיימים את שיעורי הספורט ומחליפים את לבושם, ישובו וילבשו את הט"ק.
ב. לגבי גופיות-ציצית, דהיינו גופיות מיוחדות שייעשו באופן שיתחייבו בציצית, עיין בתשובה המצורפת1. תשובה זו היא לאלו העוסקים במלאכה יום שלם. אך תלמידים היכולים ללבוש ט"ק כל היום, ורק בזמן שיעור ספורט אינם יכולים, אין הם זקוקים לתקנה זו, אלא ינהגו כפי שציינו לעיל, שהיא דרך חינוכית רצויה ועי"כ ידעו התלמידים כיצד לכבד את הט"ק ואת חשיבותה.
ג. מצד הדין אין כל חיוב ללבוש ציצית בלילה, שנאמר: "וראיתם אותו"2 - ולילה אינו זמן ראייה3, אך כבר נהגו כדעת האר"י הקדוש המובא בשער הכוונות דף נ"ב ופרי עץ חיים שער ציצית4. וע"ע במג"א סי' כ"א ס"ק ב' שנהגו לא להסיר את הט"ק לא ביום ולא בלילה, ואף נהגו לשכב לישון עם הט"ק. ועיין בכה"ח שם ס"ק ט"ו שסיים: "ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר"י ז"ל גדולים וקטנים, שלא לפשוט ט"ק אפי' בלילה, כ"א במרחץ ועליהם תבוא ברכת טוב". ועיין במשנ"ב שם ס"ק ט"ו שהביא את דברי האר"י הנ"ל, שעפ"י הסוד יש לשכב בלילה בט"ק.
ד. לשאלתך - האם מותר לקפל את הט"ק סביב המותניים? אין דרך כבוד בכך. זהו זלזול במצוות ציצית, מה עוד שאינו מקיים בכך מצוות ציצית5.

נשבעתי ואקיימה
הרב היה מקפיד להשביע את החתן בשבועה חמורה על חיובי הכתובה, כמנהג בני ספרד מימות עולם וטעמם כמבואר בדברי הרב (מאמר מרדכי ח"א), וכשקמו עוררין ואמרו לרב שהרב אוירבך סובר שלא להשביע, הלך אליו הרב ופרס לפניו את טעמו וסיבתו של המנהג, והודה הרב אוירבך לדבריו ואמר לו שמעתה גם הוא ישביע (לספרדים).

והעד עדים
הרב סיפר בשבח בעל תשובה שהוזמן להיות עד בחתונה, והרב המליץ לו לא להיות עד כיוון שלדעת ה"שולחן ערוך" (חו"מ ל"ד) צריך תשובה באופן שיבוא לידו מעשה עבירה ויפרוש ואז יוכשר לעדות, ולא מספיקה סתם חזרה לדרכי התורה והמצוות. ואותו חוזר בתשובה שמע לדברי הרב ומשך עצמו מלהעיד, ושיבחו הרב על זה. וסיפר הרב, שפעם ישב עם חוזר בתשובה מפורסם, שבעברו היה שחקן והיום הוא מזכה את הרבים בהתעוררויות לתשובה, ואמר לרב: אותך מעריכים בגלל התורה שלמדת, ואותי מעריכים בגלל מה שהייתי בעבר!

משים עצמו כשיריים
שנה אחת בשבת פרשת יתרו, בא אחד הגבאים, ר' עוזי ברנע, לרב לפני התפילה ושאלתו בפיו: יש שלושה אנשים שמעוניינים לעלות ל"מפטיר", יש להם אזכרות, וכל אחד מתעקש לעלות, ומה יעשה? הרב ענה לו: חכה, יהיה בסדר, אתה תראה. מגיע זמן פתיחת ההיכל, ושוב ר' עוזי לוחש לרב, והרב מרגיע: יהיה בסדר, אל תדאג. בינתיים כל המעוניינים ב"מפטיר" פונים לגבאי ורוצים את העלייה, והוא שוב פונה לרב, והרב שוב בשלו: יהיה בסדר. כשהגיעה העלייה של עשרת הדברות שבה היה הרב עולה לתורה, ברגע שהרב כובד לעלות, נעמד הרב ואמר לר' עוזי: בכבוד, תעלה את אביך! ר' עוזי לא ידע לשית עצות בנפשו, מה לעשות? זו העלייה המיוחדת לרב בכל השנה! אז אמר הרב בעצמו: יעמוד בכבוד הגבאי הנאמן נעים זמירות ישראל, חכם עזרא ברנע, בכבוד! הרב התיישב, ולא הייתה לחכם עזרא ברירה ועלה לתורה. כשהגיעה עליית ה"מפטיר" כבר אף אחד לא רצה לעלות, וכל אחד כיבד את חברו. ראו איך הרב לא מחשיב את עצמו ולקחו מוסר לעצמם. זהו שאמר הרב, "יהיה בסדר, אל תדאג".
בשבת קודש, אחרי שקם הרב מה"שבעה" על אחותו ע"ה, בדרך לתפילת הנץ החמה אמר מישהו לרב שלפלוני יש אזכרה. כידוע, אצל ספרדים עולים בשבת שאחרי ה"שבעה" ל"מפטיר", אבל הרב פנה לגבאי ואמר לו: תעלה את אותו יהודי ל"מפטיר", לי תיתן איזו עלייה שתרצו.

ופתחו שערייך תמיד
בחצות ליל שבת אחת לפני שנים רבות התעוררה שאלה הצריכה תשובה מיידית אצל אברך אחד. בזריזות עשה דרכו לבית הרב, עמד בדחילו ליד הדלת והקיש חרישית דפיקה קטנה אחת על הדלת, אולי הרב ער וישמע. ואכן הרב באור פניו מייד פתח את הדלת, ענה לשאלתו והוסיף ואמר לו: מצוין שבאת לשאול, ותבוא תמיד בכל זמן שיש לך שאלה, וכך בסוף תדע לענות בעצמך ולא תצטרך לבוא לשאול...

ואנכי עפר ואפר
סיפר הרב, שבטקס הכתרתו של בנו רבי שמואל שיחיה לרב הראשי לעיה"ק צפת, אמר שם רב אחד שהוא בא לישב על כיסאו של מרן הבית יוסף, וכשהרב נשא דברו אמר לבנו רבי שמואל: אתה אל תאמר שאתה יושב על כיסא מרן הבית יוסף, אלא תאמר שאתה דורך על עפר שדרך עליו הבית יוסף, שאתה דורך על עפר שדרך עליו האר"י הקדוש. כמה פעמים כשפנו לרב להזמינו לאיזה אירוע אמר הרב: "תפנו ללשכה, אני שם ההפקר".

יהי ביתך פתוח לרווחה
פעם עשו לרבי יהודה גיאת בעיות, הלעיזו עליו שהוא עושה צריבות עם כוויות לילדים שנימולים תחת ידו ותרעש הארץ. העיתונאים פרסמו זאת ברבים, ביקשו ממנו תגובה, ושבוע שלם היו ליד דלת ביתו מחכים לשמוע תגובה. רבי יהודה ברח ונעלם כל השבוע מהבית, בא לרב ושח לו את צערו. אמר לו הרב: בוא אלי, יש לנו כאן דירה צמוד לבית שלנו, תגור כאן ואני אדאג לך לאוכל ולכל צרכיך. יש גם מעבר סודי בין הדירות, תוכל לבוא אלי, אף אחד לא יראה ואף אחד לא ידע. וכשביקש רבי יהודה שהרב יצא להגנתו בשיעור, אמר לו הרב: מה שפרסמו ילך ויישכח, ואם אני אדבר בשיעור, אז כל מי שלא ידע ולא שמע יתחיל להתעניין, וכך יצא יותר פרסום לדברי הלעז.

זכרתי לך חסד נעורייך פעם הביא הרב גיאת לרב תינוק לבדוק אותו אם נימול כדין או לא. הרב אמר שלא נימול כדין וצריך לתקן, אך שלחו לקבל חוות דעת מרופא אחד. תמה הרב גיאת, מה זה עניינו של רופא אם צריך למול שוב או לא, והלך לאותו רופא, שאמר גם הוא שלדעתו צריך למול
שוב, אך תמה למה הרב אליהו שלח אותו אליו, הוא רופא ולא רב. לאחר זמן נתברר לרב גיאת שהרופא הזה היה בעבר מוהל, ומשום מה הוצא מרשימת המוהלים, והרב, על מנת ליתן לו הרגשה טובה וחשיבות, שלח אליו את הרב גיאת עם השאלה.
עוד בנושא תצוה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il