ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- סדרות מיוחדות
- פתחי אמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
אנו אומרים בכל יום ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ביארו חז"ל את הביטוי לבבך בשני יצריך. יצר טוב ויצר הרע. וצריך להעמיק בדברי קודשם, מה הפירוש לעבוד את ה' ביצר הרע? ויותר מכך, האם יש כח שהוא רע במהות ולא ניתן להשתמש בו לטוב?
סתם יצר בלשון חז"ל הוא בדרך כלל יצרא דעריות. אנו נמצאים כעת בימי השובבי"ם, ימים אלו מסוגלים לפי חכמי הפנימיות לעבודה והתרוממות בנושא שמירת הברית. על כן מן הראוי להתבונן מעט בעבודת ה' בנושא זה.
כח הברית
כך מספרים לנו חז"ל בסנהדרין (סד, א):
אמרי: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי, אימסר בידייהו. חבשוהו תלתא יומי, איבעו ביעתא בת יומא לחולה - ולא אשכחו. אמרו: היכי נעביד? ניבעי פלגא - פלגא מרקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה. אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה.
פתחי אמונה (39)
הרב אלישיב קפקה
11 - איך להתכונן לחגים?
12 - למה לשמור על הקדושה?
13 - עבודה שאין לה סוף
טען עוד
מכיון שהיצר בתחום הקדושה הוא עוצמתי כל כך, ממילא הוא מושך מאד ורבים המבקשים לטעום ממנו בוסר. חז"ל מלמדים אותנו יותר מכך, שלא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. לומר לך שפעמים רבות אידאולוגיות שלמות נבנות על תאוות שפלות.
בלשון הפנימיות נקראת המידה העוסקת בתחום הברית – יסוד. בתרגום למעשה, כאשר כח זה שמור ומנותב כפי רצון ה' אזי יש באדם יסודות חזקים עליהם יכול להוסיף קומות של קדושה ולשכללם. אך אם חלילה היסוד רעוע, כל מה שתוסיף עליו יפול במוקדם או במאוחר.
פער מובנה
ישנו פער בין הבשלות הפיסיולוגית של נער לבין בשלותו המנטלית. מבחינת היכולת הגופנית כבר מסביבות גיל מצוות הבן יכול להוליד. אך מבחינה מנטלית, לקיחת האחריות על משפחה – רובא דעלמא לא יכולים.
ושמא ניתן כך להסביר את הדרכת חז"ל במסכת אבות (ה, כא): בן י"ח לחופה. שהרי במה שונה מצווה זו משאר מצוות שמחוייב בהן מגיל י"ג?
פרשני המשנה מבארים את הסיבה לגיל שמונה עשרה משום שנזכרו בתורה ח"י פעמים 'אדם' עד ליצירת האשה. אך בטעם הדבר יש עדיין מקום להעמיק.
ונראה שאפשר לומר שהפער של השנים הוא פער ההתבשלות הנפשית לאחריות על המשפחה. אמנם יש בדברי הראשונים שמצוה מן המובחר לשאת בגיל שלוש-עשרה, ומסביר הבית יוסף (אבן העזר, א) בדעת הרמב"ם שהכוונה היא י"ג שלמות והיינו בן י"ד. אך גם שם ניתן לשאול: מדוע יש פער של שנה בין מצווה זו לשאר מצוות? ולכן נראה שגם כאן יש עוד תקופת גדילה והתבגרות הנדרשים על מנת לשאת באחריות כראוי.
לכן השנים האלו הינן זמן לפיתוח יכולת השליטה העצמית של האדם על חייו. [אדם נשוי יכול להיות בהמי בהתנהגותו, ופעמים רבות אופי ההתנהגות קודם החתונה נמשך גם לאחריה וד"ל].
הדרך לשלוט בו
ככלל יש לדעת שהביטוי יצר הוא גם במשמעות של יצירה. כל יצירה יכולה להיות חיובית או שלילית בהתאם לכוונת היוצר.
כאשר רבש"ע נותן לנו כח הוא ביסודו חיובי ורק צריך לנתב אותו כדרכו. אפילו על התורה אמרו חכמים (יומא עב, ב):
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה.
מכאן נלמד גם לגבי כח ההולדה. ביסודו הוא טוב, ויותר מזה, הוא עוצמתי מאד עד כדי שהאדם יכול להעשות ממש שותף עם רבש"ע בהבאת החיים לעולם. כמאמר חז"ל בקידושין (ל, ב) שלושה שותפים הם באדם: אביו, אמו והקב"ה. ממילא הדרך הנכונה היא לא לראות את ההמנעות ממנו כדיכוי והמתה, אלא הכוונה והתבשלות.
אין אדם ששמח בתחושת דיכוי כוחות החיים שלו. מי שרוצה לשיר, לצייר, לכתוב, לטייל ולא תינתן לו האפשרות ירגיש קושי עצום. גם כוח חיים זה, שמניע מערכות ועולמות שלמים מבקש את מקומו, ובצדק. לא נכון ולא אפשרי לדכאו. זו היא דרך הנצרות.
הדרך אותה התווה לנו ה' היא השימוש הנכון בכל כחותינו.
הקדושה עניינה כפול – פרישות והתייחדות. והא בהא תליא. אין אפשרות להתרכז בנושא בצורה עמוקה כאשר הדעת נתונה כל העת לדברים שונים ובעיקר הפוכים. ומאידך, אין אפשרות רק לפרוש מתכנים וכוחות משמעותיים לאדם ללא מילוי אחר. אדם הוא מעשי ביסודו, ואם לא ממלאים אותו בחיוב הוא מתמלא בשלילה. בבחינת דברי חז"ל בשבת (כב, א):
ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
יסוד זה מובא ברמב"ם (איסורי ביאה כב, כא), שם מתחיל בריחוק הנדרש לפי ההלכה מכל קירבה לאיסורים אך מסיים בעשייה החיובית:
וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות, ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה, גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחושבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.
על כן התורה מדריכה באופן כפול: מחד, כל איסורי הרחקה מעריות הכתובים כבר בתורה ובהמשך בפירוט בדברי חז"ל. ומאידך בהדרכת חז"ל במקומות רבים על החשיבות של העיסוק בתורה כנגד היצר.
ושמא ניתן להוסיף שאין הכוונה אך ורק בלימוד תורה, אע"פ שכמובן שיש לה מעלה סגולית מצד עצמה. אלא כל עיסוק בלימוד, בתפילה, בחסד, באידאלים שונים. ואולי ניתן להרחיב זאת לכלל העיסוקים החיוביים שעסוקים ביצירה והתפתחות האדם כגון ספורט 1 ופיתוח כשרונות שבאדם – הם המאכל הבריא שיזין את נפש האדם. כמובן, היצר לא פוסק, וטוב שכך. אך כך האדם מחנך את עצמו לשליטה, לקדושה. הפרישה היא כצום של אדם חולה הנאלץ לזמן מה לפרוש מכוחות חיים על מנת להבריא באופן כללי.
אין להתעלם מכך שכוחות היצר חזקים, ובדיבורים יפים ומעשי חסד בלבד לא נוכל לצמצמם. תמיד חייבת היא השמירה על כל גדרי ההלכה והצניעות, שכן 'אין אפוטרופוס לעריות'. כל אחד צריך לברר לעצמו כיצד הוא יכול להתקדש וכיצד להפטר ממחשבות והרגשות לא נקיות, וכיצד לברוח מן החטא. אך עיקר עבודת האדם, עיקר העמל הנפשי צריך להיות בעשייה החיובית הכללית, ברוממות יראת ה' שבו.
ונסיים בדברי ראש הישיבה:
הרב במוסר הקודש (א) אומר שבהתמודדות מול היצרים רק יראת ה' היא הדבר שיכול לנצח. ובעיקר את היצרים הגדולים – יצר העושר, הכבוד והעריות. כמובן לא בשביל זה צריך יראת ה', אך אנו מדגישים שיראת ה' נותנת לאדם כוחות להתמודד עם הבעיות הכי קשות שיכולות להיות לו.
לא תמיד העצות שאדם יקבל מיועץ יכולות לעזור כנגד הנטיות האלו, אם העצות יהיו אנושיות. עצות כגון: 'לא כדאי', 'לא משתלם'. או אם הוא מחנך לומר לו: 'לא שייך שאיש חינוך יתנהג כך', או אם האדם נשוי לומר לו: 'זה לא יפה ולא הגון כלפי אשתך', כל ההסברים הללו לא מספיק חזקים כדי להתגבר כשיש לאדם נטיה חזקה. אבל המוסר האלוקי הוא הכוח היותר גדול. מה זה מוסר אלוקי – יראת ה'. אם אדם יודע שיש משהו מעל הטבע, מעל התכונות, ריבונו של עולם הוא זה שברא את העולם ואת האדם והוא שולט בכל, אדם שיחיה את זה באופן ממשי זה מה שיתן לו את הכוח.
איך נראית נקמה יהודית?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד אמונה?
מסירות או התמסרות?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
