ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש ויקהל

ויקהל היא המקור להבנת ענינה של השבת.

פרשת ויקהל היא המקור להבנת ענינה של השבת. לט' מלאכות המשכן הן למעשה אלו המגדירות את מסגרת ה'לא תעשה'. אך מה הטעם והמשמעות לפרטי המסגרת הזו?
הרב רוני פרינץאדר א תשע"ט
14
מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת ויקהל היא המקור להבנת ענינה של
השבת. לט' מלאכות המשכן הן למעשה אלו המגדירות את מסגרת ה'לא תעשה'.
אך מה הטעם והמשמעות לפרטי המסגרת הזו?
ניתן לראות בכל האיסורים 'גדר בטחון' בפני טרדות העולם. ימי השבוע
עוסקים בעבודת ההכנה לשבת שהיא כעין המשכן – מקום לגילוי הקדש ולעבודת ה'. הסבר זה
אמנם נאה אך מעורר קושי מסוים, מדוע מלאכות מסוימות, קלות ככל שיהיו, הן 'טורדות'
יותר מאשר מלאכות אחרות שאינן טורדות? וכי הוצאה מרשות לרשות האסורה בשבת, נאמר
הוצאה ממחטה בכיס מהבית לחצר, טורדת ומפריעה את הדעת יותר מפיקוח על השדה שמותר
בשבת? ומדוע במקום שיש מחיצות – אין הפרעה תודעתית ולעומת זאת במקום שאין מחיצות
אין מנוחת הדעת?
אדרבא, מדברי הרמב"ם נראה שהתורה לא חשה לטרדה כלל.
בפתיחת ההלכות שנוגעות באיסורים מדברי קבלה וחכמים מבאר הרמב"ם: "יש דברים שהן אסורין בשבת, אף על פי שאינן דומין למלאכה, ואינם
מביאין לידי מלאכה. משום שנאמר 'אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קודשי', ונאמר
'וכיבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר'.
לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת, ואפילו לדבר בהן" וכו' (שבת
כד.א).
כלומר, התורה לא אסרה בשבת לעסוק בחפצו החולי של אדם. אדרבא יש הבדל
גדול בין מלאכה לבין איסורים אלו. מכאן שמלאכה דאורייתא, אין כוונה לפנות את האדם
מבלבולי היום היום ולכונן מרחב קדוש ונקי מכל רעש מיותר. חכמים השלימו כוונה זו באיסורים
שאינם מלאכות כלל: "נאמר בתורה 'תשבות' אפילו מדברים שאינן
מלאכה, חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן, שאסרו
חכמים...". ועוד יותר כתב רבינו על טעמו של איסור מוקצה
שאדם יכול לשמור על כל המלאכות ובכל זאת לא לשבות כלל! (שם כד. יב).
דברי חכמים נוגעים לתודעת השבת, לחוויה ולאווירה האנושית הראויה לשבת,
אבל מלאכות התורה נוגעות בעניין אחר לגמרי. תפיסתה של השבת כיום מנוחה, מחסיר ממנה
דווקא את מהותה העיקרית. המנוחה נוגעת לחלקים הפשוטים יותר בנפש האדם. דווקא
המלאכות נוגעות בחלק האלהי של השבת. חלק זה שמופיע בספר בראשית כהפסקת פעלת הבריאה
מצד ה', חוזר ומופיע באופן ממשי בספר שמות במשכן. המשכן הוא הנוכחות האלהית שמעבר
לבריאה, מעבר לרצון ההטבה שיש בבריאה. דווקא נוכחות זו, שמופיעה בספר שמות כהשראת
השכינה במשכן, שאינה מופרעת כתוצאה מאי מנוחת האדם, היא לב ליבה של השבת. איסורי
השבת רק מדגישים שבניגוד למלאכת בניית המשכן אותה יוצר האדם בבחירתו לקיים מצות
ה', בעצם הנוכחות אין לנו חלק.

כל שנותר לנו הוא לא להפריע אותה. לא לרוקן את הזמן מהקדושה האלהית
שיכולה להופיע בו – או בקיצור, לשבות זה חשוב, אבל העיקר הוא לא לחלל את השבת.
עוד בנושא ויקהל
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il