ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש מאמרים נוספים

סודם של בגדים

זווית קצת חדשה על מקומם של הבגדים בחיינו
לחץ להקדשת שיעור זה
מספרים על רבי מרדכי יפה בעל 'הלבושים', (ההילולא שלו ב – ג אדר), שהיה יפה תואר ביותר. פעם חשקה בו אחת מנשות האצולה הנוצרית, ורצתה לפתותו לדבר עבירה בעת ששהה בביתה לרגל עסקיו. רבי מרדכי סירב להיכשל עימה, והיא נעלה אותו בחצרה כדי להכריח אותו להיעתר לבקשתה.
רבי מרדכי חיפש כל דרך להימלט מהחצר, והמוצא היחידי שלו היה לברוח בתעלת הביוב שיצאה מהשירותים. הוא החליט להתבזות ולברוח משם ובלבד שינצל מדבר עבירה. במהלך מנוסתו, התלכלכו מאד עשרת בגדיו, בגדי תלמיד – חכם.
בזכות מסירות נפשו להינצל מעבירה, זיכוהו מהשמיים לחבר את עשרת ספרי 'הלבושים', הנחשבים כאחד מספרי הפסיקה המרכזיים בהשתלשלות ההלכה בישראל. לעשרת ספריו קרא רבי מרדכי על שם עשרת בגדיו שהתלכלכו, והם רומזים ללבוש מרדכי במגילה, שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור. (לפי 'נדחי ישראל' פרק כג).
סיפור זה מלמדנו את גודל מסירות הנפש להינצל מעבירה, וכמותו מסופר על עוד מגדולי ישראל, שזכו בשל כך כיוסף הצדיק למעלות גדולות ונשגבות. אולם, בסיפור זה יש גם נקודה ייחודית בהדגישו את חשיבותם של הבגדים.
יודעים אנו שתלמיד חכם צריך שלא יהיה רבב על בגדו, כדי לכבד את מעמד התורה שהוא מייצג, אך דומה שכאן יש עומק נוסף שהרי בוודאי מותר היה לרבי מרדכי להתלכלך כדי להינצל מעבירה, ובכל זאת הוא שם את הדגש על בגדיו.
בתקופה זו של פורים, עוסקים אנו רבות בעניינם של הלבושים דרך מנהג התחפושות. גם בפרשיות שאנו קוראים בשבתות אלה – תצווה ופקודי יש הדגשה מיוחדת לעניינם של הבגדים, בגדי כהונה, עד שנאמר עליהם – "והיו על אהרון ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש, ולא ישאו עוון ומתו..." (כח, מג). ומבאר הרמב"ן על פי המדרש, שכהן המשרת בלי בגדי כהונה הרי הוא כזר, וזר המשרת בקודש חייב מיתה.
וכאן צפה ועולה השאלה ביתר עוז – וכי עד כדי כך הבגדים חשובים עד שהם ההופכים את הכהן לכהן, והלא בגדים הם עניין חיצוני, ואנו נוטים לראות בהם דבר המסיח את הדעת מפנימיותו של האדם?
נעמיק מעט במהותם של הבגדים. הבגד נולד כתוצאה מחטא אדם הראשון. עד החטא, הרי גופו של האדם היה מכוון כנגד רוחניותו ופנימיותו, והיו האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו. משחטא האדם, ירד גופו, וכעת יש שהוא הופך לכלי לפיתוי לדבר עבירה, ולפיכך היו צריכים האדם ואשתו לכסותו ולהצניעו.
בגד לשון בוגד. יש כאן ביטוי לבגידה במעלתו של האדם. לא רואים עוד את האדם עצמו כי אם את הבגד, המתעתע ומסתיר את הפנימיות. פעמים רבות, שופטים אנו את האדם לפי בגדיו ולא לפי פנימיותו, וכך הבגידה מתעצמת. לצערנו, יש שאף מגדילים לעשות, ולובשים בגדים צועקים ולא צנועים, עד שהבגד מהווה כהמשך ישיר לאותו חטא קדמון.
היבט זה מתבטא בדברי חכמי הנסתר, המפרשים את הכותנות עור, שהלביש ה' לאדם ואשתו, כ'עור הנחש', לבוש החטא העוטה כקליפה רעה על מהותו הטובה של האדם.
אולם, יש גם היבט אחר לבגד. בתחילה, תפרו האדם ואשתו את בגדיהם לעצמם מעלה תאנה, אך בהמשך הלבישם הקב"ה בכתנות עור. מבאר המדרש (בראשית רבה) – כתנות עור אלו היו בגדי כהונה. וכיוון שלבש האדם בגדי כהונה, דומה היה למלאך ה' צבקות, וזו הסיבה שמיד לאחר הכותנות, אומר ה' למלאכים – "הן האדם היה כאחד ממנו... ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים... ויגרש את האדם" (ג, כא – כד). נמצאנו למדים, שבגדי כהונה הם בגדים מסוג אחר, המתקנים את החטא והופכים את האדם למלאך. מדוע?
בגדים אלו הם בגדים יצוגיים, בגדים שמבטאים רעיון. כשאדם לובש בגד ייצוגי הוא לא לובש בגד, הוא מתחבר לתפקיד, לרעיון שהבגד מבטא, וכך גם תופסת אותו הסביבה. הוא לא האדם הפרטי, הוא חייל, רב, כוהן וכדומה. הוא מתחבר לרעיון שמאחורי הבגד, ולכן כשהאדם לובש בגד שמייצג עבודת ה', הרי הבגד מוציא אותו מסבך החטא שעניינו ריחוק מה', ומשיב אותו למציאות הרוחנית שלפני ה', המציאות של הביטול לדבר ה'.
הבגדים שמבטאים זאת יותר מכל הם בגדי כהונה, שכל פרט בהם הוא בצו ה', אך יש גם בגדים נוספים שמבטאים את דבר ה', למשל - בגדיו של אליהו הנביא. כשאליהו עולה בסערה השמיימה, לוקח תלמידו אלישע את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו. אלישע מגיע לירדן ועליו לחצותו חזרה. לפני כן, בקעו שני הנביאים בזכויותיהם את הירדן, וכעת על אלישע להצליח לבקוע את הירדן לבדו, ללא עזרת מורו ורבו.
אלישע לוקח את אדרת אליהו, מכה את המים, וצועק – "איה ה' אלוקי אליהו", ויחצו המים לשניים. הרב קוק מסביר באורות הקודש, שאלישע לא חצה את המים לבד, הוא הצליח לקבל את כוחותיו של אליהו בזכות התפילה, אך גם בזכות כוחו של אליהו המונח בבגדיו. הבגד ביטא את תפקידו של אליהו, ואלישע נכנס לתפקיד. ואכן, בני הנביאים שראו זאת צעקו – "נחה רוח אליהו על אלישע" (מלכים ב, ב).
עניין ייצוגי זה מופיע בהלכה באלו הסוברים שצריך לברך על מלך, "ברוך שחלק מכבודו...", רק כשהוא לובש בגדי מלכות, כי רק כך הוא מבטא את התפקיד המכבד אותו.
בהקשר לכך, ברצוני לשתף בסיפור אישי. פעם, בערב ראש השנה טבלתי במקווה במרתף ביתו של אדמו"ר אחד. למקווה היו עוברים דרך בית האדמו"ר, וכשיצאתי מהמקווה פגשתי בדרכי את האדמו"ר, כשהוא לבוש בבגדי בית ללא המעיל העליון. ניצלתי את ההזדמנות, וביקשתי ממנו ברכה. הרבי הסכים, ולפתע...נעלם. המתנתי מספר דקות, וכמעט התייאשתי והלכתי. פתאום, הגיח האדמו"ר, כשהוא לבוש בבגדים של אדמו"ר, ובירכני...
ברכה לא מקבלים סתם כך על הדרך, בשביל ברכה צריך שהאדמו"ר יכנס לתפקידו, והבגדים הם חלק מהעניין...
ואכן, לבישת ופשיטת הבגדים תופסת מקום מרכזי בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. ואף בפורים-כיפורים הדמויות במגילה לובשות ופושטות בגדים.
ובכל השנה, כשיהודי לובש תפילין הרי הוא לובש את התפקיד של היהודי, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך, אלו תפילין שבראש". ואשה יהודייה, הלובשת בגדים צנועים, זוכה בכך ולובשת בגדים של מלאכים, וזוהרת באור רוחני עליון.
הגברים מגלים פנימיותם בפורים בשתיית היין, הנשים בתחפושות, ויהי רצון שנלבש כל השנה בגדי מלכות, בגדים יהודיים המקרינים פנימיות!
.





עוד בנושא מאמרים נוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il