בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • קצות החושן - דיני טוען ונטען
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

הקדמה אמונית

הלכות טוען ונטען

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

אדר ב תשע"ט
10 דק' קריאה
א. הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות
יסוד חשוב ישנו בדיני טוען ונטען, בכך שנושא בתוכו מגוון רחב של מושגים המהווים תשתית להבנת סוגיות רבות בכל הש"ס. והנה לא בכדי הורו לנו חז"ל שכל העוסק בדיני ממונות מחכים, וא"כ בכ"ש הדברים נאמרו על דיני טוע"ו שהם המפתח להבנת רוב הסוגיות הממוניות. ועוד חשוב לציין בסוגיות אלו, השכל והסברא האנושית תופסים מקום דומיננטי, ובעניינים אלו בפרט יש צורך בשימת לב גדולה בבירור ובחידושים הנאמרים, ומאידך אין הכוונה אלא לעורר, ולא ח"ו ליצור תחושה של רפיון ידיים מגודל "המשא הכבד" שניתן לנו בלימוד המקצוע הנורא הזה, ואדרבא יש לשמוח בכך שאנו נכנסים בעובי הקורה ועמלים ומחדשים חידושים, וודאי ששכר לימוד זה בצידו, בברכה גדולה בהבנת התורה, בקניית דעת תורה, וסברא ישרה, ובעניין זה נביא מש"כ בעל המאור ושמש (פר' עקב) וז"ל: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. דהנה הקדוש ברוך הוא צוה לעשות מצותיו יתברך, והם חוקים ומשפטים; חוקים - הם המצות שאין בהם טעם, והם למעלה מן השכל, ובהם אי אפשר לחדש שום חידוש לא שכל לא סברא - מפני שהם למעלה מן השכל. ומשפטים - הם המצות שיש בהם טעם, וְשָׁם יוכל האדם לחדש חידושין באורייתא. וביותר רוב משפטים הם בדיני ממונות, וכדאמרינן בגמרא (ב"ב קעה ב) הרוצה להחכים - יעסוק בדיני ממונות שהן כמעיין הנובע. והאדם ההוא אֲשֶׁר ה' חָלַק לוֹ בבינה שיכול לחדש חידושין, ומורה לעם דרך ומשמיע אותם המשפטים - מאד מאד צריך ליזהר שלא יִגְבַּהּ לבו בזה, ואדרבה צריך להשפיל עצמו, שאין החכמה שלו; כִּי ה' יָהִיב חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, רק ילמוד תורה לשמה וישפוט בצדק, ולא יהיה מחמיר לאחרים ומקיל לעצמו - רק שהוא עצמו ישמור ויעשה המשפטים שיהא נאה דורש ונאה מקיים, עכ"ל. ונראה שדברי קצוה"ח בהקדמתו מתאימים גם להקדמה זו במ"ש, וז"ל: ובזה יובן הא דאיתא בזוהר מחידושי אורייתא דבורא ארץ חדשה ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו ולחדש דבר מעתה והכל ברא הקדוש ברוך הוא חוץ מן השקר שבני אדם בודין מלבן ומאן דמשקר ח"ו אין זה חידושי תורה והאמת כבר היה אבל הקדוש ברוך הוא בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת שכל האנושי אף על פי שאינו אמת וא"כ המחדשו הוא חידוש גמור רק שיהיה אמת בהכרעת שכל האנושי וזו שהראה הקדוש ברוך הוא כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי נתחדשו הדברים על פי התלמיד המחדשו וכו'. עכ"ל. וה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר.

ב. מדוע ספק ממון אינו כספק גזל
ידועה קושייתו היסודית של המהר"י באסן (הוב"ד בכנה"ג כללי קים לי אות ז', ובקונטרס הספיקות כלל א, סי' ו') בדיני טוען ונטען. דהנה קי"ל דיני ממונות שכאשר אין לנו ודאות בבי"ד איך להכריע את הדין, כיון דאין עדים או ראיה, אומ' דכל ספיקא דממונא אזלינן לקולא לנתבע, ויש להקשות מדוע לא אומ' כן בשאר איסורים דשם ספק דאו' לחומרא. ותירץ שבאמת אה"נ צריך לדון הממון בתורת איסור, אלא שא"א לעשות כן, דאם נוציא הממון מהמוחזק וניתן לתובע, יש בזה ספק איסור גזל ביד התובע, ולהוציא משניהם גם א"א, דהחייב ממון אינו יוצא מידי איסור אלא בהשבה, וכיוון דא"א להחמיר כספק איסור, מוכרחים לדון ע"פ הסברא.

ועיין בשערי יושר שער ה' א' שהאריך בנידון זה וכתב, ז"ל: והאחרונים השיגו על תירוץ זה דהרי בברי ושמא ליכא חשש איסור אצל התובע, דגם בספק איסור מהני ברי וע"ש עוד מה שהקשה. וביאור דבריו, דאם הדין עם המהר"י באסאן שגם בדיני ממונות צריך לדון ע"פ כללי האיסורים, א"כ לפי מה דקי"ל כרב נחמן בכתובות יב. גבי הלואה שאמרו ברי ושמא לאו ברי עדיף, היינו כאשר הנתבע אינו זוכר שנתחייב ואינו רוצה לשלם אא"כ שכנגדו יוכיח טענתו, וגם בדין זה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומדוע לא אומ' ספק דאו' לחומרא, ובכך נוציא מהנתבע דהוי שמא, וניתן לתובע דהוי ברי.

ג. התורה לא אסרה גזל כאשר הדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה
והאורים ותומים סימן כ"ה, מ"ג כתב וז"ל: אבל באמת הקושיא מעיקרא ליתא כי כך היו המצוה והלאו של לא תגזול היינו גדל ודאי אבל גזל ספק אם הוא בידך אין כאן איסור גזל, דכך הלכה נאמרה המוציא מחבירו עליו הראיה ומי שתפס יכול להחזיק, ואין כאן ספר איסור כלל, כי לא אסרה תורה גזל בכה"ג וכו', כמו דלא אסרה תורה ממזר ספק ומעשר ספק וכדומה הרבה עכ"ל. ועיין בשערי יושר (שם) שהקשה על דבריו שלא מצאנו בש"ס גילוי מפורש להקל בזה, והיכא שמצינו קולא באיסורים, חז"ל גילו לנו ע"ז מקור מן התורה. וכוונת השער"י שא"א לומר שספק גזל מותר אף כאשר יש לנו סברא כגון המוציא מחברו, וכמו שמובא בגמ' בב"ק קיח. ובשו"ע סי' ע"ה סע' ט דהיכא דהתובא טען ברי והנתבע שמא חייב בבא לצאת ידי שמיים.

ד. דיני ממונות התייחדו בכך שהסברא המשפטית יוצרת אותם משא"כ שאר מצוות התורה
והרבה אחרונים תירצו כמ"ש בקונטרס הספיקות כלל א', וז"ל: ויראה לי דפירוקא דהאי מילתא כך הוא, שלא אסרה התורה את הגזל אלא מה שהוא של חבירו מצד הדין, אבל מה שהוא שלו מצד הדין לא אסרתו עליו התורה, והלכך ספק ממון שהדין בו המע"ה גם דררא דאיסורא לית בה כשאינו מחזירה, ע"ש. וכתב על דבריו השערי יושר (שם) וביאור ענין זה הוא לענ"ד ע"פ הקדמה כללית, דכל דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו אינם כדרך כל מצוות התורה, דבכל המצוות הוא מה שהזהירה לנו תורה בעשה ולא תעשה, חיוב קיומם עלינו הוא העיקר לקיים מצות ה', ובדיני ממונות אינו כן, דקודם שחל עלינו מצות ה' לשלם או להשיב צריך שיוקדם עלינו חיוב משפטי 1 . ולומדים מכאן יסוד חשוב לכל דיני טוען ונטען, שדינים אלו מושתתים על הסברא המשפטית ובכך יש אפשרות לכל לומד דינים אלו לומר סברות שכליות המעוגנות ברוח התורה.


פנימיות טוען ונטען

א. חז"ל תיקנו שבועת היסת - סוד עבודת הבירורים
דיני טוען ונטען נושאים בתוכם דרכים שונות לבירור המציאות או הנהגות שבהן ניתן להגיע להכרעה בדין, כלים שבהם ניתן להתמודד בדינים מסופקים. אחד מהכלים החזקים שהבי"ד פועל ע"י הוא השבעת הנתבע או התובע, כמ"ש בפרשת שמות כב, ז': "אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" ופרש"י שם: "ונקרב, אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו". חלק גדול ממסכת שבועות עוסק בבירור השבועות השונות. חלקן של שבועות אלו מהתורה, חלקן מחכמי המשנה, וחלקן מתקופת הגמ' והלאה. ננסה לברר בס"ד כמה סוגיות מרכזיות בדיני טוען ונטען ע"ד פנימיות תוה"ק שגאוני וקדושי ישראל האירו לנו בספריהם.

בספה"ק ליקוטי הלכות, הל' טוען ונטען מובא שכל דיני איסור והיתר, טומאה וטהרה, כשר ופסול המובאים בש"ס הם מבחינת ששת ימי החול, הקשורים למציאות שיש בה טוב ורע ששורשה מחטא אדם הראשון שפגם בבחינת הדעת, ובהמשך הלכה ב', ב' כתב וז"ל והנה המודה במקצת הטענה הוא בבחינה הנ"ל, בבחינת ששת ימי החול שהם כלולים מכשר ופסול וכו' בחינת עץ הדעת טוב ורע. כי הוא ג"כ מעורב מטוב ורע כי אינו רוצה לכפור לגמרי מחמת בחינת הטוב שבו, וכן להפך אינו מודעה לגמרי, וזה מחמת הרע שמסיתו לכחש בעמיתו וכמו שאמרו רז"ל ב"מ ג. על המודה במקצת והאי בכלא בעי דלודי ליה וכו' והאי בכלי בעי דלכפריה. נמצא שהוא בבחינה הנ"ל פעם כשר פעם פסול ולית ליה ניחא, וכו' והתיקון לזה הוא השבועה כמו שאמר רז"ל ורמי רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי כי השבועה היא בחינת שבת, וכו' ועל שם זה נקרא שבועה בחינת שבת שכלול משבעת הימים. וע"י השבועה יודה בודאי, כי נתבטל הרע ונתגלה הטוב ע"י השבועה שהיא בחינת שבת וכו ע"ש.

ועוד כתב שם בהלכה ג' כתב וז"ל: וע"כ עיקר השבועה הוא רק למודה במקצת שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע וכו' אבל הכופר בכל שזה בחינת רע לגמרי שאין בו שום טוב, לא הטילה עליו התורה שבועה, וכו' עכ"ל. ובהלכה ד' הוסיף וז"ל: אבל בדורות האחרונים ראו חז"ל לתקן שבועה גם לכופר בכל, כי זה ידוע שכל זמן הגלות עקר עבודות של כל צדיקי אמת, בפרט הצדיקים הנוראים המפלגים במעלה, הוא רק לברר ניצוצות מעמקי הקליפות כדי לקרב ביאת משיח, כי בזה תלוי ביאת משיח כשישלם הברור כידוע. ובכל דור ודור מבררים ניצוצות קדושות מעמק עמק יותר. וזה בחינת עקבות משיחא כידוע, וכשיבוא משיח אזי יברר גמר הברור מתכלית עמק עמקי הקלפות ואז יהיה הגאולה, עכ"ל.


ב. כל העבודה בעוה"ז הוא לברר את הקודש מהסיגים
ועולה מדב"ק חידוש גדול לדורנו אנו, ולבאר דבריו נקדים ע"פ הידוע מדברי האריז"ל, בע"ח שער י"ח פרק א', ומבוא שערים שער ב' ח"ג פ"ח, ובעוד מס' מקומות שכל עבודתנו בעוה"ז הוא לברר את בחינות הקדושה שנפלו לעולמות התחתונים עד המציאות שבה אנו חיים, וכמ"ש בשער המצות פרשת בהר כה: וז"ל: כי אין דבר בכל הארבע עולמות שאינו נעשה מבירורי אלו המלכים, ולכן כל ענייני העוה"ז השפלים שהם מן הבירורים הגרועים אינם יכולים להתברר אלא אחר כמה מלאכות ותיקונים, וכל זה ע"י המצות שעושים בנ"א בהם, כי אין שום מלאכה בעוה"ז שאין בה קיום מצות כנזכר בשם רז"ל, בא אדם לחרוש מקיים מצות לא תחרוש בשור ובחמור, בא לזרוע מקיים מצות לא תזרע כלאים, וכן עד"ז בכל פרטי המלאכות כולם, בסוד בכל דרכיך דעהו, וכו' עכ"ל.

ובכרם שלמה שער המלכים פ"ה אות ב' כתב שכל היגיעה שיש בכל הששת אלפים שנה היא אך ורק לברר ולתקן אלו הבחינות שנשברו כמבואר באריכות בספרים. ובשער שבירת הכלים פ"ג אות ב' כתב שהבירורים עצמם מחכים ומצפים שיתקנו אותם וז"ל: מאותו זמן ועד ביאת הגואל, המלכים האלו דב"ן הם תמיד מתפללים על גאולתם בסוד תפלת וצעקת השכינה מן הגלות, שהיא השכינה היא מלכות שהיא שם ב"ן, והם הם אלו המלכיות דשם ב"ן, והבן הסוד הזה הנמרץ והיקר, ושמרהו לכל מקום שתצטרך אליו, והבינו היטב". והנ"מ לכך כתב התורת חכם תלמידו המובהק של רבנו הרש"ש זיע"א, בדף ל"ז וז"ל: כי כיון שהגיע זמנם להתקן, מעתה מתעוררים הסיגים לקטרג אם לא יבררו אותם כראוי, וכו' עכ"ל ע"ש, ועולה מדבריו שכל מצוה שהגיע לזמן קיומה, צריך זהירות לעשותה מיד ולא לחכות אפ' רגע אחד, ואכמ"ל. ובזה יובן מש"כ חז"ל בחריפות בברכות כו. על המבטל לגמרי קריאת שמע ותפילה, שהוא מעוות לא יוכל תקון, וכידוע מש"כ האריז"ל בעולת תמיד דף ה. דאין דבר יותר גדול לעבודת הבירורים מעבודת התפילה, וכן פשוט למתבונן בסידורי הרש"ש, שכל מהלך התפילה סובב על ציר הבירורים.

ועיין בספה"ק טל אורות ח"א פ"ה אות א' שהאריך בנידו"ד וכתב שעבור זה ירדה הנשמה לעולם, ותורף דבריו שאין ירידת הנשמה לעוה"ז לצורך עצמה כלל, שהיא קדושה וטהורה ואינה צריכה תיקון "אך כל ירידתה לעוה"ז להתלבש בגוף ונפש החיונית שבקליפת נוגה, הוא כדי לתן חלק אחד משישים רבוא של כללות נוגה השייכת לנפשו, להפרידה מהרע, והוא ממש דוגמת גלות השכינה לברר הניצוצות, כן ירדו בניה שהם הנשמות". וניתן להביא תנא דמסייע מהרעיא מהימנא במש"כ ביחס לכוונת התפילה והברכות ברעותא דלבא, וז"ל: ומאן דמברך לקב"ה אתבריך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא ע"ש באורך, ומכך שכתב ונטיל חולקיה, ניתן לבאר הכוונה שע"י כוונתו בתפילה או בברכה החזיר את החלק השייך לנפשו שלו, וכדברי הטל אורות.

ג. סוד עבודת הבירורים בדור האחרון
ואחרי כל האמור נשוב בס"ד להבין את העולה מליקוטי הלכות במש"כ שהדורות האחרונים ובמיוחד הדור האחרון שונה בתכלית בנושא עבודת הבירורים, שהיא ההפרדה וגילוי חלקי הקודש הפזורים בכל המציאות כולה, מהמעטה החיצוני שלהם המסתיר את האור האלוקי המאיר בהם. ולהשלמת העניין נעתיק דבריו בכמה מקומות, וז"ל שם הלכה ב' סוף אות ד': ועל כן רב נחמן דייקא תקן היסת כי רב נחמן הוא בחינת התנוצצות משיח כמו שהתפאר בעצמו, כמו דאיתא בדברי רז"ל, סנהדרין צח. "אמר רב נחמן אי מן חיא הוא, כגון אנא, שנאמר בירמיה ל', כ"א, והיה אדירו ממנו וכו'. ועיקר בחינה זו לברר הקדשה מעמק הרע הוא רק ע"י משיח, וכל צדיק אמת שהוא בחינת משיח הוא עוסק בזה, וכו' וזהו עקר הגאולה שיהיה ע"י משיח שיבוא במהרה בימינו ויקבץ נדחינו מארבע כפות הארץ במהרה בימינו, אמן. ובהמשך דבריו הלכה ה' אות ג' כתב "כי רב נחמן ראה שהגלות מתארך מאד והטוב נכבש מאד מאד בתוך הס"א, וכו' יכול להיות שיורה התר לעצמו עד שיכפר בכל, אבל באמת לא יצא עדין מההתפארות ח"ו. ושם בהמשך כתב וז"ל: כי מובן בכתבים שמלוה ישנה הוא סוד בחינת ניצוצות הקדושים שהם בחינת טוב הכבוש המגלגלים מכמה וכמה שנים, שמרבוי הרע החופה עליהם באים ההכחשות וכו', וע"כ רב נחמן שהיה שנים הרבה אחר החרבן הוא דיקא תקן שבועת הסת שגם בהרחוקים ביותר יכולים למצא התפארות, רק ע"י שנתישנו בהגלות שמתארך מאד וכו', וע"כ ע"י השבועה, ע"י שיזכירו אותו ההתפארות שיש בו עדין, וכנ"ל.

והענין הוא כידוע שיש סך בירורים לכל הששת אלפים שנה, ולכל דור ודור יש את הבירורים ששיכים אליו, ולא רק לכל דור אלא לכל שנה, חודש, שבוע, יום וכדו' יש את החלקי הקדושה שאותם בנ"י מבררים ע"י תרי"ג מצוות, וכשישלימו בנ"י את העבודה או ע"י תורה ומצוות או ע"י ייסורים ח"ו, אז יבוא משיח, וזה הסוד המובא בספרים הקדושים שאין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, וכמ"ש הרב בע"ח שער י"ט פ"ה דכאשר היה מקרה המלכים כידוע ונשברו לא נתקנו כל הבחינות אלא רק מעט ולא יושלמו להתברר עד ביאת המשיח במהרה בימנו אמן, והדברים מאירים יותר בדברי הרב בע"ח שער ט"ל פ"ב, וז"ל: שאין בנו יכולת לברר כל הרפ"ח ניצוצין בפעם אחת, כי אם היה כן, כבר בא המשיח, והיה מתקיים בלע המות לנצח. אמנם בכל תפלה ותפלה, כפי כוונת האומרה, וכפי זכות הזמן אשר אז נאמר התפלה ההיא, כך מתבררים שיעור קצוב מהרפ"ח ניצוצין, עד שנמצא כי קודם שיבא משיח יכלו ויוגמרו כל הרפ"ח ניצוצין להתתקן, עכ"ל.

וכיוון שכל יום הוא בירור חדש לגמרי שלא היה לפני ולא יהיה, א"כ ככל שהשנים חולפות כך רוח הטהרה מתגברת וכן הקדושה מתגברת, והלב לאט לאט מזדכך, ואויר הארץ נטהר וכמבוא בספרים בשם הגה"ק ר' בונים מפשיסחא. אמנם כיוון שהבירורים האחרונים נמצאים בהסתר גדול, א"כ יכול להיות שהדבר שבו גנוז הקודש יראה, ריק לגמרי מכל דבר טוב, וכמו"כ הבלבול יהיה גדול בהבנת נשמות ישראל בדור האחרון כמ"ש המהרח"ו בספר החזיונות, ובלקו"מ קמא מ"ח, ובמאמר הדור של הגרא"י קוק, ובעוד ספרים ק', שבדור האחרון אף שיראה אחד שנראה בחיצוניות כרשע שברשעים, עכ"ז כיוון שבדור האחרון הרע כ"כ חזק לקראת נפילתו לנצח, ועוד שחלקי הרע נכבשו זמן רב עם הטוב, לכן א"א לדעת במעלת וקדושת הנשמה של אותו אדם, שאכן יכול להיות ששורשה גבוה מעל גבוה שומר. ועפ"ז יבואו על נכון דברי הלקו"ה לעיל, שבדור האחרון אפ' שאדם כופר בכל, תקנו לו שבועת היסת, לגלות את בחינת הטוב שבאמת גנוז בו כדאיתא בזוה"ק דדור עקבתא דמשיחא טב מלגאו וביש מלבר, ובהתבוננות זו נזכה ב"ה בקרוב לרומם את הטוב שבכל ע"י עד לגאולה השלמה אכי"ר.




^ 1.אמנם עיין בנתיבות בדיני תפיסה כלל ב' שאכן מחלק בין איסור גזל לשאר איסורים. דבשאר איסורים יש התייחסות מפורשת משא"כ ביחס לספק גזל וז"ל "דלא הותר ספק ממון רק כשאין בו אלא משום ספק גזל דספק גזל לא אסר רחמנא וכמו שכתבו המפרשים, אבל אם יש איסור אחר במה שמחזיק הממון ודאי אמרינן ספק איסור לחומרא, ולא מהני חזקת ממון נגד שאר איסורים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il