ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

זכרו - תורת משה ;">

בית מדרש תורה ולימודה התבוננות אמונית Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ה

זכרו - תורת משה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

חסידים מספרים כי פעם אחת ישבו חסידים לפני ר' יצחק מוורקי ודנו לפניו במדרש העוסק במשה רבנו. כך אמרו במדרש: "בשעה שאמר הקב"ה למשה 'כתב לך את הדברים האלה' התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: 'אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש? שמא יאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה, אני הוא שכתבתי ונתתי לכם?' אמר להם הקב"ה: 'ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה, ואפילו עושה נאמן הוא, שנאמר: "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא"'".
שאלו החסידים את ר' יצחק מוורקי להסברו של מדרש זה. השיב להם הרבי במשל: סוחר אחד רצה לילך למסעיו. נטל לו עוזר והעמידו בחנות, ואילו הוא עצמו שהה על הרוב בחדר הסמוך. בשנה הראשונה היה שומע לפרקים שהעוזר אומר בחנות לאחד הקונים: 'בזול כל-כך לא יוכל האדון למכור'. ולא יצא הסוחר לדרך. בשנה השנייה שמע לפעמים בתוך חדרו: 'בזול כל-כך לא נוכל למכור'. דחה עוד הסוחר את נסיעתו. אבל בשנה השלישית שמע: 'בזול כל-כך לא אוכל למכור'. אז יצא הסוחר למסעיו.

המדרש שמעלים החסידים לדיון בפני ר' יצחק מוורקי תמוה ביותר. החשש הגדול מפניו של משה הוא שיכתוב כי הוא בעצם נותן את התורה, ולא הקב"ה. זהו חשש אמיתי, חשש לייחוסה של התורה הקדושה ליצירה של בשר ודם, ולא ליצירה אלוקית.

על-פי המדרש מרגיע הקב"ה את המלאכים ואומר להם כי אין חשש שמשה יעשה כך. ההבנה הפשוטה היא שהקב"ה בוטח כל-כך במשה שהוא יודע בוודאות כי לעולם לא יגיע לידי אמירה שכז,ו שהוא כתב את התורה.

המשכו של המדרש הופך את הקערה על פיה: המדרש אומר שאפילו אם יעשה כך, יהיה נאמן. כאן מגיעה התמיהה: האם באמת ניתן לומר שהתורה היא יצירתו של בשר ודם? איך ייתכן לאפשר מצב שבו באמת בני ישראל יאמינו כי התורה היא פרי רוחו של משה רבנו, ולא של נותן התורה?

כאן בא משלו של ר' יצחק מוורקי ומאיר את המדרש באור עמוק הרבה יותר. מטרתו של הסוחר במשל היא לצאת לדרך. רוצה הוא בעוזר שימלא את מקומו. מילוי מקום זה צריך שייעשה מתוך מעורבות, מתוך תחושת אחריות, מתוך הזדהות.

שלושה שלבים עובר העוזר עד שנמצא ראוי להיות עוזר לסוחר. בראשית הוא נוהג בהכנעה ובהתבטלות כלפי אדונו הסוחר. הוא אומר: "בזול כל-כך לא יוכל האדון למכור". לאחר מכן הוא אומר: "בזול כל-כך לא נוכל למכור", כלומר הוא חש את עצמו שותף שווה ערך לאדונו, ומתייחס אל עצמו ואל אדונו כאל שניים העוסקים באותו מסחר. בשלב השלישי יוצא האדון כליל מן המשחק. העוזר אומר: "בזול כל-כך לא אוכל למכור". כאן העוזר חש עצמו כבעל העסק, כמי שהכל תלוי בו, כמי שנטל את האחריות המלאה לנעשה בבית המסחר. רק אז חש הסוחר בטוח דיו להפקיד את מסחרו בידי עוזרו. רק אז יכול הוא לצאת לדרך.

תורה היתה לו לקב"ה בבית גנזיו, וביקש ליתנה לבניו. משמעותה של נתינת התורה איננה רק משמעות טכנית, של שינוי מקום, אלא גם משמעות מהותית, של העברת התורה לאחריות בני ישראל. התורה היתה ותהיה תורת אלוקים, תורה שניתנה לבני ישראל.

שלושה שלבים יש בהעברה זו: בשלב ראשון מעמיד ה' את משה ואת עם ישראל בעמדה של מקבלים. התורה היא תורת האדון, ומשה וישראל אינם אלא שכיריו. חובתם היא לעסוק במסחרו של האדון, בתורתו של האדון. השלב השני מעמיד את משה ואת ישראל בעמדה של שותפים: התורה היא של האדון, אבל גם שלנו. השלב השלישי מעמיד את משה ואת ישראל בעמדה של בעלים גמורים על התורה.

בעלות זו אין עניינה כפירה בבעלותו של האדון על בית המסחר. אין עניינה כפירה באלוקיותה של התורה; ההיפך הוא הנכון. בעלות זו יוצרת התחברות של משה וישראל עם התורה, עם בית המסחר. משה וישראל חשים שהתורה הזו היא תורתם, ומתוך כך הם יוצרים הזדהות עם נותן התורה. זהו השלב שבו יכול בעל בית המסחר לצאת לעסקיו. זהו השלב שבו הקב"ה רואה את התחברותם של משה וישראל עם תורתו.

הרעיון המובע בדבריו של ר' יצחק מוורקי מובא בקצרה בדברי המדרש על הפסוק בתהילים "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". דרשו במדרש: אמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, שנאמר 'בתורת ה' חפצו' ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'".

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il