ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כיבוד אב ואם ;">

בית מדרש הלכה ומנהג כיבוד הורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון התשס"ו

כיבוד אב ואם


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
עינבל בת אלון

כיבוד הורים - מצוה הדורשת מאמץ רב
"אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן (אשרי מי שלא ראה את הוריו, כי א"א לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה). רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו, וכן אביי (ור"ת של שמו הם: א'שר ב'ך י'רוחם י'תום). (שואלת הגמרא) איני (האם זה כך) והאמר אביי אמרה לי אֵם? ההיא מרבינתיה הואי" (לא היתה זו אימו האמיתית אלא אומנת).

רבי יוחנן הזכיר לעיל שא"א לאדם לקיים מצוות כיבוד הורים כהלכתה, ולא לחינם אומר בעל הבא"ח (וילך אות ו') שכל אדם בערב יום כיפור יבקש מחילה מאביו ואימו על כל מה שחטא כנגדם במשך כל השנה, ואם הבן שוטה ולא ביקש מהוריו מחילה, יאמרו בפיהם שמחלו לו. ועוד אומרת הגמרא (שם):
"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה ליה בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא (אני רוצה בעל) נייעין לך (א"ל אחפש לך). בעינא גברא דשפיר כותך (א"ל אימו אני רוצה בעל נאה כמוך), שבקה ואזל לארעא דישראל (עזב אותה ועלה לאר"י). שמע דקא אזלה אבתריה (שמע שאימו באה אחריו), אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה, מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא מהו? א"ל: איני יודע. אתרח פורתא (שהה מעט), הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית לצאת, המקום יחזירך לשלום (סבור היה שבדעתו לחזור לבבל (ועי"ש סוף המעשה).

אביו או אימו - מי קודם לכיבוד?
הגמרא בקידושין אומרת (דף ל"א ע"א):
"שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר, אבא אומר השקיני מים, ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם? אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע (ושאל כנ"ל) אמר לו כך (השיב לו ר' יהושע כדרך שהשיב לו ר' טרפון). אמר לו, רבי נתגרשה מהו? (נתגרשה אימי ואינה חייבת בכבוד אבי, מי קודם למי), אמר ליה מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה (כי מרוב הבכי נשרו ריסי עיניו, ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת, ואני אומר לך שכבוד שניהם שווה עליך), הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין" (השיבו בלשון שחוק).
ואומר הרש"ל , אם התגרשו הוריו, הבן חייב בכבוד שניהם. ואם הוריו גרושים, ואמר האב לבנו שלא יאמר קדיש על אימו לאחר פטירתה, אזי כל זמן שאביו חי יכבד את רצונו, אבל בסתר יכול לומר על אימו קדיש. וכן אם האב אמר לבנו שלא יכבד את אימו, אזי כל זמן שאביו חי ישמע לו, אבל לאחר שנפטר או שלא בפניו מותר לו לכבד את אימו, (ועיין בפתחי תשובה יו"ד סי' ר"מ ס"ק י, יא).

איזהו מורא?

וכתב הרמב"ם (פרק ו' מהלכות ממרים הל' א'): "כבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו, כתוב כבד את אביך ואת אמך, וכתוב כבד את ה' מהונך, ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו, וכתוב את ה' אלהיך תירא, כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם".

ועוד כתב הרמב"ם (שם בהלכה ג'):
"אי זהו מורא, ואי זהו כבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים, משנה את שמם. יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו, אבל השמות שקוראים בהן את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום".

יעקב אבינו מצוה את בניו לפני מותו שיקברוהו במערת המכפלה, והוא אומר להם:
"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה" (בראשית מט, לא).
ולכאורה כיצד קרא לאביו בשמו "שמה קברו את יצחק"? אלא אומר הרב בעל הבא"ח שכל מה שדיבר היה ברוח הקדש (עיין פרשת שופטים ש"ש אות ה'). וכן אפשר לומר שיעקב אבינו אמר 'שמה קברו את אבי מורי ועטרת ראשי הגאון הגדול יצחק אבינו', אלא שהתורה קיצרה בלשונה.

אם הולך למשל לבנק כדי לפתוח חשבון וכדו', ושואלים אותו לשמו ולשם אביו, לא יאמר שם אבי אברהם, אלא יאמר מר אבי ועט"ר שמו אברהם. אבל אם הפקיד ירשום כך את שם אביו, אח"כ כשיבא לבצע פעולה בחשבון ויבקשו ממנו תעודת זהות יראו ששם השֵם של אביו קצר, רק אברהם, ויאמרו שיש בעיה, ולכן בכגון זה יאמר בינו לבין עצמו מר אבי וכו', ואח"כ יאמר בקול רם שם אביו.

הזכרת שם אביו במכתב
אם רוצה להזכיר שמו ושם אביו במכתב, ואביו חי יכתוב 'אברהם בן אדוני אבי יעקב', ואם נפטר אביו יכתוב אברהם בן יעקב ז"ל (עיין בא"ח שם). ואומר הרב בעל הבא"ח (ש"ש שופטים אות ד'):
"יש מתחסדים לכתוב יצחק בן לאדוני אבי אברהם ואין בזה חיוב מן הדין, ואע"ג דכתבנו דאין כתיבה חשיבה כדיבור לענין זה, מ"מ אם הוא כותב כתב לאביו צריך שיכתוב לו מור אבי או אבא מארי פלוני, וכן בשכותב מכתב לאחרים ומזכיר בו שם אביו ג"כ יכתוב מור אבי פלוני, וכן ה"ה כשכותב שם אביו בפנקס שלו בחשבונות וכיוצא ג"כ יכתוב מור אבי ודין זה של הזכרת השם נוהג גם באמו שצריך ליזהר בכל הנזכר לעיל".

שֵם בנו כשֵם אביו
יש עדות שבהם נוהגים לקרא לילד על שם הסבא עוד בחייו (אצלנו מקפידים שלא לקרא לילד בשם מרדכי) ולעיתים יש קצת בעיה בדבר, כי אם למשל קוראים לסבא ראובן והוא מתארח אצל בנו, והנה הנכד מתנהג לא כשורה, ואביו אומר לו 'ראובן אתה ילד רע' וכדו', אין זה מכובד לומר כן לפני אביו, ויזהר בדבר הזה.

איזהו כבוד?
כתב הרמב"ם (פ"ו מהל' ממרים הלכה ג'): "אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה משל האב. ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו". אם אביו זקוק לעזרה כגון לתרופות ומזון או לעוזרת, ויש לאביו כסף - רשאי להוציא מכספי אביו ואין הבן חייב להוציא מכספו. אבל אם אין לאביו כסף - חייב הבן לתת משלו. וכתב הרמ"א (יו"ד סי' ש"מ סעי' ה'): "ואם יש לו בנים רבים, מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחויבים העשירים לבד".

בזמנם היו משלמים מיסים לפי הרווח, אבל בהוצאות של כיבוד אב מתחשבים בעושרו של כל בן. מעשה באדם אחד שאביו היה חולה והתגורר מחוץ לירושלים. שלח האב לבנו שיבא לבקרו. ענה לו הבן שישלח לו כסף לנסיעות באוטובוס שכן הוא צריך לבא מירושלים לת"א, שהרי כתוב ברמב"ם "משל אב". אמר האב בליבו "בנים גדלתי ורוממתי", והלך לשאול רב מה לעשות. אמר לו הרב, תגיד לבנך שיבא ברגל, ואם אינו יכול לבא ברגל והוא חפץ לנסוע בתחבורה ציבורית בשביל הנוחיות של עצמו, שיוציא מכספו.

אומר בעל הבא"ח, מעשה באדם נכבד וחשוב שבנו לא היה מכבדו כראוי. יום אחד הלך האב ברחוב ביום קר וגשום ואין לו מעיל ללבוש, והנה פוגש אותו הנכד ורואה שקר לו, ואמר לו 'אלך לאבי ואומר לו שיקנה לך מעיל', וכן עשה וסיפר לאביו שראה את הסבא ללא מעיל וכו'. אמר לו אביו, בעליית הגג זרוק מעיל ישן לך ותתן אותו לסבא. לקח הנכד את המעיל ובקש מאימו מספריים. אמרה לו אמו לשם מה אתה צריך מספריים? אמר הבן כדי לחתוך את המעיל לשנים, חצי אחד בשביל סבא, והחצי שני בשביל אבא כשיהיה זקן. כששמע האבא את דברי בנו, א"ל לך וקנה מעיל חדש לסבא (מובא בספר 'נפלאים מעשיך'). אם נכנס אביו לבית יעמוד הבן לכבודו, וכן ייעשה כשנכנסת אימו. ואם אמרו שמוחלים על כבודם, מתר לבן לשבת כשהם נכנסים.

פעם אחת בא אלי רב חשוב ובעודנו מדברים, נכנס אחד הבנים שלי ואמר לי 'אתה רוצה לשתות מים'? הרב שנכח במקום לא ידע שהוא בני, והחל לצעוק עליו 'תתבייש לך ! כך אתה מדבר לרב אליהו'? ! אמרתי לו, מה אתה צועק? הרי זה בני, ובן אינו צריך לומר לאביו 'אדוני אבי' כשמדבר איתו. ועוד אמרתי לאותו רב, הרי בברכות אנו אומרים "ברוך אתה ה'", בלשון נוכח, כי "בנים אתם לה' אלוקיכם". ומ"מ יש הבדל אם הבן פונה לאביו בפרהסיא או בצנעא. שבפרהסיא מול אנשים יאמר הבן 'כבוד מר אבי', ובצנעא יקרא לו 'אבא'.

למען יאריכון ימיך
מסופר על אדמו"ר אחד שהיה נוהג להתפלל כמנהג האדמור"ים, היינו היה קם בשעה שמונה או תשע, ועושה הכנות לתפילה, ורק בשעה עשר או אחת עשרה היה מתפלל שחרית, ובשעה שתים עשרה היה אוכל ארוחת בוקר, ואח"כ הכנות מנחה וכו'. יום אחד שלח לו אביו מכתב ובו הוא מבקש מבנו שיבא לבקרו אבל בתנאי שיתפלל עימו בנץ החמה. אמר לו הבן שהוא מסכים. הלך הבן עם אביו לתפילה בהנץ החמה בשעה ארבע וחצי בבקר, וכשסיימו את התפילה רואה הבן שכעת יש לו יום ארוך ואמר, כעת אני מבין מה שכתוב "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", כי מקודם היה לי יום קצר. ויש להזהר מאד בכיבוד אב ואם כי התורה השוותה את כבודם לכבודו של מקום (ועיין רמב"ם לעיל).

מכבדו במותו
ועוד כתב הרמב"ם (שם בהלכה ה'): וחייב לכבדו אפילו לאחר מותו, כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא אלא אומר כך אמר אבא מרי אני כפרת משכבו. במה דברים אמורים, בתוך שנים עשר חדש שלאחר מיתתו, אבל לאחר שנים עשר חדש אומר זכרונו לחיי העולם הבא". ומה הכוונה כשאומר "אני כפרת משכבו"? ומבאר הבית יוסף, שאומר הבן אם מגיע לאבי עונש בשמים שהעונש יבא עלי ולא עליו, אבל לאחר י"ב חודש אומר זכרונם לחיי העולם הבא.

אשה נשואה
וכתב הרמב"ם (שם בהלכה ו'): "אחד האיש ואחד האשה חייבין במורא וכבוד, אלא שהאיש יש בידו לעשות והאשה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה, לפיכך אם נתגרשה או נתאלמנה הרי שניהם שוים". אשה נשואה חייבת בכבוד הוריה, ואמנם רשות בעלה עליה, אך לא ימנע ממנה לקיים מצוה זו. וגם האשה לא תמנע מבעלה לכבד את הוריו.

עד היכן כיבוד אב ואם?
ועדו כתב הרמב"ם (שם הלכה ז'): "עד היכן הוא כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק" וכו'. והוסיף הרמב"ם (שם בהלכה ח'): "אף על פי שבכך נצטוינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול". ואם יודע האב שבנו עצל, לא יבקש ממנו שיעשה בשבילו איזה דבר, אלא יבקש מבנו השני, או לא יבקש כלל, כי גורם לו שלא יקיים מצות כיבוד אב ואם.

נשאלת השאלה, אב שמחל על כבודו - האם הבן נענש או לא? כתוב על יעקב אבינו שנענש ולא ראה את יוסף 22 שנה, כיון שלא כיבד את אביו 22 שנה כשהיה בבית לבן. ולכאורה יעקב אבינו היה רחוק מבית הוריו, ועוד, הרי הם שלחו אותו לבית לבן? ואומר הרב חיד"א, מכאן משמע שאע"פ שאביו מחל על כבודו, עדיין יש חיוב לכבדו. אבל אם אמר האב שאינו רוצה שיכבד אותו אז הוא פטור. ואצל יעקב אבינו - הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (ועיין בכתובות דף מ' ע"א בתוס' ד"ה כגון).

לא ישב במקום אביו או אימו
אסור לבן לשבת במקום של אביו או אימו, וכן לא ישב התלמיד במקום של רבו. ואם אביו או אימו מוחלים על כבודם - מותר. אם הכיסאות בבית שווים בצורתם החיצונית ובגודלם, ואם מחליף ביניהם לא ניכר הכסא המיוחד של אביו - אין נ"מ בזה ויכול לשבת על כל כסא. אבל אם הכסא של אביו או אימו מיוחד, לא ישב במקומם. אם העבירו את הכסא של אביו לצד אחר, מותר לבן לעמוד במקום שבו היה הכסא של אביו (ועיין בבא"ח שופטים אות ב'). יש מי שאומר שלא ישבו הבנים ליד אביהם בבית הכנסת שאין זה מדרך כבוד. ולמעשה, אם האב רוצה לחנכם בתפלה, מותר להם לשבת לידו. כתוב (שמואל א, כ, כה) וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד" - משמע שיהונתן לא ישב ליד אביו (עיין בא"ח שם).

אם הבן ת"ח - האם אביו חייב בכבודו?
אם בא לפני אב ובנו, אני רגיל לברך 'יהי רצון שהבן שלך יגדל ויהיה תלמיד חכם'. ומה הדין אם הבן תלמיד חכם, האם אביו חייב לקום לכבודו? ולמעשה, שניהם חייבים אחד בכבוד השני, אא"כ מחלו. ומובא בשם בעל הבא"ח, מעשה בנער בר מצוה שנשא דרשה לא כל כך מיוחדת, ואביו היה אדם נכבד מאד, וכשהוא שאל את הנוכחים מה הם אומרים על הדרשה, ענו לו בשפה רפה. וכששאלו את הרב כיצד היתה הדרשה, ענה: הלואי שאראה בבני, כמו שאבא זה ראה בבנו. כששמע זאת האבא שמח שמחה גדולה. אמרו הנוכחים לרב, הרי הדרשה היתה פשוטה ביותר? אמר הרב, אני התכוונתי, אף על פי שהאבא היה עם הארץ, בנו אמר דרשה טובה, אני רוצה שבני יהיה עוד יותר גדול ממני, כמו שקטן זה יותר גדול מאביו בתורה.

כבד את אביך - כשאביו רשע
נשאלת השאלה, אם אביו רשע, האם חייב בכבודו או לא? ומה הדין אם אביו עבר עבירה ונתחייב מלקות בבי"ד (וידוע שלא לוקחים אדם צעיר שילקה אלא שמש זקן) האם מותר לבנו להלקותו מדין שליח בי"ד? (ועיין לשו"ע יו"ד סי' רמ"א סעי' ד', ויש חולקים בזה).

יש מטחינו בריחיים ויש מאכילו פסיוני
הגמרא בקידושין (דף ל"א ע"א וע"ב) אומרת: "תני אבימי בריה דרבי אבהו, יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיים העולם הבא". ומבאר רש"י: פסיוני - עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר. וטורדו מן העולם - שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו. ויש מטחינו בריחיים - שהיא מלאכה קשה.

אומרים התוספות (שם בד"ה וטורדו):
"וטורדו מן העולם. פירוש שנענש עליו שמראה לו צר עין על סעודתו. ויש מטחינו בריחים שהיא מלאכה קשה ומביאו לחיי העולם הבא שמכבדו בדברים טובים וניחומים. ובגמרת ירושלמי (פאה פ"א) גרסינן מעשה בשניהם. מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני, פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה? אמר לו, סבא מאי איכפת לך עד דטחון ואכול כלומר לעוס ואכול כעין כלבים דמדשין ואוכלים, א"כ הראהו שקשה עליו. ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחים ואב זקן היה לו, ואתא ציווי לטוחנין, פירוש מצות המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך, א"ל בנו, טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה אם לבזיונך טב לך ואם למלקי טב לך" (היינו, עדיף לך שתטחן כאן בבית ולא בבית המלך ששם מבזים ומלקים).
והעיקר הוא "ולבן שיניים מחלב", היינו להראות פנים שוחקות, ולא יאמר בלשון ציווי "תאכל ותשתה" שאין זה מדרך כבוד.

כיבוד אב של ר' אבימי
ועוד אומרת הגמרא (שם ל"א ע"ב):
"חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו, וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם (כשהיה אביו רבי אבהו דופק על הדלת, היה אבימי רץ ופותח לו ואינו מניח לאחד מבניו לילך, ועד שהיה מגיע לדלת היה אומר 'אני בא, אני בא'). יומא חד אמר ליה אשקיין מיא (יום אחד ביקש ממנו אביו כוס מים) אדאייתי ליה נמנם (הביא לו אבימי כוס מים, אך אביו נרדם). גחין קאי עליה עד דאיתער(המתין אבימי כשכוס המים בידו עד שהתעורר אביו) איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף".

כיבוד אם של רבי טרפון
ועוד אומרת הגמרא (שם):
"רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליק לה (כל פעם שרצתה אימו לעלות למיטה הוא היה גוחן על הרצפה והיא היתה עולה על גביו אל מיטתה), וכל אימת דהות נחית נחתת עלויה אתא (וכן עשה כשרצתה לרדת ממיטתה), וקא משתבח בי מדרשא. אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה"?!

שואל בעל הבא"ח, מדוע לא אמרו לו 'יישר כח, ואשריך שאתה מקיים מצוה זו בצורה טובה ביותר' וכדו'? והוא מבאר, שלפעמים אדם בא לעולם כדי לקיים מצוה מיוחדת, ואם הוא מקיימה כהלכתה, אומרים לו סיימת את תפקידך בעולם ותעבור לעולם הבא. ורבי טרפון כיבד את אימו בחשק רב, וזה סימן שאת המצוה הזו הוא בא לתקן, ואם היו אומרים לו שקיים מצוה זו בשלמות, הרי שמיד היה עובר לעולם שכולו טוב, ולכן אמרו לו עוד לא הגעת לחצי כיבוד, היינו עוד לא קיימת את המצוה כדבעי, כדי שישאר בעולם הזה.

כיבוד אם של רב יוסף
ועוד אומרת הגמרא: "רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא (רב יוסף היה סגי נהור, אבל שמיעתו היתה חדה, וכשהיה שומע את הצעדים של אימו מיד היה קם לכבודה, והיה אומר אני קם לכבוד השכינה שבאה).

כבוד חמיו וחמותו
הרב בעל בא"ח כתב בספרו 'חוקי הנשים', שאם האשה רוצה חיים טובים שתזהר בכבוד חמיה וחמותה, ואם תנהג כן בעלה יכבד אותה כבוד גדול. וכן הבעל יזהר בכבוד חמיו וחמותו. וכן מצינו בדוד המלך שקרא לשאול "אבי" (שמואל א', כד, יב. עיין בבא"ח שם, ושו"ע יו"ד סי' ר"מ סעי' כ"ד). לעיתים כשכלה מתחתנת היא אינה יודעת כיצד לקרא לחמותה, האם 'אמא' או 'סבתא', ועל כן מה טוב שתשאל את חמותה כיצד היא רוצה שיקראו לה, וכן תעשה.

כבוד הסבא, הסבתא והדודים
ואומר הרב בעל הבא"ח (ש"ש שופטים אות ל'): "וחייב אדם בכבוד אבי אביו, וכן באֵם אביו, וה"ה דחייב בכבוד אבי אמו, וחייב נמי לכבד אחי אביו ואחי אמו, ועליו תבא ברכת טוב".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il