^ 1.ציינו לימודים עד גיל שמונה עשרה, בהנחה שחובת מזונות על האב היא עד גיל זה, והוצאות לתלמוד תורה נכללות בכך. מעיקר הדין תקנת מזונות לילדים הייתה עד גיל שש ע"פ תקנת אושא (כתובות מט ע"ב). בשנת תש"ד תיקנה הרבנות הראשית שתקנת מזונות ילדים תהיה עד גיל חמש עשרה, וכיום יש המרחיבים עד גיל שמונה עשרה. ראה: הרב שלמה דייכובסקי, תחומין, טז, עמ' 97-96; הרב יהודה פריס, יד יהודה, עמ' 66-63.
^ 2.הרב יוסף קארו (בית יוסף, טור או"ח סי' תיט) מפרש שאכן הכוונה היא להוצאת שכר לימוד, אך הרב יואל סירקיש (בית חדש שם) מפרש שהכוונה היא לסכום כסף שהיו נוהגים להביא למלמד בכל ראש חודש. ייתכן שהכוונה היא לתשלום נוסף - מתנת ראש חודש, או ששכר הלימוד היה משולם בראש חודש, ועל זה כתב הב"ח ש"אין לבטל המנהג".
^ 3.לאחר החורבן לא נמצאו עוד אנשים כאלו. המהרש"א (חידושי אגדות סוטה שם) הסביר מדוע "פסקו אנשי אמנה" - "שאחר שחרב בית המקדש וראו שנתמעטה הברכה פסקו אנשי אמנה דהיינו שאין להם בטחון בהקב"ה ליתן לו גם פרנסתו שיש לאדם להאמין שהקב"ה זן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים ואין לו לאדם לדאוג על מזונותיו מהיום ליום מחר כי לא תדע מה יולד מחר".

^ 4.הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים (ביאור הלכה סימן תקכט ד"ה ואל יצמצם), מרחיב בדברי תוכחה ביחס להלכה שאין לצמצם בהוצאות יום טוב: "אבל בשאר הימים צריך כל אדם לצמצם בהוצאותיו [טור]... וזהו תוכחת מרובה על זמנינו שבעונותינו הרבה אנשים עוברין על זה ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו שמביאה את האדם לבסוף על ידי זה לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלימה".
^ 5.ביחס לפרנסת בנים גדולים שילמדו תורה כתב הרמב"ם (הל' מתנות עניים י, טז) ע"פ הגמרא בכתובות נ ע"א: "הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות, ...הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם". ראה עוד בדברי מו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, שו"ת מנחת אברהם, חלק ד עמ' טז.
^ 6.ראה בספרי: שבות יהודה וישראל, "חינוך וצדקה– היחיד, הקהילה והמדינה", עמ' 377-361.
^ 7.את החובה לשכור מלמד כתבו גם: טור יורה דעה סי' רמה; שו"ע יורה דעה סי' רמה, ד.
^ 8.כמהר"ם מרוטנברג, פסקו: הרב משה איסרליש, רמ"א, שולחן ערוך יורה דעה סימן רמה סעיף ד; הרב שלמה לוריא, ים של שלמה קידושין פרק א סימן נח ; הרב שמעון בן צמח, שו"ת תשב"ץ, חלק א, סימן סד; הגאון מווילנא, ביאור הגר"א, יורה דעה, סימן רמה, סעיף קטן ח; הרב שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ד, ובקונטרס אחרון אות א; הרב יוסף חיים, בן איש חי, שנה ב' פר' כי תצא, אות כא. ראה גם בפירוש הרב יוסף קאפח על הרמב"ם ובקצות החושן, סי' רצ, ג.
^ 9.כך סובר גם הרב דוד בן זמרא, שו"ת רדב"ז חלק ה סימן קיד: "דעיקר הדין בבנו מן התקנה ולא מן הדין ואין לנו אלא כענין התקנה בלבד, והכי אמרו מתקנות יהושע בן גמלא ואילך אם אינו יודע ללמדו בעצמו שוכר לו מלמד".
^ 10.ראה בהרחבה במאמר: "תקנת אושא - המבזבז או המפריש עד חומש" בספר זה.
^ 11.באילו מצוות עשה נאמרה המגבלה עד חומש, ובאילו לא, וכיצד מחשבים זאת, והאם יש מקום להיחשב כאדם בינוני ולהוציא עד עשירית (רמב"ם הל' מתנות עניים ז,ט), ראה בהרחבה: הרב ארי יצחק שבט, "תירוץ הפרנסה כמניע לאי עליה לארץ", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 368-355. לדבריו, במימון שכר לימוד תורה, לא נאמרה המגבלה של חומש.
^ 12.הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים, אהבת חסד, פרק כ.
^ 13.בסיכום שיטות הפוסקים בעניין זה, ראה: שמואל גליק, "מימון מערכת החינוך על פי ספרות ההלכה", חינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 230-202.
^ 14.במסגרת דיון על גובה מזונות בין בני זוג שהתגרשו, שכלל גם תשלום עבור שכר לימוד בישיבה, פסק מו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, "משום חיוב האב בתלמוד תורה דבן, חייב הוא לשכור לו מלמד אף בשכר ולספק לו כל ההוצאות הקשורות בזה, לרבות פנימיה וכדו' " (פסקי דין רבניים חלק ז עמ' 10; שו"ת מנחת אברהם חלק א עמ' לט; חלק ג עמ' כב). מדובר במצב שבו לאב הייתה יכולת כלכלית לממן זאת. דבריו מתבססים על דברי הרש"ז מלאדי, בשולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ז.
^ 15.קיימת אפשרות שהתלמיד ילמד בחינם. בגמ' בתענית כד ע"ב מסופר על מלמד שנהג שלא לגבות תשלום ממי שלא יכול לשלם, ופעם כשלא ירדו גשמים הוא עבר לפני התיבה ומיד נשבה הרוח וירדו גשמים. המלמד הסביר לאמורא רב שנענה בזכות הנהגה זו.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 511-504