^ 1.בשולחן ערוך יורה דעה סי' רמב, א, כתב: "חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו".
^ 2.לפני שמשה רבנו עלה להר לקבל את הלוחות הוא אמר לזקנים: "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם" (שמות כד, יד). הרמב"ן שם פירש באותו כיוון: "ואמר 'לנו', דרך כבוד לתלמיד, כאשר אמר 'בחר לנו אנשים' (שמות יז, ט), וזה פירוש נכון". וכן מופיע בתוספתא ברכות (ליברמן) ד, יח: "שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנאמר: 'פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו'. שקל עבדו בו".
^ 3.כך פסקו גם הטור והשולחן ערוך יורה דעה סי' רמב, לג.
^ 4.הרב יאיר בכרך, שו"ת חוות יאיר סימן קנב נשאל: "אחר דדברי חכמים בנחת נשמעין ונאמר במשנה 'יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך', איך מצינו לפעמים קנטורים וזלזולים בש"ס?". בתשובה שם הוא הסביר הסברים נקודתיים לכל דוגמה ומבט כולל על העניין. הרחבה רבה בעניין זה ראה: הרב פרופ' נריה גוטל, "זרוק מרה בתלמידים - מדיניות חינוכית מחייבת", תחומין, כו (תשס"ו), עמ' 261-252. הוא דן שם בקשרי רב ותלמיד במקורות וכן בתשובת החוות יאיר, וכן בהנהגתו של הרי"ד סולובייצ'יק ומשפחתו.
^ 5.להלן מספר התייחסויות של רבנים בני דורנו בפרטי הלכות הקשורות לכבודו של תלמיד. הרב יעקב ישעיהו בלויא, פתחי חושן חלק ד פרק טו סעיף ד כתב שיש להיזהר מלבחון תלמיד אחד בחינת פתע (=שלא למטרת לימוד) שמא יכשל בתשובתו ויצטער; הרב יצחק זילברשטיין, "פסקים והוראות", מוריה, רסה-רסו (כסלו תש"ס) עמ' סג כתב שילד שמתרשל בלימוד אסור בשום אופן לבייש כגון להורידו לכיתה נמוכה, וברוב פעמים זה מזיק. העיקר לחנכו בדרך כבוד. אמנם ראה: "תלמיד שמותר לביישו", חשוקי חמד - כתובות עמ' תס, שם אישר הרב זילברשטיין את הנהגתו של מורה שהנהיג בכיתתו לבייש תלמיד שמאחר לתפילה.
^ 6.הרב ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, מכות פ"ב מ"ב אות יח הבחין בין האמור אצל אב - הכאה, ואצל רב - רדייה. רדייה היא לשון ממשלה. ועם זאת שהרב מכה את התלמיד שיהיה כפוף לו, אין לומר שלטובתו הוא עושה. אב המכה את בנו, אפילו לא בשעה שהוא לומד איתו אלא כדי שישמע מה שרבו ומוריו מלמדים אותו, אינו גולה. ראה עוד: הרב יהודה הרצל הנקין, "החרמת חפצים מתלמידים", תחומין, ח (תשמ"ז), עמ' 202-186, ובעיקר פרק ט.
^ 7. תוס' ד"ה והא אמרת, רמב"ן, מאירי, ועוד.
^ 8.רש"י כאן הפנה לגמ' בקידושין ל ע"ב האומרת שחובה על האב ללמד את בנו אומנות.
^ 9.דוגמה נוספת לרצח בשגגה, נמצאת בתוספתא מכות ב, ו ובהרחבה בתלמוד ירושלמי מכות ב, ד: "ישב לו על גבי מיטה ביום, ואין דרך התינוק לינתן על גבי מיטה ביום, גולה (=כי לא היה צריך להעלות על דעתו שהתינוק שם). בלילה, ודרך התינוק הנתון ע"ג מיטה בלילה, אינו גולה (=זהו קרוב למזיד כי היה לו לחשוב על כך). ישב לו על גבי עריסה ביום, ודרך התינוק לינתן על גבי עריסה ביום אינו גולה בלילה, ואין דרך התינוק לינתן על גבי עריסה בלילה, גולה". דברי הירושלמי הללו, הובאו בדיוני הפוסקים במקרים טרגיים, כגון שהאם לקחה בלילה את בנה על מנת להניק אותו, והיא נרדמה ומחצה את התינוק למוות. ראה: שו"ת חתם סופר חושן משפט סי' קפד; רבי יואל סירקיש, (הב"ח), "על דבר אשה שהמיתה תינוק בשוגג", (מכתב יד), פנים מאירות, ח (תשמ"ב) עמ' ג – ד; אפרים אלימלך אורבך, "על גרימת מוות בשגגה ומוות בעריסה", אסופות, א (תשמ"ז), עמ' שיט–שלב.
^ 10.ראה במקבילה בירושלמי מועד קטן ג, א: "חמת חד סופר...".
^ 11.ראה גם, הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש, ב סי' מט עמוד תצ: "מטעמים פדגוגים יש להניע מאמצעי כפיה בנוגע לבן הסוטה מהדרך הכבושה. כבר הזכיר כת"ר את האיסור להכות בנו גדול, וצדק כת"ר באמרו שלאו דווקא מכה ביד אלא כל אמצעי כפיה בכוח עלול להביא לידי תוצאות הפוכות מהרצוי. וכבר הוכיחו הפדגוגים המודרנים, שהכפיה או ביצוע רצון בכוח מעורר בנער בגיל מבוגר עקשנות".


^ 12.כך פירש רש"י גם במכות טז ע"ב. בבכורות מו ע"א כתב רש"י: "פשע בינוקי - מלקה אותן ומתים". הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר כב, סי' נט, ב הסביר שהוא הכה אותם יותר מדי חזק וזה גרם אחר כך למיתתם או שהמכות היו חזקות מאוד כאילו הוא הורג אותם. רבינא החזירו לתפקידו לאחר שעשה תשובה והבטיח שלא ינהג כך יותר. הכאה מוגזמת וחזקה היא עילה לפיטורי מורה. ראה: ירושלמי מועד קטן ג, א שרב אחא נידה מלמד כזה; שו"ת רב נטרונאי גאון, סי' רנו; רמב"ן בבא מציעא קט ע"א, ועוד. הרב יעקב ריישר, שו"ת שבות יעקב ג סי' קמ פסק שמלמד שחבל בתלמיד פטור מנזק, צער, שבת ובושת, אך חייב בריפוי כדי שלא יהיה רגיל לעשות כן. אך הרב משה קובעלנץ, שו"ת קרית חנה סימן כב חלק עליו ואמר שמלמד פטור כשהכה ברצועה סתם, אך לא כשמכה אותו מכה חזקה. תשובות אלו הובאו בפתחי תשובה, יורה דעה סי' רמה ס"ק ד. בערוך השולחן חושן משפט סי' תכד, יז כתב שהכול תלוי בשיקול בית הדין. ראה עוד: אברהם שיינפלד, נזיקין, עמ' 130.
^ 13.על הנוהג שהיה מקובל במספר קהילות בעם ישראל באשר להכאת תלמידים, ראה: שמואל גליק, החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 513-511.
^ 14.ראה בדבריו, גם בשו"ת משנה הלכות חלק טז, סי' נח, שם הוא אכן מגבה הורים המכים אף מכה רבה את בניהם. אך אין זו כוונת הרמב"ם והשו"ע.
^ 15.על חוק מדינת ישראל האוסר לנהוג באלימות מול תלמידים ועל פסקי דין בעניין, ראה: שמואל גליק, החינוך בראי החוק וההלכה, עמ' 492-481, 547-546.
^ 16.ראה: הרב ראובן אוחנה, "הכאת תלמידים לאור ההלכה ובמבט חינוכי", אור תורה, שיד (תשנ"ד), עמ' תסט – תעג; הרב אברהם שרמן, "אלימות הורים ומורים", תחומין, טז (תשנ"ו), עמ' 168-160; הרב יצחק לוי, "הכאת ילדים [תגובה], תחומין, יז (תשנ"ז), עמ' 159-157; הרב אליהו שלזינגר, שו"ת שואלין ודורשין, ד סי' סז (תשובה ליצחק קדמן - יו"ר המועצה לשלום הילד); אברהם שיינפלד, נזיקין, עמ' 131-129; הרב נריה גוטל, "הכאת תלמידים", שנה בשנה (תשס"ב), עמ' 190-169; הרב דוד אריאב, לרעך כמוך, חלק ד, עמ' 204-190; הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, צנעת אדם, עמ' 316-315.
 
^ 17. בית דין יכולים להכות קטנים כשעברו עברות, כשברור להם שהוא הזיק או גנב, וכשיש צורך בזה כך כותב הרמב"ם הל' גניבה א, י: "ראוי לבית דין להכות את הקטנים על הגנבה כפי כח הקטן כדי שלא יהיו רגילין בה, וכן אם הזיקו שאר נזקין".

^ 18.הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק א סימן עו, נשאל: "האם מותר להכות לצורך חינוך?". ותשובתו: "נראה לי שהכל תלוי באופי החינוכי של האדם, המקום ותנאי הסביבה וכד', ולא תמיד החינוך במכות אף שמותר בהלכה, משיג את המטרה. ולכן נמנעו מלציין עד איזה גיל מותר להורים להכות את בנם, וטוב יעשו הורים שנתקלים בקושי חינוך להתיעץ עם רב".
^ 19. "קריאת הרבנות הראשית נגד הכאת ילדים", שו"ת הרב הראשי, חלק א, עמ' 117 [הרבנות הראשית לישראל – 70 שנה, חלק ב עמ' 578].

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 529-512