חלק ג': דרכי ההקנאה

בשבועות הקודמים עסקנו במושא העסקא - מה ניתן להקנות ומה לא ניתן להקנות. השבוע נעסוק באופן כללי בדרכי יצירת העסקה. בנושא זה יש הבחנה משמעותית בין החוק הכללי לבין ההלכה. על פי ההלכה, באופן כללי, כל התחייבות ממונית או הקנאה של חפץ נוצרת דווקא על ידי מעשה קנין. מעבר לכך, הקנאה של חפצים שונים (מטלטלין, קרקע, מעות, חיובים, שטרות) נעשית באופנים שונים. דרכי הקנין השונות מתוארות בפרק הראשון של מסכת קידושין. לעומת זה על פי החוק הנהוג בישראל, באופן כללי, עסקא יכולה להווצר גם על סמך הסכמה בעל פה. רק בתחומים מסויימים (מקרקעין) נדרש ביטוי בכתב להסכמת הצדדים על מנת שהעסקה תווצר באופן מחייב. הבחנה זו דורשת מודעות והתאמת מעשה הקנין המתאים, לחפץ הנקנה. לדוגמא, על פי ההלכה לא ניתן לקנות מטלטלין על ידי שטר, אלא על ידי משיכת החפץ או הגבהתו.

עם זאת, קיימים בהלכה דרכי קנין שכוללות סוגי חפצים שונים ואינם כה ספציפיים. הדוגמא הראשונה היא קנין סודר. מקורו של קנין סודר הוא מן המקרא, כפי שמתואר במגילת רות: "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד,ז). בקנין סודר נקנים הן קרקעות והן מטלטלין, וכמו כן ניתן ליצור חיובי ממון על ידי קנין סודר. מעבר לכך, משמש קנין סודר גם לביטוי של גמירות דעת במעשים שאינם דורשים על פי ההלכה מעשה קנין. דוגמא רווחת היא קנין סודר ליצירת שליחות. יש הנוהגים לעשות קנין סודר במינוי שליח אף שאין צורך בכך. כך עושים רבים ב'מכירת חמץ', שעניינה הוא מינוי הרב המקומי כשליח לביצוע המכירה לגוי. לפיכך, במסגרת חוזה הנעשה על פי ההלכה, נעשה בדרך כלל קנין סודר על מנת לתת תוקף להקנאות וההתחייבויות השונים. עם זאת, קנין סודר אינו מקנה כסף (מעות בעין), וכן אינו מועיל להמחאת חיובים - הקנאה של שטרות או חובות על פה. בשבוע הבא נרחיב בע"ה בנושא קנין סודר.