ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך תזריע

תזריע החודש התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש להצלחת
הזוג הצעיר שני עשוש בת רותי ואדיר בלולו בן גילה
לחץ להקדשת שיעור זה
"וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד"
זכורני שהרה"ג רבי יעקב חי זריהן זצ"ל שהיה רב עיה"ק טבריה והיה זקן מופלא ותלמיד-חכם גדול, הגיע פעם לירושלים ורצה לראות מקום המקדש, אך היה קשה לו להגיע לכותל בגלל המדרגות והשבילים הצרים.
הגיע רבי יעקב לחלון ישיבת "פורת יוסף" שבניינה הראשון נבנה בכוונה אל מול מקום המקדש, כפי שציווה רבנו יוסף חיים, ועמד וחיפש לראות מקום המקדש. אנו בתור ילדי ירושלים הראנו לו המקום שממנו רואים את מקום המקדש, ואמר לנו "מכל מלמדי השכלתי".
אחר כך עלה ובא אל אותו מקום, ראה את מקום המקדש, סגר את עיניו ואמר את כל הנוסח שתיקן הרמב"ן, וכשסיים – קרע בגדיו.
אנו שראינו אותו עושה כך, שאלנו את רבותינו: למה אנחנו לא קורעים כמו שנהג הרב וכמו שכתוב ב"שולחן ערוך"? וענו לנו, שמכיוון שאנו נולדנו בירושלים ורואים אנו את בית המקדש כל הזמן, על כן אין לנו חיוב לקרוע, אלא אם לא נראה אותו יותר משלושים יום.

"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם"
"בשורה היא לכם, שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמונות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן" (רש"י)
מדוע נזקק רש"י לבאר את הפסוק באופן חיובי, כך שהוא עוסק במטמונות של זהב, ולא כפשוטו של הפסוק, שהוא נשמע שלילי?
יש לבאר זאת על פי דברי הרמב"ם (הל' טומאת צרעת פט"ז ה"י) שכתב שהצרעת "אינו מנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע". ובהמשך מפרט הרמב"ם, שאדם המדבר לשון הרע באים הנגעים אל קירות ביתו, אחר כך על הבגדים ולבסוף על גופו.
אבל בפרשתנו סדר הנגעים הוא שונה: קודם צרעת הגוף, ורק אחר כך צרעת הבית. מכאן למד רש"י, שעל כרחך צרעת זו הנזכרת בכתוב אינה צרעת של עונש, אלא צרעת של ברכה, ליישובם של ישראל בארצם.

חודש ניסן - מהלכות החודש
א. חשיבות החודש - "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". רובו של החודש ימים טובים: בראש חודש ניסן הוקם המשכן וי"ב יום הקריבו הנשיאים את קרבנם, ועוד בו שבעת ימי הפסח ובו נגאלו ממצרים ובו עתידין להגאל. ולכן יש בו הלכות מיוחדות
ב. כשאומר אדם על חודש ניסן שהוא ה"חודש הראשון" הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא של "החודש הזה לכם ראש חדשים וכו'" וכל זאת כדי לזכור את החודש שבו יצאנו ממצרים. \עיין רמב"ן על התורה\.
ג. שואלין בהלכות פסח - קודם לפסח שלשים יום. \שו"ע תכט סע' א ועיין ב"י\ על כן חובה על כל איש ישראל לשנן לעצמו היטב במשך ימים אלו יום יום את ההלכות הקשורות לחג הפסח. ולהתחיל גם בניקוי הבית ובקנית מוצרים לפסח. ורבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים להתחיל בזה מיום י"ד באדר. \דהיינו פורים דפרזים, ועיין ר"ה ז' ע"א בכורות נ"ז ע"ב תוד"ה בפרוס כה"ח שם ס"ק ה', מש"ב ס"ק ב'\.
ד. גם אם אדם למד את ההלכות האלו בשנים עברו, ישוב ללומדם בכל שנה מפני שהשכחה מצויה. ועוד טעם יש בזה, שכל הלומד הלכה - בורא מלאך השומרו שלא יכשל בה.
ו. החיוב ללמוד הלכות קודם החג הוא גם על יחיד וגם על ציבור, אלא שהציבור לא צריך לבטל סדר לימוד קבוע עבור זה, ודי בכך שיקצרו מעט מסדר לימודם הרגיל, וילמדו בו הלכות פסח. \עיין כה"ח וביאור להלכה שם\.
ז. תחנון בניסן - אין אומרים תחנון ונפילת אפים בכל חודש ניסן. שרובו ימים טובים בגלל הקרבת הנשיאים, וימי הפסח. \שם סע' ב\.
ח. אין אומרים "צדקתך" בשבת במנחה. וכן הדין בכל שבתות השנה, אם אין אומרים תחנון באותו יום אילו היה חול, אין אומרים "צדקתך" באותה שבת. \שם ובסי' רצב סע' ב\.
ט. אין אומרים "למנצח יענך" ו"תפילה לדוד" כל החודש. והאשכנזים אומרים "למנצח יענך" כל החודש חוץ ערב פסח שלא אומרים. \כה"ח תכט
י. פרשת הנשיאים - בראש־חודש ניסן הוקם המשכן, והנשיאים הקריבו את קרבנם בחנוכת המשכן, כל נשיא הקריב יום אחד, ולכן נוהגים לקרות בפרשת הנשיאים מיום ראש־חודש ניסן, כל יום קוראים פרשה של אותו יום. וביום י"ג בניסן היו קוראים עד "כן עשה את המנורה". יש נוהגים ליתן צדקה אחרי הקריאה. ויש נוהגים לקרות בספר יחזקאל וכו' ויש מוסיפים בקשות שונות. יש נוהגים לקרוא גם פרשת "ויביאו את המשכן", ופרשת "ויהי ביום כלות משה"\.
יא. אחר פרשת הנשיאים נוהגים לקרוא "יהי רצון" של הזכרת הנשמות כמובא בסידורים. והגאון רבי יוסף חיים זיע"א היה רגיל לומר את הבקשה לעילוי נשמות כל חודש ניסן. \מדברי הגאון רבי יוסף חיים זיע"א שהיו קוראים רק את פרשת הנשיא יום יום ולא את הבקשה המופיעה בסידורים אחריה. אחר כך היו מפרישים ג' פרוטות לצדקה, ואומרים "אנא בכח", "שיר המעלות בשוב" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים". וכל זאת היו אומרים עם הפרוטות ביד ואחר כך נותנים אותם לצדקה. וטוב לעשות כדעת הבן איש חי בכל מקום שבו אין בדבר זה מחלוקת - כה"ח תכט ס"ק כב, כג\.
יב. יש קוראים פרשת הנשיאים מתוך ספר התורה, אבל המנהג הטוב לקרות מתוך סידור או חומש.
יג. תענית בניסן - אין מתענין בחודש ניסן אפילו תענית יארצייט, ואפילו חתן וכלה אין צריכים להתענות בו. ולדעת המשנה ברורה חתן וכלה צמים אפילו בר"ח ניסן. \שם ס"ק י\.
יד. אין לגזור בו תענית ציבור. אבל תענית חלום מתענין. והבכורים מתענין בערב פסח. ויש נוהגים להתענות כל תעניות אלו וגם תענית יחיד, שכן דעת מרן השו"ע, אך אנו לא נהגנו כן. - י\. ולדעת בא"ח. טעם קלוש הוא ועל כן מי שנהג או רוצה בכך, יכול להתענות גם בערב ראש־חודש אייר.
טז. אבלות ובית עלמין - אין אומרים בחודש זה "צידוק הדין" לאבלים בשבעת ימי אבלות, ואפילו היה הנפטר תלמיד חכם מופלג. ואם נהגו לאומרו - ימשיכו כמנהגם. \כה"ח תכט ס"ק לג\.
יז. אין מספידים כל חודש ניסן אלא לחכם "בפניו". דהיינו קודם הקבורה. \שם\.
יח. נוהגים לא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ומי שיש לו אזכרה של יום השנה \יארצייט\ ילך בערב ראש־חודש ניסן. אמנם מי שיש לו אזכרה של היום השביעי או יום השלושים בתוך ניסן, יכול ללכת לבית הקברות \עיין בהלכות ראש השנה דיני הליכה לבית קברות\.
כ. קמחא דפסחא - הזוהר הקדוש כתב כי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, עליו נאמר: "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" \מלאכי ב ג\, וכן: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח" \ישעיה א יד\ . לכן יזהר כל אדם לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, וה' ישמח לבבו. \זוהר יתרו פח ב:\.
כא. כתב הרמב"ם \הלכות יום טוב פרק ו הלכה יח\ בענין מצוות השמחה בחג שיש מצווה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל \דברים ט"ז\ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר \הושע ט'\ "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו יטמאו, כי לחמם לנפשם". ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר \מלאכי ב'\ "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
כב. מנהג קדום ועתיק יומין אשר נהגו בו ראשונים ליקח חיטין ולחלקן לעניים כדי לסייע בידם בהוצאות החג המרובות. וכיום נוהגים ליתן מעות לאגודות המתעסקות בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים. \רמ"א תכט סע' א. וכה"ח שם\.
כג. יש להדגיש, כי יש פוסקים אשר נתנו למנהג זה תוקף של הלכה. ודבר זה הוא חיוב על כל אדם, ואינו חומרא או חסידות בלבד. ועל כן מי שגר בעיר שלושים יום ויותר חייב ליתן למגבית זו. והעני שגר בעיר יותר משלושים יום יכול לקבל ממגבית זו. והגבאים יתנו לכל עני לפי מצבו ומספר נפשות ביתו. \משנ"ב ס"ק ה\.

ברכת האילנות
א. זמן הברכה - בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. \שו"ע רכו סע' א\.
ב. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. \כה"ח שם ס"ק א\.
ד. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת ורוצה להיות בגדר "זריזין המקדימין" - לא יברך. \הגדת אורח חיים בא"ח
ה. צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות, ואפילו אם הם מסוג אחד, ולכתחילה ראוי להדר ולברך על שני אילנות מאכל משני סוגים.
ו. בשעה שמברכים על האילנות צריך שיהיו בהם פרחים פורחים. אולם אם התחילו לגדול פירות, ולא נשאר באילנות שום פרח, ואין אילנות פורחים בנמצא - יברך בלא שם ומלכות. \מ"ב רכ"ו ס"ק ד', כה"ח שם ס"ק ט' על מנהג העולם, כה"ח רכו סע' ב. ובזמנו של כה"ח עדיין לא יצאו לאור דברי הבא"ח בפירושו להגדה, ועיין להגר"א שם ס"ק ב' החולק בעיקרון על השו"ע וסובר שאפילו גדלו ממש יברך. ולמעשה הפוסקים כגאון תמיד יברכו, ואחרים יברכו בלי שו"מ. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא בשם ספר האשכול עמ' 68 מהדורת תרכ"ח.\.
ז. ברכה זו נתקנה דוקא על אילני מאכל ולא על אילני סרק. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא. כה"ח רכו ס"ק ב, יא\.
ח. אין לברך על אילנות שידוע לו שהם מורכבים. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' לו. כה"ח רכו ס"ק יא\.
ט. מותר לברך ברכת האילנות על אילנות שהם בתוך שלוש שנים לנטיעתם. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' ט\.
י. לא יברך על עצים הגדלים בעציצים בתוך ביתו.
יא. דרך הברכה - טוב להשתדל לברך ברכה זו בעשרה. אבל אין להשהות לשם כך את הברכה. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה. כה"ח רכו ס"ק ז\.
יב. טוב ליטול ידיים קודם הברכה. \הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ג. כה"ח רכו ס"ק ג\.
יג. - עפ"י חכמי הקבלה, יש בברכה זו תיקון גדול לנשמת הנפטרים ובפרט לאביו ואמו. לכן ישתדל לומר "פתיחת אליהו" קודם הברכה \וי"א אחריה\. ואחר הברכה יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעילוי נשמתם ויאמר בקשה המסודרת לעילוי נשמתם. \
יד. מחוץ לעיר - טוב ורצוי לברך ברכה זו מחוץ לעיר, כדברי הגמרא, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים. אמנם תלמיד חכם השוקד על לימודו - לא יאבד זמנו עבור יציאה מהעיר, ויברך על עצים שבחצרו. וכן יעשה מי שהיציאה קשה לו. \ברכות מג ב. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ח.
טו. ראה אילנות ולא ברך - אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצווה זו היא חיוב על האדם.
טז. ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם - לא הפסיד ברכתו בזה, וכשיראה שוב אילנות מלבלבים יברך עליהם. \מאמ"ר ועיין כה"ח רכ"ו ס"ק י
יז. נשים - יש מחלוקת אם מצווה זו נחשבת למצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, לכן נשים לא תברכנה. וטוב שאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוין להוציאה ידי חובה. \והר צבי כתב שתברך, בא"ח עקב ט', על ברכת החמה משמע מדבריו שלא תברך\

שידוך הבא לידך – אל תחמיצנו – אביהם של ישראל
הרב אליהו ע"ה היה רגיל בכל ערב פסח לאפות מצות בבוכרים. בדרך כלל אל המקום שבו היה אופה הרב היו מתקבצים אנשים שונים, כדי להיות עם הרב בשעת האפייה, להיות קרובים אליו ולזכות בברכתו. אני אהבתי להיות שם, להסתכל על הרב בשעת מעשה ולהתבשם מהאור שהיה מפיץ. כי זאת לדעת, עם כל זה שהרב היה מקפיד מאוד על ההלכות, הוא עשה הכול בשמחה עצומה. תוך כדי האפייה היה שר ומדרבן את האנשים מסביבו לשיר ולשמוח. לפתע היה רגע שהרגשתי שאני יכול לגשת אל הרב ולבקש ממנו ברכה. שנים רבות אני מנסה לחתן את בתי, הצער שלה ושלנו גדול, ואנחנו לא רואים ברכה. היא נפגשת שוב ושוב, וחתונה אין. הרב בדיוק שפך את המים לתוך הקמח, ותוך כדי מעשה הוא השיב לי: לך תבדוק את המזוזות. לא הבנתי מדוע הרב אומר לי לבדוק מזוזות, הרי רק עכשיו נכנסנו לבית חדש ושמנו מזוזות חדשות. בתחילה לא רציתי לבדוק, חשבתי שאולי יש כאן טעות. אבל העזתי ושאלתי שוב את הרב, והוא אמר שלמרות שהמזוזות חדשות, צריך לבדוק אותן.
בדקתי מזוזה אחר מזוזה, וכולן היו כחדשות, אבל כשהגעתי למזוזה של פתח הבית גיליתי שבית המזוזה מלא מים והמזוזה נפסלה לגמרי. נזכרתי שהבאנו חברה שתנקה את הבית, והתברר שכאשר הם שטפו את הקירות נכנסו מים לבית המזוזה. המזוזה הייתה פסולה לגמרי. נרעדתי כולי, החלפתי את המזוזה וחודשיים אחר כך זכינו ובתנו נישאה לבחיר ליבה.

שונא מתנות יחיה
סיפר משה דויטש ממקימי גמ"ח חסדי יוסף: אנחנו עוסקים הרבה בגמ"ח ומחלקים הרבה מנות אוכל בעיקר בחגים. בכל פעם שאנחנו נקלעים לקשיים כלכליים היה הרב אליהו מתגייס לעזור לנו אפילו בשעת המאוחרות של הלילה. הרב היה מסוגל להתקשר לגביר ולהבטיח לו כל מיני הבטחות שחשובות לו ובלבד שייתן קמחא דפסחא לעניים. הייתי עד לפלאים רבים בעקבות השיחות הללו.
עם זאת, הרב לא היה מוכן לקחת שום פרוטה באופן אישי. הייתי מוזמן לחתונת אחד מהילדים של הרב זצ"ל, לחתונה הגיע המיליארדר אדמונד ספרא ז"ל שאהב מאוד את הרב. אחרי החתונה ניגש אדמונד ספרא לרב ושאל אותו כמה עלה האולם, כמה הקייטרינג וכיו"ב. הוא עיגל את הסכום ל-200,000 דולר ונתן לרב המחאה על כל סכום החתונה עם הבגדים וההזמנות וכל מה שבדרך.
הרב לקח מאדמונד ספרא את ההמחאה, הודה לו מאוד על הסיוע ואחר כך החזיר לו אותה ואמר: ברוך ה' יש לי כל מה שאני צריך, אנחנו לא נוהגים לקחת כסף. קשה לי לשנות מהמנהג. אני עמדתי בצד וידעתי כי בכסף הזה אפשר לעשות הרבה מצוות, אבל הרב היה כל כך נקי וזהיר שלא לנגוע בכסף, ואולי בגלל זה זכה לכל מה שזכה.

יישוב טוב
סיפרה הרבנית ברכה ימין מאיתמר: גרנו במקום מסוים שרציתי לעזוב, ובכל פעם שהייתי הולכת לרב לבקש אישור לעבור ליישוב אחר, הוא היה דוחה אותי ואומר: בואי אחרי סוכות, בואי אחרי פסח. לא הבנתי מדוע הרב משיב לי כך, הרי רציתי לעזוב. כך זה היה במשך שנתיים. ברגע שהרב אמר לנו שעכשיו אפשר, ראינו ברכה גדולה מאוד. ברור לי שאם לא הייתי שומעת בקול הרב, זה היה הפוך לחלוטין. התברר שזה היה עיתוי מדהים ואזור מושלם. עברנו בלי עוגמת נפש ובלי להשאיר תחושה לא נעימה ביישוב שעזבנו.
החודש הזה לכם ראש חודשים – ראשון הוא ..לחודשי השנה. שנה טובה ומבורכת שבת שלום וחודש טוב
עוד בנושא תזריע

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il