ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שליחות לקירוב רחוקים ;">

בית מדרש עבודת ה', מצוות ותשובה הפצת יהדות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

שליחות לקירוב רחוקים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

שאלה על ערך המגורים בשכנות טובה
שאלה: התפלאתי מאוד על מה שנכתב בשבוע שעבר ב'רביבים' על ה"חובה" לגור בקרב חברה טובה. הלא כל הצרות שלנו כיום נובעות מכך שהציבור הדתי מסתגר. אילו הציבור הדתי היה מפוזר בכל רחבי הארץ, בכל השכונות, כפי האחוז שלו בחברה, ההשפעה שלו היתה גדולה בהרבה. הדתיים והמתנחלים התנתקו מהציבור הרחב, והציבור התנתק מהם ותמך בגירוש המתנחלים. אם רוצים להשפיע על העם צריך להיות מחובר אליו, לגור יחד עם כל הציבור, בעיירות הפיתוח ובתל אביב, ולא בשכונות דתיות או ביישובים דתיים.

אנשים אוהבים לגור עם דתיים כי זה נוח להם, כי הם אינם מוכנים להשקיע מעצמם למען כלל ישראל. לאחר פרסום הדברים תהיה להם הצדקה אידיאולוגית להסתגר.

ערך החברה הטובה
תשובה: קשה להבין את טענתך. הלא אתה רוצה להפיץ את דרך התורה, ובעצמך אתה מתנכר להדרכת התורה. הרי לא המצאתי מעצמי את מה שכתבתי בשבוע שעבר. חז"ל אמרו להתרחק מחבר רע (אבות ב, ט), ואמרו "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ו). וכן בקידושין מא, א, ופסחים קיב, ב. וכך כתב הרמב"ם בהלכות דעות (ו, א), ובאגרת השמד: "ולא עוד, אלא אפילו שתי עיירות מישראל, אחת מהן יותר טובה במעשיה ובמנהגיה, ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת - יחויב ירא ה' לצאת מאותה מדינה שמעשיה אינם כל כך טובים לאותה העיר הטובה..." ולא כאן המקום לפרט עוד עשרות מקורות לכך.

שתי מעלות עיקריות ישנן לחברה טובה. האחת, שעל ידה האדם מוגן מהשפעה סביבתית שלילית. השנייה, בחברה טובה נוצרת הפריה הדדית בין חלקי החברה, שפירותיה סוללים את הדרך להמשך גילוי דבר ה' בעולם ותיקונו של עולם. החיים היהודיים צריכים קהילה.

בנוסף לכך, גם לאחר שמצליחים לקרב רחוקים לתשובה, כמעט תמיד הם מרגישים צורך עמוק להצטרף לקהילה חזקה, כדי שיוכלו לבנות את חייהם מחדש בצורה מתוקנת. אם לא מצאו קהילה תורנית, אף שמלכתחילה העדיפו ללכת בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, בדיעבד יבחרו בקהילה חרדית, כדי להיות שייכים לקהילה חזקה של שומרי תורה ומצוות. אם לא נשקיע בטיפוח הקהילות, לא נוכל להשלים את קירובם בתשובה.

חשיבות השליחות
אמנם ברור שאין להסתפק בבניית קהילות טובות לעצמנו בלבד, כי יש לכל יהודי אחריות כלפי כל אחד מאחיו. ולכן כל מי שיכול ומתאים לכך, מצווה עליו לצאת לשליחות של קירוב רחוקים לתורה ומצוות. וכן נצטווינו (ויקרא יט, יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".

ושורש מצווה זו נובע מהמצווה שבפסוק הבא: "ואהבת לרעך כמוך". וכשם שיש מצווה לתת צדקה לעני, כך מצווה להשפיע תורה ומוסר לעניים בדעת. ולכן מצווה גדולה לצאת לשליחות חינוכית גם במקומות רחוקים מתורה.

וכן אמרו חכמים (סנהדרין יט, ב): "כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". ועוד אמרו על מי שמקרב רחוקים לתורה שהוא "זוכה ויושב בישיבה של מעלה" (ב"מ פה, א).
ואע"פ שהזהירו חכמים להתרחק משכן רע, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, מכל מקום כאשר אדם עוסק בשליחות מצווה להפיץ את אור האמונה והתורה, אין הוא צריך לחשוש כל כך מהנזק הרוחני שעלול להיגרם לו עקב פגישתו עם אנשים רחוקים ורעים.

התנאים לקיום שליחות

שני תנאים בסיסיים צריכים להתקיים ביוצא לשליחות: התנאי הראשון, שהולכים למקום שיש בו אנשים שרוצים לשמוע ממנו תורה, שאם אין שם מי שרוצה לשמוע ממנו דברי תורה, אזי אמרו חכמים (יבמות סה, ב): "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".

התנאי השני, שלא יהיה חשש שהשליח יושפע לרעה. כדי שיוכל אדם לגור בקרב אנשים רחוקים מתורה ומצוות בלא להיות מושפע מאורחות חייהם, צריך שהמגמה המרכזית בחייו תהיה לקרבם לתורה ומצוות. אבל אם הוא אינו תקיף באמונתו, ואינו מודע לכל חסרונותיהם של שכניו ורואה לעצמו שליחות לפעול לתיקונם, יש חשש שהוא יושפע מהם, ואזי מצוותו תבוא בעבירה, ובוודאי ששליחותו לא תשא פרי.

בימינו כמעט בכל מקום יש אנשים שמוכנים לשמוע תורה, ולכן יש מקום לעודד יציאה לשליחות. אולם התנאי השני הוא החשוב לימינו, ועליו צריכים להקפיד מאוד.

תודעת השליחות
כאשר היוצאים לשליחות חינוכית-רוחנית אוהבים את אלו שעליהם באו להשפיע, אך יחד עם זאת מודעים לחטאים ולפגמים שבקרב עוזבי התורה ומתקוממים כנגדם באופן עמוק ואמיתי, אזי יש סיכוי גדול שיצליחו בשליחותם. וככל שתודעת השליחות שלהם יותר גדולה - מתמעטת הסכנה שמא יושפעו מאווירת המקום לרעה. שכן עיקר ההשפעה השלילית של המקום והשכנים מחלחלת בלא מודעות, כשהאדם באופן טבעי מנסה להשתלב בחברה ומסיר את מנגנוני ההגנה שלו. אבל כאשר אדם מודע מראש לכך שהמקום ויושביו אינם מתוקנים, ולשם כך הוא בא כדי לפעול לתיקונם ולחינוך ילדיהם, הרי הוא עומד על המשמר ואינו נפגע. וכן ידוע ששליחי חב"ד, שיוצאים במסירות נפש למקומות נדחים להפיץ תורה ויהדות, זוכים לראות נחת מילדיהם שהולכים בדרכם. גם יוצאי ישיבת 'מרכז-הרב' שהלכו למקומות רחוקים מתוך מסירות לקרב רחוקים, הצליחו בחינוך ילדיהם.

משפחת השליח
לעיתים אבי המשפחה אכן נמצא בתודעת שליחות, אבל אשתו וילדיו אינם חשים כך, ומנסים לחיות שם חיים רגילים ולהשתלב בחברה, והם מושפעים לרעה. והנכון הוא שמי שמקבל על עצמו שליחות חינוכית, יתאמץ להחדיר את תודעת שליחותו לכל בני משפחתו. ואם אינו מצליח בכך, מוטב שיבחר למשפחתו סביבה טובה, והוא לבדו יתנדב ויחנך בסביבת מקום מגוריו.

לפיכך ראוי לכל שליח לבחון מעת לעת את מצב משפחתו, שמא בעוד הוא משתדל להשפיע ולקרב ולרומם רחוקים, בני משפחתו יורדים ומתרחקים, ואזי יש לשקול היטב את שכר המצווה כנגד הפסדה. יתר על כן: כאשר משפחתו אינה שותפה פעילה לשליחותו, גם שליחותו נפגמת. שהציבור שואל, אם הוא כל כך צודק בדבריו, מדוע הערכים שעליהם הוא מדבר אינם משפיעים על בני משפחתו.

יש להוסיף שכאשר יוצרים גרעין של קבוצת משפחות שתומכות זו בזו ויוצרות קהילה ערכית-חינוכית-אידיאליסטית, סכנת ההשפעה הרעה מתמעטת, וקל יותר מתוך גרעין כזה להפיץ אור של תורה.

האם כולם יכולים להיות שליחים
שאלה: אם השליחות כל כך חשובה, מדוע שלא כולם יהיו שליחים ויתגוררו בסביבה חילונית?
תשובה: אופיים של רוב האנשים אינו מתאים לחיים של שליחות. כולם יכולים להיות שליחים לפעמים - לקרב חבר במקום העבודה או בצבא, לקבוע שיעור או חברותא עם אנשים שמתעניינים ביהדות. אבל מעטים יכולים לחיות בחברה חילונית כשהם כל הזמן תחת המתח המתמיד של שליחות, שכולל דריכות מתמדת לקראת כל הזדמנות לקרב יהודי נוסף לאביו שבשמיים, דריכות בשחרית מנחה וערבית, במכולת ובתחנת האוטובוס.

אמנם בדור שבו דרושים יותר שליחים, כמו דורנו, גם אנשים שההתאמה שלהם לשליחות היא חלקית, ובדור אחר היו עוסקים בתחומים אחרים - מתוך הנחיצות העצומה בדורנו, הם מפתחים את הצדדים המתאימים לשליחות הקיימים באישיותם, ויוצאים לחינוך וקירוב רחוקים. ובכל זאת, אפילו בדורנו רוב הציבור אינו מתאים לדריכות המתמדת שבחיי שליחות. ומי שאיננו חי תחת תחושת השליחות, מנגנון ההגנה שלו נסדק, והוא ומשפחתו עלולים להיות מושפעים לרעה.

המעלות והחסרונות שבשליחות
צריך גם לציין שיחד עם הערך הגדול שבחיי שליחות, יש בזה גם חסרון. הרצון והצורך המתמיד להשפיע חוסם במידה מסוימת את האפשרות להתפתח ולהתעלות. יש ערך בקליטת רעיונות מבחוץ מההישגים המדעיים והתרבותיים, אולם מי שעוסק בשליחות, אינו יכול להיות פתוח לזה. אם יתעסק בקליטת רעיונות מבחוץ ימעל בשליחותו, ויש חשש גדול שייפול ויושפע לרעה.

מי שמעוניין לעסוק בבירורים עמוקים ביחס לתרבות ולמדע, צריך לחיות בתוך חברה חזקה מאוד, כדי שיהיה לו את הכוח לברור את הטוב מתוך הרע שבתרבות האנושית.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il