ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סיעתא דשמיא ושכל, או מה שמעבר לו?

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו התשס"ו

סיעתא דשמיא ושכל, או מה שמעבר לו?


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
שמואל בן עליזה

צאנו של יעקב תופס מקום חשוב בסיפור תולדותיו. לכאורה יעקב החל לעבוד כרועה, במפורש, רק בתחילת פרשת ויצא, אצל לבן, בעבור רחל. ההגיון אומר שלבן העסיק אותו דווקא כרועה בגלל ניסיונו. רמז לכך אולי אפשר למצוא בהגדרה "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה כז). הגדרה זו מקבילה להגדרת בנו של למך "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (שם, ד' כ). כך פירשו רשב"ם ואבן עזרא כנגד רש"י. (גם שמות נשותיו של יעקב רומז לקשר עם צאן, רחל כפשוטו ולאה על פי משמעות השם באכדית). מתנותיו של יעקב לעשיו בהתחלת פרשתנו וגם הכרזתו "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד..." (שם, ל"ב ו ועיינו וב"משך חכמה" על פסוק זה וב"חמדת ימים" לפרשת וישלח תשס"ה) מושכות לכיון זה. העדרים של יעקב "רועים" גם לאורך פרשתנו עד לחנייתו בסוף הפרשה ב"מִגְדַּל עֵדֶר" (שם, ל"ה כא). כל זה בהמשך ישיר לפרשת ויצא העוסקת בחלקה הגדול בצאנו של יעקב. גם בחלומו הנבואי, קודם לחזרתו ארצה, הצאן "הנקודים והעקודים" מככבים.

לפני כמה ימים הלך לעולמו פרופ' יהודה פליקס ז"ל, שהיה מחשובי החוקרים בתחום של הטבע והראליה של עולם המקרא. מתוך הערכה לפועלו נביא השבוע את חידושו בעניין הדרך בא השיג יעקב את עדרו הגדול, אע"פ שהעניין מופיע בפרשת ויצא. לבן הארמי = הרמאי ניסה להחליף את משכורתו של יעקב "עשרת מונים". במסגרת המשא והמתן יעקב מציע ללבן הצעה שאי אפשר לסרב לה. כל הכבשים והעזים שיש להם "כתמים" חומים או בהירים (בהתאמה) על גופם ילקחו למקום מרוחק. יעקב ירעה את צאן לבן, יהיו בו רק כבשים לבנות בכל גופן ועזים שחורות בכל גופן. ההגיון הפשוט אומר כי הסיכוי שבעדר שכזה יומלטו וולדות של כבשים עם כתמים חומים או של עזים עם כתמים בהירים קלוש. יעקב יקבל כשכרו רק את אלה.

יעקב עשה את הדבר הבא:
"וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת: וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאן הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (שם ל' כז-כח). התוצאה הייתה מפתיעה "וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְן הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים... וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת: וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים ... וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן..." (שם, שם כט-מג).

כיצד הגיע יעקב להישג זה? לרש"י התשובה פשוטה: "והנה העתודים - אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב" (שם ל"א י). מי שהמלאכים עוזרים לו לא צריך חברים. גם "אבן עזרא" רואה בתופעה פלא וז"ל "ורבים יתמהו, ויאמרו כי זה פלא, ואמת שהוא מפלאות התולדות". ויש אומרים (הרד"ק) "כי השנה הראשונה נולדו ליעקב נקודים וטלואים רבים בברכת השם אשר הראה לו המלאך" (רמב"ן שם). לעומת גישה זו הרואה בהצלחתו של יעקב תופעה שמעבר להבנה באמצעות השכל, מצא פרופסור פליקס דרך הפוכה.לדעתו יעקב אבינו גילה בסייעתא דשמיא את חוקי התורשה אלפי שנים לפני מנדל. יעקב הכיר את ההבדלים בין "הומוזיגוטים" להטרוזיגוטים". הוא ידע שיש תכונות דומיננטיות ויש תכונות רצסיביות. הוא הבין כי הגן החלק הוא הדומיננטי ואילו הגן הטלוא הוא הרצסיבי. הבנה עוד יותר מעמיקה הביאה אותו למסקנה כי קיים כלל נוסף והוא "חוק און היתר של ההטרוזיגוט" (כלומר שבני מכלוא עשויים לגלות תכונות של פוריות רבה יותר מן ההומוזיגוטים). השימוש במקלות היה רק למראית עין, לכן גם לא הזכירו יעקב בשיחתו עם נשותיו. (כדאי לעיין במאמר המלא התפרסם בתוך "טבע וארץ בתנ"ך" (הוצאת ראובן מס, ירושלים תשנ"ב. מאמר זה פורסם לראשונה באנציקלופדיה בריטניקה וגרם לקידוש השם כאשר הופיע גם ב"טיים מגזין" הפופולרי). יתכן וגם על זה נאמר " סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כ"ה יד). הבה נתפלל כי נזכה לעוד יהודים אנשי מדע יראי שמיים שיקדשו שם שמיים ברבים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il