ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש שבת ומועדים שיעורים נוספים

פסח חג ראשון ושבת התשע"ט

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
אפיקומן רפואי
מרן הרב היה מספר על אודות רופא אחד, שבכל ליל פסח היה מסתובב בין הרבנים ומכל אחד היה לוקח חתיכת אפיקומן. כששאלוהו לפשר העניין, ענה שהמצה היא ״מיכלא דאסוותא״ - מאכל של רפואה, ועל כן הוא טוחן את שאריות האפיקומן במכתש, ולכל תרופה מכניס מעט מקמחם, ובכך מסייע לחולה להחלים. ואכן, הזוהר הקדוש כותב שהמצה נקראת: ״נהמא דאסוותא״. ושאל רבי אלעזר את רבי שמעון בר יוחאי: אם המצה אכן מביאה מזור ורפואה - מדוע שלא נאכל ממנה במשך כל השנה כולה? ענה לו רבי שמעון שסגולה זו מתאימה דווקא לתקופת ניסן.

להרבות אהבה בספירת העומר
ריבוי אהבה לתקן קלקול תלמידי רבי עקיבא
כתב רבנו יוסף חיים זיע"א בלשון חכמים (ח"א ע"ז): "הַיָּמִים שֶׁל ספִירַת הָעֹמֶר, צָרִיךְ להַרְבּוֹת בָּהֶם תַּחֲנוּנִים, וּבִפְרָט בּעֵת הַסּפִירָה, כִּי הַשָּׁעָה צרִיכָה לכָךְ מאֹד, ויִזָּהֵר להַרְבּוֹת בָּהֶם בִּטְבִילָה, למַתֵּק הַדִּינִין בּמֵי הַחֶסֶד, ויִזָּהֵר בָּהֶם מאֹד מאֹד מִן כַּעַס וּמִקּטָטָה וּמַחְלֹקֶת בַּבַּיִת וּבַחוּץ, ויַרְאֶה אוֹתוֹת אַהֲבָה ורֵעוּת, הֵן לִבְנֵי בֵיתוֹ הֵן לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים".
טעם העניין הוא שבאותה תקופה מתו תלמידי רבי עקיבא, "שלא נהגו כבוד זה בזה". צריך לשים לב שהגמרא לא אמרה שזלזלו זה בזה, אלא לא דיברו בכבוד זה לזה. באמת בדורנו זה דבר שצריך להעיר עליו, שכן יש כאלה שמזלזלים בתלמידי-חכמים שאינם מהחסידות שלהם או מצבע הכיפה שלהם.
כיבוד תלמידי-חכמים כסגולה לאריכות ימים
בגמרא (מנחות סח) מובא מעשה ברבי טרפון שדן בשאלה למה במקרה שהביאו מנחות מן החדש קודם הבאת העומר – המנחה פסולה, ובמקרה שהביאו קודם להבאת שתי הלחם – המנחה כשרה. אמר לפני רבי טרפון אחד התלמידים, יהודה בר נחמיה: לפני קרבן העומר אסור גם לאנשים לאכול חדש. אחרי הקרבת העומד מותר לאנשים ואסור רק למנחות. לכן אם הקריבו למנחות בדיעבד זה כשר.
שתק רבי טרפון. צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה (חייך מול רבי טרפון). אמר לו רבי עקיבא: יהודה! צָהֲבוּ פניך שהשבתָ את הזקן? תמהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: אותו הפרק פרס הפסח היה (ערב פסח היה), כשעליתי לעצרת (באתי לחג השבועות) שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו. מעשה זה בא ללמד שיהודה בן נחמיה לא ביזה חלילה את רבי טרפון, אלא חייך על תשובתו הנכונה, ורק מכלל חיוכו נראה זלזול קל ברבי טרפון. אפילו הכי הלך לעולמו תוך כדי ימי העומר. והוא לא היה אחד מעשרים-וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת. רק שהזמן גורם.
שנאת חינם בירושלים לפני חורבן בית שני
בגמרא (מנחות סד) מובא שלקראת סוף ימי הבית השני הייתה מלחמת אחים בירושלים. זאת המלחמה שעליה ועל שכמותה נאמר כי בשנאת חינם נחרב הבית השני. ו"צָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנָאִי זֶה עַל זֶה, וְהָיָה הוֹרְקְנוּס מִבַּחוּץ וְאַרִיסְטוֹבְּלוּס מִבִּפְנִים". ובאותה שעה לא היו להם שעורים להקריב את העומר.
עד שבא חירש אחד ושם ידו האחת על גג של בית וידו השנייה על צריף. ואמר להם חכם אחד ושמו מרדכי, שהוא רומז כי יש שעורים להקרבת העומר במקום שנקרא "צריפים גגות" או "גגות צריפים", וכך היה גם במעשה זה וגם בשתי הלחם.
מעשה זה היה כמה עשרות שנים קודם חורבן הבית וקודם מחלוקתם של תלמידי רבי עקיבא, שהייתה סמוך אחרי החורבן. וגם פה שנאת החינם קלקלה את הקרבת העומר ושתי הלחם.
הריני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי – באמת
אנו אומרים בכל יום ויום לפני התפילה כדברי האר"י הקדוש: "הֲרֵינִי מקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל 'ואָהַבְתָּ לרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' וַהֲרֵינִי אוֹהֵב אֶת כּל אֶחָד מִבּנֵי יִשְׂרָאֵל כּנַפְשִׁי וּמְאוֹדִי". אבל לפעמים אנחנו רק אומרים בפה ולא רוצים לקיים דבר זה באמת.
בימים אלו אנו צריך להשתדל ביותר לכוון באמת ולהרבות בחסדים, ומי שרואה משפחה שאין לה מה לאכול, מצווה לעזור להם במאכלים ללא שיתביישו. למשל, יניח ליד הדלת וילך, כשם שמובא בגמרא על חכמים שעשו כן. וזהו מתן בסתר, וזהו אהבה ואחווה, שלום ורעות.
ובזכות זה נזכה אנחנו שנתחבר עם הקב"ה בביאת המשיח ובבניין בית המקדש, ושם כולנו כאחד נברך את הקב"ה ונתברך מהקב"ה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

מהלכות ספירת העומר
למנות ימים ושבועות
כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת השביעית מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה". קבעו רבותינו, ששבת האמורה כאן היא יום טוב ראשון של פסח, שגם הוא נקרא שבת. לכן במוצאי יום טוב ראשון של פסח מתחילים לספור ספירת העומר עד גמר שבעה שבועות שיחולו ביום חג השבועות.
הפסוק על שבעה שבועות הוא בספר דברים (טז, ט). אבל בספר ויקרא (כג, טז) כתוב שצריך לספור חמישים יום: "תספרו חמשים יום". הגמרא במנחות (סו ע"א) אומרת: "אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" – מצווה למנות ימים ומצווה למנות שבועות. כשם שאנו עושים היום, מונים ימים ושבועות, כך מספרת הגמרא ש"רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי". אבל "אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא".
מצווה מהתורה או מדרבנן?
אמימר נקט הלכה למעשה שבימינו אין מצוות עשה מהתורה לספור ספירת העומר, כי לא מקריבים את קרבן העומר. זה רק "זכר למקדש", על כן הוא היה מונה רק ימים ולא היה אומר: "שהם שבוע אחד" וכיו"ב.
אנו נוהגים כדעת אביי, לספור ימים ושבועות כאילו זו מצוות עשה מהתורה ולא רק מצווה מדרבנן. וכך באמת פוסקים חלק מהפוסקים. לכן אנו אומרים ב"לשם ייחוד" בלשון זו: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל ספִירַת הָעוֹמֶר", והכוונה היא שאם זו מצוות עשה מהתורה – הרי אמרנו מצוות עשה. ואם היא מדרבנן – גם היא נקראת מצוות עשה, וזו כוונתנו, מצוות עשה מדרבנן. וזה בדומה לאישה שמדליקה נרות בערב שבת ומברכת "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" – הרי רואים שזו מצווה שציווה הקב"ה על אף שהיא מצווה מדרבנן.
נוסח זה הוא על-פי דעת רבנו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי שפוסק כן. עם זאת אנחנו לא אומרים "לקיים מצות עשה דאורייתא" אלא "עשה", כי איננו רוצים להכריע במחלוקת אם מדובר במצוות עשה מדרבנן או מהתורה.
חובת ספירה על כל אחד ואחד
ספירת העומר אינה כמו מצוות ספירת שבעה נקיים שלא צריכים לספור בפה. היא גם אינה כמו ספירת היובל של חמישים שנה, שהיא מצווה המוטלת על בית-הדין. כאן זו מצווה אישית על כל אחד ואחד לספור לעצמו. כמו שכתוב "וספרתם לכם", וכמו שכתוב בלולב "ולקחתם לכם" – כל אחד לעצמו.
אמנם בדיעבד, אם אדם לא ספר, יכול לבקש משליח הציבור לברך על הספירה ולכוון לפטור אותו. ולכן יש נוהגים לומר "ברשות מורי ורבותי", כלומר: תתכוננו ותכוונו. והכוונה היא דווקא על אלה שלא יכולים לברך בגלל ששכחו לספור יום אחד. ויש שלא אומרים כך, כי חובה על כל אחד לספור לעצמו דווקא, ורוצים להדגיש שהחזן מברך ולא מתכוון להוציא אחרים ידי חובה.
למעשה בכל מקום ינהגו כמנהגם, אבל ישימו לב שהחזן יוציא בכוונתו ידי חובה רק את אלה שלא מברכים. וכך גם יכוון הקהל.

נזכירה דודיך מיין
סיפר הרב: רבי יעקב מוצפי היה מחמיר מאוד ביין לקידוש והיה עושה יין בעצמו, ולא היה סומך על היקבים לברך על היין שלהם "בורא פרי הגפן" ולקדש עליו. הדברים הגיעו לידי כך, שפעם אחד מתלמידיו שח לרבי יעקב בצר לו, שנפלה לו חתיכת לחם לחבית היין שהכין בעצמו, ואין הוא יודע מה יעשה לארבע כוסות לליל הסדר. הורה לו רבי יעקב לסנן את היין לפני פסח בבד צפוף ויוכל לשתותו בליל הסדר, וזה עדיף מאשר יקנה יין מהחנות!

בודקין בחורים ובסדקים
על חומרותיו של רבי יעקב לפסח סיפר הרב, שאמר שצריך לפתוח את הצנרת שמתחת הכיור, כי מתקבצות שם שאריות של אטריות וחמץ אחר, ויכולה להיות סתימה שתעלה למעלה בפסח, לכן צריך לבדוק מראש. כשהרב סיפר זאת בשיעור, הרבה להתווכח עמו אחד מהלומדים על חומרה זו, ובהשגחה פרטית ביום המחרת אירעה לאותו אדם סתימה בצנרת שמתחת הכיור בביתו והיה צריך לפתוח ולנקות את הכול, כולל את שאריות החמץ שמצא שם. סיפר הרב על גיסו, רבי נתנאל בן חיים ע"ה, שבזמן היותו בשליחות בפרס, שאלו רבי יעקב מוצפי בעניין ההֵל שיש בקפה שחור ומקורו בפרס, שיש סוג שצבעו לבן ויש סוג שצבעו צהוב, ואם כן ייתכן שמערבים בו איזה חומר ומה דינו בפסח. לאחר שבדק רבי נתנאל אמר לחכם יעקב שאכן באחד מסוגי ההֵל מערבים חומר מסוים שמשנה לו את הצבע. מאז לא השתמש רבי יעקב בכל סוגי ההֵל בפסח.

אילו קרע לנו את הים
ביום מן הימים, בעלות הרב לראות את פני הבבא סאלי, אמרו לו שהבבא סאלי מסוגר בתוך עצמו ולא רוצה לדבר עם שום אדם. נכנס אליו הרב, ישב לידו ושאלו: מהו מה שאומרים בהגדה של פסח "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה, דיינו"? איך ייתכן? וכי מה תועלת והצלה הייתה לנו אילו נבקע הים ולא עברנו בחרבה? והסביר לו הרב שהיה יכול להיבקע הים ויישארו מים למטה, והיינו עוברים עליהם עם מחצלת, כמו "אבוחצירא" – המעשה הידוע ששט אבי משפחת אבוחצירא על הים עם מחצלת, ככה היה עושה לנו הקב"ה ודיינו. אלא הפליא חסדו והפך את הקרקע לחרבה והלכנו בצורה רגילה. צחק ושמח מאוד הבבא סאלי ואמר לרב: "הכנסת אותנו להגדה של פסח".

מהלכות חול המועד – ספר הלכות חגים
כללי
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". \משנה, אבות ג יא. סנהדרין צט א\.
ב. כתוב בתורה "ושמחת בחגך" \דברים טז יד\, וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בניסיון. ועל זה נאמר: "החכם עיניו בראשו".
ג. יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד. \עיין ירושלמי, מועד קטן פ"ב ה"ג. כלבו סי' סא\.
ו. מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן מותר לעשות סעודה לחינוך הבית בחול המועד. \שו"ע שם סע' ד
מלאכה במועד
ז. צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, כי יש אומרים שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא. \כה"ח תקל ס"ק א משנ"ב ס"ק א\. ורז"ל אמרו, שהמחלל את חול המועד כאילו עובד ע"ז. \פסחים קיח א\. אמנם לא כל המלאכות אסורות בחול המועד, ואלו המלאכות המותרות.
א\ מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'. ב\ מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל. ג\ מלאכה לצורך אוכל נפש. ד\ מלאכה לצורך המועד. ה\ מלאכת "דבר האבד", שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק.
כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול.
ח. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה. \שו"ע תקמב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י\.
ט. מותר לעשות כל מלאכה ב"דבר האבד" שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לעשות מלאכה. ומותר לצורך כך גם לשכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. אמנם עדיף לשכור פועל יהודי שאין לו מה לאכול, ועדיף לעשות בצנעה. \שו"ע תקלז סע' א, תקלח סע' ב\.
י. מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד. מלאכה זו מותר לעשות אפילו אם כיוון מלאכתו למועד.
יא. מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד. \שו"ע תקמג סע' ג. כה"ח ס"ק יב\.
יג. כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי - אין בכך איסור. \שו"ע תקמג סע' א\.
יד. כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה. \שו"ע תקלב סע' ב\.
טו. דייגים חובבים יכולים לדוג בחול המועד. ודייגים שמלאכתם בכך צריכים מעיקר הדין לעשות כן בצנעה. \שו"ע תקלג סע' ד, ה\. ואם ניכר שהם צדים דגים לצורך החג, מותר גם בפרהסיה. \עיין כה"ח שם ס"ק כט, לד\.
תספורת איפור וכד' טז. מצווה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח - יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום טוב. \שו"ע תקלא סע' א, ב\.
עוד בנושא שיעורים נוספים
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il