ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בין גילוי והסתר ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ו

בין גילוי והסתר


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

חסידים מספרים כי בימי עלומיו נתארח נכדו של המגיד מקוז'ניץ, ר' אלעזר מקוז'ניץ, אצל רבי נפתלי מרופשיץ. פעם אחת נסתכל בחלונות ותמה כשראה שפרושים עליהם וילונות. על שאלת מארחו, מדוע הוא תמה, אמר: ממה נפשך, אם רוצים שיביטו החוצה, המסך למה הוא בא? אם רוצים שלא יביטו החוצה, הזכוכית למה היא באה? השיב לו מארחו, ר' נפתלי, בשאלה: וכיצד אתה מבאר זאת? השיב ר' אלעזר: המבקש ליתן לאהוב לבו להביט פנימה, מסלק הוא את המסך לצדדים...

הסיפור שלפנינו מפגיש בין אדם צעיר, נצר לשושלת מפוארת לבית קוז'ניץ, ובין מארחו המבוגר ממנו - ר' נפתלי מרופשיץ. ר' אלעזר רוצה להיכנס עם ר' נפתלי בדברים. כניסה זו בדברים, כמו הביקור כולו, איננה עומדת בסימן ביקור נימוסין. המטרה המוצהרת היא כדי לעמוד על טיבו של ר' נפתלי, כדי לנסות לקבל ממנו את שיש לו לתת. ר' אלעזר נכנס עם ר' נפתלי בדברים, בדברים שעתידים לסלול את הדרך שתגרום לר' נפתלי להיפתח אליו, ללמד אותו, לתת לו מתורתו.

הנושא שסביבו מתנהלת השיחה הוא היחס בין החלונות לווילונות. לכאורה, שיחה של מה בכך - למדנות מיותרת על הצורך בווילונות ובחלונות. הורונו חכמים: שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד. היחס שבין החלון והווילון הוא היחס שבין הגילוי וההעלם. הווילון בא לכסות, בעוד שהחלון בא לחשוף ולגלות.

שאלתו של ר' אלעזר היא שאלה עקרונית: אם המגמה היא לכסות או לגלות. אם המגמה היא לכסות, מדוע בכל זאת יש אפשרות של חשיפה? ואם המגמה היא לחשוף, מדוע בכל זאת יש אפשרות להסתיר? שתי המגמות משמשות בערבוביה.

ר' נפתלי מרופשיץ מבין שהעלם הצעיר איננו מדבר דברים של סתם. הוא בא על מנת להתקרב אליו, על מנת לקבל ממנו. מגמות של כיסוי וגילוי עומדות בפניו. העלם תוהה אם יחשוף ר' נפתלי לפניו את צפוני לבו, ובכך יהפוך להיות לו למורה דרך - או שמא יסתיר מפניו את עצמו, את תוכו, ובכך יהפוך המפגש ביניהם למפגש שאין בו ממש. ר' נפתלי מאפשר לעלם הצעיר לפרש את הגיגיו: את התמיהה של העלם הוא מחזיר אליו, ומבקש ממנו שיענה בעצמו על השאלה ששאל, משל היתה זו שאלה רטורית.

ר' אלעזר הופך את נקודת ההסתכלות של הדיון. אם השאלה עסקה ברצון של האדם להביט החוצה דרך החלונות, והווילונות הסתירו את החוץ מעיניו של האדם, הרי שההסבר שבו בוחר ר' אלעזר עוסק דווקא בנקודת המבט מבחוץ פנימה.

לכל אדם יש חלונות ולכל אדם יש וילונות. לכל אדם ישנה האפשרות להיחשף, אם רק ירצה בכך. אז יוכלו הסובבים אותו להביט אליו פנימה, ללמוד ממנו, לעמוד על סוד אישיותו, להתקרב אליו. ובהיפוך, לכל אדם יש וילונות על גבי חלונותיו: לכל אדם ישנה האפשרות להיחסם, להסתיר, להתכנס בתוך עצמו ולמנוע מהסובבים אותו לחוש מה מתחולל בקרבו פנימה.

במצב זה לא ידעו כלל מהו ומיהו. ר' אלעזר מסביר לר' נפתלי כי הוא בא אליו על מנת שיוכל להביט אליו פנימה. הוא רוצה את החלונות, ולא את הוילונות. תמיהתו היא: אם חלונות, לשם מה וילונות? ואם וילונות, לשם מה חלונות?

התשובה היא שאכן, בדרך כלל מסתגר האדם מאחורי הווילונות שהוא עצמו פרש על גבי חלונותיו. יחד עם זאת, במפגש עם אהוב לבו מסלק האדם את הווילונות, על מנת שהאהוב יוכל להציץ פנימה אל המתרחש בחדרי לבבו. הווילונות והחלונות משלימים למעשה זה את זה. הווילון אומר שהצצה פנימה אסורה, אבל בעצם קיומו של חלון מועבר מסר הפוך, והוא שבמקרים מסוימים יוסט הוילון לצדדים והתוכן הפנימי ייראה לחוץ.

במידה מסוימת אפשר אולי אף לומר שקיומו של וילון על גבי חלון מזמין ומושך אליו את הרצון להציץ פנימה. הווילון המוגף על גבי החלון מלמד כי יש משהו שם בפנים, יש מה לראות, אלא שהווילון מסתיר. ההסתרה הזו מביאה אנשים להתקרב אל הווילון ולהניע את העומד מאחוריו להסיט אותו ולאפשר להם להתקרב אליו.

זה מה שרצה ר' אלעזר לומר לר' נפתלי. ר' אלעזר יודע שר' נפתלי מסתיר את עצמו ממנו מאחורי הוילון, אלא שהיא גופא - במקום שבו יש וילון יש גם חלון; ואם כן הדברים, הרי שבאה העת שיסיט ר' נפתלי את הווילון המכסה את חלונותיו ויאפשר לר' אלעזר את ההצצה פנימה. ר' אלעזר רוצה להתקרב לר' נפתלי.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il