קדושה אני מבקש | רבנים שונים | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
מצורע

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

מהי קדושה?
עוד לפני פירוש המושג, ראוי לתת את
הדעת שמושג הקדושה מיוחס בפרשתנו לקב"ה ולאדם גם יחד:
"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'
אלהיכם".
מדובר בפסוק מהפכני מאוד. מחד, הקב"ה
מזהה עצמו עם הקדושה: " כי קדוש אני". מאידך, אנו נצטווינו להיות
קדושים. אם הקדושה מייחדת את הקב"ה, כיצד ניתן לשתף את האדם ולבקש ממנו
להדמות לקב"ה בקדושתו? למעשה הקדושה נוגעת בשאלה המרכזית ביותר: כיצד ניתן להיפגש
עם הבורא?
פירושו המפורסם של הרמב"ן מתמודד
עם קושיה זו:
"קדושים תהיו - הוו פרושים מן
העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י.
אבל בתורת כהנים ראיתי סתם - פרושים תהיו. וכן שנו שם 'והתקדשתם והייתם קדושים כי
קדוש אני', כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו
פרושים" (רמב"ן שם).
בתחילה נראה מפירושו של רש"י,
שקדושה היא פרישות מן הערווה והעבירה. אלא שיש לדייק בלשונו של רש"י: " מקום
שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה" – משמע שפרישות מן הערווה אינה גופא
קדושה, אלא היא תנאי מקדים המאפשר את הופעתה של הקדושה.
לאחר מכן מביא הרמב"ן את מדרש ההלכה
המפרש שקדושה היא נבדלות-פרישה. אם כן ניתן ליצור כעין דמיון: כשם שהקב"ה
נבדל ופרוש ועיקרו למעלה מכל רעיון, כך היו גם אתם – נבדלים ופרושים.
אבל ממה? מה בעצם הופך אותנו דומים
לקב"ה?
כמו תמיד את התשובה המעשית לשאלה זו,
אנו מוצאים בי"ד החזקה. אחד מספרי הי"ד החזקה הוא ספר 'קדושה'. למרבה
הפלא, ספר קדושה לא עוסק במקדש או בקרבנות, אף לא בענייני דבקות ורוחניות לסוגיה.
"ספר קדושה... הלכותיו שלוש, וזהו
סידורן: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה".
כל מקום שנאמר בתורה קדושה, מקוטלג
בי"ד תחת כותר זה. מעשית קדושה עוסקת ב"מה לא" – כלומר בפרישה,
מקשרי ערווה וממאכלי טרפה למיניהם.
אז איך הפרישות מובילה לקדושה?
התשובה בדברי הרמב"ם הבא (בית
הבחירה ו. טז):
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים
קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא
בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה
בטלה, והרי הוא אומר 'והשמותי את מקדשיכם', ואמרו חכמים: אע"פ ששוממין,
בקדושתן הן עומדים. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים,
וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש, ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית..."
הפרישות האנושית, מגלה רובד נוסף, רובד
עליון שקיים לעולם, אף טרם הפרישה האנושית. אלא שקדושה זו, קדושת השכינה הנעלה
מכל, אינה מתגלה ואינה נוכחת, אלא דרך הקדושה המעשית של האדם.

מצורע