ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בימים ההם בזמן הזה ;">

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה חנוכה בראי דורנו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו התשס"ו

בימים ההם בזמן הזה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

בין דורנו לבית שני
בימים אלה מתנהלת מלחמת תרבות בארץ בין יהדות לנוכריות, ומייצגי התרבות הנוכרית הנם אחים יהודים - עצמנו ובשרנו.

קשה שלא לראות את ההקבלה בין דורנו לבין אותו הדור שחי בימי בית שני. כזכר להישגים של אז אנו מודים ומהללים את נפלאות ה' והצלתו אותנו בימי החנוכה. גם אז התנהלה מלחמת תרבות ורוח בין שומרי התורה והמאמינים בקדושתה לבין הנוהים אחרי תרבות יוון, שזכתה להישגים גדולים בעולם הנוכרים ובעצם השתלטה על עולם הרוח במזרח ובמערב. חלק גדול מבני מרום שהם עם-הארץ נסחף אחרי דרכי יוון, הן מצד הסממנים החיצוניים של תחרויות ספורט ושאר תענוגות סביב הנאות הגוף, והן מהצד הבידורי הנוגע ברוח האדם. בקרקסים ובמגרשים שהוקמו לצורך העניין התקיימו תחרויות ומשחקים הישגיים שסבבו סביב כושר גופני. שחקנים על בימת התיאטרון הציגו הצגות שבעיניהם נראו כהישגים תרבותיים, כיוון שעסקו בניתוח רגשות האדם והצגת יצריו וצרכיו בדרך אומנותית. אותם המתייוונים של אז פרקו מעליהם את עול השבת ועבודת המקדש, את כשרות המאכלים וצניעות החיים - כל אלה המצוות העוצרות בעד משחקי הגימנסיה והאצטדיון, הקרקס והתיאטרון.

בהתבוננות על המתרחש בארץ כיום, ניתן לשמוע מאותו ציבור של עוזבי התורה את אותם השמות והמטרות, כאילו לא קרה דבר במשך אלפיים שנה. גם היום קיימים בתי תיאטרון ואצטדיונים שבהם נעשים משחקים הכרוכים בחילול השבת, ונשמעים שם דברים בגנותם של ערכי הקודש בישראל.

הזיקה שעדיין קיימת
אמנם קצת טובה אפשר לראות בזה שבראשות מערכת השלטון בארץ עומדים אחינו בני ישראל ולא נוכרים אשר טובת ישראל איננה חשובה בעיניהם כלל ועיקר. דא עקא, בצד הרוחני הלוחם בימים אלה במסורת האמונה של ישראל, הנמשכת אתנו מאז, עומדות מערכות שלטון חזקות שמנסות בכוח הזרוע ובעזרת צבא, בתי-משפט ומשטרה לכפות את דעתם ולרוקן כל תוכן יהודי מישראל.

למרות כל האמור, נחטא לאמת אם נזהה את היהודים פורקי העול של היום, אלה המכונים "חילונים", עם המתייוונים של אז. ראשית, רוב רובם של אחינו אלה החיים בישראל אינם מוכנים בשום אופן להתפרק כליל מכל זיקה לתורה ולשם ישראל, למרות שידוע כי החיים בארץ הנם קשים וכרוכים לא אחת גם בסכנת נפשות. לפורק עול קל להשיג את מאווייו באמצעות ירידה מן הארץ והתבוללות בעמי אירופה או באמריקה, עמים בעלי אותה התרבות הנערצת, לכאורה, על-ידי אחינו ה"חילוניים". ככל שמוסדות השלטון מאפשרות התפרקות שלוחת רסן כנגד התורה והמצוות, עדיין נשארו מסגרות חוק העוצרות בעד התפרקות ללא גבול. יום השבתון בארץ הוא יום השבת, עובדה הכרוכה בסגירת משרדי ממשלה ושאר שירותים, כמו תחבורה ציבורית, המקשים לכאורה על אותם רחוקים. חוק נישואים וגירושין הקיים במדינה איננו מכיר בתוקפם של נישואים האסורים על-פי ההלכה, ומזהה ילדים הנולדים מחיים פרוצים כילדים בעלי נחיתות משפחתית לצורך בניינם בעתיד. חגי ישראל מוכרים בחוק ומשרים את אווירת תורת ישראל גם ברחובות ובמקומות הצריכה שבהם נמכרים מצות בפסח, ארבעת המינים בסוכות ועוד. חוסר הלגיטימיות של החגים הנוכריים בציבוריות הישראלית, מאלצת גם את הרחוקים לכפוף את דעתם לפי מסורת ישראל. גם המערכות הפוליטיות, שאינן יכולות להתעלם מדרישות הציבור הדתי, תורמות את חלקן, ברצון או שלא ברצון, להכרה שמדינת ישראל איננה יכולה להיות מדינה ככל המדינות.

במה נוגסים בנו?

למרות כל האמור, אי-אפשר להעלים עין מן המאבק הקשה שמתנהל בארץ, כמעט בכל שדרות החיים, בין נאמני התורה ובין מתנגדיה. מערכת המשפט מנסה במצח נחושה, פעמים גם כנגד ממשלה וחוקי כנסת שנתקבלו, לפגוע בערכי התורה ובערכי היהדות, ואפילו להשוות את זכויות הגויים על אדמת ישראל לזכותם של ישראל שלמענם הוקמה המדינה.

פגיעה בשבת, בחוקי הנישואין, במעמד הרבנות ובכבוד התורה, נעשית צעד אחרי צעד במטרה לכרסם עד תום כל צורה יהודית בארץ. גם במערכת החינוך ניכרת מגמה לצמצם ולדכא את ערכה הגדול של תורת ישראל ומסורתו, לא רק בסקטור החילוני הנקרא "כללי" אלא גם תוך חדירה לסקטורים הדתיים ואפילו התורניים.

התקשורת מזמן כבר נשמעת ונראית כנוכרית לכל דבר, ופעמים גם נדמית כשונאת ישראל. גם הפגיעה בכשרות מקבלת חיזוק ממערכות המשפט, ומשרדים ממשלתיים עושים בדרכים שונות לצמצם את הצביון היהודי בארץ. ואם אמנם רב המרחק בין שלטון נוכרי, חלילה, לבין שלטון יהודי מתנכר, אף-על-פי-כן רב הכאב וגדולה הציפייה לישועה ולפעמים גם לנסים מלמעלה שישנו את מצב העניינים לטובה.

אמנם תפילה וציפייה לישועה מעוגנות באמונתנו במשך הדורות, אך כפי שנראה ברוב דברי רבותינו הראשונים והאחרונים - האמונה בישועת ה' איננה משחררת אותנו מן החובה להתאמץ ולעשות את אשר ניתן בידינו. אם כן, למרות שרב המרחק בין דורות המתייוונים ולהבדיל החשמונאים של אותו הדור, שאת ימיו אנו זוכרים עד היום, יש מקום ללמוד ולעשות מה שבידינו גם בימינו אלה על-פי מה שנעשה על-ידי גיבורי ישראל וקדושיו.

מסירות בדרך לנס
למדונו חז"ל שגם הנסים אינם נעשים בכדי. במסכת ברכות דף כ שאל רב פפא את אביי מדוע זכו דורות ראשונים לנסים גלויים ואילו בדורנו נראה כאילו אנחנו צועקים ואיננו נענים. השיב לו אביי, כי דורות ראשונים מסרו את עצמם על קדושת ה' ולכן זכו לנסים. כדוגמה לאותה מסירות ציינה הגמרא כי בדורות ראשונים היו מחפשים דרכים להתחייב במצוות, לעומת דורות אחרונים שחיפשו דרך כיצד להתחמק מקיומן של המצוות, אף-על-פי שההתחמקות היתה מעוגנת בהלכה. סיפור נוסף שהובא בגמרא הוא על רב אדא שראה נוכרית בלבוש שאינו ראוי לישראל. רב אדא, שחשב אותה לישראלית, קרע את הבגד שראה בו חרפה לישראל, למרות שידע כי יצטרך לשלם את מחירו. מכאן שהמסירות איננה דווקא כניסה לסכנת חיים, אלא דבקות בתורה ומצוותיה בכל מחיר וללא חשבון פרטי שעוצר בעדה.

ניתן לראות את המסירות כסיבה ישירה להצלחה נסית כבר בגאולתנו הראשונה ממצרים. התורה מספרת כי בטרם לידת משה היו שתי מיילדות שהתנגדו לגזרת פרעה גם במחיר סיכון חייהם. תכף לאותו סיפור מתוארת לידתו הנפלאה של משה רבנו, גואל האומה. אין התורה מתכוונת בסיפור המיילדות לציין אנשים מיוחדים, כי אפילו את זהותן של אותן גיבורות הסתירה מאתנו והן נותרו עלומות. ואולם אותו אומץ של אלה אשר צמחו מתוך האומה ואין רוחם נשברת או מתכופפת תחת הלחץ הכבד של העריצות המשפטית והשלטונית - אומץ זה מגלה כי העצמאות הישראלית קיימת בתוכנו פנימה והיא ראויה להופעתה גם כלפי חוץ, בסיוע א-לוהי שאין גבול ליכולתו.

בדרך דומה מסופרים בספרי המכבים סיפורי גבורה והקרבה מזעזעים לב ונפש, כגון סיפורה של חנה ושבעת בניה, סיפור אלעזר הזקן ועוד. רק בהמשך התגלה כי מעשי ההקרבה הצמיחו מתוכנו את גיבורי הכוח - המכבים. למדנו כי הופעת הגבורה ותפיסת ההנהגה הלאומית מתאפשרת בזכות חדירת האמונה וקדושת התורה בשדרות העם הפשוטות. אמונה מושרשת עממית זו היא שהצמיחה את המנהיגים הנשגבים, המרוממים את העם כולו מבור תחתיות למגדלי ההצלחה.

בדרך ההפוכה אפשר לראות את חזקיהו מלך יהודה, שגילה את אוצרותיו לעיני עבדי מלך בבל מתוך הערכה פנימית לחשיבותם של הגויים והרגשת נחיתות כלשהי בערכנו, הזקוק להערכתם. תגובת הנביא הודיעה לו כי במעשיו הוא גרר את שעבודה וכניעתה של מלכות יהודה לפני מלכות בבל. כאז כן עתה, רק אומץ ההכרה הפנימית בגדולת ישראל, קדושת תורתו, צדק עמדתו והמסירות ללא גבול הראויה לקודש א-לוהי זה ששוכן בתוכנו - הם השורשים שמהם עתידה לצמוח הנהגה גואלת ומרוממת את העם מבירא עמיקתא לאגרא רמה.

עליית הנוער
בהתבוננות על שנות חיינו מאז תקומת המדינה ועד היום ניתן לראות כי אנו זוכים לחיות בתקופה של עלייה רוחנית גבוהה ובהכרה של גדולת הקודש בערכי התורה בעיני המוני העם, בדרך שלא זכינו לראותה בשנות המדינה הראשונות. שמעתי מפי מנהל בית-ספר תיכון דתי דברים משמחים על המהפך העצום שחל ברוח הנוער הדתי-לאומי, כפי שראה בניסיונו הארוך בעבודת החינוך. הוא סיפר שבשנות המדינה הראשונות היה הנוער הדתי מתבייש בזיקתו לתורה, וביציאתו משערי בית-הספר היה מזדרז להסתיר סימנים חיצוניים של יראת שמים, בעוד שברוך ה', בעשרות השנים האחרונות אנו זוכים לראות נוער, בנים ובנות, אשר גאים באמונתם ושמחים להראות גם כלפי חוץ סימנים של שמירת תורה ומצוותיה. זכינו בימינו לראות כיצד המוני בני-נוער ואחרים נוהרים באלפיהם לשיעורי תורה. אנו רואים כיצד בימי עיון לנשים נשמעים שיעורים באולמות מלאים עד אפס מקום. כמה משמח לראות את הציבור הרחב דבק בשמירת צניעות בדרך שלא זכה לראותה בבית אבותיו, את עליית הזהירות בכשרות וההידור למהדרין שהולך ותופס מקום רחב בארץ, את פריחת הישיבות ותלמודי התורה ואת התרבות עסק התורה בכל מקצועותיה, בכמות ובאיכות שאין כדוגמתן בשנים רבות עברו. גם המסירות לתורה וליישוב הארץ הנם מן המפורסמות, בדרך שאיננה מביישת גם את מוסרי הנפש מדורות עברו. אחיזתם בארץ של יושבי גוש-קטיף ושל היישובים הנפלאים האחרים מול סכנות מחבלים בדרכים, פצצות בבתים, מול הסתה ובזיון בתקשורת ובפיהם של שרי ממשלה - יכולת עמידה זו הנה מן המופתים הגדולים של הצלחת רוח האדם לעמוד איתן בקרבו ללא חת. גם כאשר נגזרה הגזרה ונעשה שימוש מעוות ברבבות חיילים ושוטרים לעקור את בתי ישראל ויישוביהם, עמדה גבורת הרוח של המתיישבים אשר מצד אחד לא עזבו את בתיהם מרצונם ולא התקפלו עד הרגע האחרון, ומצד שני שמרו על טוהר הלב והפה, לא פגעו ולא הזיקו לאף חייל או שוטר, בצורה ובדרך שאין להם אח ורע בשום חברה ישראלית וקל-וחומר נוכרית.

סיום
אין שום ספק שהמסירות והנאמנות, מתוך גדלות רוח ועוז אמונה, עתידות להצמיח ישועה שתבוא בצדק לאלו שציפו לה ועשו הכל למענה. איננו יודעים כיצד ואיך ומהיכן ישלח ה' ישועתו, על מי מתוכנו תיראה רוח גבורתו ומי הם הנבחרים שיקומו ויאירו את המחשכים ששטפו את הארץ בשנה האחרונה. אך אין כל ספק, שכמו בכל דור ודור, וקל-וחומר בימינו, יקום הגיבור גואל העם, שרוח ה' תנחהו על במותי ארץ. ומי שנתן בנו כוח לעבור את סאת הייסורים, הוא יזכנו לראות את הופעת הגדולות והנצורות שאנו מחכים להם.

קריאתו של מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל "עם ישראל - קום וחיה!" מהדהדת בלבבות והיא תקום ותהיה. עם ישראל חי ויחיה לעולם ועד!

-------------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il